שצב דין עירובין לעיר

שצב דין עירובין לעיר

ובו ט' סעיפים

שיור בעיר של רבים

א עיר¹¹²¹

שהיתה קנין יחיד¹¹²²,

שבנאה יחיד לעצמו שישכירנה לרבים¹¹²³,

שאין זו דומה כלל לרשות הרבים גמורה¹¹²⁴,

אם הכשירו מבואותיה כהלכתם בלחי או קורה או צורת פתח או בדלתות ¹¹²⁵ , כמו שנתבאר בסימן שס"ד¹¹²⁶,

הרי הם יכולים להשתתף כולם שיתוף אחד ויטלטלו בכל העיר, ואינם צריכים לשייר ממנה

כלום¹¹²⁷,

אפילו נעשית של רבים¹¹²⁸,

שמכרה אחר כך לרבים¹¹²⁹.

וכן אם בנאה להושיב בה דיורין, ושייר לעצמו דרכים ופלטיות כדרך שהמלכים עושים¹¹³⁰,

הרי זו עיר של יחיד, ומשתתפים כולם שיתוף אחד (אפילו מכרה אחר כך לרבים). וכן אם

היתה של רבים מעולם ואין לה אלא פתח אחד¹¹³¹,

אין זו דומה לרשות הרבים, ומשתתפין כולם שיתוף אחד.

אבל אם היתה של רבים, ויש לה ב' פתחים, שהעם נכנסים

בזו ויוצאים בזו¹¹³²,

שהיא דומה לרשות הרבים, אע"פ שהכשירו מבואותיה כהלכותיה¹¹³³,

אין מערבין את כולה, אפילו נעשית אחר כך של יחיד, כי שמא תחזור ותיעשה של רבים¹¹³⁴.

אלא משיירין ממנה מקום אחד אפילו בית אחד¹¹³⁵

ומשתתפים השאר, ויהיו אלו המשתתפים מותרים בכל העיר חוץ מאותו מקום ששיירו,

שאסורים להוציא לשם כלים ששבתו בבתיהם, ויהיו אותם הנשארים מותרים במקומם בשיתוף

שעושים לעצמם, אם הם רבים, ואסורים בשאר כל העיר¹¹³⁶

בכלים ששבתו בבתיהם¹¹³⁷.

ודבר זה משום היכר הוא, כדי שידעו שהעירוב התיר להם

לטלטל בעיר זו שרבים בוקעים בה ודומה לרשות הרבים, שהרי המקום שנשאר שלא נשתתף

עמהם אין מטלטלין בו, אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן¹¹³⁸.

אבל אם לא היה שיור, היה העירוב משתכח¹¹³⁹,

והיתה משתכחת תורת רשות הרבים¹¹⁴⁰,

על ידי שרואין שמטלטלין בעיר זו הדומה לרשות הרבים.

ולדברי האומרים¹¹⁴¹

שכל רשות הרבים שאין ס' רבוא בוקעין בה בכל יום אינה רשות הרבים גמורה, שבפחות מס'

רבוא אינה נקראת בקיעת רבים, אין צריך לעשות שיור לעיר של רבים אלא אם כן ששים

רבוא בוקעים בה בכל יום¹¹⁴².

ועל זה סומכין עכשיו שאין נוהגין לעשות שיור לשום עיר¹¹⁴³:

ב עיר של

רבים שיש לה פתח אחד, וסולם במקום אחר בחומתה, אין הסולם שבחומה נחשב כפתח להצריכה

שיור, שהסולם אינו נחשב כפתח אלא להקל אבל לא להחמיר¹¹⁴⁴,

כמו שנתבאר בסי' שע"ה¹¹⁴⁵.

ואפילו העמיד הרבה סולמות זה בצד זה ברוחב יותר מעשר, אינם מבטלים החומה אשר שם

מתורת מחיצה¹¹⁴⁶.

ואם יש לה שני פתחים ויש אשפה לפני אחד מהם (שמונעת

בקיעת הרבים שם), הרי זו כאלו אין לה אלא פתח אחד¹¹⁴⁷:

ג הבתים

שמניחים אותם שיור לעיר, אע"פ שאינם פתוחים לעיר, אלא אחוריהם לעיר ופניהם

לחוץ ואין להם חלונות לעיר, שאפילו אם רצו להשתתף יחד אינן יכולים¹¹⁴⁸, ואפילו

הוא רק בית אחד, ואפילו הוא בית הבקר או בית התבן שאין צריך לערב כלל¹¹⁴⁹,

עושים אותם שיור ומערבים את השאר¹¹⁵⁰.

אבל בתי הנכרים, יש אומרים¹¹⁵¹

שאינם מועילים לעשותם שיור לעיר, ויש מתירין¹¹⁵²:

עירוב

עיר או מבוי לחצאין

ד עיר¹¹⁵³

שנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד, הרי זה אוסר על כולם ¹¹⁵⁴ . ואם בנו איצטבא¹¹⁵⁵

גבוהה ד' טפחים¹¹⁵⁶ על

פתח המבוי, אינו אוסר עליהם, שהרי סילק עצמו מלהשתמש במבואותיהם¹¹⁵⁷.

ואע"פ שעובר בהם בשבת, אין העברה ברגל בלבד אוסרת, כיון שסילק עצמו מתשמיש¹¹⁵⁸,

כמו שנתבאר בסי' שפ"ו¹¹⁵⁹.

אבל אם נשתתפו כל המבואות, אע"פ שלא נשתתפו יחד,

אלא מבוי מבוי בפני עצמו, אינן אוסרים זה על זה ¹¹⁶⁰ , מפני שהיא רגל המותרת במקומה ואינה

אוסרת שלא במקומה בהעברה בלבד, כיון שאינה משתמשת שם בשבת, שהרי לא עירבה עמהם.

וכשמערבין מבוי מבוי בפני עצמו אין צריך לשייר כלום,

שאין לך שיור גדול מזה, שכל אחד נעשה שיור לחבירו¹¹⁶¹.

במה דברים אמורים בעיר שהיתה של רבים מעולם, שמעולם

הוצרכו לשיור. אבל עיר שהיתה של יחיד, אפילו נעשית של רבים, כיון שאין צריכין

לשיור והורגלו לערב כל המבואות יחד בשיתוף אחד, הרי נעשו כולם כמבוי אחד, ואי אפשר

להם ליחלק ולערב מבוי מבוי בפני עצמו אלא אם כן יבנה כל אחד איצטבא על פתחו, לחלוק

רשותו מהם, כדי שלא יאסור על כולם¹¹⁶²:

ה ואפילו¹¹⁶³

עיר שהיתה של רבים מעולם, אם היא מוקפת חומה גבוה י' טפחים, ויש לה דלתות להתיר

רשות הרבים שבתוכה¹¹⁶⁴,

אין מערבין אותה לחצאין לארכה, דהיינו שמבואות שבצד זה של רשות הרבים יערבו עירוב

אחד והמבואות שבצד הב' יערבו עירוב אחד¹¹⁶⁵,

ואפילו בני צד האחד רוצים ליתן כל רשות הרבים לצד הב' שהם ישתמשו בה בשבת מבתיהם

ולא הם, אין זה מועיל כלום, שהרי גם הם צריכים לעבור ברשות הרבים בשבת ואוסרים

אותה על בני צד הב' בדריסת רגלם ¹¹⁶⁶ . והוא הדין אפילו בני מבוי אחד אין

יכולים לחלוק המבוי לארכו, שבני צד זה יערבו לעצמן ובני צד זה לעצמן, כיון ששניהם

עוברים בו בשבת ואוסרים זה על זה בדריסת רגלם ¹¹⁶⁷ כל שלא סילקו עצמן מתשמיש, דהיינו

שיבנה כל אחד איצטבא על פתח חצרו, כמו שנתבאר בסי' שפ"ו ¹¹⁶⁸ .

אבל יכולים לחלוק העיר לרוחב, דהיינו שב' הצדדים של

רשות הרבים שאצל פתח זה מערבין לעצמן וב' הצדדים שאצל פתח השני מערבין לעצמן ¹¹⁶⁹ . ובלבד שיעשו צורת פתח באמצע רשות

הרבים או באמצע המבוי במקום שמתחלקים בעירובן, כדי לחלוק רשות זו מזו, שלא תהא כל

אחת פרוצה במילואה למקום האסור לה, שהרי אלו אסורים להשתמש מבתיהם לכאן ואלו

אסורים לכאן כיון שלא עירבו יחד. ואם אמצע המבוי או אמצע רשות הרבים במקום

שמתחלקים שם אינו רחב יותר מעשר אמות¹¹⁷⁰, די

בפס רחב ד' טפחים או ב' פסין של ב' משהויין, שהם מועילים לחלק רשויות¹¹⁷¹

כמו שנתבאר בסי' שס"ג¹¹⁷².

אבל איצטבא אינה מועלת במקום דריסת הרבים¹¹⁷³.

