ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות ברכות השחר וקריאת שמעהלכות קריאת שמעע מי הם הפטורים מקריאת שמע

ע מי הם הפטורים מקריאת שמע

ובו ה' סעיפים

נשים ועבדים

א נשים ¹⁵⁶⁴ ועבדים פטורים מקריאת שמע, מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא¹⁵⁶⁵, שאין מצותה אלא בזמן שכיבה ובזמן קימה¹⁵⁶⁶. ומכל מקום נכון הוא ללמדם שיקבלו עליהם עול מלכות שמים ויקראו לפחות פסוק ראשון¹⁵⁶⁷. וכן פטורין מברכות קריאת שמע, שיש להם גם כן זמן קבוע של ערב עד נץ החמה ושל שחר עד ד' שעות¹⁵⁶⁸, כמו שנתבאר בסי' נ"ח¹⁵⁶⁹. ומכל מקום חייבין בזכירת יציאת מצרים, שהוא מצות עשה שלא הזמן גרמא, שמצותה ביום ובלילה ¹⁵⁷⁰ . לפיכך יש להם לברך הברכה שנתקנה על יציאת מצרים שהוא אמת ויציב ¹⁵⁷¹ . וכיון שהם חייבים בתפלת י"ח ¹⁵⁷² , כמו שיתבאר בסי' ק"[ו]¹⁵⁷³, יש להם גם כן לסמוך גאולה לתפלה (ואם (א) רצו לברך גם שאר ברכות של קריאת שמע ¹⁵⁷⁴ וגם פסוקי דזמרה וברכותיה, הרשות בידם¹⁵⁷⁵):

קטנים

ב קטנים פטורים מקריאת שמע¹⁵⁷⁶, אע"פ שיש בה קבלת מלכות שמים, כמו שפטורים משאר כל המצות. והוא שלא הגיע לחינוך¹⁵⁷⁷. ויש אומרים¹⁵⁷⁸ שאפילו הגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שמע וברכותיה ¹⁵⁷⁹ , לפי שאין מצוי אצלו בזמן קריאת שמע בערב, וישן הוא בבקר. וראוי לנהוג כסברא הראשונה¹⁵⁸⁰. ולדברי הכל חייב לחנכו בתפלה אם הגיע לחינוך, כמו שיתבאר בסי' ק"ו¹⁵⁸¹:

חתן

ג הכונס את הבתולה פטור מקריאת שמע וברכותיה¹⁵⁸² ומן התפלה (עיין סימן ק"ו¹⁵⁸³) כל ג' ימים אחר כניסתו לחופה, אם לא עשה מעשה, מפני שהוא טרוד במחשבתו טרדת מצוה, שמחשב על עסק הבתולים. וג' ימים אלו הם לבד מיום החופה, כגון אם היתה החופה ביום ד', פטור מקריאת שמע מליל ד' עד ליל מוצאי שבת ולא עד בכלל, מפני שלאחר ג' ימים כבר נתקררה דעתו ואין טרוד עוד במחשבתו¹⁵⁸⁴ .

במה דברים אמורים, בזמן הראשונים שהיו מכוונים היטיב בקריאת שמע. אבל עכשיו שגם שאר בני אדם אינם מכוונים כראוי, גם הכונס את הבתולה קורא קריאת שמע וברכותיה¹⁵⁸⁵ ומתפלל¹⁵⁸⁶, כשאר בני החופה שאינם פטורים אלא בשעת המשתה, כמו שנתבאר בסי' ל"ח¹⁵⁸⁷.

ודין שכור לקריאת שמע יתבאר בסי' צ"ט¹⁵⁸⁸:

עוסק בצרכי צבור

ד היה עוסק בצרכי רבים ¹⁵⁸⁹ והגיע זמן קריאת שמע, לא יפסיק, אלא יגמור עסקיהם, ואחר כך יקרא, אם נשאר עת לקרות¹⁵⁹⁰.

במה דברים אמורים, בדורות הראשונים שהיו עוסקים עמהם לשם שמים. אבל עכשיו אין לפטור מקריאת שמע, אלא אם כן אין מי שישתדל אלא הוא, שאז אפילו עוסק בהצלת ממונם לבד, עוסק במצוה הוא ולא יפסיק¹⁵⁹¹.

ומכל מקום טוב שיקרא פסוק ראשון וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אם אפשר לקרות במקום שהוא עוסק, שלא יצטרך להפסיק עסקיהם¹⁵⁹².

ועכ"פ חייב להזכיר יציאת מצרים אפילו לאחר שעבר זמן קריאת שמע, שזו היא מצוה בפני עצמה ומצותה כל היום ¹⁵⁹³ , ולכן לאחר שגמר עסקיהם יאמר איזה פרשה שיש בה יציאת מצרים, אם כבר עברה שעה ד'¹⁵⁹⁴, שאינו אומר עוד ברכת אמת ויציב כמו שנתבאר בסי' נ"ח¹⁵⁹⁵:

עוסק באכילה, דין, מרחץ, תספורת או מלאכה

ה היה עוסק באכילה ¹⁵⁹⁶ (אפילו בסעודה קטנה ¹⁵⁹⁷ ), או שהיו עוסקים בדין ¹⁵⁹⁸ (אפילו בגמר דין¹⁵⁹⁹), או שהיה במרחץ (ואפילו להזיע בעלמא¹⁶⁰⁰), או שהיה עוסק בתספורת, או שהיה מהפך בעורות וכל כיוצא בעסקים אלו¹⁶⁰¹ שיש לחוש שמא ימשך בהם, כמו שיתבאר בסי' רל"ב ¹⁶⁰² , צריך להפסיק ולקרות, אע"פ שיש שהות לקרות לאחר שיגמור עסקים אלו, גזירה שמא ימשוך בהם ויעבור זמן קריאת שמע. ואינה דומה לתפלה שאם התחיל אין צריך להפסיק, כמו שיתבאר שם, לפי שקריאת שמע הוא מן התורה החמירו בה יותר ¹⁶⁰³ . לפיכך קוראה בלא ברכותיה, שברכותיה הם גם כן מדברי סופרים ¹⁶⁰⁴ .

