ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תפיליןפסקי הסדור הלכות תפילין

הלכות תפילין

פסקי הסדור

הלכות תפילין

[א] אחר ¹⁶⁴² שלבש הטלית גדול יניח תפילין, כדי שיהיו עליו לפחות בשעת קריאת שמע ותפילה ¹⁶⁴³ .

[ב] ויכוין בהנחתם, שצונו הקב"ה לכתוב ד' פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכח והממשלה לעשות בעליונים ובתחתונים כרצונו. וצונו להניחן על הזרוע כנגד הלב ועל הראש נגד המוח, כדי שנשעבד הנשמה שהיא במוח וגם תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך, שעל ידי הנחת תפילין יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו ¹⁶⁴⁴ :

[ג] יש נוהגין להניח תפלה של יד מיושב, מטעם שנתבאר בזוהר ¹⁶⁴⁵ , ומברכין גם כן מיושב ¹⁶⁴⁶ :

[ד] מקום הנחת תפילין של יד ביד שמאלו, בגובה הבשר שבפרק שבין המרפק, שקורין עלינבויגי"ן, להכתף, וזה המקום נקרא קיבורת. ולא יניחנה למעלה מחצי הפרק ולא למטה בתחתיתו ממש למטה מן הקיבורת, שנאמר ושמתם את דברי אלה על לבבכם, צריכה שתהא שימה כנגד הלב, וזהו קיבורת שהוא מכוון ממש כנגד הלב. ולכן צריך שיטה את התפלה של יד לצד הגוף מעט, בענין שכשיכוף את זרועו למטה תהא התפלה של יד מכוונת נגד לבו ממש ¹⁶⁴⁷ .

[ה] ויזהר שלא יהיה דבר חוצץ בין התפילין לבשרו ¹⁶⁴⁸ :

[ו] אסור להסיח דעתו מהתפילין כל זמן שהן עליו. ואינו נקרא היסח הדעת אלא כשעומד בקלות ראש או שחוק ושיחה בטילה ¹⁶⁴⁹ , שהרי זה מפיר יראה ¹⁶⁵⁰ . אבל אם מתעסק בצרכיו ויראת ה' היא תקועה בלבו להזהר מכל חטא ועון בעסקיו שלא למרות עיני כבודו ¹⁶⁵¹ ח"ו, לא נקרא היסח הדעת אע"פ שאין דעתו ממש על התפילין. ולכן מצות תפילין להיות לבוש בהן כל היום כולו ¹⁶⁵² .

[ז] וחייב אדם למשמש בתפילין בכל פעם שנזכר מהם, שעל ידי זה יהא נזכר על האזכרות שבהם, ויזכור את ה' לשעבד לו הלב והמוח, ולא יבא לידי היסח הדעת גמור שהיא קלות ראש ושיחה בטלה ¹⁶⁵³ .

אך מצוה מן המובחר שלא להסיח דעתו כלל מהן, ולמשמש בהן בכל עת, גם בעוד שדעתו עליהן, בכדי שלא יבא לידי היסח הדעת כלל וכלל. זולת כשעוסק בתורה ובתפלת י"ח, שאז אין בהם משום היסח הדעת ¹⁶⁵⁴ . ואעפ"כ בכל פעם שנזכר מהן ימשמש בהן:

[ח] ואחר הנחת התפלה של יד על הקיבורת קודם שמהדקה ¹⁶⁵⁵ יברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ ¹⁶⁵⁶ תְּפִלִּין ¹⁶⁵⁷ .

ויכוין לפטור גם את של ראש ¹⁶⁵⁸ .

ואחר כך יהדק הרצועה בתוך הקשר, כדי לקיים מצות וקשרתם לאות על ידך ¹⁶⁵⁹ , שהוא מצות ההידוק על היד עצמו בקשר זה, שהרי הידוק זה על היד נעשה עם הקשר ¹⁶⁶⁰ :

[ט] ויזהר שלא יזח הקשר של יו"ד מן התפלה של יד ¹⁶⁶¹ .

ורשאי לכרוך הרצועה סביב התיתורא כדי לחזקה על היד ¹⁶⁶² , אבל לא סביב הקציצה (ויש כורכין ב' פעמים סביב התיתורא, בכדי שיהיה כמין שי"ן עם הרצועה המהדקת את התפלה על היד ¹⁶⁶³ ).

ואחר כך עושין שבעה כריכות על פרק הזרוע המחובר אל היד ¹⁶⁶⁴ :

[י] ואחר כך יניח את של ראש בגובה הראש ¹⁶⁶⁵ .

