13

ד"נבון" סתם, "מבין דבר מתוך דבר" כאופן הא' הנ"ל — ולהם כיוון משה כשדרש (בהסכמת הקב"ה) "הבו גו' ונבונים"²⁸ — ונבונים כאלה אכן היו ומצאום ונמנו.

[אלא שכדי לרמז שמשה לא מצא נבונים בשלימות כ"שולחני תגר", משמיט אח"כ הכתוב הפרט ד"נבונים" (אף שהאנשים שמנה משה היו גם "נבונים", ולא היתה חסרה אצלם אלא השלימות שבזה, כנ"ל)].

ובדרך זו יש ליישב גם דברי הרמב"ם בענין זה: בהל' סנהדרין ריש פ"ב פסק הרמב"ם "אין מעמידין בסנהדרין כו' אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלגין בחכמת התורה כו'". ואינו מובן: כיון שאחז"ל²⁹ ש"נבונים לא אשכח" אפילו בימי משה, איך פסק הרמב"ם ש"אין מעמידין כו' אלא אנשים חכמים ונבונים"?

יש מפרשים³⁰ "דהאי אין מעמידין דקאמר הרמב"ם היינו היכא דמשתכחי נבונים אבל אי לא משתכחי לא מיעכבי", וע"ד דברי הרמב"ם להלן בהפרק³¹, ש"ב"ד. . צריך שיהא בכל אחד מהן שבעה דברים ואלו הן חכמה וענוה כו'", ש"פשוט הוא שכל זה אינו לעיכובא"³². אבל מפשטות לשון הרמב"ם "אין מעמידין כו' אלא כו' ונבונים" משמע³³, שדין זה (שבריש הפרק) ה"ה לעיכובא³⁴.

וע"פ הנ"ל י"ל, שכוונת הרמב"ם ב"אין מעמידין כו' אלא כו' ונבונים" היא ל"נבונים" סתם שזהו תנאי לעיכובא (בסנהדרין³⁵) ו"נבונים" כאלו היו בימי משה (וגם לאח"ז); ודברי הגמ' שבימי משה "נבונים לא אשכח" היינו "נבונים. . כשולחני תגר", כנ"ל.

ה. אלא שעדיין יש מקום ל"תלמיד (עכ"פ) ממולח" להקשות: מאחר שאנו אומרים, שזה שהכתוב מרמז (בהשמטת תיבת "נבונים") ש"נבונים לא מצאתי" הכוונה ל"נבונים" בתכלית השלימות — הרי נמצא, ש(גם) ל"נבונים" כאלה התכוון משה בבקשתו "הבו לכם אנשים גו' ונבונים". והדרא קושיא לדוכתא: איך דרש הקב"ה תנאי זה בשעה שידע ש"נבונים (כאלה) לא אשכח"?

ועכצ"ל, כי היות שתכונה זו בדיין הוא ענין נחוץ ביותר, אשר ע"כ יש להשתדל ולעשות כל מה שאפשר כדי למצוא גם "נבונים" כאלה; ולכן נזכר בתורה תנאי זה (בדרישת משה), אף ש"נבונים לא מצאתי", להדגיש, שתכלית