במה דברים אמורים, כשהתחיל באיסור ¹⁶⁰⁵ , דהיינו שהתחיל לאכול תוך חצי שעה לעלות השחר¹⁶⁰⁶, או שנכנס למרחץ או להסתפר (או לבורסקי) להפך בעורות או מלאכה אחרת כיוצא בהן לאחר שעלה עמוד השחר, שקודם עלות השחר מותר ליכנס למרחץ או להסתפר אפילו בסמוך לעלות השחר ממש ¹⁶⁰⁷ , כמו שיתבאר בסי' פ"ט ¹⁶⁰⁸ .

(אבל ¹⁶⁰⁹ לאחר שעלה עמוד השחר אסור להתעסק בצרכיו עד שיתפלל, כמו שיתבאר שם ¹⁶¹⁰ , ואפשר דהוא הדין לקריאת שמע, שהיא קבלת מלכות שמים ¹⁶¹¹ , ולא דמי לאכילה ¹⁶¹² , דהיינו טעמא שיתפלל על דמו ¹⁶¹³ [)].

אבל אם התחיל בהיתר, אין צריך להפסיק אפילו לקרות קריאת שמע אם יש שהות לקרות לאחר שיגמור¹⁶¹⁴. ואם היה מתיירא שמא ימשוך ויעבור זמן קריאת שמע ופסק וקרא קריאת שמע, הרי זה משובח¹⁶¹⁵. ואינו דומה לתפלה, שהוא הדיוט¹⁶¹⁶, כמו שיתבאר בסי' רל"ב¹⁶¹⁷.

ויש אומרים¹⁶¹⁸ שהעוסק באכילה צריך להפסיק לתפלת השחר אפילו התחיל בהיתר, הואיל ואיסור אכילה קודם התפלה הסמיכוהו על לא תעשה שבתורה, שנאמר לא תאכלו על הדם, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם¹⁶¹⁹, כמו שיתבאר בסי' פ"ט ¹⁶²⁰ (וכיון ¹⁶²¹ (ב) שצריך להתפלל צריך גם כן לקרות קריאת שמע וברכותיה, כדי לסמוך גאולה לתפלה¹⁶²²). וכן עיקר, כמו שיתבאר שם:

קונטרס אחרון

(א) ואם רצו כו'. עיין ¹⁶²³ סי' י"[ז]¹⁶²⁴, ובסי' תכ"ו¹⁶²⁵, ובשו"ע ¹⁶²⁶ מבואר דאין לחלק בין וצונו לשאר ברכות, ובלאו הכי נמי כל שכן הוא¹⁶²⁷:

(ב) וכיון שצריך כו'. ואפשר ¹⁶²⁸ בלאו האי טעמא אסור גם קודם קריאת שמע, שהוא עיקר קבלת מלכות שמים, ויש בה משום ואותי השלכת כו'¹⁶²⁹:

הערות

1564. עיקרי ההלכות המתבארים בסימן זה: (א) נשים ועבדים (ס"א). (ב) קטנים (ס"ב). (ג) חתן (ס"ג). (ד) עוסק בצרכי צבור (ס"ד). (ה) עוסק באכילה, דין, מרחץ, תספורת או מלאכה (ס"ה).
1565. משנה ברכות כ , א (נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע). גמרא שם ע"ב (מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות). טור ושו"ע ס"א (נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא).
1566. משנה י, ב (למה נאמר ובשכבך ובקומך, בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים).
1567. אוהל מועד שער קריאת שמע דרך ב נתיב ג (נראה דעבד ואשה חייבים בקבלת היחוד דהיינו פסוק ראשון, אבל משאר פסוקים פטורים). שו"ע ס"א (ונכון הוא ללמדן שיקבלו עליהן עול מלכות שמים). רמ"א שם (ושיקראו לפחות פסוק ראשון).
1568. מ"א ס"ק א (נראה לי דנשים פטורות גם כן מברכת קריאת שמע, דיש להם גם כן זמן קבוע, כמ"ש סוס"י נ"ח).
1569. ס"ט (מי שהוא אנוס ולא קרא קריאת שמע ערבית בלילה, שהוא קוראה אחר שעלה עמוד השחר), וס"י (אף על פי שזמנה נמשך עד סוף שעה ג', אם עברה שעה ג' ולא קראה, קוראה בברכותיה כל שעה ד' ... ואם עברה שעה ד' ולא קראה, שוב אינו יכול לקרותה עם ברכותיה).
1570. כדלעיל סי' סז ס"א (מצות עשה מן התורה לזכור יציאת מצרים בכל יום ביום ובלילה, שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים, כל ימי חייך להביא הלילות). וכדלקמן ס"ד (חייב להזכיר יציאת מצרים אפילו לאחר שעבר זמן קריאת שמע, שזו היא מצוה בפני עצמה ומצותה כל היום). ואף שנתבאר לעיל סי' מו ס"ט (זכירת יציאת מצרים ... שמצותה גם כן בזמן קריאת שמע). היינו מתקנת חכמים, אבל מן התורה אינו צריך להיות בזמן קריאת שמע דוקא, כמבואר בתניא פמ"ז (תקנו פרשת יציאת מצרים בשעת קריאת שמע דווקא, אף שהיא מצוה בפני עצמה ולא ממצות קריאת שמע, כדאיתא בגמרא ופוסקים). ולכן מן התורה היא מצות עשה שלא הזמן גרמא. וראה קובץ כינוס תורה ח"כ ע' ריח.
1571. והיינו כדלקמן ס"ד (יאמר איזה פרשה שיש בה יציאת מצרים), ויברך עליה ברכת אמת ויציב כו', שהיא הברכה שנתקנה על פרשה שלישית של קריאת שמע, שהיא פרשת יציאת מצרים.
1572. משנה שם (וחייבין בתפלה).
1573. [ה] ס"ב (נשים ועבדים, אף על פי שפטורים מקריאת שמע, חייבים בתפלה, מפני שהוא מצות עשה שלא הזמן גרמא, שזמני התפלה הם מדברי סופרים, ועיקר מצות התפלה היא מן התורה, שנאמר ולעבדו בכל לבבכם, איזו עבודה שבלב זו תפלה ... בכל עת שירצה, ומשהתפלל פעם אחד ביום או בלילה יצא ידי חובתו מן התורה).
1574. רשב"א בגיטין דף מ , א ד"ה אמר ריב"ל (נשים קוראות קריאת שמע ומברכות לפניה ולאחריה ואין ממחין בידן). עיין בקונטרס אחרון. וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' ג ס"ה. והיינו שהרשות בידן לקרא קריאת שמע בברכותיה, או שאף אם אומרות רק פסוק ראשון ופרשת יציאת מצרים, כדלעיל, הרשות בידן לברך כל ברכות קריאת שמע, וכדלעיל סי' ס ס"ב (וחוזר וקורא הברכות בלא קריאת שמע).
1575. אף שאינן חייבות בפסוקי דזמרה. עיין סי' מז במ"א ס"ק יד (נשים ... דחייבות לומר פרשת הקרבנות כמו שחייבות בתפלה), וט"ז שם ס"ק י (חייבות לומר פרשת התמיד, שהוא במקום הקרבן), ולעיל שם ס"י (ובקריאת פרשת התמיד הן שוות לאנשים, שהרי תפלה במקום תמיד תקנוה), מוכח דאין חייבין בפסוקים אלו של פסוקי דזמרה, ומכל מקום הרשות בידן לברך עליהן.
1576. במשנה כ, א (קטנים פטורין מקריאת שמע). טור ושו"ע ס"ב (קטנים פטורים).
1577. ר"ת בתוס' ברכות שם (אשכחן התם (סוכה מב, א) קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה, ופסוק ראשון של קריאת שמע. ונראה לר"ת דמיירי בקטן שלא הגיע לחנוך), ורא"ש פ"ג דברכות סי' יג (וסבירא ליה לר"ת דבלא הגיע לחנוך איירי). דעה הא' בטור ושו"ע שם (קטנים פטורים, לר"ת כשלא הגיעו לחינוך). וכן הוא לקמן הל' תלמוד תורה פ"א ה"א (משיתחיל לדבר, מלמדו תורה צוה לנו משה וגו', ופסוק ראשון מפרשת שמע ישראל).
1578. רש"י ברכות שם (אפילו קטן שהגיע לחנוך לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שמע, לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן קריאת שמע). דעה הב' בטור ושו"ע שם (ולרש"י אפילו הגיעו לחינוך, מפני שאינו מצוי אצלו בזמן קריאת שמע בערב, וישן הוא בבוקר).
1579. לענין הברכות, ראה ביאור הלכה ד"ה קטנים.
1580. שו"ע שם (וראוי לנהוג כר"ת).
1581. סעיף ג (קטנים שהגיעו לחנוך, חייבים לחנכם להתפלל י"ח ערב ובוקר).
1582. ברייתא יא, א (הכונס את הבתולה פטור). טור ושו"ע ס"ג (הכונס את הבתולה פטור מקריאת שמע).
1583. בטור שם (כל הפטורים מקריאת שמע, כגון שעוסקין במצוה או בטרדת מצוה, פטורים מן התפלה). ובשו"ע שם ס"א (כל הפטורים מקריאת שמע פטורים מתפלה). וכן הוא לקמן שם.
