ש"פ דברים, שבת חזון, ד' מנחם-אב, ה'תשכ"ט

157

בס"ד. ש"פ דברים, שבת חזון, ד' מנחם-אב, ה'תשכ"ט

(הנחה בלתי מוגה)

ציון

במשפט תפדה ושבי' בצדקה ⁸⁴¹ . הנה משמעות הכתוב הוא שההשבה מן הגולה (ושבי' ⁸⁴² ) תהי' באופן של צדקה, היינו, בצדקתו של הקב"ה, כמ"ש ⁸⁴³ לך הוי' הצדקה, שהיא בלי הגבלות כלל ⁸⁴⁴ , שזהו שכאשר ישראל עושין תשובה אזי מיד הן נגאלין ⁸⁴⁵ . וזהו גם מ"ש ⁸⁴⁶ כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, דכשם שהיציאה ממצרים [לאחרי שהיו בידם דם פסח ודם מילה ⁸⁴⁷ , בדמייך חיי ⁸⁴⁸ ] היתה בצדקתו של הקב"ה, שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם ⁸⁴⁹ , כמו"כ תהי' גם הגאולה העתידה בצדקתו של הקב"ה, בלי הגבלות כלל. וידוע הדיוק בזה, מהו הטעם שנאמר בכתוב גם הלשון במשפט, שהוא באופן של הגבלה דוקא, ולא כמו צדקה שהיא בלי גבול. אך הענין הוא, כפי שמבאר הצמח צדק ברשימותיו ⁸⁵⁰ , שהלשון במשפט נאמר גבי ציון, והלשון בצדקה נאמר גבי ושבי', והיינו, שציון קאי על העוסקים בתורה, שאצלם תהי' הגאולה במשפט, מן הדין, ומ"ש ושבי' קאי על האנשים הפשוטים, שאצלם תהי' הגאולה בצדקה, בצדקתו של הקב"ה.

ב) ויש

לקשר זה עם המאמר שנאמר לפני מאה שנה ⁸⁵¹ , שמבאר בענין בית ראשון ובית שני [שעז"נ ⁸⁵² נחמו נחמו עמי, כמארז"ל ⁸⁵³ לפי שכתוב ⁸⁵⁴ בכה תבכה, על בית ראשון ועל בית שני ⁸⁵⁵ , לכך נאמר נחמו נחמו עמי, שזהו שחטאו בכפלים, לקו בכפלים ומתנחמים בכפלים ⁸⁵⁶ ], שבית ראשון הוא בינה, והו"ע יחוד י"ה, ובית שני הוא מלכות, והו"ע יחוד ו"ה ⁸⁵⁷ . ומבאר, שחורבן ב' המקדשים הו"ע מניעת השפע בה' עילאה וה'

158

תתאה, דהיינו, הסתלקות היו"ד מן הה"א עילאה בבית ראשון, והסתלקות הוא"ו מן הה"א תתאה בבית שני, דכשם שבענין יחוד י"ה העיקר הוא שתהי' המשכת היו"ד בה"א עילאה, כמבואר בענין נקודה בהיכלא ⁸⁵⁸ , כמו"כ בענין יחוד ו"ה העיקר הוא שתהי' המשכת הוא"ו בה"א תתאה. והענין בזה, שעיקר החורבן הוא החסרון שנעשה בה"א (מצד הסתלקות היו"ד או הוא"ו), שזהו שאמרו רז"ל ⁸⁵⁹ ואכבד ⁸⁶⁰ (אף שקרינן ואכבדה) חסר ה', כיון שבית שני חסרו בו ה' דברים, היינו, שבבית שני הי' חסר בחי' ה' עילאה, והי' רק מבחי' ה' תתאה ⁸⁶¹ , אלא שבזה גופא העיקר הוא החסרון בה' תתאה, שחסר היחוד דו"ה. והיינו, שאע"פ שגם עכשיו (לאחרי חורבן בית שני) ישנו החסרון של ב' המקדשים, שהרי גם בזמן בית שני חסרו ה' דברים שהיו בבית ראשון, וכיון שכל מי שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו ⁸⁶² , נמצא, שגם עכשיו ישנו לא רק החסרון דבית שני (שענינו יחוד ו"ה), אלא גם החסרון דבית ראשון (שענינו יחוד י"ה), מ"מ, עיקר החסרון הוא ההעדר דיחוד ו"ה. ועל זה מביא בהמאמר מה שאמרו רז"ל ⁸⁶³ עה"פ ⁸⁶⁴ ולא אבוא בעיר, נשבע ה' שלא יכנוס בירושלים של מעלה עד שיכנוס בירושלים של מטה תחלה, דירושלים של מעלה היינו בחי' בינה, וירושלים של מטה היינו בחי' מלכות ⁸⁶⁵ , וענין שלא יכנוס בירושלים של מעלה עד שיכנוס בירושלים של מטה תחלה היינו שאי אפשר להיות יחוד חו"ב בלי שיהי' יחוד זו"נ לפנ"ז. ומבאר, שאע"פ שחו"ב הם תרין רעין דלא מתפרשין ⁸⁶⁶ , וזיווגייהו תדיר ⁸⁶⁷ , הרי זה רק יחוד חיצוני לצורך קיום וחיות העולמות, שישנו גם בזמן הגלות, אבל בכדי שיהי' יחוד פנימי דחו"ב, הנה עז"נ ולא אבוא בעיר, שצריך לבוא לירושלים של מטה תחלה, שהו"ע יחוד זו"נ. [ולהעיר, שיחוד פנימי דחו"ב פועל גם על היחוד החיצוני שלצורך קיום וחיות העולמות, שלכן בגאולה העתידה לבוא (שאז יהי' יחוד פנימי דחו"ב) יתוסף בחיות העולמות באופן שתהי' הטובה מושפעת הרבה וכל המעדנים יהיו מצויין כעפר ⁸⁶⁸ , וכמו"כ בזמן הבית הי' ריבוי השפעת הטובה, ועד שמצינו אפילו בזמן