ויזהר שיהא באמצע רוחב הראש ¹⁶⁶⁶ ממש, שהרי אמרו קדש והיה כי יביאך מימין, ושמע והיה אם שמוע משמאל, ובתפילין דרש"י שהפרשיות כסדרן, אין בין ימין לשמאל אלא משהו, דהיינו החריץ שבין והיה כי יביאך לשמע, על כן צריך ליזהר בזה מאד:

[יא] וגם צריך להשגיח ולראות בחריצים שבין הבתים, אם נדבקו מעט בדבק בשגגת הסופר יזהר להפרידם בנחת בראש סכין דקה וחדה, שיהיו נפרדים בין בית לבית עד למטה ממש ¹⁶⁶⁷ . ולכן מעבירין גיד התפירה ¹⁶⁶⁸ בין בית לבית למטה ממש בכדי להבדיל בטוב ¹⁶⁶⁹ ושלא יתדבקו ¹⁶⁷⁰ , כדאיתא בגמרא ¹⁶⁷¹ ופוסקים ¹⁶⁷² הובאו בב"י ¹⁶⁷³ ובכתבי האר"י ז"ל ¹⁶⁷⁴ :

[יב] וצריך שיהיה הקשר של תפילין של ראש מאחורי הראש, בגובה העורף באמצעו, נראה כעין דלי"ת לצד חוץ, שיהא לעין הרואה מלאחריו, כעין דלי"ת בכתיבתו ¹⁶⁷⁵ :

[יג] ואם שח בין תפלה לתפלה, יברך על של ראש ¹⁶⁷⁶ : ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין ¹⁶⁷⁷ :

[יד] במה דברים אמורים, כשדבר מענינים שאינן לצורך תפילין. אבל אם הפסיק בענינים שהם נצרכים לו להנחת תפילין, אין צריך לחזור ולברך על של ראש. ולכתחלה אין להפסיק כלל, אלא אם כן אי אפשר בענין אחר ¹⁶⁷⁸ .

ולכרוך הרצועה סביב הזרוע לא הוי הפסק כלל, שזהו מענין המצוה עצמה ¹⁶⁷⁹ . אבל בענינים אחרים, אפילו הפסיק בדברי קדושה, הוי הפסק ¹⁶⁸⁰ :

[טו] אף על פי כן, אם שמע קדיש או ברכו או קדושה ¹⁶⁸¹ בין תפילין של יד לתפילין של ראש, מותר להפסיק ולענות עם הצבור ¹⁶⁸² . ואע"פ שגורם ברכה אחרת על של ראש, ואסור לגרום ברכה שאינה צריכה ¹⁶⁸³ . לפי שיש אומרים ¹⁶⁸⁴ שמברכים לעולם על של ראש על מצות תפילין, אף אם לא שח בינתים. ואף שאין לנהוג כן לכתחלה, דספק ברכות להקל, מכל מקום לענין איסור גרם ברכה שאינה צריכה, כדאי הם לסמוך עליהם, שלא לבטל מעניית דבר שבקדושה ¹⁶⁸⁵ :

[טז] אחר שהניח תפילין של ראש יכרוך ג' כריכות על אצבע האמצעי ¹⁶⁸⁶ , בתחלה כריכה אחת על פרק האמצעי ואחר כך שתי כריכות על הפרק התחתון ¹⁶⁸⁷ (וכורך המותר על כף היד), ובסוף הכריכות יקשור ¹⁶⁸⁸ :

[יז] כל אשר נגע יראת אלהים ¹⁶⁸⁹ בלבו, יניח תפילין דרבינו תם בלא ברכה אחר התפלה ¹⁶⁹⁰ בביתו, וללמוד בהם שעה אחת ¹⁶⁹¹ , אם חושש להניחן בבית המדרש מפני היוהרא ¹⁶⁹² , או מפני שנוח לו יותר ללמוד בביתו.

[יח] ולא יפסיק בשום שיחה כלל בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אף שאין מברך עליהן. אבל מפסיק לענות אמן, ואין צריך לומר לקדושה וברכו ואמן יהא שמיה רבא כו'. וכן המניח תפילין בחול המועד בלא ברכה ¹⁶⁹³ :

[יט] אין להניח תפילין אחר תחלת השקיעה ¹⁶⁹⁴ . ואם היו עליו מקודם, אין צריך לחלצן ¹⁶⁹⁵ , כי אם בערב שבת ובערב יום טוב, שצריך לחלצן לפני השקיעה ¹⁶⁹⁶ , זמן מה קודם שמדליקין הנרות בערב שבת ¹⁶⁹⁷ :

[כ] המהלך במבואות המטונפות ¹⁶⁹⁸ או במבואות שיש שם חזירים ¹⁶⁹⁹ ותפילין בראשו, כגון ההולך מביתו לבית הכנסת כשהוא לבוש בתפילין ¹⁷⁰⁰ , או שמתפלל בדרך בהליכתו או בנסיעתו בין כפרים שיש שם חזירים, ואין העגלה גבוה י' טפחים ¹⁷⁰¹ , כגון עגלות של חורף ¹⁷⁰² , צריך לכסות התפילין שלא יראו החוצה מגולים ¹⁷⁰³ :