(וכשעשו צורת פתח או ב' פסין משהויין או פס ד' ונחלקו

רשות זו מזו, אזי אע"פ שעוברים זה על זה בשבת אין בכך כלום¹¹⁷⁴,

מפני שזה דומה לב' חצרות זו לפנים מזו שפנימית שהיא רגל המותרת במקומה אינה אוסרת

על החיצונה בדריסת רגלה בלבד בלא תשמיש, הואיל ועיקר תשמיש החיצונה הוא לבני

החיצונה, ואע"פ שהפנימית יש לה גם כן רשות להשתמש בה בחול, מכל מקום כיון

שעכשיו בשבת מסתלקת היא מלהשתמש בחיצונה מפני שלא עירבה עמה הרי זה מועיל לשלא

תאסר על החיצונה בהעברה ברגל בלבד, הואיל ואין תשמיש החיצונה שוה לשניהם אלא הוא

לבני החיצונה יותר מלבני הפנימית, כמ"ש בסי' שפ"ו¹¹⁷⁵.

אף כאן כיון שנחלקו רשויות, ובני רשות זו סילקו עצמן להשתמש ברשות זו בשבת, הרי זה

מועיל, הואיל ואינן שוות לשניהם, שכל אחת היא צריכה לאותם הדרים שם ואינה צריכה כל

כך להדרים אצל רשות השניה, שהרי יש להם רשות שלפניהם שיכולים להשתמש בה כל חפצם,

ויש להם גם כן פתח לצאת בו אם ירצו, לפיכך אין אותם שאין דרים שם אוסרים על הדרים

שם בדריסת רגלם בלבד¹¹⁷⁶. ואפילו

מבוי שאין לו אלא פתח אחד וחלקוהו לרחבו בצורת פתח או בפסין, אין הפנימים אוסרים

על החיצונים, כמ"ש בסי' שס"ג¹¹⁷⁷,

מפני שדומה לב' חצרות זו לפנים מזו שתשמיש החיצונה אינו שוה לשניהם. משא"כ

כשחלקוהו לארכו, שתשמיש המבוי שבאמצע הוא שוה לבני ב' הצדדים¹¹⁷⁸,

לכן הם אוסרים זה על זה אפילו בדריסת רגל בלבד, אע"פ שסילקו עצמן מתשמיש מחמת

שלא עירבו, עד שיעשו סילוק במעשה, דהיינו איצטבא על פתח כל חצר וחצר כמו שנתבאר

בסי' שפ"ו¹¹⁷⁹).

וכן כשעושין שיור לעיר של רבים, אם השיור אינו מבוי

שלם, אלא משיירים מקצתו בלבד שמערב לעצמו, צריכים לחלוק שם רשויות בצורת פתח, או

בפסין אם אינו רחב יותר מעשר¹¹⁸⁰.

ואפילו בעיר של יחיד מועילים פסין וצורת פתח לחלוק

רשויות שיערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן, אף על פי שהורגלו כבר לערב יחד שיתוף אחד¹¹⁸¹.

אבל לחי וקורה שבפתחי המבואות, אף על פי שהם מועילים

להכשיר המבואות¹¹⁸²,

אינן מועילים לחלקם ולסלקם זה מזה לענין עירוב שיערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן בעיר

של יחיד¹¹⁸³,

או אפילו בעיר של רבים לענין שאם מבוי אחד לא שיתף אפילו לעצמו שלא יאסור על כולם

בלא איצטבא¹¹⁸⁴:

ו במה דברים

אמורים כשכל המבואות הם מוכשרים במחיצות כהלכתן, בין שהכשירם על ידי לחי או קורה

בין שהם בענין שאינם צריכים לתיקון כלל, כגון עיר המוקפת חומה ויש לה דלתות שאין

מבואותיה צריכים תיקון¹¹⁸⁵.

אבל¹¹⁸⁶

עיר שמבואותיה צריכים תיקון, יכולים להכשיר מקצת מבואות העיר ולהניח השאר בלא

תיקון, ואין המבואות שאינם מתוקנים אוסרים על המתוקנים, אפילו אין ביניהם צורת פתח

או פסין, אלא לחי או קורה ¹¹⁸⁷ . ואפילו היא עיר של יחיד, ומתחלה

הורגלו לערב עירוב אחד שהיו כל המבואות מתוקנים ואחר כך נפרצו. ואפילו מבוי אחד

יכולים לחלק לרחבו על ידי לחי שיעמידו באמצעיתו כמו שנתבאר בסימן שס"ג¹¹⁸⁸.

ואין שאר בני המבוי שחוץ ללחי אוסרים על הפנימית מחמת שלא עירבו עמהם, כיון

שהחיצונים אסורים לטלטל במבוי ואי אפשר להם לערב כלל¹¹⁸⁹.

(ומטעם זה אפילו אם המבואות שאינם מתוקנים יש להם

דריסת רגל על המתוקנים, אינם אוסרים עליהם, כיון שאינן יכולים לערב עמהם. והוא

הדין אם כולם מתוקנים, אלא שמפסיק ביניהם מקום האסור בטלטול מחמת שאינו מוקף

מחיצות כהלכתן, אף על פי שמקצתם לא עירבו אין אוסרים¹¹⁹⁰.

ולא אמרו שרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה, אלא בב' חצרות זו לפנים מזו

שיכולות לערב יחד¹¹⁹¹).

ועיר המוקפת חומה ויש לה דלתות ננעלים, רק שבפתח אחד

אין לה דלת, וגם אין שם משקוף שיהא נדון משום צורת פתח, אלא מזוזות בלבד, הרי

מזוזות אלו אינן גרועים מלחי שמועיל למבואות המפולשים לרשות הרבים¹¹⁹².

ואם כן, אם אין בעיר רשות הרבים, אע"פ שמבואותיה מפולשים לסרטיא שהיא רשות

הרבים¹¹⁹³,

הרי היא ניתרת בלחי שמכאן ודלתות שמכאן, ושוב אין שאר מבואותיה צריכים תיקון. ואי

אפשר להם ליחלק בעירובם אלא על דרך שנתבאר. ואם יש בה פרצה האוסרת, בטל הכשירה,

ויכולים לערב חציה ולהניח חציה בלי הכשר¹¹⁹⁴:

ז (וכל זה¹¹⁹⁵

כשבני המבואות עוברים זה על זה בשבת, אבל ב' מבואות הפתוחים זה לזה ופתוחים גם כן

לרשות הרבים, שרוצים להסתלק זה מזה שלא לעבור זה על זה בשבת, אלא כל אחד ילך לרשות

הרבים דרך פתחו, יש אומרים ¹¹⁹⁶ שיכולים לערב כל אחד לעצמו אף על פי

שאין ביניהם צורת פתח או פסין אלא לחי או קורה¹¹⁹⁷,

אם אין שם רוחב יותר מעשר, שכיון שאינן עוברים זה על זה אינן אוסרים זה על זה ¹¹⁹⁸ , כמו שהחצר הפתוחה למבוי ואינה עוברת

בו בשבת אינה אוסרת אם יש לה פתח אחר למבוי אחר, כמו שנתבאר בסי' שפ"ו¹¹⁹⁹. ולפי

זה אם מבוי אחד עירב לעצמו והשני לא עירב כלל, כופין אותו על מדת סדום שלא יעבור

בשבת על זה שעירב, כדי שלא יאסר עליו, כיון שיש לו פתח אחר לצאת לרשות הרבים, כמו

שכופין את החצר שלא עירבה במבוי שלא תעבור בו בשבת אם יש לה פתח למבוי אחר לעבור

דרך עליו לרשות הרבים, כמו שנתבאר שם. ואין צריך לומר אם עירבו ב' המבואות זה

לעצמו וזה לעצמו, ובשבת בא אחד לעבור על חבירו, שיכול לעכב עליו, כיון שכבר גילה

דעתו שסילק דריסת רגלו מעל חבירו במה שעירב לעצמו¹²⁰⁰.

במה דברים אמורים בעיר שמבואותיה צריכים תיקון,

ותיקוני מבואות אלו בצורת פתח לצד רשות הרבים ולחי או קורה ביניהם, כדין מבוי עקום

שנתבאר בסי' שס"ד ¹²⁰¹ . אבל עיר המוקפת חומה, בענין שאין

מבואותיה צריכים תיקון, מפני שנעשית כולה כחצר אחת של רבים כמו שנתבאר¹²⁰²,

אינן יכולים לחלוק מבואותיה לערב אלו לעצמן ואלו לעצמן אלא בצורת פתח או בפסין,

כמי שרוצה לחלוק חצר אחת לשתים, אבל לחי וקורה אינן מועילות¹²⁰³,

אפילו אם לא יעברו זה על זה בשבת, שאינן אוסרים בדריסת רגלם, מכל מקום אוסרים זה

את זה במה שכל אחד פרוץ במילואו למקום האסור לו, שהרי אסור לטלטל מבתי מבוי זה

למבוי אחר שלא עירב עמו, ולתקן פרצת חצר צריך צורת פתח או פסין כמו שנתבאר בסי'

שס"ג¹²⁰⁴.

משא"כ עיר שמבואותיה צריכות תיקון, אזי כל מבוי המתוקן בפתחו בלחי או קורה יש

תורת פתח עליו, ולא שם פרצה, לפיכך מועיל בו סילוק דריסת הרגל, כמו שמועיל בחצר

הפתוחה¹²⁰⁵

כמו שנתבאר):

ח עיר של

רבים שנתמעטה ועמדה על חמשים דיורין, מערבין כולה, ואין צריך שיור¹²⁰⁶:

ט המזכה

בשיתוף לכל בני העיר¹²⁰⁷,

אם מערב עירוב אחד לכולם¹²⁰⁸

אינו צריך להודיע להם, שזכות הוא להם.