159

בית שני שהיו חטים ככליות כו' ⁸⁶⁹ ]. ומכל זה מובן גודל העילוי דה"א תתאה, שמניעת השפע ממנה הוא עיקר ענין החורבן והגלות, שלכן צ"ל תחילה ענין יחוד ו"ה, ואז יכול להיות גם יחוד י"ה.

ג) ויש

לומר בדא"פ, שענין זה קשור גם עם מ"ש ⁸⁷⁰ אלה הדברים אשר דבר משה גו', שזוהי התחלת ספר דברים, משנה תורה. דהנה, משנה תורה משה מפי עצמו אמרו ⁸⁷¹ , וברוח הקודש (כדאיתא בתוס' ⁸⁷² ), משא"כ ד' הספרים שלפנ"ז, שלא כתבם משה כמדבר בעד עצמו, אלא כשלישי המדבר בעד שנים אחרים ⁸⁷³ , שזהו מ"ש וידבר ה' אל משה, היינו, שעצמות המאציל מספר אודות דיבורו של הוי' אל משה. וזהו גם דיוק הלשון שלישי ⁸⁷⁴ , שמורה על מעלתו שהוא למעלה משניהם, שזהו ע"ד שמתן תורה הי' ביום השלישי ⁸⁷⁵ , וע"ד מש"נ ⁸⁷⁶ יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו, וכמשנת"ל ⁸⁷⁷ שיומיים הם ב' הגילויים דממכ"ע וסוכ"ע, ויום השלישי הוא גילוי עצמות אוא"ס שלמעלה משניהם (למעלה גם מבחי' סובב הכללי). ועפ"ז נמצא לכאורה שספר דברים הוא באופן של ירידה שלא בערך לגבי ד' הספרים שלפנ"ז. אך באמת יש מעלה יתירה בספר דברים לגבי ד' הספרים שלפנ"ז. דהנה, ענינו של משנה תורה הוא לבאר את עניני התומ"צ שהיו צריכים ביאור ⁸⁷⁸ , והיינו, הן בנוגע לענינים שנאמרו בד' הספרים שלפנ"ז, שבמשנה תורה ניתוספו בהם עוד כמה פרטים, והן בנוגע לענינים שנאמרו לראשונה במשנה תורה ולא נתפרשו כלל בד' הספרים שלפנ"ז. ונמצא, שכללות הענין דספר דברים הוא הלכה למעשה, שענינו בספירות הוא ספירת המלכות. וזהו גם שספר דברים שהוא ספר חמישי, הוא כנגד ה' תתאה ⁸⁷⁹ , ספירת המלכות. ומובן גם ע"פ מארז"ל ⁸⁸⁰ חצבה עמודי' שבעה ⁸⁸¹ אלו שבעה ספרי תורה, כי, פרשת ויהי בנסוע היא ספר לעצמו, ונמצא שספר במדבר נחלק לג' ספרים, ויחד עם שאר ד' הספרים ישנם שבעה ספרים, ועפ"ז הנה ד' ספרים ראשונים (שהם