[כא] וכן לענין התפלה שצריך להפסיק בתפלתו שלא להוציא דבור מפיו כשרואה חזירים מלפניו כמלא עיניו ¹⁷⁰⁴ , וצדדין שלפניו כלפניו דמי ¹⁷⁰⁵ . ואפילו אם מעצים עיניו אינו מועיל ¹⁷⁰⁶ אם אין העגלה גבוה י' טפחים ¹⁷⁰⁷ ואין מכסה על העגלה. אבל אם יש מכסה, אפילו פתוח מלפניו, יכול להפוך פניו לצד המכסה. והוא הדין אם צואה בבית לענין תפלה ותפילין ¹⁷⁰⁸ . וכן הדין לענין שאר ספרים ¹⁷⁰⁹ , שאם יש צואה בבית אסור להניח הספרים מגולים, אלא אם כן מונחים על שלחן או דף שגבוה י' טפחים מן הקרקע ¹⁷¹⁰ , אבל בפחות מי' טפחים צריך לכסותם:

[כב] מנהג ¹⁷¹¹ להניח תפילין דרבנו תם אחר התפלה בלא ברכה ¹⁷¹² , ולקרות קריאת שמע בהם. ויש נוהגין לומר גם כן פרשת קדש והיה כי יביאך ¹⁷¹³ .

