יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג

289

בס"ד. יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

ועשית ²⁰²⁹

חג שבועות להוי' אלקיך מסת נדבת ידך גו' כאשר יברכך הוי' אלקיך ²⁰³⁰ . וצריך להבין מ"ש ועשית חג שבועות (תחלה ועשית ואח"כ חג שבועות), דבכל מקום נאמר תחלה ענין העיקרי ואח"כ ענין העשי', וכמו בסוכות שנאמר ²⁰³¹ חג הסוכות תעשה לך, תחלה חג הסוכות ואח"כ תעשה לך, ולמה אומר כאן ועשית חג שבועות. ומזה שמקדים ועשית לפני חג שבועות, מוכח, שבחג שבועות ועשית הו"ע עיקרי, וצריך להבין טעם הדבר. וביותר אינו מובן, דלכאורה אדרבה, חג שבועות אין בו עשי' כלל ²⁰³² , שזהו החילוק שבין שבועות לפסח וסוכות, שבחגה"פ ישנו ענין העשי' בביעור חמץ ואכילת מצה, וכן בחגה"ס ישנו ענין העשי' דסוכה וד' מינים, משא"כ בחג השבועות אין בו עשי' כלל, שלכן נקרא בשם עצרת, לפי שאין בו עשי' מיוחדת, אלא רק עצרת מעשיית מלאכה ²⁰³³ . ולפי זה תגדל הקושיא, שדוקא בחג השבועות מתחיל הכתוב ועשית. ואע"פ שמ"ש ועשית קאי גם על מסת נדבת ידך, שבזה שייך לשון עשי', הרי בפשטות קאי ועשית על חג שבועות, שמזה מובן שבחג השבועות ישנו ענין העשי', ועד שהעשי' הוא ענין עיקרי בו כנ"ל. וגם צריך להבין מ"ש ועשית חג שבועות להוי' אלקיך, שע"י עשיית חג שבועות נעשה הענין דהוי' אלקיך4. וממשיך בכתוב מסת נדבת ידך, והיינו, שנתינה זו צריכה להיות שלא ע"ד הרגיל, כפי שדרשו חז"ל ²⁰³⁴ שמביא חובתו מן החולין ואם רצה מערב מן המעשר, והיינו שצריך להתנדב יותר מן המעשר, או כהלשון ויתור ²⁰³⁵ . וצריך להבין ²⁰³⁶ , הרי דין זה הוא בכל המועדים (כפי שלמדים מחג השבועות על כל המועדים), ולמה נאמר זה בפירוש

290

גבי חג השבועות דוקא. וגם צריך להבין ²⁰³⁷ מ"ש מסת נדבת ידך, הרי ענין הנדבה תלוי בלב, שלכן לשון הרגיל הוא נדיב לב, ולמה אומר נדבת ידך, ולא נדבת לבך.

ב) ויובן

בהקדם כללות הענין דמתן תורה, שזהו ענינו של חג השבועות, כהנוסח שקבעו אנשי כנה"ג בתפלות וברכות דחג השבועות, שהוא זמן מתן תורתנו. ואע"פ שרבינו הזקן מבאר בשלחנו ²⁰³⁸ שהכתוב לא תלה חג זה ביום מ"ת, ולא בכמה ימים לחודש, רק בחמשים לעומר (שלכן בזמן שהיו מקדשין החדשים ע"פ הראי' הי' אפשר שתהי' הקביעות דחג השבועות גם ביום אחר, פעמים בה' פעמים בו' פעמים בז' ²⁰³⁹ ), אלא שלפי חשבון המסור בידינו עכשיו לעולם יהי' יום החמשים לעומר בששה בסיון שהוא יום מ"ת, הרי מובן שזה גופא שהקביעות דחג השבועות עכשיו היא לעולם בו' בסיון, יום מ"ת, אינו בדרך מקרה ח"ו, אלא לפי שחג השבועות שייך לענין דמ"ת ²⁰⁴⁰ (ועד שלדעת כמה תנאים, היתה הקביעות דשבועות לעולם בו' בסיון, גם בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראי' ²⁰⁴¹ ). ומזה מובן שעבודת האדם שצריכה להיות בחג השבועות, המבוארת בכתוב ועשית חג שבועות גו', היא הכנה וכו' לענין דמ"ת. ועפ"ז מובן גם שכל הדיוקים שבפסוק זה הם פרטי עבודת האדם בהכנה למ"ת, שכל פרטים אלו הם בהתאם לענין דמ"ת. וכמו מ"ש ועשית חג שבועות להוי' אלקיך, שהוא בהתאם למה שנאמר בהתחלת עשה"ד אנכי הוי' אלקיך ²⁰⁴² .