160

ששה ספרים) הם ו"ק דז"א, וספר דברים (שהוא השביעי) הוא בחי' מלכות ⁸⁸² . והרי ידוע ששרש המלכות הוא בספירת הכתר שלמעלה מכל הספירות. וזהו גם העילוי שבהלכה שבתורה (ענינו של משנה תורה) לגבי כללות ענין התורה (ד' הספרים שלפנ"ז), כמארז"ל ⁸⁸³ והוי' עמו ⁸⁸⁴ שהלכה כמותו, שזהו למעלה יותר מהענין דאלו ואלו דברי אלקים חיים ⁸⁸⁵ , שענינו בספירות הוא ספירת הבינה ⁸⁸⁶ , ולמעלה גם מדרגת התורה כפי שהיא בבחי' חכמה, כמאמר ⁸⁸⁷ אורייתא מחכמה נפקת, עד לבחי' חכמה דא"ק, שזוהי הבחי' דשלישי המדבר ⁸⁸⁸ (ובתורה גופא הו"ע שלישי המכריע ⁸⁸⁹ ), ואילו ענין ההלכה הוא בדרגא נעלית עוד יותר ⁸⁹⁰ . וכללות הענין בזה, שענין ההלכה הוא המשכת רצון העליון לבחי' המעשה בעולם למטה, וידוע שכדי לפעול ההמשכה למטה צריך להמשיך מבחי' שלמעלה מעלה ביותר ⁸⁹¹ . וכמבואר גם בענין אסתכל באורייתא וברא עלמא כך ב"נ עסיק באורייתא ומקיים עלמא ⁸⁹² , שכדי לפעול המשכת התורה בעולם [כידוע גם בענין השייכות דעשרת הדברות ועשרה מאמרות ⁸⁹³ , שעשרת הדברות פועלים קיום וחיזוק בעשרה מאמרות], צ"ל המשכה נעלית יותר בתורה עצמה, ע"ד הענין שדוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה ⁸⁹⁴ .

ד) וע"פ

משנת"ל מעלת ה' תתאה, שקשור עם ענין המעשה דוקא, יובן גם העילוי דושבי' בצדקה לגבי ציון במשפט תפדה. והענין בזה ⁸⁹⁵ , דהנה כתיב ⁸⁹⁶ הנסתרות להוי' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו, הנסתרות הו"ע י"ה דשם הוי' ⁸⁹⁷ , שענינם בעבודה הוא דחילו ורחימו57 דבמוחא ולבא דכל חד וחד לפום שיעורא דילי' ⁸⁹⁸ , היינו, שיש בזה חילוקי דרגות כו', שהרי אין כל השכלים והדעות שוות, ואין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל ומתעורר שכל חבירו (כמ"ש בהקדמת

161

ספר התניא), והנגלות הו"ע ו"ה דשם הוי', שענינם בעבודה הוא קיום התומ"צ במעשה בפועל ⁸⁹⁹ , שבזה שוים כל בנ"י. וכיון שכל הענינים תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות ⁹⁰⁰ , מובן, שכדי לפעול למעלה יחוד ו"ה (שבענין זה תלוי עיקר החורבן, ורק לאח"ז יכול להיות גם יחוד י"ה, כנ"ל ס"ב), הרי זה ע"י עבודתם של ישראל בקיום התומ"צ במעשה בפועל דוקא, שזהו והנגלות, ו"ה דשם הוי'. ועי"ז פועלים בנין ביהמ"ק דלעתיד, עליו נאמר ⁹⁰¹ גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, וכללות הגאולה העתידה, שאז יהי' הענין דנקבה תסובב גבר ⁹⁰² . וזהו גם העילוי דושבי' בצדקה, שדוקא ע"י עבודתם של אנשים פשוטים בענין המעשה בפועל מגיעים למעלה ביותר, שפועלים את הגאולה באופן של צדקה, צדקתו של הקב"ה שהיא ללא הגבלות כלל, ובאופן כזה נמשכת היא למטה בעולם, שגם בעולם תרבה הדעה והחכמה והאמת ⁹⁰³ , ועד לקיום היעוד וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר ⁹⁰⁴ , וכפי שמבאר אדמו"ר האמצעי ⁹⁰⁵ שאפילו הדומם הגשמי ירגיש (וועט אָנהערן) כי פי הוי' דיבר, בביאת גואל צדק, גואל ראשון, משה רבינו, שהוא גואל אחרון ⁹⁰⁶ , עליו נאמר ⁹⁰⁷ ודוד עבדי נשיא להם לעולם.

______ l ______