הערות

1642. להקל על המעיין, חולקו הלכות תפילין שבפסקי הסדור שלפנינו לכ"ב סעיפים (כפי שחולקו בסדור רבינו הזקן עם ציונים והערות, ובשלחן ערוך אדמו"ר הזקן המבואר). הערות וציונים לפסקי הסדור הל' תפילין – ראה שם ושם .
1643. כמבואר בשוע"ר סי' כ"ה ס"א (ואחר שלבש טלית מצוייצת יניח תפילין מיד, כדי שיהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפלה).
1644. כמבואר בשוע"ר שם סי"א (יכוין בהנחת התפילין, שצונו הקב"ה לכתוב ד' פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים, ולהניחן על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה לעשות בעליונים ובתחתונים כרצונו, וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם תאות ומחשבות לבו לעבודתו יתברך, ועל ידי הנחת תפילין יזכור את הבורא יתברך וימעיט הנאותיו).
1645. כמבואר בשוע"ר שם סכ"ז (יש אומרים שיניח התפילין של יד מיושב ותפילין של ראש מעומד, מטעם שנתבאר בזוהר).
1646. ובשוע"ר שם (ולכתחילה טוב לנהוג שתהא ההנחה על הקיבורת מיושב, והברכה והקשירה על הקיבורת יהיה מעומד, כמו שנתבאר בסי' ח', שכל ברכות המצות צריך לברך מעומד), ושם נסמן (הערה צ ).
1647. כמבואר בשוע"ר סי' כז ס"א (מקום הנחת תפילין של יד ביד שמאלו), וס"ב (צריך להניחה בגובה הבשר שבפרק הזרוע שבין המרפק שקורין (אולעמבוגין בל"א) להכתף, וזה המקום נקרא קיבורת. אבל לא יניחנה למעלה מהקיבורת, דהיינו שלא יניחנה למעלה מחצי הפרק שבין המרפק לכתף. ואפילו בחצי התחתון של זה הפרק לא יניח בתחתיתו ממש למטה מהקיבורת, שנאמר ושמתם את דברי אלה וגו', צריכה שתהא שימה כנגד הלב, וזהו קיבורת, שהוא מכוון ממש כנגד הלב. לכן צריך שיטה את התפילין של יד לצד הגוף מעט, בענין שכשיכוף הזרוע למטה תהא התפילין של יד מכוון כנגד לבו ממש).
1648. כמבואר בשוע"ר שם ס"ז (יש אומרים שצריך שלא יהא דבר חוצץ בין התפילין לבשרו).
1649. בשוע"ר לא נזכרה הזהירות משיחה בטילה בתפילין. ומקורה ברמב"ם פ"ד הכ"ה (שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה). וראה סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' ע. שו"ע אדה"ז המבואר.
1650. ע"פ איוב טו, ד.
1651. ע"פ ישעי' ג, ח.
1652. כמבואר בשוע"ר סי' כח ס"א (אסור להסיח דעתו מהתפילין כל זמן שהן עליו אפילו רגע אחד ... ואינו נקרא היסח הדעת אלא כשעומד בשחוק או בקלות ראש ... אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו, אף על פי שעוסק במלאכתו ובאומנתו ואין דעתו על התפילין ממש, אין זה נקרא היסח הדעת, שאם לא כן איך יכול כל אדם לילך בתפילין כל היום), ובסי' לז ס"ב (מצותן להיות עליו כל היום).
1653. כמבואר בשוע"ר שם ס"ב (חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה ושעה, דהיינו בכל פעם שנזכר בהם חייב למשמש בהם, שעל ידי כך נזכר עליהם תדיר ולא יגיע לידי היסח הדעת גמור).
1654. כמבואר בשוע"ר שם ס"א (ומכל מקום מצוה מן המובחר שלא להסיח דעתו מהן כלל, זולת בשעת תלמוד תורה ובתפילת י"ח).
1655. כמבואר בשוע"ר סי' כה סי"ז ( על תפילין של יד יברך אחר הנחה על הקיבורת קודם הקשירה ).
1656. נו"ן רפויה (פירוש התפלות והברכות לר' יהודה בר' יקר (ח"ב ע' כד-כה) בשם יש אומרים).
1657. כמבואר בשוע"ר שם סט"ו (נוסח ברכת תפילין של יד : אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין) .
1658. כמבואר בשוע"ר שם סי"ג (שתעלה הברכה שיברך על של יד גם לתפילין של ראש), וסכ"ג (עולה ברכת להניח תפילין שבירך על תפילין של יד גם לתפילין של ראש).
1659. ואתחנן ו, ח.
1660. כמבואר בשוע"ר שם סי"ז (על תפילין של יד יברך אחר הנחה על הקיבורת קודם הקשירה, שקשירתה זו היא התחלת עשייתה). וראה קצה"ש סי' ח ס"ח בשוה"ג. סדור רבינו הזקן ע' ציונים והערות ע' עב.
1661. כמבואר בשוע"ר סי' כז ס"ה (ליזהר שלא תזוז היו"ד של הקשר מהתפלה, מהטעם שנתבאר בזוהר).