ודין מי ששכח ולא נשתתף עם בני העיר, או מי שהלך

לשבות בעיר אחרת, או נכרי שדר עמהם בעיר, דין הכל כדינם בחצר ובמבוי¹²⁰⁹:

[1121] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:

(א)

שיור בעיר של רבים (ס"א-ג).

(ב)

עירוב עיר או מבוי לחצאין (ס"ד-ט).

[1122] משנה נט, א (עיר של יחיד

... מערבין את כולה), לפירוש רמב"ם פ"ה הי"ט

(ואם היתה המדינה קנין יחיד ... משתתפין כולן שיתוף אחד, ויטלטלו בכל המדינה). טור

(והר"ם במז"ל כתב שהוא קנין של יחיד), ושו"ע ס"א (עיר שהיתה קנין

יחיד ... משתתפים כולם שיתוף אחד, ויטלטלו בכל המדינה).

[1123] רשב"א

בחידושיו שם ד"ה כגון (שבנה עיר לעצמו, והיתה העיר כולה כחצר אחת, והשכירה

לאחרים), ובעבודת הקדש שער ב ס"ד (איזהו עיר של יחיד, כל שבנאה היחיד לעצמו

וישכירנה לרבים). הובא במ"מ פ"ה הי"ט. מ"א ס"ק א (פירוש

שבנאה יחיד לעצמו שישכירנה לרבים).

[1124] ריטב"א שם ד"ה

והא דתנן (כחצר של רבים חשיבא להו לאינשי, ולא אתו למטעי בה ברשות הרבים דעלמא,

ולפיכך אינה צריכה שיור).

[1125] סמ"ג

הל' עירובין רמה, א (ונראה לי שאין הדברים אמורים שעיר של רבים והרי היא של רבים

שמערבין אותה, אלא כגון ירושלם שדלתותיה נעולות בלילה, ונחשבת מן התורה על ידי כן

ככרמלית). סמ"ק סי' רפב (ומה שמערבין היינו היכא

שדלתותיה נעולות בלילה). ב"י (וכתבו סמ"ג

וסמ"ק, נראה לי שאין הדברים אמורים שעיר של רבים והרי היא של רבים מערבין

אותה, אלא כגון ירושלים שדלתותיה נעולות בלילה ונחשבת מן התורה על ידי כן ככרמלית עכ"ל.

ודבריהם כשהיא רחבה י"ו אמות, או שהיא מפולשת משני צדדיה לרשות הרבים, שאם לא

כן אין לה דין רשות הרבים, ובצורת פתח מכאן או לחי וקורה מכאן סגי). לבוש ס"א

(ואם דלתותיה נעולות בלילה, שאז אינה רשות הרבים אלא דינה ככרמלית, אין מערבין את

כולה ביחד בשיתוף אחד, אלא מניחין ממנה שיור). והיינו שגם אם דלתותיה נעולות, אין

מערבין את כולה אלא אם כן היא עיר של יחיד.

דלא כ שו"ת ר"י

בן לב ח"ג סי' עד (ואין חלוק בעיר המוקפת חומה ודלתותיה ננעלות

בלילה, בין עיר של יחיד לעיר של רבים ... והחלוקים דמחלק בגמרא בין עיר של יחיד

ובין עיר של רבים היינו היכא דאינה מוקפת חומה ודלתותיה ננעלות ... ואחר שכתבתי זה

אני מודיע לשואל שצריך אני לחזור ולעיין במה שכתבתי בזה הפסק ... שאין לחלק בעיר

מוקפת חומה בין עיר של יחיד לעיר של רבים), שבמ"א ס"ק

ט (ואם היא של רבים ודלתותיהם נעולות בלילה, צ"ע אם יש לה

דין יחיד (ריב"ל ח"ג סי' ע"ד. כנה"ג)). כנסת הגדולה

הגה"ט (יש לעיין אי אמרינן הוא הדין עיר של רבים ודלתותיה נעולות בלילה,

אע"פ שהיא עיר של רבים דינה כעיר של יחיד ... מהריב"ל ח"ג סי'

ע"ד).

אלא כדלקמן בסמוך (אבל אם היתה של רבים,

ויש לה ב' פתחים ... אע"פ שהכשירו מבואותיה כהלכותיה, אין מערבין את כולה).

והיינו שאם היא מוקפת חומה, ואין לה אלא

פתח אחד, דינה כעיר של יחיד. אבל אם יש לה שני פתחים, עם דלתות הננעלות בלילה, יש

לה דין עיר של רבים.

[1126] ס"א וס"ד,

אימתי סגי בצורת הפתח ולחי וכו' ואימתי צריך דלתות.

[1127] רמב"ם ושו"ע שם

(משתתפים כולם שיתוף אחד, ויטלטלו בכל המדינה). עולת שבת ס"ק א (כלומר בלא

שיור).

[1128] משנה נט ,

א (עיר של יחיד, ונעשית של רבים, מערבין את כולה). רמב"ם ושו"ע שם

(אפילו נעשית של רבים).

[1129] רשב"א שם (או אפילו

מכרה לאחר מיכן ונעשית של רבים, אינה צריכה שיור). מ"מ שם. מ"א שם (או

שמכרה אחר כך לרבים).

[1130] רשב"א שם (ויש מן

הגדולים שפירשו כגון שאותו היחיד בנה העיר לעצמו, ובאו רבים ונתישבו בבתים

ומחזיקים בהם, כדרך שהמלכים עושין, כדי שיהיו הדרים מעלין להן מסין וארנוניות, אלא

שהעיר קנין ליחיד, והרבים לא קנו בדרכים וסרטיות כלום, אלא עדיין דרכים ופלטיות

ליחיד, והוא יש לו רשות לבנות בה כרצונו). עבודת הקדש שם (או שבנאה להושיב בה

דיורין, ומשייר לעצמו דרכים פלטיות וסרטיות, כדרך שהמלכים עושין), הובא במ"מ

שם. מ"א שם (או שבנאה להושיב בו דיורין, ומשייר לעצמו דרכים ופלטיות וסרטיות

כדרך שהמלכים עושין).

[1131] ברייתא שם

(היתה של רבים, והרי היא של רבים, ואין לה אלא פתח אחד, מערבין את כולה),

ופרש"י (ולאו מפולשת היא, ולא דמי לדגלי מדבר). רמב"ם וטור ושו"ע

שם (וכן אם היתה של רבים ויש לה פתח אחד, משתתפים כולם שיתוף אחד).

[1132] משנה שם (ושל רבים ... אין

מערבין את כולה). טור ושו"ע שם (אבל אם היתה של רבים ויש לה שני פתחים שהעם

נכנסים בזה ויוצאים בזה ... אין מערבין את כולה).

[1133] אף אם הכשירוה בדלתות,

כדלעיל (הערה 1125 ).

[1134] משנה שם (ונעשית של יחיד),

ופרש"י (דדילמא הדרא ומתעבדא של רבים ואתו לערובה כולה, ואסור לערב עיר של

רבים בלא שיור). רמב"ם ושו"ע שם (אפילו נעשית של יחיד). לבוש שם (דדילמא

הדרא ומתעבדא של רבים ואתי לערובי כולה, וכבר אמרו שאין לערב עיר של רבים בלא שיור).

[1135] אביי ס ,

א (רבי יצחק אמר אפילו בית אחד וחצר אחת. חצר אחת סלקא דעתך (חצר בלא בית מי הוי

דירה, רש"י), אלא אימא בית אחד בחצר אחת (חצר ובית לתוכה סגי להיות שיור,

רש"י). אמר ליה אביי לרב יוסף הא דרבי יצחק גמרא או סברא. אמר ליה מאי נפקא

לן מינה, אמר ליה גמרא גמור זמורתא תהא). טור ורמ"א ס"ג (ואפילו הוא (רק

בית אחד)). עי' דרישה ס"ק ב (ורבינו שכתב בית,

סבירא ליה, דהגמרא דקאמר חצר לאו דוקא, וגם רמ"א ז"ל כתב בית, כלשון

רבינו). מלבושי יום טוב (נראה משם דעיקר קפידא על בית, ולא על חצר, ודנקט חצר,

נראה לי, שכך היו כל בתיהם שיש לכל בית חצר, ואורחא דמילתא בעלמא נקט). אליה

זוטא ס"ק א (הוא הדין בית אחד לחוד סגי, כדמשמע בטור, וכן כתב

מלבושי יום טוב).

[1136] רמב"ם ושו"ע שם

(ויהיו אלו המשתתפין כולם מותרים בכל העיר חוץ מאותו מקום ששיירו, ויהיו אותם

הנשארים מותרים במקומם, בשיתוף שעושים לעצמם, אם היו הנשארים רבים, ואסורים לטלטל

בשאר כל העיר), כגירסת הט"ז ס"ק ב.

[1137] כדלעיל סי' שפח (כל

שיתופי מבואות אינם אלא להתיר להוציא לתוכו כלים ששבתו בבתים).