אך

צריך להבין ²⁰⁴³ מ"ש בתחלת מתן תורה וידבר אלקים גו' ²⁰⁴⁴ , לא שם הוי' שהוא שם המיוחד כו' ²⁰⁴⁵ , אלא שם אלקים דוקא. דהנה, שם אלקים הוא מגן ונרתק על שם הוי', כמ"ש ²⁰⁴⁶ כי שמש ומגן הוי' אלקים,

291

ועד שאלקים בגימטריא הטבע ²⁰⁴⁷ , וכדאיתא בשו"ע ²⁰⁴⁸ דאלקים פירושו בעל היכולת ובעל הכחות כולם, שענין זה (כח ויכולת) ישנו גם בנבראים, וכמ"ש ²⁰⁴⁹ ואת אילי הארץ לקח (שמפסוק זה מוכח שאלקים הוא מלשון כח), ולכן גם הדיין למטה נקרא בשם אלקים ²⁰⁵⁰ , ועאכו"כ שהמלאכים נקראים בשם אלקים, וכמ"ש אלקי האלקים ²⁰⁵¹ . אמנם, בתורה נאמר ואהי' אצלו גו' שעשועים ²⁰⁵² , נעלמה מעין כל חי ²⁰⁵³ , לא ידע אנוש ערכה ²⁰⁵⁴ . וכיון שעד מ"ת היתה הגזירה שעליונים לא ירדו לתחתונים ²⁰⁵⁵ , הרי מובן שבתורה כפי שהיתה לפני מ"ת לא היתה הבחי' שאינה שייכת לנבראים. וכיון שבשעת מ"ת ניתנה התורה משרשה הראשון כפי שהיא בבחי' נעלמה מעין כל חי, אינו מובן, למה נאמר על זה וידבר אלקים דוקא. וביותר אינו מובן ע"פ המבואר שהמדבר (שעליו נאמר וידבר גו' את כל הדברים האלה) הוא למעלה במדריגה מהדברים שמדבר, ובדוגמת אדם המדבר שהוא למעלה מהדיבור שמדבר, ועד שהדיבור אינו תופס מקום כלל לגבי האדם המדבר (כמבואר בארוכה בתניא פ"כ), ואעפ"כ נאמר וידבר אלקים דוקא.

ועד"ז

מצינו גם בנוגע לענין השכר על תורה ומצות. ובהקדים, שאע"פ שהיעודים בנוגע לשכר על תומ"צ הם יעודים גשמיים ²⁰⁵⁶ , הרי מבואר ברמב"ם ²⁰⁵⁷ שעיקר השכר יהי' לעוה"ב, דכל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל העוה"ב עין לא ראתה אלקים זולתך ²⁰⁵⁸ . וגם כאן נזכר שם אלקים דוקא. ועד"ז בנוגע לכללות הברכות שנתברכו ישראל, ששרשם ברכות יצחק ליעקב [שהם ברכות הכי נעלות, שלכן באו מיצחק דוקא, בחי' גבורות, שהו"ע תגבורת הברכות ²⁰⁵⁹ ], שגם בזה נאמר ²⁰⁶⁰ ויתן לך האלקים גו', שם אלקים דוקא. והרי גם ברכות אלו שייכות למ"ת,

292

כמרז"ל ²⁰⁶¹ עה"פ ויתן לך האלקים גו', שהם פרטי הענינים שבתורה, מטל השמים זה מקרא ומשמני הארץ זה משנה ורוב דגן ותירוש תלמוד ואגדה, ועז"נ ויתן לך האלקים, בדוגמת מש"נ במ"ת וידבר אלקים.