1662. בשוע"ר סי' כז סי"ג (אין לכרוך הרצועה על התיתורא כדי לחזקה ולהדקה על היד, אלא תהא התפילין של יד תלויה ומונחת על הקיבורת כעין תפילין של ראש על הראש. כיון שאין מצוה כלל בכריכה זו, לכן אין להניחה על התיתורא שיש בה קדושה יותר מן הרצועה). אבל למעשה כתבו הפוסקים שיש לכרוך הרצועה סביב התיתורא כדי לחזקה, ושם נסמן (הערה נג ). ובפרט למי המנהג המובא כאן לכרוך "ב' פעמים סביב התיתורא בכדי שיהיה כמין שי"ן".
1663. פע"ח שער התפילין פ"י (יכרוך ג' כריכות על הקיבורת ... ויקשור התפילין בקיבורת כעין ש', ג' כריכות). מקור חיים (טור אודם) סי' כז סעיף יא (האר"י זלה"ה, שהיה רק כך היה קושר למעלה, ומשים כריכה אחת באמצע, דהיינו שלשה), הובא באלי' רבה שם ס"ק ח. והיינו שמעיקר הדין, נתבאר בשוע"ר סי' לב סע"ט ( קשר של תפילין, הלכה למשה מסיני שלאחר שהכניס הרצועה לתוך המעברתא יעשה קשר, כמין דלי"ת בשל ראש וכמין יו"ד בשל יד, להשלים אותיות שד"י עם השי"ן שבשל ראש). אמנם המנהג לעשות בשל יד גופא שלושת האותיות שד"י (היו"ד הוא כאמור לעיל בסמוך. השי"ן הוא כאמור כאן, והדל"ת הוא כאמור בהערות אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לסדור, תורת שלום סי' ד (ובענין הכריכות של התפילין של יד, למדני כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה, לכרוך ז' כריכות ... ולכרוך פעם אחת על פס היד (ונעשה כמין ד' הפוכה)).
1664. כמבואר בשוע"ר סי' כז סי"ב (נוהגין לכרוך סביב הפרק שבין היד להמרפק ז' כריכות). ופרטי מנהגנו, ראה שם (הערה נ ).
1665. כמבואר בשוע"ר סי' כז סי"ד (בין עיניך האמור בתפילין של ראש זהו גובה שבראש. או אינו אלא בין עיניך ממש. נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן לא תשימו קרחה בין עיניכם, מה להלן בגובה שבראש במקום שעושה קרחה, אף כאן בגובה שבראש מקום שעושה קרחה). ובסי' כה סי"ז (שיהדקנה היטיב על ראשו).
1666. ס' התרומה סי' רו (שתפילין מכוונין באמצע הראש הוו להו חציין מימין הראש וחציין משמאל הראש. ולהכי קרי שני בתים אלו מימין ושני בתים אלו משמאל). בשוע"ר סי' כז סי"ח (צריך לכוין הקציצה שתהא באמצע רוחב הראש, כדי שתהא כנגד בין העינים). וכאן מוסיף, ( ויזהר שיהא באמצע רוחב הראש ממש ... בתפילין דרש"י). והטעם שדיוק זה הוא דוקא בתפילין של רש"י, נתבאר שם (הערה סא ). וראה סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' עו.
1667. שכן צריך להיות לכתחלה, כמבואר בשוע"ר סי' לב סס"א (חריץ שבין בית לבית צריך שיגיע עד מקום התפר, ואם לא הגיע כשירה. והוא שיהיה ניכר החריץ למעלה, כדי שיהיה ד' ראשיה נראות לכל).
1668. המבוארים בשוע"ר סי' לב סע"ד (הלכה למשה מסיני שיהיו התפילין נתפרין בגידי בהמה או חיה הטהורים)..
1669. שכן צריך להיות לכתחלה, כמבואר בשוע"ר סי' לב סע"א (וצריך שיתן חוט או משיחה בין כל בית לבית, להבדילה זה מזה ... לכתחלה. אבל אם לא העביר, כשר).
1670. ארחות חיים הל' תפילין סכ"ז (שלא יתדבקו ולא יהיה חריצן ניכר).
1671. ברייתא לד, ב ושוין שנותן חוט או משיחה בין כל אחת ואחת), ופירש"י (בין כל בית ובית).
1672. ס' התרומה סי' רי (כדי להבדיל הבתים בטוב ... כדי להבדיל הבתים זה מזה).
1673. סוף סי' לב ד"ה ויעביר חוט התפירה.
1674. פע"ח שער התפילין פ"י (ומורי זלה"ה צוה לעשות התפילין שבראשו שיהיו החריצים עמוקים עד המעברתא, ויהיו נפרדים הד' בתים כל אחד מחבירו עד למטה במקום מושב המעברתא שלהם. גם צוה שיעברו בשעת התפירה מעבר לעבר להפסיק בהם באמצע החריצין בין בית לבית כאשר היו תופרים אותם). שער הכוונות דרושי תפילין דרוש ו. וראה סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' עז.
1675. כמבואר בשוע"ר סי' כז סט"ו-יז (צריך שיהיה הקשר של תפילין של ראש מאחורי הראש למעלה בגובה העורף, שהוא סוף הגולגולת, והוא כנגד הפנים. צריך שיהיה הקשר באמצע העורף, ולא יטה לכאן או לכאן. וצריך שיהא המקום שבקשר שנראה כעין דלי"ת – לצד חוץ ולא כלפי העורף). ואף שנתבאר בשוע"ר סי' לב סע"ט (ויש נוהגין לעשותו בענין שיהיה נראה כמין דלי"ת מב' צדדין). מכל מקום המנהג הוא כדעה הראשונה כמובא כאן.
