ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז ויקרא שיחה ב9

9

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

אשם, מפני שהוא מכפר על מספר רב יותר של עבירות, מאשר קרבן אשם, המובא רק על ענינים מסויימים.

אך הסבר זה אינו מתקבל, מפני שאם התורה אינה מקדימה את קרבן עולה מפני היותו קרבן נדבה, אלא מפני שהוא קשור לחובה (,מרצה... על עשה..."), מדוע היא מפסיקה בינו לבין קרבן חטאת על-ידי קרבנות נדבה אחרים - מנחה ושלמים?

הכרחי איפוא לומר, שהתורה אכן רוצה להקדים את קרבנות הנדבה לפני קרבנות החובה. וקרבן עולה כתוב לפני קרבן חטאת מפני היותו קרבן נדבה?.

ג. = מדוע קרבנות *חיד תחילה!:

דברים אלו יובנו עלדידי הקדמת שאלה נוספת: מדוע פותחת כאן התורה בקרבנות יחיד, ולא בקרבנות ציבור, בעוד אשר, לכאורה, צריך היה לציין תחלה את ההוראות לציבור כולו, ורק אחר"כך את ההוראות ליחיד?

לכאורה, ניתן היה לענות על כך9ו:

קרבנות ציבור קשורים בדרך כלל למועדים מיוחדים בשנה, כגון: שבת, יוםדטוב וכו', ואילו קרבנות יחיד (נדבה וחובה) יכולים להיות מובאים בכל עת. לפיכך פותחת פרשת הקרבנות בקרבנות יחיד''. ואכן, דיני קרבן תמיד, המובא פעמיים בכל יום, כתובים לפני כן, בפרשת תצוה?.

אלא שזו סיבה רק להקדמת קרבנות יחיד לקרבנות ציבור, אך תמוה, מדוע אין דיני קרבנות ציבור מוזכרים כלל בפרשת ויקרא' או צו, אלא רק בפרשות אחרי*', = אמור", ובעיקר בפרשת פינחס*'?

הערות

1. אבל הרי לא נחית רש"י בפירושו בעולה לבאר האם (ע"ד הפשט) באה בכל אופן או רק במזיד.
9. אלא שי"ל, דא' מהטעמים שמקדים עולה לשאר קרבנות נדבה, הוא לפי שיש בו גם ,,קצת" חובה, כבפנים.
0. בדוחק י"ל: א) יחיד צריך להזהיר יותר מן הצבור, כי אפשר שיתרשל כו' (להעיר מביצה ה, ב: עדות מסורה לב"ד ביצה לכל מסורה). ב) צבור ה"ה קיבוץ יחידים* ולכן מתחיל בדיני קרבנות יחיד, ואח"כ - קרבנות של צבור העשוי מיחידים.
4. *) ואף שצבור הוא מציאות בפ"ע. ולא (רק) צירוף
5. ויקרא ב שיחות ₪
1. לכאורה עד"ז אפשר לתרץ גם טעם הקדמת קרבנות נדבה לקרבנות חובה - דקרבנות חובה (דיחיד) תלויין במקרה מסויים (חטא וכו') דאיש מסויים, משא"כ נדבה דאפשר לכאו"א להביא נדבה בכל עת - אבל עדיין חסר ביאור, כי סו"ס הו"ל להקדים דינים שמוכרח לדעתם (של קרבנות חובה) ואח"כ אלו שהן רק נדבה.
2. כט, לח ואילך.
3. לבד הנסמן בהערה 1. חטאת הצבור = ד, יג ואילך.
4. טז, ה ואילך.
5. קאפיטל כג.
6. קאפיטל כחדכט.
12. *) ואף שצבור הוא מציאות בפ"ע. ולא (רק) צירוף של הרבה יחידים [ראה מרז"ל יבמות (ז, א): קהל גרים לא איקרי קהל. ועוד. וראה הוריות ( א) ותמורה (טה, בב טז, א) דאיץ הצבור מת. ובר"ה (ז רע"ב) שצריך למוסרו יפה יפה. וראה מפענ"צ פ"ד ס"ביד]. וי"ל שכ"ה גם ע"ד הפשט - ראה ויקרא ד, יג ואילך. ולהעיר מפרש"י בא יב, ו ד"ה קהל עדת ישראל -
13. מ"מ, הרי אי אפשר לצבור מבלי שיקדמו לו יחידים. וראה סה"מ תיש"א ע' 51 בהערה שם. ואכ"מ.

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, ג' ניסן, ה'תשל"ב לקו"ש חי"ז ע' 9

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.