[1138] רי"ף

יח, א (וטעמא דשיור, כדי שיכירו שהעירוב הוא שהתיר את הטלטול, ולפיכך אסור השיור,

כדי להזכיר העירוב), כגירסת ופירוש הגהות הב"ח שם. רמב"ם

שם הכ"א (ודבר זה משום היכר הוא, כדי שידעו שהעירוב התיר להן לטלטל במדינה זו

שרבים בוקעין בה, שהרי המקום שנשאר ולא נשתתף עמהן אין מטלטלין בו, אלא אלו לעצמן

ואלו לעצמן), ושו"ע שם.

[1139] שו"ת הר"ן סי'

נ (דהיינו טעמא דבעינן שיור, כדי שלא תשתכח תורת עירוב).

[1140] רש"י

במשנה ד"ה ושל רבים (שלא תשתכח תורת רשות הרבים, וההוא שיור הוי היכרא דטעמא

משום עירוב הוא). ט"ז ס"ק א (משום היכרא שלא תשתכח תורת רשות הרבים).

[1141] לעיל סי' שמה סי"א (ויש

אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר אינו רשות הרבים אלא

כרמלית).

[1142] הגהות מיימוניות

פ"ה אות ד (שראיתי ביש מקומות בעיר של יחיד והרי היא של יחיד, דלא שכיחי בה

ששים רבוא, שמערבין). רש"י במשנה שם ד"ה עיר של יחיד (שלא

היו נכנסין בה תמיד ס' רבוא של בני אדם, ולא חשיבא רשות הרבים, דלא דמיא לדגלי

מדבר). תוס' שם ד"ה עיר של יחיד (פירש בקונטרס

שלא נכנסין בו תמיד ס' רבוא, ולא חשיב רשות הרבים, דלא דמי לדגלי מדבר). טור (עיר

של יחיד, פירוש שאין בה ששים ריבוא). עי' ב"י סי' שמה (ובפרק

כיצד מעברין (נט, א) גבי עיר של יחיד ונעשית של רבים, כתב גם כן דכל שאין נכנסין

בה תמיד ס' רבוא לא חשיב רשות הרבים, דלא דמיא לדגלי מדבר).

[1143] מ"א

ס"ק ב (וצ"ע דלא ראיתי נזהרין בזה. ואפשר דסבירא להו כרש"י דאין

נקראים רבים פחותין מס' רבוא. וכן משמע בהגהות מיימוניות פ"ה).

[1144] רב אדא בר אהבה אמר רב

נט , סע"ב (סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו, תורת מחיצה

עליו, כדאמרן (אינו מבטל את הסתימה להיות כפתח, רש"י), תורת פתח עליו, בסולם

שבין שתי חצירות, רצו אחד מערב רצו שנים מערבין). טור ושו"ע ס"ב (עיר של

רבים שיש לו פתח אחד, וסולם במקום אחר, מערבין את כולה ואינה צריכה שיור, שאין

הסולם שבחומה חשוב כפתח). מ"א ס"ק ה (ולקולא נחשב כפתח).

[1145] סעיף א (ואף שהסולם תורת

פתח עליו, אף על פי כן אין העליות חשובות כפתוחות לחצר, לפי שהסולם אין תורת פתח

עליו אלא להקל, שיכולים לערב יחד על ידי סולם שביניהן כמו על ידי פתח, אבל לא

להחמיר).

[1146] רב יהודה אמר שמואל

ס , א (כותל שרצפה בסולמות (זקף סולם אצל סולם, רש"י),

אפילו ביתר מעשר, תורת מחיצה עליו (ואין מבטלין המחיצה למהוי כנפרץ הכותל יותר

מעשר, דאמר לקמן מערבין אחד ואין מערבין שנים, אלא רצו אחד מערבין ולקולא, והוי

כפתח, רצו שניהם מערבין, דלחומרא לא אמרינן דליבטליה למחיצה, רש"י)). טור

ושו"ע שם (ואפילו העמיד הרבה סולמות זה בצד זה עד רוחב עשרה, לא חשיב כפתח).

ביאור הגר"א ס"ק יג (צ"ל עד יותר מעשר), וכדלעיל סי' שסב סי"ח

(ובלבד שלא יהיה במקום אחד פרוץ יותר מעשר אמות, אבל עד עשר ועד בכלל, מותר), ושם

נסמן (הערה קד).

[1147] אביי נט ,

ב (רבי זירא ערבה למתא דבי רבי חייא ולא שבק לה שיור. אמר ליה אביי מאי טעמא עבד

מר הכי, אמר ליה סבי דידה אמרי לי רב חייא בר אסי מערב כולה, ואמינא שמע מינה עיר

של יחיד ונעשית של רבים היא. אמר ליה, לדידי אמרו לי הנהו סבי ההיא אשפה הוה לה

מחד גיסא), ופרש"י (אשפה הוה לה שסותם אחד מפתחיה, ולא היה לה אלא פתח אחד,

ואמר לעיל דאפילו של רבים בהכי הוה סגי ליה). טור ושו"ע שם (ואם יש לה שני

פתחים, ויש אשפה לפני אחד מהם, כאילו אין שם אלא פתח אחד). לבוש ס"ב (כיון

שאין הולכין דרך האשפה).

[1148] כדלעיל סי' שעב ס"ה

(אין ב' חצרות יכולים לערב יחד אלא אם כן יהיה ביניהם פתח רחב ד' טפחים, או חלון שיש

בו ד' על ד').

[1149] ואף שנתבאר לעיל סי' שע

ס"א (הדר בבית התבן בבית הבקר בבית האוצר בבית העצים אוסר עד שיערב, לפי

שראוים לדור בהם וחשובים דירה). היינו דוקא כשדר בהם אדם, משא"כ אם אין בהם

אלא בקר ועצים, אין צריך לערב כלל, כדלעיל סי' שעא ס"א (דירה בלא בעלים אינה

דירה ואינה אוסרת), ורס"י שפב (דירת נכרי כדירת בהמה), שאינה אוסרת.

[1150] אביי ס ,

א (הנהו בני קקונאי דאתי לקמיה דרב יוסף, אמרו ליה הב לן גברא דליערב לן מאתין, אמר

ליה לאביי זיל ערב להו, וחזי דלא מצווחא עלה בבי מדרשא ... אמר כווי נמי לא בעי,

דההוא בי תיבנא דהוה ליה למר בר פופידתא מפומבדיתא, ושויה שיור לפומבדיתא. אמר

היינו דאמר לי מר חזי דלא מצווחת עלה בבי מדרשא). טור ושו"ע ס"ג (הבתים

שמניחים אותם שיור, אף על פי שאינם פתוחים לעיר, אלא אחוריהם לעיר ופניהם לחוץ,

ואפילו הוא (רק בית אחד, אפילו) בית הבקר או בית התבן שאינם צריכים לערב, עושים

אותם שיור ומערבין את השאר).

[1151] שו"ת ר"י

בן לב ח"ג סי' עד. הובא בכנסת הגדולה הגה"ט (אפילו איכא

נכרים בהדי מתא, אין יכולים לערבה ביחד, מהר"י בן לב ח"ג סי' עד).

מ"א ס"ק ג (אפילו איכא נכרי בהדי מתא, אין יכולין לערב יחד (ריב"ל

כנה"ג)).

[1152] תשובות הר"ן

סי' נ (אף על פי שמבואות הגויים לאו בני עירוב נינהו, אפילו הכי מהני לשיור, שהרי

הדבר ברור שתורת רשות הרבים עליהם). הובא בכנסת הגדולה (מחוץ לשכונה כולם נכרים,

ואין ישראלים דרים שם, אין צריך לשייר בתוך השכונה, ושיור מבואות הנכרים מהני,

הר"ן ז"ל בתשובה סי' נ). מ"א שם (ובשם הר"ן בתשובות סי' נ'

כתב דעכו"ם הוי שיור).

[1153] תוכן ההלכה שנתבארה בסעיף

שלפנינו:

עיר

של רבים שעשו לה שיור של מבוי אחד, עיקר תשמיש בני המבוי הוא במבוי, ועיקר תשמיש

בני העיר הוא בעיר. ולכן דינה כחצר פנימית וחיצונה, שאם עירבה כל אחת לעצמה, הוי

רגל המותרת במקומה שאינה אוסרת על החיצונה, ואם הפנימית לא עירבה, הוי רגל האסורה

במקומה שאוסרת על החיצונה. וכך גם במבוי שעשאוהו שיור, שאם נשתתפו במבוי, הוי רגל

המותרת במקומה שאינה אוסרת על העיר, ואם לא נשתתפו במבוי, הוי רגל האסורה במקומה

שאוסרת על העיר.

ואילו

עיר של יחיד שאינה צריכה שיור, עיקר תשמיש כולם שוה בכל העיר. ולכן אם מבוי אחד

נחלק להשתתף בפני עצמו, דינו כחצר שעירבה לעצמה ולא השתתפה עם המבוי, שבכל אופן

אוסרת המבוי עד שתשתתף עמה, כיון שעיקר תשמיש כולם שוה בכל המבוי.

בשני

האופנים סגי באיצטבא לחלק את רשות המבוי משאר העיר.

