292

בהמשך לברכת השנה שבודאי קבל בעתו ובזמנו, אביעה בזה ביחוד תודתי הלבבית עבור מסירת המפתח על ידי ב"כ מהאורחים מ... שנמסר לי בשמו ובשם המועצה בעת ההתועדות דערב ראש השנה, גם מלאתי ידי השליח למסור לכ' אישית הכרת תודתי וגם איזה דברים שנאמרו באותו מעמד בקשר עם מסירת המפתח, על פי הפתגם הידוע של הבעל שם טוב, שכל ענין ומאורע בחיי האדם יש בו הוראה ולימוד בעבודת האדם לקונו.

וכאן בקיצור:

מפתח ענינו בשנים, לפתוח ולנעול, זאת אומרת, שיש דלת ושער שלפעמים צריכים להיות פתוחים ולפעמים סגורים. ובחיי האדם הם שני העמודים, הקו דסור מרע, שצריך לנעול דלת בפני השפעה בלתי רצוי', וקו דעשה טוב, שצריך לפתוח להשפעות טובות. ועניו זה חל על כל אחד ואחת, הפרט והכלל. שכל אחד ואחד, אפילו אם מעמדו ומצבו :נעלה ביותר, הרי מבקש אל תביאני לידי נסיוז, להיות נזהר מהשפעה בלתי רצוי", ולאידך הרי הטוב הוא בלי גבולי, כי קשור עם עצם הטוב השי"ת שהוא אין סופי, וצריך להשתדל תמיד להוסיף בטוב, וכפסק חכמינו ז"ל מעלין בקדש.

...ומהּ שמדייק במכ' האחרון -- ברמב"ם הל' ע"ז פ"ו ה"ט: מפני שהיי זה דרך עובדי כוכבים נוטעין אילנות כו', דבאשרה אין ענין ע'ז ממש - לא נלפענ"ד, כי בהלכה זו אין הנידון ע"ד אשרה, כ"א באילן סתם (אלא שלא רצה לדלג ולקצר הכתוב, בשביל תיבה אחת, ולכן העתיק גם תיבת אשרה. ועוד -- שהרי נטיעתה אסורה בכ"מ). אבל עיין במשנה (ע"ז מח, א) מחלוקת ר"ש ות"ק. וראה ג"כ מו"נ ח"ג פכ"ט ופל"ז.

ב) ומה שר"ל דאשרה היא בדוגמת מצבה, שרק אח"כ שנא ה"א, משא"כ בימי האבות -- צ"ע מנ"ל הא. וחידוש גדול הוא גם במצבה, סניגור יהפך לקטיגור מפני השוטים (יעויין ע"ז נד, ב). ואין למדין מן החידוש. ובפרט שלא מצינו בשום מקום שנטעו האבות וכו' אילנות לשם הי ועפ"ז - דאשרה תמיד שנואה היתה -- יובן ויומתק מה שנתלבטו רז"ל (סוטה י, א) להוציא קרא דויטע אשל גו' ויקרא שם גו' -- מפשוטו. וצע"ק בזח"א מט, א.