ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יב ויקרא שיחה ב10

10

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

שיחה ב

10 לקוטי

שוחות

ויקראג

א תנן בסיום מסכת מנחות: ,נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח ובעולת העוף אשת ריח ניחוח ובמנחה אשה ריח ניחוח:, לומר לך אחד הד מרבה ואחד הממעיט "ובלבד שיכוין לבו לשמים":.

פי' המשנה בפשטות: מזה שאותו הלשון ,אשה ריח ניחוח" נאמר בכל א' מג' סוגי הקרבנות דבהמה ועוף ומנחה אעפ"י שאינם שווים כלל - דעולת בהמה מרובה משל עוף ועולת העוף משל מנחה -- הרי מוכח ש" ,אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים": שאם הממעיט מכוין לבו לשמים כמו המרבה:, אז

1) פרשתנו א, ט, א, יק ב, ך.

' 2) ההסברה ויהי" השכר וכו' שוה אף שזה מרבה כו" -- יש להעיר מהמבואר בענין דר"א בן דורדיא (לקו"ת להאריז"ל תהלים סיי לב. וילייע בלקו"ת דייה כי ביום הזה הא' ס"ד ותקעו הא' ס"ב) וממ"ש בתו"א ד"ה חייב אינש הב' (צה: ג).

) ומיירי שהממעיט לא הי' ביכלתו להרבות * (מג"א או"ת ס"א סק"ו (וראה

*) או שהוא בזבר שאין הריבוי בו ענין. וזוהי קושיית תוד"ה ללמדך -- שבד עות ט(/ א -- דאין שייך שם עניץן דא' המרבה כו' כיון ששני תנאים הנ"ל אינם : זהריבוי שם מצוה וגם הי' ביכלתו להרבות. (ומשני דמאחד המרבה כו" ידעינן דאין להתפאר כו). משא"כ כשמצוה בבריבוי ויש ביכלתו אז צ"ל דוקא ,לפום גמלא שיחנא" (כתובות סז, א). לכאורה י"ל דבקרבנות צ"ל המובחר שבמין שרוצה להביא (מנחות פג, ב) אבל אין חיוב ברבוי מספר הקרבנות -- אף

חשוב המועט שלו -- כמו המרובת

פרמ"ג במשב"ז שם סק"ג שגם הט"ז שם לא פליג ע"ז). תויו"ט אבות ספייב. ועוד), דאם הי' ביכלתו ומ*מ אינו מרבה הרי אינו שוה בכוונת לבו לשמים -- כמו המרבה **.

שמקבל שכר על הרבוי. -- ורק ראי' וחגיגה שנאמר בהם כמתנת ידו צ"ל כפי עשרו (חגיגה ח, ב) -- ועד שיכול להביא עוף אף שעשיר הוא (עי" לח"מ הל' מעה"ק פט"ז ה"ג) -- וזהו דיוק יתור לשון הש"ס במנחות (קד, ב) מי דרכו כו' היעו שכן הוא הזרך, אבל אפשר להיות שעשיר ג"כ יביא מנחה *.

ובזה י₪ לפרש : 1) כונת פירש*י במנחות (קי, א) ד"ה אחד המרבה שהוטיף תיבות ,להביא קרבנות" היינו שמובה במספר, ולא כבסוגיא דשבועות זקאי ברבוי באיכות. 2) יתור ל' רש"י בברכות (ה, בב יא א) שכ' דאחד המרבה כו' בקרבנות נאמר. והינו כי ל' אחד הממעיט משמע לרש"י דפי" דבידו להרבות וממעיט אפשריותו. וכיון דבברכות קאי בת"ת, לכן מד" גיש רש"י דבקרבנות -- זוקא שנו". וה" טעם כנ"ל שאין חיוב כו' משא"כ ת*ת.

והא דהש"ס בברכות מביא רא" מזה, היינו מהא דאם א'ין הממעט ממעט בכונת לבו לשמים (ובת"ת אפשרי הוא רק אם אין ביכלתו, כמובן. זאם לאו, הרי עליו נאמר כי דבר ה' בזה -- סנה' צט, א) הרי אחד המרבה כו' ובמילא בת"ת היכא דהמעיט מפני שלא הי' ביכלתו, הרי שכרו נזה המרבה. וק"ל.

**) עיי* ברכות ה, ב. דהובא מרז"ל זה בנוגע ר"א דבכה על שלא למד כרצונו --

*) ולהעיר ממרז*"ל (ב*ר פכ"ב, ה. הובא בפרש*י בראשית ד, ג) דקיץ הביא מפרי האדמה מן הגרוע והבל מבכורות צאנו ומחלביהן. וראה בארוכה לקו"ש חס"ן ס"ע 25 ואילך.

מצוטט ב־5 עמודים

אגרות קודש מג לקו"ש חי"ב ע' 10
לקוטי שיחות 24 לקו"ש חי"ב ע' 10
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' האזינו, וא"ו תשרי, ה'תש"ל לקו"ש חי"ב ע' 10
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תש"ל לקו"ש חי"ב ע' 10
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' זכור, י"ג אדר שני, ה'תשל"ג לקו"ש חי"ב ע' 10

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 32 עמודים.