ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לה הוספות ויחי331

331

להערתו במרז"ל דאין המת משתכח מן הלב^*: א) ל' יום (מו"ק ח, א). ב) י"ב חדש (ברכות נח, ב),

הענין עצמו מוכיח דבמו"ק המדובר בשכחת הצער ובברכות — בשכחת האיש.

[ועפ"ז יש להסביר: א) דדוקא בזה צ"ל גזירה שישתכח (רש"י וישב לז, לה). ב) השינוי במרז"ל הנ"ל, דבברכות הל' אלא — שחוזר מדלעיל — מטבעיות הענין].

אלא שמעולם תמהתי על שאין מחלקים בהנ"ל בנוגע לאו"א דחיוב האבלות (צער — ואי"ז שייך ל"להצטער" (רש"י סוכה כה, א ד"ה טרדא) שאינו חייב בו) הוא יב"ח. ומסיימים בטוב.

(ממכתב תחלת מ"ח תשכ"ה)

זה עתה קבלתי הידיעה המדהימה מפטירת אביו הרב ישמ"ח זצ"ל. והנני בזה להגיש לכת"ר כוס תנחומין, השי"ת ינחמהו ויאריך ימיו ושנותיו בטוב ו[בנ]עימים ולא יוסיף לדאבה עוד.

ומענין פטירה וניחום אבלים, ארשום בקצרה מה שאמרתי מכבר^*, אשר הבריאה היא ירידה והשתלשלות¹ מלמעלה למטה, והכוונה — שתהי' אח"כ עלי' אחר עלי' ממטה למעלה. וכיון שכן היא הכוונה העליונה, הרי נעשה כן בפועל, שמאז נגמרה הירידה התחילה העלי' תמידית, וכמאמר רז"ל אשר צדיקים ות"ח, הן בעולם הזה והן בעוה"ב אין להם מנוחה, כי הולכים מחיל אל חיל.

ואמר קרא שבע יפול צדיק וקם, שהנפילה היא בשביל הקימה והעלי' שאחר זה, ונפילה וירידה זו מוכרחת היא, וכמבואר בכ"מ² בארוכה, אשר בין מדריגה הקודמת

הערות

*. ז"ל כותב ההערה: במוע"ק (ח, א) שנינו לא יעורר אדם וכו' קודם הרגל ל' יום, וגרסינן עלה מ"ש ל' יום, אר"כ אר"י א"ר מעשה וכו', ושמואל אמר לפי שאין המת משתכח מן הלב ל' יום מאי בינייהו א"ב דקעביד בחנם עכ"ל. ולכאו' צ"ע מדוע לא חייש רב דקא אתי למיספדי ברגל אפי' בדקא עביד בחנם? ועוד קושית התוס'. ואמר אבא מארי זצ"ל דרב לשיטתי' אזיל בברכות (נח, ב) "אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר י"ב חדש וכו'". א"כ אין נ"מ אם לרגל זו או אחרת, ולכן בדקעביד בחנם מותר, ואינו אסור רק משום טעמא דמעשה האמור במוע"ק. המו"ל.
*. נדפס בלקו"ש חכ"ז ע' 363. המו"ל.
1. ירידה קודם הצמצום. השתל' לאחר הצמצום.
2. תניא סוף הק' לח"ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.