ספרי כ"ק אדמו"רתורת מנחםסד - שנת תשל"א - חלק שלישישיחת אור ליום ועש"ק – יסוד שבתפארת – ה' אייר, ה'תשל"א

שיחת אור ליום ועש"ק – יסוד שבתפארת – ה' אייר, ה'תשל"א

153

בס"ד. שיחת ¹⁰⁹² אור ליום ועש"ק – יסוד שבתפארת – ה' אייר, ה'תשל"א.

– להתלמידים שיחיו החוזרים לאה"ק ת"ו, בחדרו הק' –

ע"פ דברי הגמרא ¹⁰⁹³ שבשעה שבאים מארץ ישראל לחוץ לארץ ואח"כ חוזרים מחו"ל לא"י אזי צ"ל "כתרי מינייהו" – יעזור לכם השי"ת שתפעלו בזה ככל התלוי בכם, ויצליח הדבר באופן ד"יגעת ומצאת" ¹⁰⁹⁴ , באופן של מציאה , שהיא יותר ולא לפי ערך היגיעה ¹⁰⁹⁵ .

* * *

ידועה תורת רבינו הזקן ¹⁰⁹⁶ שצריך לחיות עם הזמן – ללמוד מפרשת השבוע, ומובן שכמו"כ צריך ללמוד מדבר המיוחד לתקופה שלימה בזמן:

נכנסתם עתה בפרשת השבוע זו, והנכם נוסעים בפרשת השבוע הבא, והדבר המאחד את שניהם הוא – הענין של ספירת העומר, וכמדובר בהתוועדות ¹⁰⁹⁷ שספירת העומר מאחדת את כל חודש אייר.

וענין זה שייך לנסיעתכם לארץ ישראל, ארץ הקודש, כיון שספירת העומר שייכת במיוחד לארץ ישראל – כפשוטו – ששם הקריבו את העומר, ואחת הראיות לקדושות של ארץ ישראל היא ענין העומר [ספירת העומר], שמשם הביאו את העומר, כדאיתא במשנה ¹⁰⁹⁸ (ויש שם כמה פירושים בנוגע לענינים שמונים או לא מונים, שמונים רק את הענינים השייכים לקדושה ).

* * *

154

אחד הלימודים מענין ספירת העומר:

לכאורה אין מקום לספור זמן, כי ספירה שייכת בדבר שיכול להיות בו ריבוי או מיעוט, הפסד או הוספה. אלא שזה מורה (כמו בדין דבר שבמנין ¹⁰⁹⁹ ) על חביבות. ובפרט בספירת העומר – שסופרים בכל יום בברכה, היינו שספירת כל יום היא מצוה בפני עצמה , אע"פ שלכאורה היא אותה מצוה ¹¹⁰⁰ שהיתה אתמול ותהי' מחר וכו'.

והלימוד בזה ¹¹⁰¹ – שצריך לידע יוקר הזמן, ושישנה הברירה אם יהי' זה יום שאין לו שייכות ל"קדשנו במצותיו וצונו", או שיהי' זה יום שלא בלבד שנעשית בו מצוה, אלא בעצם הזכרון ¹¹⁰² על יום זה נעשה "קדשנו (במצותיו) וצונו", ועאכו"כ כשמוסיפים לזה ענין של עבודה [כי מהלך היום כשלעצמו הוא מצד זה ש"יום ולילה לא ישבותו" ¹¹⁰³ ; וההוספה ע"י העבודה של ספירת העומר – מוסיף יהודי מצד עבודתו ].

* * *

יצליח אתכם הקב"ה שתייקרו ותדעו את היוקר של ה"ימים יוצרו" ¹¹⁰⁴ – הימים שהקב"ה נותן לכל אחד מישראל.

ואע"פ שיכול לחשוב שיש לו זמן מחר ומחרתיים, והי' לו זמן אתמול וכו' – צריך לידע, שספירת העומר מלמדת שכל יום הוא עולם בפני עצמו, ונעשה מצוה בפ"ע, עם ברכה בשם ומלכות וכו' וכו'; ומה שיהי' יום המחר – דיו שיפקיע את עצמו . ואדרבה, כדי שהברכה של יום המחרת תהי' כדבעי, צריך לספור ולעשות מצוה מיום זה ¹¹⁰⁵ .