1676. כדעה הב' בשוע"ר סי' כה סכ"ג (ויש אומרים שלעולם אין תפילין של ראש טעונה ב' ברכות, כי אם ברכה אחת, כשאר כל המצות, ולא נתקנה ברכת על מצות תפילין לתפילין של ראש אלא אם כן הפסיק בדיבור בין ברכת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש, אבל אם לא הפסיק בינתיים, אזי עולה ברכת להניח תפילין שבירך על תפילין של יד גם לתפילין של ראש). והטעם שנפסק כאן כדעה הב' הנ"ל, ולא כדעה הא' שם סי"ד ( ותקנו חכמים לברך עוד ברכה אחרת על תפילין של ראש) – יתבאר לקמן סט"ו (שיש אומרים שמברכים לעולם על של ראש על מצות תפילין, אף אם לא שח בינתים ... שאין לנהוג כן לכתחלה, דספק ברכות להקל). וגם שם סכ"ג נתבאר שחוששים לדעה הב' ( והמנהג באלו הארצות כסברא הראשונה. ומכל מקום לרווחא דמלתא, טוב לומר אחר ברכת על מצות תפילין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שכן צריך לומר אחר כל ברכה לבטלה). אמנם כאן נפסק שלא לנהוג כדעה הא', כיון שספק ברכות להקל. ונתבאר שם (הערה נה ).
1677. כמבואר בשוע"ר סי' כה סט"ו-ז ( ונוסח ברכת תפילין של ראש: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין ... יאמר על מִצְוַת , בפתח תחת הוא"ו, שהוא לשון יחיד, ולא יאמר בחולם, שהוא לשון רבים, שהרי לא נתקנה ברכה זו אלא לתפילין של ראש בלבד ).
1678. כמבואר בשוע"ר סי' כה סי"ט-כ (במה דברים אמורים, כשדיבר מענינים שאינם לצורך הנחת תפילין. אבל אם הפסיק בענינים שהם נצרכים לו להנחת התפילין, אין זה הפסק ... אבל לכתחלה אסור להפסיק בין ברכת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש אפילו בדברים שהן לצורך הנחת תפילין, אלא אם כן אי אפשר בענין אחר. ואפילו לקרוץ בעיניו ולרמוז באצבעותיו אסור בין תפילין של יד לתפילין של ראש).
1679. וכ"ה בשוע"ר סי' כה סכ"ד (והאר"י ז"ל היה נוהג לכרוך כריכה זו קודם הנחת תפילין של ראש, מפני שהוא סובר שכריכה זו היא מכלל המצוה, ולפיכך אין זו הפסק כלל). ולענין הכריכות שעל האצבע, יתבאר לקמן סט"ז.
1680. כמבואר בשוע"ר סי' כה סכ"א (אם שמע קדיש או ברכו או קדושה בין תפילין של יד לתפילין של ראש, לא יפסיק לענות עם הצבור .. . ואם פסק וענה, הוי הפסק בין ברכת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש ).
1681. אבל לא אמן שעל שאר הברכות, כמו באמצע ברכות קריאת שמע שבשוע"ר סי' סו ס"ה.
1682. בשוע"ר סי' כה סכ"א ( אם שמע קדיש או ברכו או קדושה בין תפילין של יד לתפילין של ראש, לא יפסיק לענות עם הצבור ). והטעם שכאן נפסק להפסיק ולענות עם הצבור, יתבאר לקמן בסמוך.
1683. כמבואר בשוע"ר סי' רטו ס"ד (אסור לגרום ברכה שאינה צריכ, כגון כל שני דברים שיכול לפוטרם בברכה אחת אסור לגרום שיצטרך לחזור ולברך, כגון שיפסיק בנתים בשיחה או בדבר אחר הגורם שיצטרך לחזור ולברך).
1684. היא דעה הא' בשוע"ר, ואין אנו נוהגים כמותה, כדלעיל (הערה לה )
1685. והיינו כיון שבלא הפסק מברך רק ברכה אחת להניח תפילין, וכשמפסיק, מברך ברכה אחת על תפילין של ראש. ובאגרות קודש ח"ד אגרת תתפט (מה שהעיר מפסק אדה"ז בסידורו להפסיק לענית ברכו וכו' בין תש"י לתש"ר, שזהו דלא כמש"כ בשולחנו סכ"ה . הנה זהו מהדברים שדעת אדה"ז בסידורו שונה מזו שבשו"ע שלו, והלכה כבתראי, שהם פסקי הסידור ). חט"ו אגרת ה'תצו (מלשון אדה"ז שלא לבטל כו', מוכח דחיוב הוא). אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ חי"ג אגרת ד'תשפ (אף שעל פי דין יכולים להפסיק בין הנחת תש"י לתש"ר, וכאשר מפסיקים בעניית אמן דקדיש או אמירת קדושה צריכים לברך על תש"ר. אבל עם זה ראוי לדייק שלא להפסיק בין הנחת תש"י לתש"ר, ושלא להרבות בברכות). וראה לקמן סי' רמט קו"א סק"ד בסופו. תהלה לדוד ס"ק ה. סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' עט. הערות וביאורים תשלב ע' 42.
