ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה ויצא שיחה א134

134

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

הנעשה רק מצד מדת חסידות*', ובכל זאת נפסק כך ברמ"א!', על סמך דברי הגמרא הללו, "כשמסיים מסכת, מצוה לשמוח ולעשות סעודה". הרי עלאחת-כמהדוכמה צריך היה לפסוק כך להלכה, או כמנהג, לגבי "שיתין שנין", שיערכו "יומא טבא" - כי את זאת מספרת הגמרא בפשטות. ולא כענין של "תיתי לי", ש"רב יוסף כי הוה בר שיתין עביד להו יומא טבא לרבנן", ואף"על-פיזכן אין ענין זה מוזכר כלל בדברי הפוסקים*י. ומדוע?

ב) רב יוסף היה בדור השלישי של האמוראים*'. לפניו היו אמוראים רבים במשך מספר דורות, ולפניהם - תנאים רבים במשך דורות רבים. ומובן, שבין

ויצא א

התנאים והאמוראים הרבים הללו שהיו לפני רב יוסף, הגיעו רבים מהם לגיל ששים":. ומתעוררת השאלה: מדוע אין אנו מוצאים אצל אף אחד מתנאים ואמוראים אלו שמסופר עליו שערך "יומא טבא" בהגיעו לגיל ששים?

ד. עקב עבירה "נכרת

ונפסק חבל ההמשכה..." ההסבר לכל האמור לעיל הוא: אדמו"ר הזקן מבאר באגרת

התשובה!? את הסיבה לכך שבזמן הבית, כאשר יהודי היה עובר ר"ל על איסור כרת, הוא היה נפטר לפני גיל חמישים, וכאשר הוא היה עובר על איסור מיתה בידי שמים, הוא היה נפטר לפני גיל ששים? (אשר עונש

הערות

6. ראה ב"ח או"ח ס"ב: וכל תיתי לי דהתם כולהו מדת חסידות נינהו. וראה יד מלאכי כלל תרמו ובספרים שנסמנו בשד"ח מע' תי"ו כלל א' (כרך ג' ע' 1338).
7. יו"ד סרמ"ו סכ"ו.
8. בספר לקט יושר - והוא ספר הנהגות דהמחבר תרומת הדשן - חיו"ד ע' 40 (בדפוס ברלין תרס"ד): "ביום שסיים הגאון זצ"ל עשה סיום למסכת וזימן אליו ב' זקנים כדי לפטרו גם מסעודת ששים". אבל נוסף לזה, שזו היתה הנהגה מיוחדת של בעל תה"ד - שלכן לא נזכר זה בפוסקים כבפנים, גם בעל תה"ד קישר ענין זה עם סיום מסכת.
4. ואולי י"ל, שגם אצל בעל תה"ד היו הוכחות שחיותו היא מקדושה ע"ד שהי' אצל רב יוסף (ראה לקמן סעיף ו'), ועד"ז - בנוגע ל"כרת דיומי" (ראה לקמן ס"ז). אלא שמ"מ, מצד גודל ענוותנותו - קישר זה עִם סיום מסכת.
5. הטעם למה שהזמין ב' זקנים - י"ל, כי ההודאה על "דנפקי לי מכרת" היא בדוגמת וע"ד ברכת ההודאה, ברכת הגומל, שצריכה להיות "בפני י' ושנים מהם ת"ח" (סדר ברה"נ לאדה"ז פי"ג ה"ב).
9. ראה הקדמת הרמב"ם לספרו "היד". סדר הדורות ד"א פב.
0. וגם בהסוגיא דמו"ק שם גופא - שרב הונא הגיע לגבורות ורב חסדא חי תשעין ותרתין שנין, והרי רב הונא ור"ח הוי לפני רב יוסף (ראה סה"ד בערכם).
1. פ"ה.
2. כ"ה באגה"ת רפ"ד. והוא כשיטת הירוש' בכורים רפ"ב - כפי' התוס' (שבת כה, א ד"ה כרת. יבמות ב, א ד"ה אשת). ובתוס' שם, ששיטת הבבלי (מו"ק כח, א) היא, שכרת היא - שאינו מגיע לששים שנה.
10. ומ"ש אדה"ז כשיטת הירושלמי, י"ל:
11. א) כי אליבא דהירושלמי הקושיא "והרי נמצאו כו'" היא גם מחייבי כריתות שהגיעו לנ' שנה, ולכן נקט כאן שיטת הירושלמי בכדי לחזק את קושייתו.
12. ב) בתוס' ישנים יבמות שם גרס גם בבבלי (במו"ק שם) "כי הוינא בן חמשים... נפיקנא מכרת". ומכיון שגם בבבלי גופא ישנן ב' גירסאות במימרא דר"י שם (ובפרט שמובא במו"ק שם לפנ"ז "מת בחמשים שנה... כרת... ששים... מיתה ביד"ש") - הרי ידוע הכלל (ראה יד מלאכי כלל צד. שם כללי שני התלמודים כלל ח. שד"ח

מצוטט ב־5 עמודים

לקוטי שיחות 68 לקו"ש ח"ה ע' 134
תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ב לקו"ש ח"ה ע' 134
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, כ"ה אדר, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ט לקו"ש ח"ה ע' 134
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' זכור, י"ג אדר שני, ה'תש"ל לקו"ש ח"ה ע' 134
תורת מנחם שיחת י"א ניסן, ה'תשל"ב לקו"ש ח"ה ע' 134

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.