1584. משנה שם טז , א (חתן פטור מקריאת שמע לילה הראשונה ועד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה). רש"י שם יא, א ד"ה ובלכתך (שמחשב על עסק בתולים). רבינו יונה ט, ב (פירוש, מנהגם היה לכנוס את הבתולה ברביעי, וכל אותן הג' ימים והד' לילות שמיום ד' ועד יום ראשון, היה טרוד לחשוב מחשבות לעשות מצוה ... ולפיכך פטור. אבל מזה הזמן ואילך, אף על פי שלא עשה מעשה, חייב, דכיון שכבר עברו השלשה ימים ולא עשה מעשה, מתיאש אחר כך מן הדבר ואינו טרוד כלל). רמב"ם פ"ד ה"א (חתן שנשא בתולה, פטור מקריאת שמע עד שיבא עליה, לפי שאין דעתו פנויה שמא לא ימצא לה בתולים. ואם שהה עד מוצאי שבת ולא בעל, חייב לקרות ממוצאי שבת ואילך, שהרי נתקררה דעתו ולבו גס בה אע"פ שלא בעל). טור ושו"ע שם (פטור מקריאת שמע ג' ימים, אם לא עשה מעשה, מפני שהוא טרוד טרדת מצוה). ב"י (שכיון שעתיד לכנוס ביום רביעי, גם מהשחר הוא טרוד ופטור מקריאת שמע אף על פי שעדיין לא כנס). הובא בט"ז ס"ק א. מעדני יום טוב פ"ב סי' טו אות ת (שהבתולה נישאת ליום רביעי כדתנן בריש כתובות, וכשהמתין ג' ימים וג' לילות, כבר נתקררה דעתו ולא טריד). ומ"ש כאן "ולא עד בכלל", הוא כפסק הרמב"ם הנ"ל, דלא כרבינו יונה הנ"ל.
1585. תוספות שם יז, ב ד"ה רב שישא (ומיהו אנו שבשום פעם אין אנו מכוונים היטב, גם חתן יש לקרות). טור (האידנא שאפילו שאר כל אדם אין יכולין לכוין כל כך, שאין חילוק בין חתן לשאר כל אדם. וכן כתב ה"ר מאיר מרוטנבורק, שלא אמרו לפטור חתן אלא בזמן הראשונים שהיו מכוונין, אבל עכשיו, אפילו שאר כל אדם אינו יכול לכוין), ושו"ע שם (והני מילי בזמן הראשונים, אבל עכשיו שגם שאר בני אדם אינם מכוונים כראוי, גם הכונס את הבתולה קורא).
1586. תרומת הדשן סי' ז (והשתא נראה לדברי אשירי, האידנא דבלאו הכי אנן לא מכוונין בתפלה כולי האי). מ"א ס"ק ג (קורא ומתפלל, (ת"ה סי' [ז]')).
1587. ס"ו (חתן ושושביניו וכל בני החופה בשעת המשתה, פטורים, מפני שמצוי בהן שכרות וקלות ראש. ואף על פי שחייבין בקריאת שמע, קורין קריאת שמע בלא תפילין. וכן פטורין מן התפלה, לפי שמתוך שמחת לבם לא יוכלו לכוין ... ויש אומרים שחתן ושושביניו וכל בני החופה העוסקים במשתה נקראים עוסקים במצוה, לענין שפטורין משאר מצות, לכן הם פטורים גם כן מקריאת שמע, ואין צריך לומר מן התפלה ומן התפילין אפילו בזמן הזה).
1588. ס"א (שתה ... אם אינו יכול לדבר לפני המלך נקרא שכור, ואם עבר והתפלל תפלתו תועבה ... ודין קריאת שמע וברכותיה לענין שכור הוא כדין תפלה. ולענין שתוי יתבאר בסימן קפ"ה). ובסי' קפה ס"ה (שתוי יין אסור בתפלה עד שיסיר יינו מעליו, אף על פי שיכול לדבר לפני המלך ואינו משתבש, כמו שנתבאר בסי' צ"ט).
1589. ודין העוסק בצרכי המת יתבאר לקמן סי' עא ס"ד-ה.
1590. רמב"ם פ"ב ה"ה. שו"ע ס"ד (היה עוסק בצרכי רבים והגיע זמן קריאת שמע, לא יפסיק, אלא יגמור עסקיהם ויקרא, אם נשאר עת לקרות). וראה גם לעיל סי' לח ס"ז (העוסקים במלאכת שמים פטורין מהנחת תפילין ... אם הם עוסקים, אין צריך להפסיק משום קריאת שמע ותפלה). לקמן סי' צג ס"ד (העוסק בצרכי צבור ... אין צריך לפסוק ולהתפלל ... וכבר נתבאר בסי' ע', שהעוסק בצרכי צבור אפילו לקריאת שמע אינו פוסק, וכל שכן לתפלה). סי' שו סי"ב (שצרכי רבים הם כמו חפצי שמים). ויש אומרים שאף כל בני החופה בשעת המשתה פטורים, כדלעיל סי' לח ס"ו (ויש אומרים, שחתן ושושביניו וכל בני החופה העוסקים במשתה נקראים עוסקים במצוה לענין שפטורין משאר מצות, לכן הם פטורים גם כן מקריאת שמע, ואין צריך לומר מן התפלה ומן התפילין אפילו בזמן הזה. והמקיל כסברא זו לא הפסיד אף על פי שנוהגין כסברא הראשונה. ולכן בימות הקיץ שלפעמים סעודת הנשואין היא נמשכת עד הבוקר פטורין מכולם).
1591. כסף משנה שם (וכתב ה"ר מנוח, ודוקא בדורות הראשונים שהיו עוסקים עם הציבור לשם שמים. מיהו ליכא ספיקא דהשתא נמי אם עוסקים עם הציבור אפילו להצלת ממונם ואין מי שישתדל בדבריהם אלא הוא, שאינו פוסק, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה). הובא ב מ"א ס"ק ד.
1592. לבוש סעיף ד (אבל על כל פנים יעשה מה שיכול, ויקרא לפחות פסוק ראשון עד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, בזמנה, כי זה דבר קצר הוא ואפשר לו לקרות אפילו בשעה שעוסק בצרכי צבור). הובא ב לחם חמודות פ"ב אות נח, וב מ"א ס"ק ה. וראה גם לקמן סי' קו ס"ד (ומכל מקום פוסק וקורא פסוק ראשון של קריאת שמע כדי לקבל מלכות שמים בזמן קריאת שמע).
1593. כדלעיל ס"א (חייבין בזכירת יציאת מצרים, שהוא מצות עשה שלא הזמן גרמא, שמצותה ביום ובלילה), ושם נסמן (הערה ז ).
1594. מ"א שם (ונראה לי דמכל מקום יאמר פרשה שיש בה יציאת מצרים, אפילו עבר זמן קריאת שמע).
1595. סעיף י (קוראה בברכותיה כל שעה ד' ... ואם עברה שעה ד' ולא קראה, שוב אינו יכול לקרותה עם ברכותיה).