1686. כמבואר בשוע"ר סי' כז סי"א ( ויכרוך ממנה על אצבעו ג' כריכות, ויקשור). ומה שאין עושין כריכות אלה עד אחרי הנחת תפילין של ראש, כן הוא גם בעת חליצת התפילין, כמבואר בשוע"ר סי' כח ס"ו (יש שהיו נוהגין מטעם הידוע להם לחלוץ תפילין של ראש קודם שמסיר הרצועה מהאצבע, ויש נוהגין מטעם הידוע להם להסיר הרצועה מקודם), ושם נסמן (הערה כז ). והיינו שהן בהנחת התפילין והן בחליצת התפילין, לא יהיו ג' הכריכות על האצבע בשעה שהתפילין של ראש אינן על ראשו.
1687. כמבואר בשוע"ר שם סי"ב (ויש לכרוך בפרק התחתון של האצבע האמצעי ב' כריכות, ובפרק העליון כריכה אחת). וכאן נתבאר סדר הכריכות. ולענין מנהגנו, ראה שוע"ר שם (הערה נא ).
1688. כמבואר בשוע"ר סי' כז סי"א (ויקשור). ולענין מנהגנו, ראה בשוע"ר שם (הערה מט ).
1689. בשוע"ר סי' לד ס"ד (כל ירא שמים יצא ידי שניהם). ובסדור עם דא"ח הגירסא (נגע יראת ה' בלבו).
1690. כמבואר בשוע"ר שם ס"ה (יניח של רש"י ויברך עליהן, שהן העיקר, והן יהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפלה, ולאחר התפלה יניח של ר"ת בלא ברכה כדי לצאת לדברי הכל). וראה לקמן סכ"ב.
1691. ולקמן סכ"ב ( ולקרות קריאת שמע בהם. ויש נוהגין לומר גם כן פרשת קדש והיה כי יביאך). ובס' המנהגים – חב"ד ע' 5 (וקוראים שמע גו' עד אמת, פרשת קדש גו', והזכירות שנדפסו בסדור, ולומדים פרק משניות כל אחד לפי הבנתו).
1692. כמבואר בשוע"ר שם ס"ו (שכיון שהעולם נוהגים כרש"י, נראין להם כיוהרא מי שחושש להחמיר על עצמו בזה, אם אינו מוחזק להם שמחמיר על עצמו גם כן בשאר דברים).
1693. כמבואר בשוע"ר סי' כה סכ"ב (אסור להפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש אפילו במקום שאין גורם לברך ב' ברכות על תפילין של ראש, כגון אותם המניחין תפילין בחול המועד בלא ברכה וכן המניחין תפילין דרבינו תם, צריכים לתכוף ולסמוך תפילין של יד לתפילין של ראש בלי שום הפסק שיחה בינתיים ... אבל מכל מקום מותר לענות קדיש וקדושה וברכו ואמן על כל הברכות בין תפילין של יד לתפילין של ראש בתפילין דרבינו תם או בחול המועד מי שאינו מברך עליהם, כיון שאינו גורם לברך ברכה שאינה צריכה על תפילין של ראש). ומנהג חב"ד לא להניח תפילין בחול המועד (ראה שוע"ר סי' לא ס"ב ).
1694. בשוע"ר סי' ל ס"א (חכמים אסרו להניח תפילין בלילה), וס"ב (אם הניחן קודם צאת הכוכבים וחשכה עליו), וס"ד (היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה, דהיינו צאת הכוכבים). ומה שהחמיר כאן שלא להניח אחר תחלת שקיעה, ראה סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' פג.
1695. בשוע"ר שם ס"ב (אם הניחן קודם צאת הכוכבים וחשכה עליו, אפילו הן עליו כל הלילה, מותר. ואין מורין כן הלכה למעשה, שמא יבאו להניחן לכתחילה בלילה. ולכן לא יעשה כן אלא בינו לבין עצמו, אבל לא ברבים).
1696. כמבואר בשוע"ר סי' כט (חולצן ערב שבת בין השמשות, שאז חייב הוא לחלצן, ששבת ויום טוב לאו זמן תפילין הוא, וכשמניחן עליו לשם מצוה עובר על בל תוסיף).
1697. שבת לה, ב (רבי יהודה הנשיא אומר, שלישית לחלוץ תפילין ... להדליק את הנר), ותוס' שם (רצה הורקנוס לחלוץ תפילין קודם הדלקה). לעיל הזכיר "בערב שבת ובערב יום טוב", וכאן הזכיר רק "בערב שבת". וראה שלחן ערוך אדה"ז המבואר.
1698. כמבואר בשוע"ר סי' כה ס"ח (אע"פ שמדינא דגמרא מותר לילך בתפילין מגולין במבואות המטונפות אפילו יש שם טינוף להדיא. מכל מקום אם יודע בודאי שילך דרך מבואות המטונפות, לא יניח תפילין עד בואו לחצר בית הכנסת, ושם יניח תפילין קודם כניסתו לבית הכנסת, לקיים דברי הזוהר), ושם נסמן (הערה יח ).
1699. שדינם כגרף של רעי, כמבואר בשוע"ר סי' עו ס"ג (פי חזיר אסור לקרות קריאת שמע כנגדו אף על פי שהוא עובר, מפני שהוא כצואה עוברת. ואפילו הוא עולה מן הנהר אין הרחיצה מועלת לו, מפני שהוא כגרף של רעי שאסור לקרות כנגדו).