[1154] רמב"ם

פ"ה הכ"ד. שו"ע ס"ד (עיר שנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד,

הרי זה אוסר על כולם).

ומפרש רבינו דמיירי, שלא זו בלבד שמבוי

זה לא השתתף עם כל העיר, אלא שמבוי זה לא השתתף גם לעצמו, והוי רגל האסורה במקומה

שאוסרת שלא במקומה. משא"כ אם מבוי זה השתתף לעצמו, הוי רגל המותרת במקומה

שאינה אוסרת שלא במקומה (כדלקמן הערה 1160 ).

ודינה כחצר פנימית וחיצונה, שנתבאר לעיל

סי' שעח ס"ב (ב' חצרות זו לפנים מזו, וחיצונה פתוחה למבוי ופנימית לחיצונה

ולא למבוי, ועל ידי כך יש לה דריסת הרגל על החיצונה, שאין לה דרך לצאת למבוי אלא

דרך החיצונה ... עירבה חיצונה לעצמה ולא עירבה הפנימית כלל, או ששכח אחד מן

הפנימית ולא עירב, שתיהן אסורות, שכיון שפנימית אסורה בחצרה, ויש לה דריסת הרגל על

החיצונה, אוסרת אותה, שרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה כשיש לה שם דריסת הרגל.

עירבה כל אחת לעצמה, כל אחת מותרת בחצרה, ואין הפנימית אוסרת על החיצונה, אף על פי

שלא עירבה עמה, הואיל והיא מותרת בחצרה, ורגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה).

סקירת ההלכה של רגל המותרת במקומה

והאסורה במקומה – לעיל סי' שעח ס"ב (הערה 654 ).

[1155] רב חסדא נט ,

ב (כגון דעבוד דקה, וכי הא דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא, אחד מבני מבוי שעשה

דקה לפתחו, אינו אוסר על בני מבוי).

[1156] מ"א

ס"ק ז (מצבה, היינו אצטבא גבוה ד' טפחים. כן כתבו הרי"ף והרר"י

וכ"פ הב"ח וש"ג). והוא ברי"ף יח, א (פירוש דקה אצטבא), ורבינו

יהונתן יז, ב (דקה, שהוא אצטבא גבוהה ארבעה טפחים), וב"ח סי' שצב ד"ה

ומ"ש ואם ירצו (והתוספות כתבו דעבוד דקה מחיצה גבוהה ד' טפחים, כגון אצטבא,

בפני המבוי), והוא בתוס' נט, ב ד"ה דעבוד דקה (מחיצה גבוה ד' (ס"א י')

טפחים, כגון איצטבא בפני המבוי), ובשלטי הגבורים יח, א אות א (ורבינו פירש אצטבא

... שהיא מחיצה קטנה גבוה ד' טפחים).

וכן הוא לעיל סי' שפו ס"ט (עשתה

מעשה המוכיח על סילוקה, שבנתה איצטבא גבוה ד' טפחים על פתחה, שוב אינה אוסרת), ושם

נסמן (הערה 1060 ).

[1157] רש"י שם (דגלי

אדעתיה דאסתלק). גמרא ס, רע"א (דכיון דעביד דקה איסתלוקי איסתלוק ליה).

וכן הוא לעיל סי' שעה ס"ד (שכיון

שעשו הפסק לפני המרפסת, גילו דעתם שסילקו עצמן).

[1158] תוס'

שם סד"ה דפנימית (דליכא קפידא בדריסת הרגל ... עשיית דקה דשמעתין לענין תשמיש,

לא לענין הילוך). פסקי ריא"ז פ"ה ה"ה אות ו. שלטי גבורים יח, א אות

א (אע"פ שיוצא ובא דרך עליו, הואיל ועשה דקה לפי פתחו, הרי הוא כסתום, וכאילו

סילק דרכו מעליו).

[1159] סוף סעיף ט (חצר שסילקה

עצמה מלהשתמש במבוי ועשתה מעשה המוכיח על סילוקה, שבנתה איצטבא גבוה ד' טפחים על

פתחה, שוב אינה אוסרת על בני המבוי, אף על פי שעוברת דרך עליהם בשבת, ואפילו אין

לה פתח למבוי אחר לעבור דרך עליו לרשות הרבים).

[1160] מ"א

ס"ק ד (צ"ע, דרש"י כתב הטעם דצריך שיעשו היכר ביניהן היינו כיון

שהיתה מתחלה של יחיד והורגלו להיות אחד אסרי אהדדי, וכ"כ הרא"ש

והג"מ פ"ה, משמע דבעיר של רבים לא בעי היכר בין מבוי למבוי).

ומיישב רבינו, שבאמת בעיר של רבים אין

אוסרים זה על זה, ומה שאסרו הרמב"ם ושו"ע גם בעיר של רבים, מיירו כשלא

השתתפו במבוי הזה גם לעצמם, והוי רגל האסורה במקומה שאוסרת שלא במקומה (כדלעיל

הערה 1154 ).

[1161] הרב רבינו יהונתן

יז, ב ד"ה אלא אם כן עשה חוצה לה שיור (שלא עירבו עם שאר העיר, אלא לבדן. וכל

שכן אם היו מערבין אותה מבואות מבואות בפני עצמן, שאין שיור גדול מזה). שו"ע

סוף ס"א (ואם רצו לערב מבוי מבוי בפני עצמו, כל שכן דמהני, דאין שיור גדול

מזה).

[1162] גמרא שם

נט, סע"א (עיר של יחיד ונעשית של רבים ... אין מערבין אותה לחצאין (הויא

כמבוי ששכח אחד מן החצירות ולא נשתתפה בו, דאסרה אכולהו, רש"י), אלא או כולה

או מבוי מבוי בפני עצמו), ושם ע"ב (מאי שנא דלחצאין דלא, דאסרי אהדדי, מבוי

מבוי נמי אסרי אהדדי (דכיון דמעיקרא של יחיד הוה, והיו מערבין את כולה והורגלו

להיות אחד, אסרי אהדדי , רש"י ),

הכא במאי עסקינן כגון דעבוד דקה). רא"ש פ"ה ס"ט (פירש

רש"י כיון דמעיקרא של יחיד הואי והיו מערבין את כולה והורגלו להיות אחד, אסרי

אהדדי ... כיון שהורגלו לערב יחד הויא כמו מבוי אחד). טור ושו"ע ס"ד (עיר

שנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד, הרי זה אוסר על כולם. ואם בנו מצבה על פתח

המבוי, אינו אוסר עליהם). ט"ז ס"ק ג (כיון דמעולם הורגלו להיות אחד אסרו

אהדדי).

והיינו שדינו כחצר אחת שלא שיתפה עם בני

המבוי, שאוסרת על המבוי שרגילה לצאת בו, כדלעיל סי' שפו ס"ט (חצר הפתוחה לב'

מבואות ... אם לא שיתפה עם שום אחת מהם, אם היא רגילה בשניהם לצאת ולבא בחול דרך

עליהם, אוסרת על שניהם, ואם רגילה באחת ובשני אינה רגילה, זה שרגילה בו אוסרת וזה

שאינה רגילה בו אינה אוסרת), וכאחד מבני החצר שלא עירב עמהם, שנתבאר לעיל סי' שפ

ס"א (אחד מבני החצר ששכח ולא עירב עמהם אוסר עליהם). וכן הדין בעיר של יחיד,

שהמבוי שלא השתתף עם כל העיר אוסר על כולם.

[1163] תוכן ההלכות שנתבארו

בסעיף שלפנינו:

(א)

אף שנתבאר לעיל שבעיר של רבים אפשר לחלק מבוי אחד משאר מבואות העיר, שכל אחד ישתתף

לעצמו. מכל מקום אין לחלק מבוי מרשות הרבים, כי גם הם צריכים לעבור ברשות הרבים.

(ב)

וכן אין לערב רשות הרבים, המתוקן בדלתות, לחצאין לארכה, שחלק אחד שייך למבואות

שבצד זה וחלק אחד למבואות שבצד זה, כי שניהם עוברים בו.

(ג)

וכן אין מערבין מבוי (המתוקן) לחצאין לארכו, כי בני שני צדדיו עוברים בו.

(ד)

מה שנתבאר לעיל שבעיר של רבים אפשר לחלק מבוי אחד משאר מבואות העיר, כן אפשר גם

לחלק מבוי או רשות הרבים אחד לרחבם, שב' הצדדים שאצל פתח זה מערבין לעצמן וב'

הצדדים שאצל פתח השני מערבין לעצמן. וכן אפשר לעשות מקצת מבוי שיור לעיר של רבים.

(ה)

מכל מקום יש הפרש בינם, שבין מבוי למבוי סגי בלחי, אבל באמצע המבוי או רשות הרבים

(המתוקנים) צריך לחלקו בצורת הפתח או פסין.

(ו)

גם מה שנתבאר לעיל שאין לערב עיר של יחיד לחצאין, היינו דוקא בלחי, אבל אפשר

לחלקה, על ידי צורת הפתח או פסין, שכל אחד יערב לעצמו.

(ז)

כל מקום שמועיל צורת הפתח או פסין לחלקו, היינו אף כשיש דריסת הרגל מזו לזו.

(ח)

מבוי שלא שיתף לעצמו והוי רגל האסורה במקומה, אין להתיר שאר העיר אלא באיצטבא.

