ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לו משפטים שיחה ב112

112

(רק) מחמת התבואה המתבכרת אלא שהחודש נקרא בשם "חודש הביכור", ולכן אתי שפיר השייכות כאן דהמצוות התלויות בבכור.

ד. ויש לומר, שהחילוק בין פירושי רש"י דפ' בא ודפרשתנו קשור עם החילוק בתוכן המצוות המדוברות בהפרשיות האלו:

בפרשת בא מדובר בעיקר אודות זכירת יצי"מ, כמ"ש בפסוק שלפנ"ז³⁰ "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" [וכן בכתובים שלאח"ז ההדגשה אינה (כ"כ) על קביעת החג, אלא על פעולות שונות המזכירות על יצי"מ, "ועבדת³¹ את העבודה הזאת. . שבעת ימים תאכל מצות. . מצות יאכל את שבעת הימים. . והגדת לבנך. . בעבור זה גו' (כפרש"י³² "בעבור שאקיים מצוותיו כגון פסח מצה ומרור" שהם מזכירים יצי"מ³³) והי' לך לאות גו'" — "יציאת מצרים תהי' לך לאות"³⁴], ואילו בפרשתנו מדבר אודות קביעת³⁵ החגים (לדורות בארץ ישראל) בג' זמני השנה, "שלש³⁶ רגלים תחוג לי בשנה את חג המצות תשמור גו' כאשר צוויתיך למועד חודש האביב".

ולכן, בכל מקום מפרש רש"י עיקר המחייב והגורם:

בפ' בא כתב — "ראו חסד שגמלכם שהוציא אתכם בחודש שהוא כשר לצאת", שזוהי הסיבה המחייבת זכירת יצי"מ, גודל חסד השם שגמלם.

ויש להוסיף, שזוהי גם הסיבה לזכירת יצי"מ לא רק בזמן יצי"מ, בחודש האביב, אלא כל השנה כולה, כפרש"י שם³⁰ "זכור את היום הזה, למד שמזכירין יציאת מצרים בכל יום".

ואילו השלש רגלים בתור קביעת חג, כל אחד בזמן קבוע בשנה, קשורים עם זמני תבואת השדה, הנחשבים ל"אביב", "קציר" ו"אסיף" של התבואה.

ה. ויש להביא ראי' לחילוק הנ"ל, דלרש"י בפירושו עה"ת הפסוק דפ' בא "היום אתם יוצאים בחודש האביב" לא קאי על קביעת חג הפסח, משא"כ הכתוב דפרשתנו (וכן דפ' תשא) "במועד חודש האביב" — מפרש"י לקמן בפ' ראה³⁷ עה"פ "שמור את חודש האביב" — "מקודם בואו שמור שיהא ראוי לאביב להקריב בו את מנחת העומר ואם לאו עבר את השנה".

דהנה בגמ'³⁸ איתא "על שלשה דברים מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה", הרי שעל ג' דברים מעברין את השנה, ומדוע כתב רש"י שהעיקר הוא "שיהא ראוי לאביב להקריב בו את מנחת העומר", דבפשטות היינו שיהא בישול התבואה³⁹, הרי מעברין את השנה (גם) על התקופה⁴⁰, שיבא הפסח בזמן

הערות

30. יג, ג.
31. שם, ה ואילך.
32. שם, ח.
33. ראה פרש"י פ' ראה טז, ג ד"ה למען תזכור.
34. פרש"י בא שם, ט.
35. להעיר מפי' הב' בנחלת יעקב פרשתנו (שם, יז) "או י"ל (דהי' קס"ד שבשביעית) לא ינהגו במקומן דהיינו בזמניהם אלא בכל עת".
36. כג, ידטו.
37. טז, א.
38. סנהדרין יא, ב.
39. להעיר שבפרש"י סנהדרין שם ד"ה על האביב מפרש "אם לא בישלה התבואה מעברין כו' ואית דמפרשים לפי שאין להן מהיכן להקריב העומר" (ומקשה ע"ז).
40. במשכיל לדוד שם "ואפשר דכוונת רבינו על אביב של תקופה" (וכ"כ בפשטות בפנים יפות שם "וזו מצוה לב"ד לעבר את השנה מפני התקופה"). ולכאורה כן משמע קצת מפרש"י סנהדרין שם ד"ה ועל התקופה "על תקופת טבת שנמשך זמנה עד ט"ז בניסן שהבאת העומר דילה בתוך תקופת טבת מעברין לדחות את המועדות". אבל דוחק קצת לפרש כן בפרש"י עה"ת*, שלא כתב בפירושו עה"ת בכלל "על התקופה" (וכן הרי לפרש"י בגמ' שם הוא גם "על תקופת תמוז שמתעכבת ונמשכת שאין תקופת תשרי נופלת עד עבור החג", שלא הביא בפירושו עה"ת), ובפרט שמשנה מלשון הספרי שם "שמור החודש שהוא סמוך לאביב מפני אביב שיהי' בזמנו כו'" (וראה נחלת יעקב בפרש"י שם), וכן לא הביא מ"ש להלן בספרי "כי בחודש האביב חודש שהוא כשר לא חם לא צונן וכה"א כו'".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.