1596. היינו שאפילו כבר התחיל באכילה צריך להפסיק ולקרות כי חיוב קריאת שמע הוא מן התורה. ראב"ד פ"ב ה"ו (היה עוסק באכילה ... מפסיק וקורא, ואע"פ שיש שהות לקרות, מפני שהיא מן התורה ... ואיתא להא מילתא במסכת סוכה פרק לולב הגזול), מגמרא סוכה לח , א (נוטלו על שלחנו (אם שכח ולא נטל קודם אכילה, צריך להפסיק סעודתו וליטול לולב, רש"י). למימרא דמפסיק, ורמינהי, אם התחילו (קודם המנחה, ומשכה סעודתן והגיע זמן המנחה, רש"י) אין מפסיקין (אין צריכין להפסיק סעודתן ולהתפלל, רש"י) ... דילמא הא דאורייתא הא דרבנן). ר"ן שבת ד, ב (הלכך נקטינן, דבמידי דלא מיחייב ביה אלא מדרבנן כתפלה, אפילו התחיל לבתר דמטא זמן חיובא, כיון דאיכא שהות בתר הכי, אינו מפסיק. ובמידי דמיחייב ביה מדאורייתא כקריאת שמע, כל שהתחיל לאכול בתר דמטא זמן חיובא, מפסיק אף על גב דאיכא שהות בתר הכי. והיינו דתנן (שבת ט, ב) ומפסיקין לקריאת שמע. וסוגיין נמי בפרק לולב הגזול מוכחא, דכל בדאורייתא, אף על גב דאיכא שהות מפסיק). שו"ע ס"ה (היה עוסק באכילה, או שהיה במרחץ, או שהיה עוסק בתספורת, או שהיה מהפך בעורות, או שהיו עוסקים בדין, להרמב"ם גומר ואחר כך קורא קריאת שמע, ואם היה מתירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא, הרי זה משובח. ולהראב"ד, מפסיק וקורא אף על פי שיש שהות לקרות). ט"ז סוף ס"ק ב (להלכה נראה לענ"ד כדברי הראב"ד ... כיון דקריאת שמע דאורייתא, וזהו אף על פי שיש שהות).
1597. שבת ט, ב (ולא לאכול, בסעודה קטנה). ברכות כח, ב (ולית הלכתא ... כרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי, כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה). עיין סי' רלב בשו"ע ס"ב (לא ישב אדם ... לאכול אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה), וס"ג (והא דאסור לאכול סעודה קטנה, היינו כשקובע לסעודה, אבל לטעום, דהיינו אכילת פירות, מותר. והוא הדין לאכול פת כביצה כדרך שאדם אוכל בלא קבע, מותר). וכן הוא לקמן סי' רפו ס"ד (מותר לטעום אחר תפלת שחרית קודם תפלת המוספין, כמו שמותר לטעום קודם תפלת המנחה משהגיע זמנה, דהיינו אכילת פירות אפילו הרבה כדי לסעוד הלב, ופת כביצה ולא יותר, כמו שנתבאר בסי' רל"ב). סי' תלא ס"ה, מכת"י שהועתק שם הערה סה (אפילו סעודה קטנה (אבל טעימה בעלמא שרי, כמ"ש בסי' רל"ב). סי' תע ס"ז (יכולים לטעום מעט קודם הבדיקה, שלא אסרו אלא סעודה (ושיעור טעימה עיין סי' רל"ב)). סי' תפט סי"ז (לא יתחיל לאכול אפילו סעודה קטנה). * ואף שיש דעה האוסרת בקריאת שמע אף טעימה בלבד, שעל מה שנפסק בשו"ע סי' רלה ס"ב (אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע), כתב המ"א שם ס"ק ד (לשון הטור אסור לקבוע סעודה ... דטעימה בעלמא שרי. אבל בתרומת הדשן סי' ק"ט משמע דאפילו טעימה אסור ... ואפשר משום דהוי דאורייתא חמירא טפי ... ומכל מקום נראה לי דאין להחמיר בטעימה בעלמא). וכן נפסק כאן, שאף בקריאת שמע, שהיא מן התורה, לא נאסרה אלא "סעודה קטנה" ולא טעימה. ובזה תלוי גם דין טעימה לפני ברכת לולב, שעל הנפסק בשו"ע סי' תרנב ס"ב (אסור לאכול קודם שיטלנו), כתב המ"א שם ס"ק ד (משמע דטעימה בעלמא שרי). וכן דין טעימה לפני תקיעת שופר וקריאת המגילה, כמבואר במ"א סי' תרצב ס"ק ז (כיון דקריאת שמע וחמץ שרי טעימה, כמ"ש סי' רל"ה ותל"ב, ק"ו כאן ... ונראה לי דמשום הכי שינה רמ"א לשונו וכתב אסור לאכול וכו', משמע דטעימה שרי. ומכל מקום אין להקל אלא לצורך גדול. ובתוספתא דפ"ק דשבת כתב דמגילה דמי ללולב ושופר וקריאת שמע). ומכל מקום מנהגינו להחמיר במצוה דאורייתא אפילו בטעימה (כדעת התרומת הדשן שהובאה במ"א הנ"ל), כמבואר באוצר מנהגי חב"ד תשרי ע' צ (הבריאים אינם טועמים וגם אינם שותים מאומה עד אחר התקיעות וסיום התפילה). ושם ע' רצג (קודם נטילת לולב אין טועמים וגם אין שותים מאומה). ואף שתקיעת שופר ביום ב' דראש השנה היא מדברי סופרים, הרי קיי"ל שאין לחלק בין יום טוב ראשון לשני, כדלקמן סי' תצו ס"א (כל מה שאסור לעשות בראשון אסור לעשות בשני). אמנם האמור באוצר מנהגי חב"ד שם ושם (וגם אין שותים מאומה) – היא חומרה יתירה, שהרי אף התרומת הדשן לא החמיר אלא בטעימה, ולא בשתיה. והאמור באוצר מנהגי חב"ד, הוא ע"פ מה ששמע מגדולי המשפיעים שכן נהגו התלמידים בישיבה בליובאוויטש, וכן נראה בקונטרס עץ החיים פרק כה, שבו ביאר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע את סדר הלימוד בישיבה בליובאוויטש (בשעה שביעית ומחצה יתאספו כולם אל הזאל הגדול ... אחרי הנחת תפלין וקריאת שמע ואחר שתיית טיי). נראה מכך שגם שתיית הטיי היתה דוקא אחרי קריאת שמע. ומכל מקום לימדונו מאז ומקדם, שבראש השנה בבוקר קודם תקיעת שופר – שותים (ואין טועמים).