[1164] כדלעיל סי' שסד ס"ד

(הבא להכשיר רשות הרבים להתיר בה הטלטול צריך לעשות לה דלת מכאן ודלת מכאן), ולעיל

ס"א (אם הכשירו מבואותיה כהלכתם ... או בדלתות, כמו שנתבאר בסימן שס"ד).

[1165] ברייתא שם

נט, א (עיר של יחיד ונעשית של רבים ... אין מערבין אותה לחצאין), ובגמרא שם

ע"ב (אמר רב פפא לא אמרו אלא לארכה), ופרש"י (דרך עיירות להיות פתחי

פילושיהן לאורכם, ורשות הרבים עוברת מפתח לפתח, וחלוקה לאורכה, הלכך אין בני עבר

הלז רשאין לערב לבדן ובני עבר הלז לבדן, משום דהני והני דרסי בהך רשות הרבים,

ויוצאין ונכנסין דרך פתחים לכאן ולכאן ורשות הרבים זו מחברתם, שכולם מעורבין בה

ואסרי אהדדי).

ואף שהברייתא ורב פפא מיירו בעיר של

יחיד, וכדלקמן בהמשך הסעיף (אבל יכולים לחלוק העיר לרוחב ... משא"כ כשחלקוהו

לארכו ... ואפילו בעיר של יחיד). משא"כ בעיר של רבים נתבאר לעיל סעיף הקודם (אם

נשתתפו כל המבואות, אע"פ שלא נשתתפו יחד, אלא מבוי מבוי בפני עצמו, אינן

אוסרים זה על זה ... בעיר שהיתה של רבים מעולם).

היינו דוקא במבוי שלא נשתתף עם שאר

מבואות העיר. אבל כשרוצים לערב לחצאין לארכה, "אפילו עיר שהיתה של רבים מעולם

... אין מערבין אותה לחצאין לארכה".

עי' טור ( אם רוצים ליחלק לרחבה

... צריך שיעשו ביניהם במקום שמתחלקין ברשות הרבים צורת הפתח), ומ"א

ס"ק ד (צריך עיון, דרש"י כתב הטעם דצריך שיעשו היכר ביניהן,

היינו כיון שהיתה מתחלה של יחיד והורגלו להיות אחד, אסרי אהדדי, וכ"כ

הרא"ש והגהות מיימוניות פ"ה, משמע דבעיר של רבים לא בעי היכר בין מבוי

למבוי. ומ"ש הטור והרא"ש דבעי היכר, היינו שמניח חצר לשיור באמצע המבוי).

והיינו שאף בעיר של רבים אין מערבין לחצאין אלא על ידי היכר.

וגם מה שמועיל צורת הפתח להיכר, היינו

דוקא כשמחלקים אותה לרחבה (כדלקמן בהמשך הסעיף), אבל כשרוצים לחלקה לארכה, אינו

מועיל בכל אופן (מהטעם המבואר כאן).

[1166] תוס' נט, א ד"ה כמאן

(ואם תאמר ולרבנן לארכה נמי יערבו לחצאין, שיערבו מצד אחד כל מבוי ומבוי בפני עצמו

וליתיב כולה רשות הרבים לצד השני, דהשתא בני כל מבוי ומבוי מותרין כל אחד ואחד

במקומו, ולא יאסרו שלא במקומן. ויש לומר דלא דמי, דשני חצירות זו לפנים מזו, רגל

הפנימי המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה על החיצונה, דאחדא לדשא ומשתמשא

ומסתלקא מלהשתמש בחיצונה, דעיקר תשמיש דחצר החיצונה לבני חיצונה היה, והויא פנימית

בחיצונה שלא במקומה, אבל הכא אע"ג דכל מבוי ומבוי מותר כל אחד ואחד במקומו,

מודו רבנן דאסרי רשות הרבים על צד האחד, דהא מקומן הוא, דרשות הרבים הוי להני כמו

להני), וע"ב ד"ה אבל (אבל רשות הרבים הוי להני כמו להני). מ"א

ס"ק י (ואפילו רוצים ליתן כולה רשות הרבים לצד השני, אסור, דרשות הרבים הוי

להני כמו להני, משא"כ בב' חצירות זו לפנים מזו, דעיקר תשמיש החיצונה לבני

החיצונה, והוה פנימי בחיצונה שלא במקומה, ואינה אוסרת אם מותרת במקומה וכמ"ש

סי' שע"א ס"ב (תוס')).

[1167] עי' מ"א סי' שסד

ס"ק [ג] (במבוי מפולש דהוי להני כמו להני). ובב"י שם

(שבמ"א הקשה על הב"י).

[1168] סוף סעיף ט (אבל חצר

שסילקה עצמה מלהשתמש במבוי ועשתה מעשה המוכיח על סילוקה, שבנתה איצטבא גבוה ד' טפחים

על פתחה, שוב אינה אוסרת על בני המבוי, אף על פי שעוברת דרך עליהם בשבת).

[1169] רב פפא

ללישנא קמא שם (לא שנו אלא לארכה, אבל לרחבה מערבין (בני

שני העברים לראש האחד לבד, ובני שני העברים לראש השני לבד, מערבין, שהרי יכולין

להסתלק אלו מאלו ולא יהא דרך לאלו על אלו, ובוררין להן אלו פתח שאצלן ואלו פתח

שאצלן, רש"י)). והכי קיי"ל, כלישנא קמא בדרב פפא, כמבואר בפסקי עירובין

סי' קכה (נראה דהלכתא כי האי לישנא, דבשל סופרים הלך אחר המיקל, וכל שכן בעירובין

שאין לו עיקר מן התורה, ועוד דאיכא דאמרי הוי טפל לגבי לישנא קמא). רא"ש

פ"ה ס"ט (ולא מסתבר כלל למיזל לחומרא בתרי לישני לענין עירובין, וכן כתב

ר"מ ז"ל). טור ורמ"א ס"ו (יש אומרים הא דעיר של יחיד אסור

לחלק, היינו לארכה, מאחר דשניהם צריכים לילך לרשות הרבים שבתוכה. אבל לרחבה, ואלו

יוצאים בשער זה ואלו יוצאים בשער זה ואין להם דריסת הרגל זה על זה, מערבין לחצאין).

עי' דרכי משה ס"ק א (ולי נראה דהלכה כדברי

המיקל בעירוב). וסי' שסג סל"א (אפילו אם יש חצר מהתיקון ולחוץ, ועשו

גם החיצונים תיקון לראש המבוי, כל אחד יכול לערב, ויהיה מותר בחלקו).

וכן הוא לעיל שם סל"ח (מועלת לחלק

המבוי שלא יצטרכו החיצונים והפנימים לערב יחד, אף על פי שגם החיצונים עשו תיקון

לפתח המבוי, ומותרים לטלטל בו אם עירבו ביניהם).

[1170] ואף שנתבאר לעיל סי' שמה

סי"א (איזו היא רשות הרבים ... הרחבים ט"ז אמה), ואם "אינו רחב

יותר מעשר אמות" אינו רשות הרבים.

מכל מקום אפשר שרשות הרבים הוא רחב ט"ז

אמה, אלא שאמצעו "במקום שמתחלקים שם אינו רחב", וכדלעיל סי' שמה

סי"ב (מבואות הרחבים, ט"ז אמה אפילו שמתקצרים בקצתן ואין בהם ט"ז

אמה, הרי הן רשות הרבים ... שהן כרשות הרבים ארוכה שנתקצרה בקצתה, כיון שארכן

לאורך רשות הרבים).

ואף שנתבאר שם (ויש אומרים שאינן רשות

הרבים אלא אם כן רחבים י"ג אמה ושליש).

נראה דמיירי כאן לדעה הראשונה שם, שאם

הוא לאורך רשות הרבים ונתקצרה באמצע, סגי אף בפחות.

[1171] רא"ש

שם (ונראה לי דדוקא בלחי וקורה הוא דאין מועיל לחלקם זה מזה, אבל בצורת הפתח או

משהו מכאן ומשהו מכאן נחלקין זה מזה. וכן כתבו התוספות על ההיא דלרחבה מערבין,

וצריך שיהא ביניהם צורת הפתח או משהו מכאן ומשהו מכאן, שלא יהא כל אחד נפרץ במלואו

למקום האסור לו. וכן כתבו על שיור של עיר של רבים. וכן כתב ר"מ ז"ל

דיכול לחלק מבוי לחצאין בצורת הפתח או בשני לחיים, דבהכי חשיב כסתום ומובדל בין הדיורין

שחוצה להן), בשם תוס' . מרדכי רמז תקה (דמותר לחלק אפילו מבוי

אחד ולערבו לחצאים, ובלבד שיתקן לו שני לחיים או צורת פתח, דהוי חשוב כסתום ומובדל

מן הדיורים שחוצה להם), והגהות מיימוניות הל' עירובין פ"ה אות ד (ונראה לי

דמותר לחלק אפילו מבוי אחד ולערבו לחצאין, ובלבד שיתקן לו שני לחיים או צורת הפתח,

דבהכי חשוב כסתום ומבדל מן הדיורין שחוצה להם). טור ושו"ע ס"ו (שאין לחי

וקורה מועיל לסלקם זה מזה, אבל בפס ארבעה או בשני פסים שני משהויין, נחלקים אלו

מאלו ומערבין לחצאין. ואם הוא רחב מעשר אמות, עושה צורת פח), וסי' שסג סל"א (אבל

אם עשו באמצע שני פסים, או פס ארבעה אם אינו רחב יותר מעשרה, או שעשו צורת פתח אם

הוא רחב יותר מי', אפילו אם יש חצר מהתיקון ולחוץ, ועשו גם החיצונים תיקון לראש

המבוי, כל אחד יכול לערב ויהיה מותר בחלקו).