וצריך

להבין ²⁰⁶² מהו ענין הברכה ויתן לך האלקים מטל השמים זה מקרא ומשמני הארץ זה משנה וכו', הרי כל התורה נתן הקב"ה לישראל בשעת מ"ת, ומה ניתוסף בברכת ויתן לך. אך הענין הוא ²⁰⁶³ , שויתן לך גו' מטל השמים גו' קאי על אינון דדחקין מילין דחוכמתא ²⁰⁶⁴ , שהו"ע העיון בתורה, עמלים בתורה ²⁰⁶⁵ , שזהו החידוש לגבי מ"ת, כי ענין העיון בתורה כו' הוא למעלה מבחי' התורה שניתנה במ"ת. וע"ד שאמרו רז"ל ²⁰⁶⁶ שפלפולא דאורייתא ניתנה רק למשה, אלא שמשה נהג בה טוב עין ונתנה לכל ישראל. ולכן נאמר על זה ויתן לך האלקים, כי, האלקים הוא בחי' העלם העצמי, וענין העיון בתורה נמשך מבחי' העלם העצמי ומגיע בהעלם העצמי.

אמנם

אף ששם אלקים שנזכר כאן קאי על העלם העצמי, הרי הכוונה בזה היא גם לשם אלקים כפשוטו, אלקים בגימטריא הטבע, ועד שגם על דיינים וענינים טבעיים שלמטה משתמשים בשם אלקים, וכמובן גם ממארז"ל ²⁰⁶⁷ (בנוגע לוידבר אלקים דמ"ת) מפי הגבורה שמענום, שזוהי בחי' גבורה כפי שנתפסת בשמיעת אוזן הגשמי.

ג) והנה

ב' קצוות הנ"ל בשם אלקים מצינו גם בהכנה למ"ת מצד בנ"י, שהקדימו נעשה לנשמע ²⁰⁶⁸ , שעז"נ ²⁰⁶⁹ תומת ישרים תנחם, והיינו, שבגלל זה זכו למ"ת, שהדיוק בזה הוא נעשה ונשמע, לא נקיים מה שנשמע, אלא נעשה דוקא, והרי עשי' היא דרגא הכי תחתונה שבכחות האדם, כמבואר בתניא ²⁰⁷⁰ עה"פ ²⁰⁷¹ כולם בחכמה עשית. והיינו, דעם היות שהקדמת נעשה לנשמע מורה על ביטול הכי נעלה, ביטול לבעל הרצון ²⁰⁷² , שמתבטל ממציאותו לגמרי ומתאחד עם בחי' בעל הרצון שבטל אליו, שהוא למעלה מבחי' רצון, ועאכו"כ למעלה מהכחות הפנימיים (שהרצון

293

הוא למעלה מהם), מ"מ, נאמר כאן הלשון נעשה דוקא, שמורה על דרגא הכי תחתונה. ועד"ז גם בנוגע לתוכן כללות התורה והתוכן דעשה"ד במיוחד, שרוב הציוויים דעשה"ד הם דברים פשוטים (כלשון רבינו הזקן בלקו"ת ²⁰⁷³ ), ואעפ"כ, שייכים דברים פשוטים אלו לוירד הוי' על הר סיני ²⁰⁷⁴ , שהוא גילוי עצום שלא הי' לעולמים, שעד מ"ת היתה הגזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים כו'27, ובשעת מ"ת ירד הוי' על הר סיני, שלכן הי' אז הרעש דקולות ולפידים וכו', ומ"מ, בעת גילוי עצום זה נאמרו דברים פשוטים דוקא. וכן הוא גם בנוגע לקולות שהיו במ"ת, דאף שקולות אלו היו גילויים נעלים ביותר, ועד שבהם נכללים גם הגילויים הכי ראשונים כו', שלכן פעלו שינוי הסדר בכחות האדם, שהיו רואין את הנשמע ושומעין את הנראה ²⁰⁷⁵ , אעפ"כ, מזה גופא מוכח שהקולות ולפידים היו גם בגשמיות, שזהו הפירוש דרואין את הנשמע ושומעין את הנראה, שראו בעין הגשמי את הקולות ושמעו באוזן הגשמי את הלפידים.