1598. משנה שבת ט, ב (לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין), ופירש"י (וטעמא דכולהו משום שמא ימשך עד שיעבור זמן תפלה). ובגמרא שם (בתספורת דידן. לכתחלה אמאי לא ישב, גזירה שמא ישבר הזוג. ולא למרחץ, להזיע בעלמא. לכתחלה אמאי לא, גזירה שמא יתעלפה. ולא לבורסקי, לעיוני בעלמא. לכתחלה אמאי לא, דילמא חזי פסידא בזביניה ומטריד. ולא לאכול, בסעודה קטנה. לכתחלה אמאי לא, דילמא אתי לאמשוכי. ולא לדין, בגמר הדין. לכתחלה אמאי לא, דילמא חזי טעמא וסתר דינא).
1599. גמרא שם (בגמר הדין ... דילמא חזי טעמא וסתר דינא). מ"א סי' רלב ס"ק ז (אפילו כבר שמע טענותיהם אסור לגמור הדין, שמא יראה טעם ויסתור הדין).
1600. גמרא שם (להזיע בעלמא ... גזירה שמא יתעלפה). מ"א שם ס"ק ה (אפילו להזיע בעלמא, גזירה שמא יתעלף).
1601. מ"א שם ס"ק ו (ומשמע דהוא הדין לכל מלאכה). * דין לימוד התורה לפני קריאת שמע לא נתפרש כאן, ויתבאר לקמן סי' פט ס"ז (אפילו ללמוד אסור משהגיע זמן התפלה, אם הוא רגיל להתפלל בבית מדרשו ביחיד ואינו רגיל לילך לבית הכנסת, יש לחוש שמא ימשך בלימודו ויעבור זמן קריאת שמע ותפלה. אבל מי שרגיל לילך לבית הכנסת מותר ללמוד בביתו עד שעת תפלת הצבור). והיינו שרק משהגיע זמן קריאת שמע אסור ללמוד עד שיקרא קריאת שמע. אבל תוך חצי שעה לעלות השחר לא אסרו. אך לענין אכילה ומלאכה מבואר לקמן בסמוך, שזמן איסור הוא (תוך חצי שעה לעלות השחר). וטעם החילוק נתבאר במ"א סי' רלב ס"ק ח (חצי שעה קודם הזמן, דאסור באכילה ומותר בלימוד, כדי שלא יהא יושב ובטל חצי שעה). ועוד חילוק בין אכילה ומלאכה לבין לימוד קודם קריאת שמע, שאם התחיל לאכול או לעשות מלאכה בזמן איסור חייב להפסיק, כמבואר כאן. אבל אם התחיל ללמוד בזמן איסור אינו חייב להפסיק, כדלקמן סי' קו ס"ד (אפילו לומד יחידי, ואפילו התחיל ללמוד באיסור לאחר שכבר הגיע זמן קריאת שמע ותפלה ... אעפ"כ אם התחיל אין צריך להפסיק, ורשאי ללמוד כל זמן שיש שהות עדיין לקרות קריאת שמע ולהתפלל אחר כך). ובקריאת שמע של ערבית יש מתירים להתחיל אחרי זמנה, היינו אחר צאת הכוכבים, כדלקמן סי' תלא בקונטרס אחרון ס"ק א ד"ה ומהאי טעמא בדיקת החמץ (וקודם זמן קריאת שמע מותר ללמוד לכל הפוסקים, כדאיתא ריש פרק קמא דברכות, ונתבאר בסי' רל"ה), ושם נסמן הערה קלב. ובהגהה שם (אבל הרמב"ם וסמ"ג דסבירא להו דאף בקריאת שמע אסור ללמוד משיגיע זמנה, כמ"ש הב"י בסי' רל"ה), ושם נסמן (הערה קצט). וראה גם ר"ן ומ"א שנסמנו לקמן סי' קו סוף ס"ד. וכל זה הוא גבי לימוד לפני קריאת שמע, אבל לימוד לפני בדיקת חמץ, אסרו אף בחצי שעה קודם צאת הכוכבים, כדלקמן שם ס"ה (ובאותו זמן שבין כניסת האדם לביתו ובין זמן הבדיקה, דהיינו צאת הכוכבים, ושיעור אותו זמן שביניהם כמו חצי שעה, אסרו לו לאכול, וללמוד אפילו פרק אחד, אף על פי שיוכל לגמור הפרק קודם צאת הכוכבים), ושם נסמן (הערה סו). וטעם החילוק בין זמן בדיקת חמץ לבין זמן קריאת שמע, מבואר לקמן שם (יש לחוש שמא על ידי עיונו בלמודו ישכח חובת הבדיקה וילמוד יותר, או שמא יבוא לו עיון חדש בלמודו וישהה בעיונו עד זמן מה לאחר צאת הכוכבים כשיש עדיין אור היום קצת). והיינו כיון שעיקר זמן בדיקת חמץ הוא מיד אחר צאת הכוכבים, יש לחוש יותר שמא ישהה בעיונו עד אחר זמן זה. נמצא שבחצי שעה שקודם צאת הכוכבים, אסור לאכול או ללמוד, וצריך להתעסק בהכנות לבדיקת חמץ.
1602. בטור ושו"ע שם ס"ב (לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה, עד שיתפלל. ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי (מקום שמעבדין שם העורות), ולא לדין ולא לאכול).
1603. כנסמן לעיל (הערה לג ).
1604. שו"ע סי' רלה ס"ב (מפסיק וקורא קריאת שמע בלא ברכותיה, וגומר סעודתו). מ"א שם ס"ק ה (כיון דקריאת שמע דאורייתא היא), וסי' פט ס"ק טו (וצריך לומר דקורא קריאת שמע בלא ברכות). וכן הוא לקמן סי' פט ס"ו (לקריאת שמע בלבד, שהיא מן התורה, צריך להפסיק אם התחיל באיסור. וקורא קריאת שמע בלא ברכותיה, שברכותיה הן מדברי סופרים). וכדלעיל סי' סז ס"א (שהברכות מדברי סופרים).
1605. ר"ן שבת ד, ב (ומיהו הני מילי בדאתחיל בתר דמטא זמן חיובא ... אבל אתחיל מקמי הכי, אפילו בדאורייתא, כיון דאיכא שהות לא מפסיק), וסוכה יח, א (ומיהו הני מילי בדאתחיל בתר דמטא זמן חיוביה ... אבל אתחיל מקמי הכי, אפילו בדאורייתא, כיון דאיכא שהות לא מפסיק). מ"א ס"ק ו (צריך לומר דמיירי שהתחיל באיסור, דאילו התחיל בהיתר פסק בסי' רל"ה ס"ב דאין צריך להפסיק), והוא כנפסק בשו"ע שם (ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה, מפסיק וקורא קריאת שמע). ובמ"א שם ס"ק ה (כיון דקריאת שמע דאורייתא היא).