[1172] סעיף לח (אין לחי הפנימי

מועיל לחלק המבוי שלא יצטרכו חצירות החיצונות והפנימיות לערב יחד ... אבל אם

העמידו באמצע המבוי שני פסין של ב' משהויין, אחד מצד זה ואחד מצד זה, או פס רחב ד'

טפחים מצד אחד אם אין המבוי רחב יותר מעשר, או שעשו צורת פתח אף על פי שרחב יותר

מעשר, הרי זו מחיצה גמורה ומועלת לחלק המבוי).

[1173] ראב"ד בהשגות

פ"ה הכ"ד (פירוש אפילו על ידי דקה, שאין דקה מועלת במקום דריסת הרבים).

מ"א ס"ק ח (משמע דבזה לא מהני מצבה. וכ"כ הראב"ד שאין דקה

מועלת במקום דריסת הרבים).

וראה מחצית השקל. חדושי צמח צדק רו, ג.

[1174] מג"א סי' שפ"ו ס"ק ג (דהא עכ"פ בעינן

צורת הפתח ... ואם כן פשיטא דמהני גם כן לסלק היהודים שלא עירבו, כמ"ש סי'

שצ"ב ס"ו, אפילו יש להם דריסת הרגל זה על זה), וסי' שס"ד סוף ס"ק ג ( דדוקא חצר, כיון

דעיקר חצר לבני חיצונה הוא, אין הפנימי אוסרת עליה אף על פי שעוברת דרך שם,

משא"כ במבוי מפולש, דהוי להני כמו להני, בעינן שיסלקו נפשייהו משם ... ועיין סי'

שס"ג סל"א דצורת הפתח פשיטא דמהני), הרי שצורת הפתח באמצע מבוי מועיל אף

שעוברים שם.

דאם

לא כן בעיר מוקפת של נכרים לא יועיל צורת פתח (שהרי יש לישראלים ונכרים דריסת הרגל זה על זה, ואם נאמר

שבישראל כיו"ב צריך לערב יחד) ,

כיון דבישראל צריך לערב, בנכרי צריך לשכור. עיין סי' שפ"ב ס"ג (אם אין לגוי דריסת רגל על הישראלים

אינו אוסר), בט"ז ס"ק ה (דאז לא שכיח גביה ללמוד

ממעשיו). וסי' שס"ג סכ"ו

במג"א ס"ק כז (וצריך לתקן

המבואות (שבין יהודים לעכו"ם) ... שצריך לתקן צורת הפתח או ב' פסין ב' משהויים),

ודו"ק . אלא ודאי גם בישראל, כשעושים צורת

הפתח באמצע רשות הרבים או מבוי, אין דריסת הרגל אוסרת.

וכן

הוא לעיל סי' שסג סל"ב (בעיר המוקפת חומה ... וצריך לתקן המבואות שבין ישראל

לנכרים ... והמנהג הפשוט במדינות אלו לתקן כל המבואות על ידי חבל הקשור לרחבו של

מבוי ... צורת פתח) .

[1175] סעיף ט (שאין הפנימית

אוסרת על החיצונה בהעברת רגליה עליה לבד, הואיל ועיקר חצר חיצונה הוא לתשמיש בני

חיצונה).

[1176] תוס'

נט, א ד"ה כמאן (לרחבה דמערבין, מדמי השתא לב' חצירות, משום דיש לאלו רשות

הרבים ופתח וכן לאלו, ואין צריכין להשתמש בני פתח זה בצד פתח האחר), וע"ב

ד"ה דפנימית (דליכא קפידא בדריסת הרגל), וד"ה אבל (דעיקר חיצונה לבני

חיצונה).

[1177] סעיף לח (אבל אם העמידו

באמצע המבוי שני פסין של ב' משהויין, אחד מצד זה ואחד מצד זה, או פס רחב ד' טפחים

מצד אחד אם אין המבוי רחב יותר מעשר, או שעשו צורת פתח אף על פי שרחב יותר מעשר,

הרי זו מחיצה גמורה, ומועלת לחלק המבוי שלא יצטרכו החיצונים והפנימים לערב יחד),

ושם נסמן (הערה רנה).

[1178] כנסמן לעיל (הערה 1166 ).

[1179] כנסמן לעיל (הערה 1168 ).

[1180] רא"ש

שם בשם תוס' (וכן כתבו התוספות על ההיא דלרחבה

מערבין, וצריך שיהא ביניהם צורת הפתח או משהו מכאן ומשהו מכאן, שלא יהא כל אחד

נפרץ במלואו למקום האסור לו. וכן כתבו על שיור של עיר של רבים).

כי אף שנתבאר לעיל ס"ד (אם נשתתפו ...

מבוי מבוי בפני עצמו, אינן אוסרים זה על זה ... בעיר שהיתה של רבים מעולם, שמעולם

הוצרכו לשיור). היינו דוקא כשהשיור הוא מבוי שלם, אבל כשמשיירים מקצתו, אין לחלקו

אלא בצורת הפתח או פסין.

[1181] טור ורמ"א ס"ו

(הא דעיר של יחיד אסור לחלק, היינו לארכה ... אבל לרחבה ... מערבין לחצאין).

כי אף שנתבאר לעיל ס"ד (עיר שהיתה

של יחיד, אפילו נעשית של רבים, כיון שאין צריכין לשיור והורגלו לערב כל המבואות

יחד בשיתוף אחד, הרי נעשו כולם כמבוי אחד, ואי אפשר להם ליחלק ולערב מבוי מבוי

בפני עצמו אלא אם כן יבנה כל אחד איצטבא על פתחו, לחלוק רשותו מהם, כדי שלא יאסור

על כולם).

היינו דוקא ב"לחי וקורה שבפתחי

המבואות", אבל פסין או צורת הפתח מועילים לחלק בינם לרחבם.

[1182] כדלעיל סי' שסג ס"א

(התירו כשעשה איזה תיקון במקום הפרצה ... כגון להניח קורה רחבה טפח על פתח המבוי

הפתוח לרשות הרבים או לכרמלית ... וכן הקילו במבוי להתירו בלחי).

[1183] שעל זה נתבאר לעיל

ס"ד (עיר שהיתה של יחיד ... נעשו כולם כמבוי אחד, ואי אפשר להם ליחלק ולערב

מבוי מבוי בפני עצמו), והיינו דלא סגי בלחי או קורה לחלקם, אלא דוקא בצורת הפתח או

פסין.

[1184] שנתבאר לעיל ס"ד (עיר

שנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד, הרי זה אוסר על כולם ...

בעיר שהיתה של רבים מעולם), והיינו כיון

דהוי רגל האסורה במקומה.

ועל זה מבאר כאן, שגם הלחי וצורת הפתח

אינם מועילים להתיר את שאר העיר, אלא האיצטבא.

[1185] מ"[מ]

פ"ה הי"ט (פירוש זה הענין במדינה מוקפת חומה גבוהה עשרה טפחים ויש לה

דלתות, שהוא רשות היחיד גמורה כנזכר פרק ראשון, ומפני זה אין מערבין אותה לחצאין,

לפי שכיון שכל העיר רשות היחיד גמורה ואינה מחוסרת שום תיקון מחיצות ואפילו

מדבריהם, הרי היא כמבוי אחד, ואין מערבין חצי מבוי המוכשר כולו בדין מחיצות, אבל

אם לא היתה העיר כולה מוכשרת במחיצות, ובאו להכשיר חציה ולערבה, הרשות בידם). שו"ע

ס"ה (במה דברים אמורים שאין מערבין אותה לחצאין, בעיר מוקפת חומה גבוה י'

טפחים ויש לה דלתות, אבל אם לא היתה העיר כולה מוכשרת במחיצות, ובאו להכשיר חציה

ולערבה, הרשות בידם). וכדלעיל ריש ס"א (אם הכשירו מבואותיה כהלכתם בלחי או

קורה או צורת פתח או בדלתות).

[1186] בהמשך הסעיף יתבארו שני

פרטים:

(א)

עיר שמבואותיה צריכים תיקון, אין צריך להכשיר חלקה בצורת הפתח או פסין, אלא סגי

בלחי. ודינה כמו שאפשר להכשיר מקצת מבוי בלחי.

(ב)

רגל האסורה במקומות שאינם מתוקנים במחיצות, אינה אוסרת בדריסת הרגל שיש לה במקומות

המתוקנים, כיון שאי אפשר להם לערב ביחד.

