תל מנהג שבת הגדול

הערות

1. 127. ראה לקו"ש חי"ב ע' 35 הערה 12.
2. 128. ההלכות שנתבארו בסימן זה: (א) הנס שהי' בשבת הגדול (ס"א). (ב) אמירת עבדים היינו (ס"ב). (ג) הפטרת שבת הגדול (ס"ג). * בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' י (ראה מבוא שם) נדפסו תצלומי כתי"ק הרה"ק מהרי"ל של סימן זה, באיזה שינויי לשון ובהוספת מראי מקומות וציונים. עיקרי השינויים וכן המראי מקומות וציונים יועתקו לקמן בשוה"ג (באותיות מודגשות, כשאר המראי מקומות שבדפוס ראשון).
3. 129. תוס' שבת פז, ב ד"ה ואותו (ואותו יום [=יציאת מצרים] חמישי בשבת היה כו', ואם כן ברביעי שחטו פסחיהם, ונמצא בשבת שעברה לקחו פסחיהן, שאז היה בעשור לחדש, ועל כן קורין אותו שבת הגדול, לפי שנעשה בו נס גדול, כדאמרינן במדרש (שמות רבה פ' בא) כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושין כך, אמרו להן זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים, הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל, ולא רצו, ועשו בכורות מלחמה, והרגו מהן הרבה, הדא הוא דכתיב למכה מצרים בבכוריהם). טור ושו"ע (שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, מפני הנס שנעשה בו).
4. 130. ראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' קטז (עי' במהרי"ל בענין מה שנוהגים לדרוש בשבת הגדול הל' פסח, כמבואר גם כן בשו"ע רבינו סי' תכ"ט, נתבאר שם שמזה הטעם נקרא גם כן שבת הגדול, כמו יום הכיפורים שנקרא צומא רבא על שם שמרבים בתפילות, כמו כן נקרא שבת הגדול על שם שמאריכין בדרשות, משום דנפישי מילי חומרי הלכות פסח(. לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ (במחזור ישן כת"י נמצא דגם שבת שלפני שבועות נקרא שבת הגדול, וכן שבת שלפני ראש השנה (כתר שם טוב ח"ג). ויש לומר שקראו שם זה לשבתות אלו (אף דלא שייך בהם הטעם הנ"ל), מפני הדמיון לשבת שלפני הפסח, שגם הם באים לפני יום טוב). וראה לקו"ש חי"ב ע' 33 ואילך. חי"ז ע' 57 ואילך. חל"ז ע' 9 ואילך. התוועדויות תשמ"ו ח"ג ע' 33 ואילך. תשמ"ח ח"ב ע' 509 ואילך. תשמ"ט ח"ג ע' 2 ואילך. שלחן המלך ח"ב ע' כ ואילך. כללי הפוסקים וההוראה בהערה לכלל קס.
5. 131. בא יב, ג.
6. 132. בברייתא וגמרא שבת פו, ב – פח, א יש ג' דעות: א) דעת רבי יוסי, שיציאת מצרים בחמישי בשבת, ומתן תורה בשבת, שהוא יום נ"ב ליציאת מצרים, שחל בז' סיון. ב) אוקימתא אחת בדעת רבנן, שיציאת מצרים בששי בשבת, ומתן תורה בשבת, שהוא יום נ"א ליציאת מצרים, שחל בו' סיון. ג) אוקימתא שנית בדעת רבנן, שיציאת מצרים בחמישי בשבת, ומתן תורה בשבת, שהוא יום נ"ב ליציאת מצרים, שחל בו' סיון, כיון שבאותה שנה עיברו את החדשים ניסן ואייר. והכרעת רבינו כאן, ולקמן סי' תצד ס"א, כאוקימתא השנית בדעת רבנן.
7. 133. סעיף א. ובהערות שם נתבאר, שכל הכרעתו של רבינו שם, אשר קיי"ל כהאוקימתא השנית בדעת רבנן (שיציאת מצרים היתה בחמישי בשבת, ומתן תורה ביום נב ליציאת מצרים), מבוססת על מה שנפסק בסימן שלפנינו, ששבת הגדול הי' בי' ניסן, ועל מה שנפסק שם שבחג השבועות אמרינן "זמן מתן תורתנו" (ולכן ציין שם לכאן, וכאן ציין לשם).
8. 134. תוס' שם. טור.
9. 135. בא יב, כז (ואמרתם זבח פסח הוא לה', אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים, בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל).
10. 136. תהלים קלו, י.