1606. ר"ן שבת שם (או סמוך לה), וסוכה שם (או סמוך לו, דהיינו חצי שעה). רמ"א סוף סי' תרנב (ואם התחיל לאכול יותר מחצי שעה קודם שהגיע זמן חיובו, אפילו ביום ראשון אין צריך להפסיק, בדאיכא שהות ביום). מ"א סי' תלא ס"ק ח (ולי נראה דמ"ש ואם התחיל מבעוד יום, מיירי חצי שעה סמוך לערב, דהתחיל באיסור, ולכן צריך להפסיק). (דלא כמשמעות שו"ע סי' רלה) ס"ב (ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה). הרי שאם התחיל בחצי שעה שקודם שהגיע זמנה, נחשב "התחיל בהיתר". וכן הובאה דעה זו לקמן סי' תלא בקונטרס אחרון סוף ס"ק א (דבסי' רל"ה ס"ב משמע דתוך חצי שעה נקרא התחיל בהיתר, דלא כמשמעות הר"ן). אלא שלמעשה קיי"ל כדעת הר"ן והרמ"א ומ"א, כדלקמן שם ס"ו (היה עוסק בהיתר, דהיינו שהתחיל לעסוק קודם חצי שעה), ושם נסמן (הערה עז). ומ"ש לקמן סי' תפט סי"ז (אם עבר והתחיל בסעודה בתוך חצי שעה סמוך לזמן הספירה, אין צריך להפסיק באמצע סעודתו), יתבאר שם (הערה קסד). * שיעור כל הדברים שאסרו סמוך לזמן תפלה וקריאת שמע הוא חצי שעה קודם הזמן, כדלקמן סי' רנא בקונטרס אחרון ס"ק א (כמו שאסרו אותן ואת האכילה חצי שעה קודם זמן תפלת המנחה וערבית). סי' רסז ס"ד (אסור לו להתחיל לאכול כחצי שעה סמוך לצאת הכוכבים). סי' רפו בקונטרס אחרון ס"ק א (יותר מחצי שעה קודם מנחה). סי' רצא בקונטרס אחרון ס"ק א (חצי שעה קודם מנחה). סי' תלא ס"ה (אסרו בחצי שעה זו לעשות כל הדברים האסורים לעשותם קודם תפלת מנחה או תפלה ערבית). סי' תפט סי"ז (חצי שעה קודם זמן ספירה), ושם נסמן (הערה קנט). ואילו איסור אכילה קודם תפלת שחרית מטעם שיתפלל על דמו, הוא כשהגיע זמן תפלה בעלות השחר, כדלקמן סי' פט ס"ה (אסרו חכמים לאכול או לשתות משעלה עמוד השחר עד שיתפלל י"ח, וסמכו איסור זה על מ"ש לא תאכלו על הדם, כלומר לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם).
1607. רמב"ם פ"ו מהל' תפלה ה"ז (ומותר להסתפר וליכנס למרחץ סמוך לשחרית, מפני שלא גזרו אלא סמוך למנחה, שהוא דבר המצוי שרוב העם נכנסין שם ביום, אבל בשחר, דבר שאינו מצוי לא גזרו בו).
1608. ס"ח (מותר ליכנס למרחץ ולהסתפר סמוך לשחרית, שלא גזרו אלא סמוך למנחה, שהוא דבר המצוי שרוב העם נכנסין שם ביום, אבל בשחר דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו בו. אבל להפך בעורות וכל מלאכה כיוצא בה שאסרו סמוך למנחה, אסור גם סמוך לשחרית, שהוא דבר המצוי שאדם משכים למלאכתו קודם עלות השחר). וכמבואר באליה רבה שם ס"ק יב (ונראה דאפילו לבורסקי אסור, דאין היתר אלא במרחץ ותספורת). וכאן התיר גם לבורסקי ולמלאכות אחרות עד עלות השחר; אלא שתיבות "או לבורסקי" הן בין חצאי עיגול, כהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו) . והיינו שבתחלה הסתפק רבינו (בסי' ע') בחילוקו של הא"ר, ואחר כך (בסי' פט) קיבל את דבריו. אמנם בתהלה לדוד ובקונטרס השלחן ובמ"מ וציונים הגיהו גם כאן: "לאכול או להפך בעורות או מלאכה אחרת כיוצא בהן תוך חצי שעה לעלות השחר, או שנכנס למרחץ או להסתפר לאחר שעלה עמוד השחר".
1609. תוכן האמור במוסגר זה ושלאחריו, ובקונטרס אחרון ס"ק ב: כל האמור עד כאן הוא לענין אכילה ומלאכה בחצי שעה שקודם עלות השחר, שיש לחוש שמא ימשך בהם ויאחר זמן קריאת שמע ותפלה. אבל אכילה ומלאכה שלאחר עלות השחר, אסורה אף באופן שאין לגזור שמא ימשך בהם (כגון ליכנס למרחץ או להסתפר, או לטעום), מטעם איסור לעשות צרכיו ולאכול עד שיתפלל. ויש להסתפק אם איסור זה חל גם קודם קריאת שמע לבדה, כגון שהוצרך להתפלל בבוקר ועדיין לא קרא קריאת שמע. כי איסור האכילה מחמת לא תאכלו על הדם, שייך רק בתפלה, ולא בקריאת שמע (מוסגר הראשון). אבל אפשר שטעם השני לאיסור אכילה (אותי השלכת אחר גיוך), שייך גם קודם קריאת שמע (קונטרס אחרון). נמצא שלסיכום יש ספק זה הן במלאכה והן באכילה. ולענין התחיל לאכול בהיתר והגיע זמן התפלה, הדין הוא שצריך להפסיק אכילתו כדי להתפלל, לקרא קריאת שמע ולסמוך גאולה לתפלה (מוסגר השני). אבל אם התפלל ועדיין לא קרא קריאת שמע, תלוי בספק הנ"ל.
1610. לקמן סי' פט ס"ד (אסור לאדם להתעסק בצרכיו קודם תפלת י"ח בשחר, כדי שלא יפנה לבו לשום דבר עד שיתפלל). והיינו אף בדברים שאין לחוש בהם שמא ימשך כו'.
1611. אף ששם מיירי בעשיית צרכיו קודם התפלה, אפשר דהוא הדין גם אם כבר התפלל ועדיין לא קרא קריאת שמע, באופן המבואר לקמן סי' פט ס"ט (בשעת הדחק ... יתפלל י"ח לבדה בביתו מעומד, וימתין מלקרות קריאת שמע עד שיגיע זמנה), שמכל מקום לא יפנה לבו להתעסק בצרכיו עד שיקבל עליו מלכות שמים בקריאת שמע.
1612. זה שנתבאר לענין "להתעסק בצרכיו", ד"אפשר דהוא הדין לקריאת שמע", היינו דוקא בעשיית מלאכה, משא"כ באיסור אכילה קודם התפלה, בודאי לא אמרינן "דהוא הדין לקריאת שמע" .
1613. שיתבאר לקמן שם ס"ה (אסרו חכמים לאכול או לשתות משעלה עמוד השחר עד שיתפלל י"ח, וסמכו איסור זה על מ"ש לא תאכלו על הדם, כלומר לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם), וטעם זה שייך רק בתפלה ולא בקריאת שמע .
