ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ד ראה שיחה א1109

1109

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

נחירה", נקודת הסברה בשתי הדעות שוה?. הם חלוקים רק בפרטי הסברה, לפיהם יוצא, שלדעת ר' ישמעאל הכניסה לאר ישראל הביאה לידי היתר, ולפי דעת ר' עקיבא - לאיסור, אבל במקורן, נובעות שתי הסברות וההלכות מאותה הנקודה. ואף שההלכה כר' עקיבא, מביא כאן רש"י את דעת ר' ישמעאל, משום שההוראה מהפסוק בנוגע לעבודתנו עתה (שמשום כך הרי פרסם כ"ק מו"ח אדמו"ר את התקנה הישנה ללמוד בכל יום את פרשת החומש עם פירוש רש"י, שכן בכל יום צריכים "לחיות" עם הוראה בעבודה בפועל שיש ללמוד מפרשה זו) היא כדעת ר' ישמעאל.

ב. דובר כבר מספר פעמים"?' על ההבדל בין מדבר לארץ ישראל, שבמדבר היו בני ישראל מופשטים מעניני העולם, ובבואם לארץ ישראל החלה אצלם העבודה לעשות מעולם "ארץ נושבת". והבדל זה התבטא בכל צרכיהם במזון, לבוש ובית, כפי שמבואר בכמה מקומות.

בנוגע לעניננו - אכילת בשר: המזון במדבר היה מן, לחם מן השמים, דבר שהוא נעלה מתענוגי עולם הזה. אף שיכלו לחוש במן את כל הטעמים, לא היה זה באופן מגושם, שכן במן הרי לא היה את ה"עיץ רואה"'',

המביאה לידי "הלב חומד"?' - משום שלא ראו את המיני מאכל שחשו בטעמם - עד שמשום כך לא הביא המן לידי שביעה (כמו בלחם מן הארץ).

בהיותם במדבר, מובדלים מן העולם, לא היה שם מקום לבשר תאוה. אמנם היה שייך שם בשר, אבל רק בשר קדשים ולא בשר תאוה. רק בכניסתם לארץ ישראל, שם החל סדר של עבודת הבירורים - וכיון שכל מברר צריך להתלבש בלבושי הדבר אותו הוא צריך לברר - היתה גם אכילת בשר תאוה'', שכן בלעדיה אי אפשר שיהיה הבירור של מזון זה, ועבודת הבירור צריכה להיות - אכילת בשר זה לשם שמים עד לאופן של "בכל דרכיך דעהו"*'.

והו גם מה שאומר בהמשך הפסוקים: "רק חזק לבלתי אכול הדם" - כלומר, אף שעבודת הבירורים כוללת אכילת בשר תאוה, הרי היא רק לפי המוכרח על פי טבע, אבל אסור להיות להוט (דם) בכך*'. להיטותו של

הערות

9. ראה זח"ג ו, ב. וע"ד המובא בכ"מ הדוגמא שהלל ושמאי שניהם קבלו משמעי' ואבטליון אותן הסברות ובכ"ז נחלקו אח"כ כו'.
0. ראה בארוכה לעיל ע' 24 ואילך.
1. יומא עד, ב. וראה לעיל פ' עקב.
2. רש"י במדבר טו, לט.
3. וגם - בכדי שתוכל להיות מציאות ד"ארץ נושבת", הוכרחה להיות מציאות התאוה. וע"ד מרז"ל (יומא סט, ב): נקטלי' (ליצרא דעבירה) כליא עלמא.
4. ראה לקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 161.
5. כי הצורך בתאוה בשביל עבודת הבירורים, אינה בתאוה חומרית (למלאות תאות נפשו), כי אם, תאוה (ורצון) טבעי, בשביל חיבור וקישור הנפש בגוף שנעשה ע"י האכילה. - ובדוגמת התאוה ביחוד איש ואשה, שהי' אצל אדה"ר קודם החטא, שהיתה רק בשביל העמדת בנים (ד"ה ואתם הדבקים -

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.