ד) והענין

הוא ²⁰⁷⁶ , דהנה החידוש דמ"ת הוא שאז נעשה שינוי בגשמיות העולם. דהנה, אע"פ שאלפיים שנה קדמה תורה לעולם ²⁰⁷⁷ , והיתה גם בעולם למטה, כדאיתא בפרקי דר"א ²⁰⁷⁸ שאדם הראשון הי' לומד תורה, וכמו"כ הצדיקים שלאחריו, ואמרו רז"ל ²⁰⁷⁹ שקיים אברהם אבינו כל התורה עד שלא ניתנה, ומעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו אפילו במצרים, ומכ"ש אצל האבות, וכמאמר51 אברהם זקן ויושב בישיבה יצחק זקן ויושב בישיבה יעקב זקן ויושב בישיבה, וכתיב ²⁰⁸⁰ ואת יהודה שלח לפניו גו' להורות לפניו גשנה, לייסד בית מדרש ובית הוראה ²⁰⁸¹ , ולא רק שהי' אז לימוד התורה, אלא שהי' אז גם קיום התורה בעשי' בפועל, וכמו שאמרו שאברהם אבינו קיים כל התורה, ואפילו עירוב תבשילין50, אבל אעפ"כ, לא הי' אז עדיין הענין דמ"ת, והיינו, שהתורה שקיימו לא פעלה שינוי בהגשמי, לפי שהיתה אז הגזירה שעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, ולכן, מעשה האבות, כמו ואל הבקר רץ אברהם ²⁰⁸² ,

294

חפירת בארות דיצחק ²⁰⁸³ והמקלות דיעקב ²⁰⁸⁴ , אף שהיו ענינים נעלים, לא פעלו שינוי בהגשמי, והיינו שהדבר הגשמי שבו עשו את המצוה לא נעשה ענין של קדושה לאחרי עשיית המצוה, מצד הגזירה דתחתונים לא יעלו למעלה. ודוקא לאחר מ"ת, שנתבטלה הגזירה, וניתן הכח שתחתונים יעלו לעליונים, הנה הדבר הגשמי התחתון שבו מתקיימת המצוה, נעשה תשמישי קדושה או דבר שבקדושה גם לאחרי עשיית המצוה, שזהו"ע תחתונים יעלו למעלה.

ה) ועפ"ז

יובן גם מה שבשעת מ"ת נאמרו דברים פשוטים דוקא, כי כל החידוש דמ"ת הוא שמשעת מ"ת ואילך הנה תורה לא בשמים היא ²⁰⁸⁵ , אלא ירדה למטה דוקא, בכדי להשלים הכוונה לעשות לו ית' דירה בתחתונים דוקא ²⁰⁸⁶ . וכמו שבדירת האדם כתיב ²⁰⁸⁷ כתפארת אדם לשבת בית, שהדירה מוסיפה תפארת באדם שדר בה, עד"ז הוא בענין הדירה לו ית', שע"י שישראל עושים דירה לו ית', ניתוסף כביכול גם למעלה, כי בזה משלימים את רצונו שלמעשה ידיך תכסוף ²⁰⁸⁸ , וכמאמר ²⁰⁸⁹ נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני, שע"י שנעשה רצוני נעשה נח"ר לפני.

וזהו

גם מה שההכנה למ"ת היתה הקדמת נעשה לנשמע, כי ההכנה צריכה להיות מעין ההמשכה. ואף שמ"ת הי' בדרך אתעדל"ע, מ"מ, הרי במדה שאדם מודד כו' ²⁰⁹⁰ . אלא שהכוונה כאן היא לא לענין המדידה ח"ו, אלא רק לזה שההכנה למ"ת היא שייכת ומעין האתעדל"ע. ולכן, כיון שהחידוש שבההמשכה דמ"ת הוא שהתחתונים יעלו למעלה, לכן גם בהכנה דמ"ת נוגע הענין דנעשה דוקא, והיינו, שהענין דהקדמת נעשה לנשמע, שהוא הביטול לבעל הרצון ועד שנעשה חד עם בעל הרצון כנ"ל, הנה ענין זה יהי' גם בכח העשי' שלו, ואדרבה, העיקר מה שנוגע כאן הוא כח העשי', שגם כח העשי', שהוא דרגא הכי תחתונה, יהי' בביטול ויתאחד עם בעל הרצון – תחתונים יעלו למעלה.

וזהו

גם מ"ש וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, דאף שהתורה היא נעלמה מעין כל חי, בחי' שעשועים עצמיים וכו', מ"מ נאמר

