שו"ת רבינו סי' מה

שו"ת

רבינו סי' מה

העתק מכתב אדמו"ר נ"ע הלכה למעשה בהדלקת הנרות של שבת ³⁰⁰³

להודיע ולהזהיר ללא יודעים הלכה פסוקה

בשלחן ערוך³⁰⁰⁴,

והוא תלמוד ערוך בשבת³⁰⁰⁵,

דאמר רבא אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשימשא בריש דיקלא אדליקו שרגא,

פירש"י³⁰⁰⁶

להדליק נר של שבת, בעוד שהשמש זורח בראשי הדקלים ³⁰⁰⁷ שהם אילנות גבוהים, וכן בראשי גגים

גבוהים³⁰⁰⁸,

דהיינו זמן מועט קודם שתשקע החמה תחת הארץ³⁰⁰⁹.

וביום המעונן³⁰¹⁰

צריך גם כן לשער לפי ערך שיעור זה, דהיינו קרוב לשיעור שעה אחת קודם שיעור זמן צאת

הכוכבים באמצע החורף, ובאמצע הקיץ הוא קרוב לשיעור שני שעות קודם שיעור צאת

הכוכבים³⁰¹¹,

ובסוף הקיץ ותחלת החורף וסוף החורף ותחלת הקיץ הוא שעה ומחצה³⁰¹²

קודם שיעור זמן צאת הכוכבים, כידוע לכל.

וזהו זמן קבלת שבת, ולפרוש מכל מלאכה על

פי גמרא ושלחן ערוך, לדידן דלא קים לן בשיעורא דרבנן בעוונותינו הרבים אין אתנו

יודע עד מה³⁰¹³

במקומותינו לומר קים לי בשיעורא דרבנן. ובפרט דשבת לכל מסורה³⁰¹⁴,

ליודעים ולשאינם יודעים, ולמדים זה מזה להקל שלא כדת³⁰¹⁵.

על כן מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדיו³⁰¹⁶

ידידיו חז"ל, יהיה נזהר בנפשו ולהזהיר לבני ביתו³⁰¹⁷

זו אשתו³⁰¹⁸

בדברים האלה.

ואם יהיה איזו אונס ח"ו שלא תוכל

למהר להדליק עד שקיעת החמה, אזי תצוה לנכרי להדליק נרות של שבת ³⁰¹⁹ והיא תברך עליהם הברכה ³⁰²⁰ , וה' יסלח לה³⁰²¹

ותבא עליה ברכת טוב³⁰²²

ותקבל שכר על הפרישה³⁰²³

מה' הטוב

שניאור

זלמן

[3003] נדפס לראשונה בהוצאת

זיטאמיר תר"ז ח"ב, על גליון סי' רסא ס"ו. במהדורה החדשה של

שו"ת רבינו – סי' מה. אגרות-קודש שלו (אגרת נא).

מהתוכן נראה שנכתבה לפני כתיבת

המהדורא קמא של סדר הכנסת שבת (שנכתבה בשנת תקנ"ז, כדלקמן שם הערה 3024 ).

גם העיון בסגנון כתיבת תשובה זו, בהשוואה עם אגרותיו שבספר "אגרות-קודש"

שלו, נראה שנכתבה בשנותיו הצעירות יותר.

לתוכנה ראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) חל"ז

ע' שנח ואילך. חל"ט ע' צט ואילך. סדור עם ציונים – רסקין (ע' תרצג). תפארת יהודה

קלמן ע' 402-404. אור ישראל גליון כט ע' סט-עב.

[3004] סי' רסא ס"ג (ומי

שאינו בקי בשיעור זה, ידליק בעוד שהשמש בראש האילנות). וכן הוא לעיל שם ס"ו (מי

שאינו בקי בשיעור בין השמשות, ואינו יודע מאימתי יוסיף עליו (צריך להסתלק מכל ספק

ולקבל שבת הרבה קודם תחלת השקיעה, ולכן) ידליק הנרות בעוד שהשמש בראשי האילנות).

[3005] לה, ב (אמר ליה רבא לשמעיה, אתון דלא קים לכו בשיעורא

דרבנן (בין השמשות, רש"י), אדשימשא אריש דיקלי אתלו שרגא) .

[3006] "הדליקו את הנר מבעוד יום",

דהיינו שיזהרו שלא להדליק נר של שבת אחר השקיעה.

[3007] דהיינו שהשמש אינה נראית

לאדם העומד על הארץ, אלא שזריחת השמש נראית עדיין בראשי הדקלים.

וראה לעיל סי' רסא ס"ו (הערה 1304 ),

וסדר הכנסת שבת בתחלתה (והערה 2909 ).

[3008] וכן הוא לעיל בסדר הכנסת שבת

(או בראשי גגים הגבוהים בעיר), ושם נסמן (הערה 2911 ).

