ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טו בראשית שיחה ד24

24

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

לומר, שהרמב"ם לומד זאת* מקרבן קין והבל, שהוא מציינו כהוכחה לדין זה:

הבל הביא מנחתו מן המובחר ("מבכורות... = ומחלביהן") = שבמין הצאן, אך לא הידר להביא ממין חשוב (בקר)%, ואילו קין בחר ממין מובחר, פשתן - והנה "וישע ה' אל הבל (דוקא)... ואל קין... לא שעה (כלל)"

זוהי הוכחה שב"כל חלב. לה'", הכוונה היא שחובה להביא "מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו", אך לא מהמין המשובח ביותר.

5 עיין שבועות (טו, א): אילימא ממין גדול (של בקר ולא של צאן - רש"י) כו' אלא גדולות במינן (מאותו המין שהיו שהביאו גדולות ולא קטנות - רש"). וראה תוד"ה ללמדך שם, שקושיית הש"ס "מי איכא חשיבותא קמי שמיא" היא לא שאין צ"ל "גדולות במינן" - שהרי צ"ל "מיוחד שבעדרו" (יומא לד, ב) - כ"א ש"לא הי' לו להתפאר בכך" (וראה לקו"ש חי"ב ע' 10 שוה"ג להערה 3).

אבל משם יש ללמוד רק בנוגע לדין שקרבן צ"ל "מן המובחר" (משנה מנחות רפ"ט. רמב"ם הל' איסורי מזבח רפ"א, פ"ב ה"ח, רפ"ו ורפ"ז), אבל לא בנוגע להדין ד"כל חלב לה'" שהוא הידור נוסף, למי ש"רוצה לזכות עצמו כו'" (ראה בארוכה לקו"ש שם ע' 130 הערה 11 ובשוה"ג לשם. לקו"ש חכ"ז ע' 8 ס"ב ואילך).

6) כקושיית הגו"א כאן*. וראה בחיי כאן (פסוק ז' - "ועל דרך השכל") "מנחתו הצאן שהיא שפלה מכל בעלי חיים".

ח. "לה' הארץ ומלואה" - על כל מין ומין

אך את זאת יש להבין: מהי מעלת המנחה "מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין", על פני מנחה מן המובחר שבמינים?

יש לומר, שההסבר הוא כך:

עלדידי הענין של "כל חלב לה" מבטא האדם את הכרתו ש"לה' הארץ ומלואה"", ולכן הוא משיב לקדושברוך-הוא את הראשון*, והטוב ביותר שביכולתן ל'.

וכיון ש"לה' הארץ ומלואה" כולל את נל מה שיש בעולם, הן מינים משובחים, והן מינים פשוטים - לכן אין הענין של "כל חלב לה'" מכוון רק למינים המשובחים

שאז לא ברור שבעלות הקדושברוך-הוא היא על כל* מין ומין בבריאה (וכן יוצא, שמי שאין בידו מין משובח אינו יכול לקיים את "כל חלב לה" )=

הערות

1. *) אבל בפשטות אינו קושיא, לכאורה, כי מכיון שהבל הי' רועה צאן (פסוק ב) הביא מבכורות צאנו כר'. דלא מצינו חיוב להשתדל ולחפש (ולקנות) מיץן משובח יותר - מה שאין "בא לידו".
2. בראשית ד שיחות ד
7. לשון הכתוב תהלים כד, א.
8. ראה חינוך (מצוה יח - בכור) "למען דעת כי הכל שלו כו' וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו מיד נותנו להקב"ה כו'".
9. ברמב"ם ושו"ע שם, שהוא כדי "לזכות עצמו יכוף יצרו כו'" - אבל מובן, שאי"ז בשביל כפיית היצר סתם (בלי תוכן מיוחד), כ"א שמכיון שיש בנתינת כל חלב לה' ענין ההכרה דלה' הארץ ומלואה וכו' לכן יש לו לכוף יצרו ע"ז.
0. להעיר מהפירוש במש"נ רם על כל גוים גו' השמים גו' (אבל באמת) בשמים ובארץ (לקו"ת שה"ש לן, ב. מ, ד. ובכ"מ).
1. אף שקרבנו מתקבל כמו קרבן עשיר, דא'

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.