11. 137. מדרש שוחר טוב פרק קלו (למכה מצרים בבכוריהם, בשעה ששלח הקב״ה מכת בכורות אמר לו כחצות הלילה ומת כל בכור, נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם ואמרו להם, כל מה שאמר משה הביא עלינו אין אתם מבקשים שנחיה, בואו והוציאו את העברים האלו מבינינו, ואם לאו אנו מתים. השיבו להם ואמרו, אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאים מכאן. מה עשו נכנסו כל הבכורות אצל פרעה, והיו מצווחין לפרעה ואומרים בבקשה ממך הוציא את העם הזה, שבשבילם רעה תבא עלינו ועליך. אמר לעבדיו צאו וקפחו שוקיהם של אלו. מה עשו הבכורות, מיד יצאו ונטלו כל אחד חרבו והרג את אביו, שנאמר למכה מצרים בבכוריהם, למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן אלא למכה מצרים בבכוריהם, ששים רבוא הרגו הבכורות באבותיהם). וכן הוא ברש"י שם (בכוריהם לא נאמר, אלא בבכוריהם, עמדו בכורים וקפחו שוקן של אביהם המעכבים בישראל, כששמעו נגע עשירי מפי משה), ומצודות דוד שם (ביד בכוריהם, כי כאשר שמעו הבכורים ממכת בכורות, עמדו על אבותיהם למהר לשלח את ישראל). מדרש תנחומא פר' בא (בובר) פי"ח . תוס' פ"ט דשבת דף פז ע"ב ד"ה ואותו. ב"י ולבוש.
12. 138. ראה לקוטי שיחות (חי"ב ע' 33): "ולהעיר אשר גם בנוגע לחנוכה אמרי אינשי בטעם המנהג שבסביבון חרותות האותיות נ' ג' ה' ש' – כי הם ר"ת: נס גדול הי' שם".
13. 139. מ"א ס"ק א (והקשו, הוי להו לקבוע יום טוב בעשירי לחדש אפילו חל בחול, כמו שאר המועדים. ואפשר מפני שקבעו בו תענית שמתה בו מרים, כמו שכתוב סימן תק"פ). וראה לקו"ש חכ"ז ע' 44 ואילך.
14. 140. ונתבאר בלקוטי שיחות (חי"ב ע' 34): "קבעוהו מתחילה בעשירי בניסן, ואחר כך (לאחרי מיתת מרים וקביעת התענית) דחוהו ליום השבת".
15. 141. ראה שו"ע שם ס"א-ב (אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם ... בניסן ... בעשרה בו מתה מרים ונסתלק הבאר). וראה לעיל סי' תכט ס"ט (ואין מתענין בכל חדש ניסן אפילו תענית יחיד, ואין צריך לומר שאין גוזרין תענית על הציבור בכל החדש. וכל דברים אלו אינם מעיקר הדין, אלא הם מנהג שנהגו בדורות האחרונים).
16. 142. ראה לעיל סי' רצב ס"ו, ובשוה"ג שם.
17. 143. מנהגים (טירנא) ניסן ע' לג (שבת הגדול ... במנחה שלו אומרים עבדים היינו וכו', עד עונותינו, אפילו אם חל בי"ד, אין אומרים ברכי נפשי). רמ"א (והמנהג לומר במנחה ההגדה מתחילת עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו, ופוסקים לומר ברכי נפשי). וכן נוהגים, ודלא כמ"ש בשער הכולל פמ"ח אות א (לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ, בתחלתו). וראה (ס' המנהגים – חב"ד ע' 37). שלחן המלך ח"ב ע' כב בשוה"ג. הערות וביאורים א'קו ע' 49 וע' 135 ואילך.
18. 144. לבוש בסוף הסימן (מפני שהיתה בו התחלת הגאולה והניסים). וראה לקו"ש חל"ז ע' 10. שלחן המלך ח"ב ע' כז בשוה"ג.
19. 145. מנהגים שם. דרכי משה ס"ק א (אפילו חל בארבעה עשר).
20. 146. ג, ד.
21. 147. אור זרוע ח"ב סי' שצג (יפטירו בוערבה ... כשחל ערב הפסח בשבת). מנהגים שם (ויש מקומות שאין מפטירין וערבה ליי' אלא כשחל שבת הגדול בערב פסח). לבוש (ויש אומרים שאין מפטירין וערבה אלא כשחל שבת הגדול בערב פסח). באר היטב ס"ק א (אין מפטירין וערבה אלא כשחל שבת הגדול בערב פסח, וכן נוהגין). וכ"ה מנהגינו (ס' המנהגים – חב"ד ע' 37).
22. 148. לבוש (משום דכתיב בה (מלאכי ג, י) הביאו את המעשר אל בית האוצר וגו', דהיינו ביעור המעשר בשנה רביעית דשמטה, וזמן הביעור לא היה אלא בערב פסח, כמו שפירש רש"י בפירוש החומש בפרשת הביעור כי תכלה לעשר וגו' בפרשת כי תבא (כו, יב) עי"ש).
23. 149. משנה מעשר שני פ"ה מ"ו (ערב יום טוב הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה בעור). רש"י סנהדרין יא, ב ד"ה דזמן (שאם לא העלהו לירושלים קודם פסח, היה מבערו ערב פסח, ומתודה בערתי הקודש). תוס' ר"ה ד, א ד"ה ומעשרות (דמעשר שני ערב יום טוב הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור).
24. 150. רמב"ם הל' מעשר שני פי"א ה"ז (וערב יום טוב האחרון היה הביעור). כסף משנה שם (משנה בפרקא בתרא דמע"ש (משנה ו). ובספרינו כתוב ערב יום טוב הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה הביעור, וגירסת רבינו אחרון במקום ראשון).
25. 151. ראה שו"ע שם סעיף קמד (וערב יום טוב האחרון היה הביעור).