[3009] לכאורה הכוונה, שאחרי

סילוק זריחת השמש מראשי אילנות וגגות הגבוהים, היא כבר שקיעה האמיתית. אבל לעיל בסדר

הכנסת שבת (כי אחר סילוק וביאת האור מראשי האילנות וגגים הגבוהים ... אזי היא שקיעה

האמיתית שהוא סילוק וביאת האור מראשי ההרים).

[3010] בגמרא (ולעיל סי' רסא

ס"ו) נתנו סימנים אף ליום המעונן. וכאן מדבר כשגם סימנים אלו אינם קיימים.

[3011] כך נתבאר במנחת כהן (מאמר ב פ"ד),

שאורך הנשף שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים תלוי בשעות זמניות (כדלעיל בסדר הכנסת

שבת הערה 2923 ).

אבל בסדר הכנסת שבת הביא מס' "אלים" (ראה לעיל הערה 2947 ),

כי המציאות והחשבון מורים, אשר אורך הנשף אינו קשור לשעות זמניות, אלא לחשבון אורך

הנשף (היינו הזמן שבו מתרחקת השמש מספר מסויים של מעלות מאופק האדם).

וראה זכרון יוסף סי' מט. מנחת אלעזר ח"א

סי' כג. ברכת הבית שער מה שערי בינה אות יא. הערות בשו"ע אדה"ז ע' 119.

סדור עם ציונים – רסקין (ע' רכו וע' תרצד).

[3012] לכאורה היינו כר"ת, שצאת הכוכבים

היא 4 מיל אחרי התחלת השקיעה, והיינו שבארץ ישראל (בימים השוים) היא 72 דקות,

ובאיזור לאזניא-לאדי היא לערך 90 דקות – שעה ומחצה.

אלא שכאן חושש לשיטת הגאונים, שמיד בעת

שקיעת החמה מתחיל בין השמשות, ולכן הצריך להדליק נרות שבת 90 דקות (בימים השוים)

לפני צאת הכוכבים דר"ת.

וראה קובץ יגדיל תורה חל"ז ע' שסא

הערה 60. חל"ט ע' צט ואילך.

[3013] תהלים עד, ט.

[3014] ראה ביצה ה, ב (ביצה לכל

מסורה).

[3015] ע"פ אסתר ד, טז.

[3016] ע"פ ישעיה נ, י.

[3017] כדלעיל סי' רס סוף ס"ה (להזהירם

קודם בין השמשות שידליקו את הנר ויפסקו מלעשות מלאכה), ושם נסמן (הערה 1214 ).

[3018] ע"פ יומא ב, א (ביתו זו אשתו).

[3019] כדלעיל סי' רסא ס"ב (ומותר לומר לנכרי

להדליק נר לצורך שבת בין השמשות שזהו לצורך מצוה).

[3020] כדלעיל סי' רסג סי"א (בדיעבד ששכחה

ולא הדליקה קודם בין השמשות ונזכרה בבין השמשות, יש להתיר לה לצוות לנכרי להדליק ושתברך

היא קודם שתהנה לאורן (כיון שעיקר מצות הדלקת נר שבת אינה ההדלקה בלבד, אלא ההנאה והתשמיש

לאורה היא עיקר המצוה, אלא שההדלקה היא התחלה והכנה למצוה זו ולכן מברכים עליה, וזו

ששכחה ולא בירכה בתחלת המצוה יכולה לברך קודם עיקר המצוה דהיינו קודם שתהנה לאורן).

ומכל מקום לא תצוה להדליק אלא נר אחד על השלחן שזהו עיקר המצוה (אבל נר אחד אפשר להתיר

לה אף אם יש שם כבר נר דלוק, שמאחר שהנשים נזהרות מאד בברכה זו הרי זה כצורך גדול שהתירו

בו שבות בבין השמשות כמו שנתבאר בסי' רס"א)). ונתבאר בקונטרס אחרון שם

ס"ק ג. וראה קובץ יגדיל תורה ירושלים ח"ו ע' 50 ואילך.

אמנם כל זה הוא רק בדיעבד, וכאמור לעיל

(ואם יהיה איזו אונס ח"ו שלא תוכל למהר להדליק עד שקיעת החמה), וכדלעיל שם (אין

לה לסמוך על זה שלא להדליק קודם ... ושתצוה לנכרי להדליק כשבוא בבין השמשות,

ושתברך היא על ידי פרישת ידיה מיד אחר הדלקת הנכרי, שלא תהנה לאורן עד אחר ברכתה,

לפי שהאיך תברך וצונו להדליק והן דולקות כבר מקודם לכן, או על ידי הנכרי). ורק

בדיעבד התירו זאת, מטעם האמור לעיל.

[3021] ע"פ מטות ל, ו.

[3022] ע"פ משלי כד, כה.

[3023] ע"פ פסחים כב, ב.