188
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
8 לקוטי
בעניננו, למרות שהשבטים החמירו על עצמם וקיימו את כל התורה כולה, הרי לשלה היה אסור לייבם את תמר, כי "מוחזקת היא זו שימותו אנשיה"5, וממילא התבטל כל האיסור של יציאת יבמה לשוק. מאותה סיבה לא יושם כאן הענין של חליצה, כי חליצה חלה, גם לפי דרך הפשט, דוקא במקרה שבו "לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו"*, אך לא כאשר אסור לו ליבמה?.
ד איסור 'כלתו" אינו חל בעניננו
לכאורה, עדיין יש לשאול (לדעת רבי נחמיה): תמר היתה כלתו של
וישם ג
יהודה, ואם כך חל כאן האיסור של "ערות כלתך לא תגלה"*:? אך לאמיתו של דבר, אין חל בעניננו איסור זה*:
א) על האיסור "ערות אשת אביך"ט אומר רש"י "לרבות לאחר מיתה". מכך שיש צורך בריבוי מיוחד כדי לאסור את אשת האב גם לאחר מיתתו של האב, מוכח, שלפי שיטת רש"י בדרך הפשט, הרי באיסורי עריות אחרים - ובכללם האיסור "אשת בנך" - מתבטל האיסור לאחר מיתה. וכיון שתמר היתה אלמנה, הרי היא לא היתה אסורה ליהודה מפני האיסור של "אשת בנו".
ב) אף אם נאמר'י, שמאיסור אשת האב לומדים גם לגבי איסורי עריות אחרים?:, שהם חלים גם לאחר מיתה - הרי בכל זאת האיסור של "כלתך" שונה מאיסורים אחרים: כיון שהתורה מבארת, שהטעם לאיסור זה" הוא
הערות
- 5. פרשתנו לח, יא. פירש"י שם. ומכיון שש"ד הוא מז' המצות שנצטוו עליהם ב"נ, הרי אין לדחותה בשביל מצות יבום שלא נצטוו עלי' (וע"ד שנתבאר לעיל ע' 147 הטעם מה שא"א לא מל עד שנצטווה).
- 2. נוסף לזה: גם באם היו מצווים על היבום - הרי פשוט שאין לסכן את עצמו בשביל קיום מצות יבום (וראה באה"ט (אה"ע סי' ט' סק"ב) ופתחי תשובה (שם סק"ד) שגם עפ"י דרך ההלכה ישנם כמה דיעות שקטלנית אסורה להתייבם),
- 3. והרי עפ"י דרך הפשט [ולפי דעת התוס' ד"ה בן נח (סנה' עד, ב) - גם עפ"י דרך ההלכה כ"ה. וראה פרשת דרכים דרך האתרים דרוש שני] הדין דיעבור ואל יהרג הוא גם לולא הכתוב וחי בהם (שהרי לפי פירש"י (אחרי יח, ה) פירוש "וחי בהם" הוא "לעולם הבא"), וכדמוכח מפרש"י שמות ד, כד.
- 6. תצא כה, ז. ובפרט ש"וירקה בפניו" (שם כה, ט) הוא - בפשטות - בזיון על "לא אבה יבמי" (שם, ז - וראה רמב"ן כאן פסוק ח), ובמילא אי"ז שייך כלל כשאסור לייבמה.
- 7. ובדוגמת מה שגם ע"ד ההלכה - "כל שאין עולה ליבום אינו עולה לחליצה", ובאם לא רבי רחמנא "יבמתו" - גם בחייבי לאוין הי' כן (יבמות ב, סע"א).
- 8. אחרי יח, טו.
- 9. ומ"ש (פרשתנו לח, טז) "ני לא ידע כי כלתו היא" - הכוונה שבאם הי' יודע שכלתו היא לא הי' בא אלי' כיון ש"מוחזקת היא שימותו אנשי'". ומש"כ בספורנו - צע"ג.
- 0. אחרי יח, ח.
- 1. אבל צע"ג - על יסוד מה?
- 2. ממה שהוזקק רש"י לפירוש על "בחיי'" (שם, יח), אין להוכיח שבכל העריות מותר לאחרי מיתה - כי שאני אחות אשתו שנאמר בה (א) "אשה אל אחותה - שתיהן כאחת" (וכפירוש הש"ח שם), (ב) "לצרור" (ראה רמב"ן וספורנו שם. וראה גם לעיל ע' 146 ואילך).
- 3. ואף שהטעם ד"תבל עשו" נאמר בפ' קדושים בנוגע להעונש (ולא בפ' אחרי (יח, טו) בנוגע להאיסור), מ"מ מוכח מזה, ש"תבל" הוא גם גדר האיסור שנתבאר בסדרה שלפני". ורבו מלספור כיו"ב. וראה פרש"י (בראשית א, כז) הכלל: "ופשוטו של מקרא, כאן הודיעך כו' ולא פירש כו' ופירש לך במק"א".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.