9

שהיא "עזיבת החטא בלבד"²⁸ — כ' אדה"ז²⁸ "דהיינו שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו ית' ולא יעבור עוד מצות המלך ח"ו הן במ"ע הן במל"ת". כלומר: גמירת הלב דתשובה צ"ל לא רק שלא יעשה עוד הפעם חטא זה שעבר עליו (כפשטות ל' הרמב"ם²⁹ "שיעזוב החוטא חטאו כו' ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד"), אלא שלא יעבור על שום מצוה ("הן במ"ע הן במל"ת")³⁰, וגם "שיגמור בלב שלם לבל ישוב. . למרוד במלכותו ית'" (ומפשטות ל' אדה"ז משמע שזה מעכב במצות התשובה שמן התורה).

ובטעם הדבר יש לומר:

בעשיית חטא (אפילו חטא אחד) — שני ענינים: א) הרע שבמעשה פרטי זה. ב) כיון שכל מצוה ומצוה ה"ה "מצות המלך", לכן, ע"י עשיית עבירה, איזו שתהי', הרי האדם בגדר מורד במלכותו ית'. וכדי לתקן מרידה זו צריך לקבל עליו מחדש עול מלכות שמים³¹ (שלא למרוד במלכותו ית') ועול מצות³¹ ("לא יעבור עוד מצות המלך ח"ו הן במ"ע הן במל"ת").

ובזה יובן הטעם שעולה מכפרת על כמה מ"ע מפני שהיא "דורון":

פעולת "דורון" אינה מחילת עון (וביטול העונש)²⁴, אלא שיוכל "לראות פני המלך". וענין זה שייך לקבלת עול מלכותו ית'. דמחילת עון (הפוטרת אותו מעונש) שייכת לעזיבת חטא; אבל ראיית פני המלך תלוי' בזה שהמלך יסכים לראותו, כי יתרצה לקבל אותו לעבד וכו', וזה תלוי בקבלת עול מלכותו ית', שזה מתבטא ע"י הקרבת העולה.

ולכן מהני עולה אחת על כמה מ"ע — כי הריצוי של קרבן עולה הוא בשייכות לקבלת עול מלכות ועול מצות של האדם, מה שמקבל על עצמו "לבל ישוב. . למרוד במלכותו ית' ולא יעבור עוד מצות המלך ח"ו הן במ"ע הן במל"ת", וכיון שקבלה זו כוללת כל המצות כולן כאחת³² — הרי גם הריצוי על קבלה זו אינו שייך וקשור עם פרטיות של חטא, או לכל חטא בפ"ע.

משא"כ הכפרה (דחטאת) ה"ה כפרת העון, (בפשטות) שייכת לחטא המסוים שעבר עליו, ולכן צריך חטאת בפ"ע על כל חטא וחטא.

ג. אמנם, גם הכפרה והמחילה על חטא יש בה שני ענינים:

א) עזיבת מעשה חטא זה, דהיינו "שיעזוב החוטא חטאו. . ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד" — דכאשר הקב"ה רואה שהאדם מקבל עליו באמת "שלא יעשהו עוד" (ובפרט באופן ש"יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"³³), מכפר עונו ומוחל לו העונש.

ב) חרטה על העבר (ווידוי דברים) שעי"ז פועל עקירת (ביטול) הרע³⁴ ש"