1614. ר"ן שבת וסוכה שם (כנסמן הערה מב ). שו"ע סי' רלה ס"ב (ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה, מפסיק וקורא קריאת שמע). רמ"א סי' תרנב ס"ב (ואם התחיל לאכול יותר מחצי שעה קודם שהגיע זמן חיובו, אפילו ביום ראשון אין צריך להפסיק, בדאיכא שהות ביום).
1615. רמב"ם הלכות ק"ש פ"ב ה"ו (ואם היה מתיירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא הרי זה משובח). וכן משמע במ"א ס"ק ו (והב"ח פסק דהרמב"ם מיירי בהתחיל בהיתר), וב"ח (והכי נקטינן, דבהתחיל מקמי דמטא זמן חיוביה, גומר ואחר כך קורא קריאת שמע, ובהתחיל בתר דמטא זמן חיוביה, הוא מפסיק וקורא קריאת שמע).
1616. ירושלמי שבת פ"א ה"ב (כל מי שהוא פטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט). וכן הוא לעיל סי' לב ס"ח ( שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט). לקמן סי' תעב סי"ג (כל מי שפטור מהסיבה ומיסב, הרי זה נקרא הדיוט). סי' תרלט סכ"ג (כל הפטור מישיבת הסוכה ואינו יוצא מהסוכה, אינו מקבל שכר על אותו ישיבה, ואינו אלא מן ההדיוטות). וכן כאן, אם מפסיק לתפלה נקרא הדיוט.
1617. ראה מ"א שם ס"ק ט (אין מפסיקין אפילו כשיגיע זמן מנחה קטנה ... וכל הפטור ומפסיק נקרא הדיוט).
1618. רא"ש פרק קמא דברכות סי' י (ומצאתי כתוב בשם ר"י ז"ל, דאם התחיל לאכול קודם שעלה עמוד השחר, כיון שעלה עמוד השחר פוסק, אף על גב דאמרינן בתפלת המנחה אם התחילו אין מפסיקין, שאני הכא דאסמכוה אקרא ואיכא לאו דלא תאכלו על הדם). הובא בטור סי' פט (ואם התחיל לאכול קודם עלות השחר, כתב הרמב"ם ז"ל שאין צריך להפסיק, וא"א ז"ל כתב בשם ר"י שצריך להפסיק).
1619. קדושים יט, כו. ברכות י, ב (מאי דכתיב לא תאכלו על הדם, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם).
1620. כמו שנסמן לעיל (הערה נ ).
1621. לתוכן מוסגר זה, ראה לעיל (הערה מו ).
1622. מ"א ס"ק ו (דאם היה צריך להתפלל, אף קריאת שמע היה צריך לקרות, כדי שיסמוך גאולה לתפלה). עיין בקונטרס אחרון . וכיון שסוכ"ס הדבר מסופק, לכן נכתבה סברה זו בפנים בין חצאי עיגול (הן במוסגר הראשון והן במוסגר השני) , כהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו) .
1623. תוכן הענין בקונטרס אחרון זה: בפנים ס"א נתבאר, שאם הנשים רוצות, הרשות בידן לברך ברכות קריאת שמע וברכות פסוקי דזמרה אף שהן מצות עשה שהזמן גרמא ואינן חייבות בהן, וכמו שנתבאר לעיל סי' יז ס"ג לענין ברכת הציצית. וכיון שהרשות בידן לברך אף על מצות ציצית בנוסח "וצונו להתעטף בציצית", כל שכן שהרשות בידן לברך ברכות קריאת שמע וברכות פסוקי דזמרה, שאין בהם "וצונו".
1624. ברמ"א שם ס"ב (ומכל מקום אם רוצים לעטפו ולברך עליו, הרשות בידן, כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא). וכן הוא לעיל שם ס"ג (ומכל מקום, אפילו נקבות וודאים, וכן עבדים, אם ירצו להתעטף בציצית ולברך, הרשות בידן, כמו שנוהגין בשאר מצות עשה שהזמן גרמא).
1625. במ"א ריש הסימן (נשים פטורות [מקידוש לבנה], דמצות עשה שהזמן גרמא הוא. ואף על גב דהם מקיימות כל מצוות עשה, כגון סוכה, מכל מקום מצוה זו אין מקיימים, מפני שהם גרמו פגם הלבנה (של"ה). עמ"ש סוס"י רצ"ו [ראה לקמן שם סי"ט אם הנשים מבדילות]. ובסנהדרין פ"ה [מב, א] אמרינן על ברכת הלבנה, הני נשי דידן נמי מברכי, משמע קצת דמברכין). שמצות אלו אין בהן "וצונו".
1626. הדיון אם יכולות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, הוא הן בברכות שיש בהן "וצונו" ובין בברכות שאין בהם "וצונו", ובשו"ע וברמ"א לא הובא חילוק בינם.
1627. ראה לעיל סי' יז שם (ויכולין לומר וצונו להתעטף בציצית אף על פי שהן אינן מצווין, מפני שהאנשים מצווים על כך, וגם הן כשמקיימין מצות שהם פטורים מהם, אעפ"י שאין להם שכר גדול כמצווה ועושה, מכל מקום קצת שכר יש להם). ומכל שכן כאן בברכות קריאת שמע דליכא וצונו, כדלעיל סי' נט ס"ד (שברכות קריאת שמע אינן דומות לשאר ברכות המצות, שהרי אין מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא קריאת שמע), וסי' ס ס"ב (שהרי אינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות את שמע), בודאי הרשות בידן לברך. וראה מראי מקומות וציונים.
1628. לתוכן האמור בקונטרס אחרון זה, ראה לעיל (הערה מו ).
1629. מלכים א יט, ד (ואותי השלכת אחרי גויך). ובמסכת ברכות י, ב (כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גויך, אל תקרי גויך אלא גאיך, אמר הקב"ה, לאחר שנתגאה זה, קבל עליו מלכות שמים). לקמן סי' פט ס"ה (כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחר גיוך, אל תקרא גיוך, שמשמעו כל צרכי גופך, אלא גיאך, לשון גאוה, אמר הקדוש ברוך הוא, לאחר שאכל ושתה זה ונתגאה קיבל עליו עול מלכות שמים).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.