155

וכאשר מתבוננים בזה אליבא דנפשי', הרי זה מעורר את האדם ("עס מאַכט אַ גאַנצן שטורעם") להיטיב – ואם יש צורך, גם לשנות – את עבודתו, שתהי' באופן שמייקר כל רגע, עאכו"כ כל שעה, למלא ולנצל עבור ענינים שהם "לשם שמים" ¹¹⁰⁶ , ויתרה מזה ¹¹⁰⁷ : "בכל דרכיך דעהו" ¹¹⁰⁸ , שאז העבודה היא באופן שה"ימים" נעשים ימים שלמים ¹¹⁰⁹ , שמלאים בשלימות של תורה ומצוות, וזה מביא הצלחה גם בימים שבאים לאח"ז, ועד שיכולים לקבל עול מלכותו ית' לתורה ומצוותי' בשלימות, לאחר שעובד עבודתו בנוגע לספירת הימים.

* * *

השי"ת יעזור לכם ויצליח אתכם בכל הענינים האמורים, ושתהי' עלייתכם לארץ הקודש עלי' בגשמיות וברוחניות גם יחד,

ותביאו לשם בשורות טובות, ותכתבו משם בשורות טובות – כל אחד בנוגע לעצמו ובנוגע לפעולתו עם הזולת, ובכל הענינים,

ולהתכונן לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות מתוך שמחה וטוב לבב.

שתהי' לכם נסיעה טובה, ונשמע מכם בשורות טובות.

______ l ______

הערות

1092. הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בהוספות ללקו"ש ח"ז ס"ע 278 ואילך. במהדורא זו ניתספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.
1093. כתובות עה, א (ראה בעיון יעקב שם: "משום דסליק ומכתת רגליו". וכן בחידושיו לב"מ לג, א).
1094. ע"פ מגילה ו, ב.
1095. ראה לקו"ש ח"ד ע' 1165.
1096. סה"ש תש"ב ע' 29 (נעתק ב"היום יום" ב חשון).
1097. ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר בתחלתה (לעיל ע' 111 ואילך).
1098. כלים פ"א מ"ו. וראה במדב"ר פ"ז, ח. רש"י סנהדרין יא, ב (ד"ה על שתים). אבל ראה ר"ן נדרים כב, א: "עבר הירדן לא נתקדש להבאת העומר". ועד"ז בפשוטו של מקרא – ראה פרש"י מסעי לד, ב: "לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ ואין נוהגות בח"ל .. לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצות נוהגות". וי"ל שבהוספת התיבות "ואין נוהגות בח"ל" כוונתו בזה לשלול עבר הירדן. ואכמ"ל (ראה גם לקו"ש חי"ג ע' 124, ובהערות שם. וש"נ).
1099. ראה ביצה ג, ב. רש"י עה"ת ר"פ במדבר. של"ה במדבר וכו'. ובאריכות אוה"ת ר"פ תשא.
1100. ראה שבלי הלקט סרל"ד (בהגה"ה מכת"י): "ואם חסר מצוה אחת ולא מנה חיסר מצות אותו היום ולא הפסיד שאר הימים בכך ותדע דהכי הוא שהרי בכל יום ויום אנו מברכים על ספירת העומר ואם איתא שאינו אלא מצוה אחת ומעכבין זה את זה כיון שבירך בלילה ראשון שוב לא הי' צריך לברך אלא הי' מונה בלא ברכה ומשאנו מברכין על כל לילה ולילה ש"מ שכל יום ויום מצוה בפני עצמו היא". וראה פרמ"ג לשו"ע או"ח סתפ"ט א"א סקי"ג. שו"ע אדה"ז שם סכ"ג.
1101. ראה גם תו"מ חכ"ח ע' 84. וש"נ.
1102. "מ"ע מה"ת שיספור כל אחד מישראל" (וי"א שהחיוב בזה הוא עד כ"כ – שאין אומרים בזה שומע כאומר "ויש לחוש לדבריהם לכתחילה"). ואף שהיא מ"ע שהזמ"ג, "במקצת מדינות שמו הנשים מצוה זו עליהם חובה" (ראה שו"ע אדה"ז רסתפ"ט. ומש"כ אדה"ז (משא"כ במג"א) דרק "במקצת מדינות" – אולי י"ל שהוא מהטעם שבזוהר (ח"ב קפג, א (הובא במג"א שם). ח"ג צז, ב)).
1103. נח ח, כב.
1104. תהלים קלט, טז. ועיין בהנסמן ביהל אור להצ"צ עה"פ שם (ס"ע תקכד ואילך).
1105. ראה שו"ע או"ח סתפ"ט ס"ח. שו"ע אדה"ז שם סעי' כג וכד. וראה לקו"ש ח"א ע' 270 ואילך. וראה גם לעיל ע' 118. וש"נ.
1106. אבות פ"ב מי"ב.
1107. ראה לקו"ש ח"ג ע' 907. שם ע' 931 ואילך.
1108. משלי ג, ו.
1109. ראה זח"א רכב, א. רכד, א. ובצ"צ לתהלים שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 30 עמודים.