1700. כמבואר בשוע"ר סי' כה ס"ו (והרוצה לצאת ידי כולם, ילבוש טלית קטן בביתו קודם הליכתו לבית הכנסת, ואחר כך יניח התפילין מיד, גם כן בביתו קודם הליכתו לבית הכנסת, ואז ילך לבית הכנסת לבוש בציצית ומוכתר בתפילין, כמבואר הטעם בזוהר).
1701. שאם מחיצתה גבוה י' טפחים חולקת רשות לעצמה, כמבואר בשוע"ר סי' מ ס"ג (בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאן או שיעשה לפניהם מחיצה גבוה י' טפחים), ובהנסמן שם (הערה יא ).
1702. מזחלות שלג רתומות לסוסים.
1703. כמבואר בשוע"ר שם ( ויש נוהגין להניח תפילין בבית, ולכסותם בשעת הליכה במבואות המטונפות. וכן נכון ). וכאן נפסק בפשיטות שצריך לכסותם. ולפי זה נפסק בסעיף הבא (אם צואה בבית, לענין תפלה ותפילין, וכן הדין לענין שאר ספרים, שאם יש צואה בבית, אסור להניח הספרים מגולים).
1704. כמבואר בשוע"ר סי' עט ס"א (היתה צואת אדם מאחריו ... צריך להרחיק ממנה ד' אמות ... חוץ מכנגד פניו ... צריך להיות מחנהו קדוש כמלא עיניו). וכן הדין במהלך במבואות המטונפות, כמבואר בשוע"ר סי' פה ס"א (לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידיו על פיו ויקרא קריאת שמע, ואפילו אם היה קורא ובא צריך להפסיק כשיגיע למבואות המטונפות). וכן הדין כשהוא עומד והצואה עוברת לפניו, כדלקמן סי' עו ס"ג (צואה אפילו היא עוברת, כגון שצפה על פני המים או שאחד נושא גרף של רעי ומעבירו לפני הקורא או המתפלל, צריך להפסיק עד שתעבור מכנגד פניו). וכן הדין בחזירים, כנסמן לעיל (הערה נח ). והטעם שמזכיר כאן רק חזירים, כי היו מצויים יותר מאשר לעבור במבואות מטונפים עם צואה גלויה.
1705. כמבואר בשוע"ר סי' עט ס"א (וצדדים שלפניו הרי הם כלפניו, ושלאחריו כלאחריו).
1706. כעין המבואר בשוע"ר שם (ואפילו בלילה שאינו רואה אותה, או שהוא סומא, צריך להרחיק עד מקום שהפיקח לא יוכל לראותה ביום). ודוקא לענין כנגד הערוה, שמביא לידי הרהור, מועלת העצמת עיניו, כמבואר בשוע"ר סי' עה ס"א (אם מעצים עיניו ואינו רואהו כלל, שמותר, ואין צריך להחזיר פניו).
1707. שמחיצה י' טפחים מועלת להתיר להתפלל אצלה, כמבואר בשוע"ר סי' עט ס"ד (היתה במקום גבוה י' טפחים או נמוך י' טפחים, הרי זה רשות לעצמו ונקרא מחנהו קדוש אף על פי שיושב בצדה ורואה אותה וקורא). ומכל שכן שמועיל בזה עצימת העינים, כמבואר בשוע"ר שם ס"ה (אם היתה בחדר אחד והוא קורא בחדר אחר, אפילו הפתח פתוח ביניהם ... ואם מעצים עיניו או בלילה, מותר בזה לדברי הכל, כיון שהיא ברשות אחרת וגם אינו רואה אותה).
1708. כדאמרינן ברכות כד, ב (לא קשיא, כאן בעומד כאן במהלך). וכיון שכאן אסרו בתפלה ותפילין אף במהלך, מכל שכן שיש לאסור בעומד, היינו שהצואה בבית.
1709. שדינן כתפילין לענין בית הכסא, כמבואר בשוע"ר סי' מג ס"ו (ואפילו בבית הכסא שבשדה לא התירו אלא בתפילין שאדם לובשן כל היום ... אבל שאר ספרים אסור להכניסן אפילו בבית הכסא שבשדה).
1710. כנסמן לעיל (הערה ס , והערה סו ). ואם הספרים בארון, אפשר שתלוי אם רוחב הארון הוא ד' טפחים או פחות, כמבואר בשוע"ר סי' עט ס"ד (ויש אומרים שצריך שיהיה רוחב מקום ההוא ד' טפחים על ד' טפחים, ואז הוא מקום חשוב לחלוק רשות לעצמו כמו ברשויות של שבת). וכן בחיתול תינוקות; אלא שתלוי בגילו של התינוק, כמבואר בשוע"ר סי' פא ס"א (קטן שיכול לאכול כזית דגן שהם ה' מיני תבואה, שצואת מינים אלו מסרחת, אפילו אינו יכול לאכלו אלא על ידי בישול כגון דייסא וכיוצא בה, אם אין צריך לשהות מתחלת כזית זה עד סופו יותר ממה שגדול בינוני שוהה באכילת פרס ממאכל זה, צריך להרחיק מצואתו וממי רגליו כמו משל גדול). אלא שבחיתול תינוק יש ליזהר גם מטעם שהספרים כנגד הערוה, כמבואר בשוע"ר סי' מה ס"ג (צריך ליזהר לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הספרים), ושם נסמן (הערה יב ).
1711. סעיף זה הוא מפסקי הסדור בסוף התפלה, אחר עלינו לשבח.
1712. כדלעיל סי"ז. וראה בהערות שם.
1713. ראה סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' קצה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.