295

כאן שם אלקים דוקא, שבחי' אלקים שמורה על העלם העצמי נמשך גם באלקים כפשוטו כו'. וענין זה הוא באופן ד"לאמר" ²⁰⁹¹ , שבכל דור ודור כאשר איש ישראל קורא ושונה, ה"ה פועל את הענין דוידבר אלקים, שהקב"ה קורא ושונה כנגדו ²⁰⁹² , ובאותו אופן כמו שהי' בשעת מ"ת, שלכן מה להלן באימה כו' אף כאן כו' ²⁰⁹³ . וזהו גם מ"ש אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שבחי' אנכי, דלא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ ²⁰⁹⁴ , נעשה אלקיך, כחך וחיותך של איש הישראלי כפי שנמצא למטה, ועד גם לזה שיש לו שייכות לארץ מצרים, ערות הארץ ²⁰⁹⁵ , וצריך להוציא אותו משם, הנה גם הכח והחיות שלו הוא אנכי. וזהו גם מה שבעשה"ד נאמרו דברים פשוטים, ועד לדברים כאלו שאלמלא לא ניתנה תורה ח"ו היו למדים כו' ²⁰⁹⁶ , ועד שנאמרו אז גם ענינים של ז' מצות בני נח שכללות ענינם הוא רק מה שנוגע לישוב העולם, לשבת יצרה ²⁰⁹⁷ , דלכאורה, למה הוצרך על זה הרעש דמ"ת, אך הענין הוא כנ"ל, שהחידוש דמ"ת הוא המשכת בחי' אנכי גם בענינים הפשוטים.

וזהו

ועשית חג שבועות, שההכנה שצריכה להיות למ"ת היא לכל לראש למסור (איבערגעבן) את כח העשי' שלו, כח הכי תחתון, ולעשות ממנו בחי' חג שבועות. ועז"נ ועשית חג שבועות להוי' אלקיך, שע"י ועשית חג שבועות נעשה הוי' אלקיך, שהוי' הוא כחך וחיותך. וממשיך מסת נדבת ידך, שמסירת כח העשי' שלו היא באופן של ויתור, היינו, לא רק נתינת צדקה סתם, אלא בויתור. ואע"פ שגם כשנותן לצדקה רק פרוטה אחת ה"ה נותן בזה את חיי נפשו, והרי צדקה נקראת בשם מצוה סתם, להיותה כללות כל המצוות ²⁰⁹⁸ , ובדוגמת יד ימין שהכח שבה הוא כללות כל הכחות, עד"ז הוא בצדקה (שצדקה נותנים ביד ימין) שהיא כללות כל המצוות, מ"מ, בנוגע להכנה למ"ת לא מספיק נתינת צדקה סתם, אלא צ"ל נתינה באופן של ויתור דוקא. ומדייק מסת נדבת ידך, ולא נדבת לבך, דכיון שההכנה למ"ת צ"ל בענין דנעשה, למסור את כח העשי' שלו, לכן צ"ל הויתור (לא רק מצד הלב, אלא גם) מצד היד עצמה, שגם היד הגשמית עצמה אינה מציאות לעצמה, אלא כל מציאותה אינה אלא היותה יד המחלקת צדקה, שאז הנה גם מצד היד תהי' הנתינה ללא

296

מדידות והגבלות כלל. וע"ד המובא על האריז"ל ²⁰⁹⁹ (וכן על עוד צדיקים), שהי' מכניס ידו לכיסו וכמה מעות שהי' מוציא הי' נותנם לצדקה, ועד"ז בנוגע לכל המצוות.

וזהו

גם ויתן לך האלקים מטל השמים כו', שקאי על מאן דדחקין במילין דחוכמתא (כנ"ל), שזהו באופן דמלמטלמ"ע, בחי' פלפולא דאורייתא. וע"ד מה שהוסיף משה יום אחד מדעתו ²¹⁰⁰ . ועד"ז גם בנוגע לכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ²¹⁰¹ , שהוא בדרך מלמטלמ"ע, דאף שהכל ניתן למשה מסיני, הרי זה נמשך דוקא עי"ז שמתייגע בתורה, ועד שהחידוש נקרא על שמו ²¹⁰² . ועי"ז נמשך לו ויתן לך האלקים, ויתן ויחזור ויתן ²¹⁰³ , בדוגמת הלימוד שלו שהוא ג"כ באופן דילמוד ויחזור וילמוד. ועד שנמשך לו גם בחי' העלם העצמי, עין לא ראתה אלקים זולתך, ובאופן שנמשך תחלה בטל השמים זה מקרא ומשמני הארץ זה משנה כו', ואח"כ נמשך גם בטל השמים ומשמני הארץ כפשוטם בגשמיות, ועד שיקויים מ"ש הרמב"ם ²¹⁰⁴ שכל המעדנים מצויים כעפר, וישראל יעסקו בתורה להשיג דעת בוראם, שנאמר ²¹⁰⁵ כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים.

______ l ______