[1187] עיין גמרא יד,

ב (עשה לחי לחצי מבוי ... יש לו חצי מבוי), ורא"ש

פ"ה ס"ט (דגרסינן בירושלמי דפירקין (פ"ה

ה"ה), אמר ר' אסי הדא אמרה בני מבוי שנתנו קורתם באמצע המבוי אלו אסורים ואלו

מותרין. נתנו אלו ואלו, אלו ואלו אסורים. והשתא ניחא הכל, דהא דאמר יש לו חצי מבוי,

מיירי שלא נתנו החיצונים קורה, וכיון שאין החיצונים יכולין לטלטל במבוי לא אסרי על

הפנימים. אבל כשנתנו גם החיצונים, אסורין גם הפנימים, אם עירבו אלו לעצמן ואלו

לעצמן ולא עירבו יחד) . ובהא אתי שפיר קושיית המ"א על רמ"א

ס"ו (יש אומרים הא דעיר של יחיד אסור לחלק היינו לארכה, מאחר דשניהם צריכים

לילך לרשות הרבים שבתוכה. אבל לרחבה, ואלו יוצאים בשער זה ואלו יוצאים בשער זה

ואין להם דריסת הרגל זה על זה, מערבין לחצאין, ועושין תקון ביניהם, כמו שנתבאר

לעיל סי' שס"ג דעד עשרה מהני לחי או קורה, וביתר מעשרה צורת הפתח), והקשה

המ"א ס"ק יא (צ"ע ... צריך שיעשו ביניהם ברשות הרבים, במקום

שמתחלקין, צורת הפתח ולא מהני לחי או קורה), וצ"ע ,

שאולי יש ליישב, שמה שכתב הרמ"א "מערבין לחצאין, ועושין תקון ביניהם",

כוונתו שמערב רק החצי, ולכן סגי בלחי (ראה פרמ"ג א"א, שמסתפק אם יש

ליישב כן).

אופן נוסף ביישוב דברי הרמ"א –

לקמן הערה 1196 .

[1188] סעיף לח (העמיד לחי באמצע

מבוי ... אם לא עשו החיצונים לחי לפתח המבוי, כיון שהם אינם יכולים לטלטל

מחצירותיהם למבוי אפילו אם יערבו, הרי כמו שאין להם חלק כלל במבוי בשבת, ואינם

אוסרים על הפנימי אף על פי שלא עירבו עמהם, ומותרים הפנימים להשתמש מן הלחי ולפנים,

אם עירבו ביניהם).

[1189] ריב"ש

סי' תה (אמנם נראה, שמפני הפרצות שיש בה, בטל הכשרה ... וכיון שאין כל העיר מוכשרת

במחיצותיה, הנה יכולין להכשיר את חציה במחיצות, ולערב אותה). הובא ב"י

סי' שסד. ט"ז סי' שסג ס"ק כב (ואם לא עשו החיצונים לחי

או קורה לצד רשות הרבים, לא היו ראוים לערב כלל עם הפנימי, כיון שלא הוכשר המבוי

מצדה אינם יכולים לאסור על האחרים, דאין אוסרים זה על זה אלא אם כן כולם רשות אחד

ויכולים לערב ביחד).

[1190] כי גם בזה אינם יכולים

לערב יחד, כדלעיל סי' שפו ס"ב (ישראלים שדרים בב' וג' מקומות חלוקים ורחוקים

זה מזה, שמפסיק ביניהם מקום האסור בטלטול ... והשמש גובה קמח מכולם ועושה ממנו

עירוב אחד ונותנו במקום אחד מהם אינו מועיל להם, אלא צריכים לערב בכל מקום ומקום

בפני עצמו), ושם נסמן (הערה 972 ).

[1191] ב"י בשם חזה התנופה

תשובה סי' נז (אין היהודים הדרים חוץ למגרש היהודים אוסרים על היהודים שבמגרש

שנתקן כהלכה, כי אין כל העיר חשובה כחצר אחת לאסור אלו על אלו, ואף על פי שהכל תחת

היקף חומה אחת). רמ"א סי' שפו ס"ב (ואם עירבו במקום אחד, אין האחרים שלא

עירבו אוסרים עליהם הואיל ואין להם דריסת הרגל זה על זה, כי אין כל העיר חשובה

כמבוי אחד, אף על פי שיושבין בהיקף חומה אחת).

[1192] שאם פתח המבוי הוא פחות

מרוחב עשר אמות, סגי בלחי.

[1193] שהפתח מפולש לדרך שמעיר

לעיר שהיא רשות הרבים, כמבואר ברש"י שבת ו, א (סרטיא, מסילה שהולכין בה מעיר

לעיר).

וכיון שאין בעיר רשות הרבים, רק מבואות,

סגי בלחי להתירה.

[1194] ריב"ש

שם (בזו העיר, דאינה רשות הרבים אלא כרמלית, אף אם תהיה מפולשת לסרטיא, שהיא

המסלה, אינה צריכה דלתות ננעלות, ודי לה לכל היותר בדלת מכאן ולחי או קורה מכאן

... ולפי זה, העיר הזו, שמוקפת חומה סביב בדלתות ראויות לנעול, זולתי בפתח אחד

שאין דלתות, הנה כולה ניתרת במחיצות אלו, שהרי זה הפתח שאין בו דלתות, לא גרע מלחי

או קורה, שהיה די לו ... אמנם תקנת העיר היא קלקלתה, שכיון שכולה ניתרת לערב את כולה,

אין מערבין אותה לחצאין, אלא צריך לערב כולה כאחד). הובא ב"י סי' שסד.

מ"א סי' שסג ס"ק לד (ועיר המוקפת חומה בדלתות ראויות לנעול, זולת

בפתח אחד שאין דלתות, שפתח ההוא לא גרע מלחי או קורה, וכל העיר כמבוי אחד שיש לחי

בראשו, שאין מערבין אותם לחצאין, ואם יש פרצה בטל הכשירה (ועסי' שס"ה

ס"ב), ויוכל להכשיר חציה במחיצה ולהניח חציה (ב"י סי' שס"ד בשם

ריב"ש)).

[1195] בסעיף שלפנינו יתבארו שני

פרטים:

(א)

אף שנתבאר דלא סגי בלחי לחלק באמצע מבוי, או באמצע עיר המוקפת חומה, מכל מקום

מועיל בין מבוי למבוי.

(ב)

אם מחלקים בין המבואות בלחי, ומערב כל אחד מהם לעצמו, צריכים להסתלק זה מזה לגמרי,

שלא לעבור זה על זה בשבת.

[1196] עי' מ"א סי' שס"ד ס"ק ג (מבוי עקום, כתב הר"ר יונתן ... אם עירבו אלו

לעצמן ואלו לעצמן מותרין, שהרי יש לכל אחד פתח לרשות הרבים, וכיון שערבו לעצמן גלי

דעתייהו דסלקי דריסת הרגל זה מזה, וכגון זה כופין על מדת סדום שלא יעברו זה על זה

בשבת ... ועיין סי' שס"ג סל"א דצורת הפתח פשיטא דמהני), דתחלת דבריו על כרחך מיירי שלא בצורת

פתח, והוא הדין לפסין ,

ומכל מקום מועיל לחי במבוי עקום. אלא שאז כופין אותן שלא יעברו זה על זה בשבת.

עיין

מ"א סימן שס"ג ס"ק כ"ז (וצריך לתקן המבואות (שבין יהודים לעכו"ם) ... צורת הפתח

או ב' פסין ב' משהויים ... עכ"ל תרומת הדשן ... ופשוט דאיירי במוקף החומה ...

ועיין סי' שס"ד דמצד השני סגי בלחי). הרי שבמבוי עקום סגי בלחי בין שתי

המבואות.

וכ"ה

כוונתו בסי' שפ"ו סק"ב

(הואיל שיש להם דרך אחר לצאת, כופין אותו לעבור דרך שם) עיי"ש סק"ג (דאילו במבוי אחד צריך ב' פסין). הרי שבמקום דסגי בלחי, כופין

אותו לעבור בפתח השני.

ואפשר

שכל זה נתכוין רמ"א

שם ס"ו (יש אומרים הא דעיר של יחיד אסור לחלק היינו לארכה ... אבל

לרחבה, ואלו יוצאים בשער זה ואלו יוצאים בשער זה ואין להם דריסת הרגל זה על זה,

מערבין לחצאין ... דעד עשרה מהני לחי או קורה), והקשה המ"א ס"ק יא (צ"ע

... צריך שיעשו ביניהם ברשות הרבים, במקום שמתחלקין, צורת הפתח ולא מהני לחי או

קורה). ואפשר דמיירי הרמ"א בלחי שבין המבואות, ובזה כופין אותן שלא יהי' להם

דריסת הרגל זה על זה, ודו"ק .

אופן נוסף ביישוב דברי הרמ"א –

לעיל הערה 1187 .

[1197] כנסמן לקמן (הערה 1201 ).

[1198] עי' לשון הרב רבינו

יהונתן ב, א (המבואות העקומות ... כיון שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן,

גלו דעתייהו שסלקו דריסתן זה מזה, וכגון זה כופים על מדת סדום שלא יעברו זה על זה

בשבת, אף על פי שדרכן בחול לעבור, כיון שיש להם דרך אחרת קרובה ממנה. וכענין זה ...

בחצר שבין שני מבואות), הובא בב"י סי' שסד

ד"ה וכתב הרב רבינו יהונתן.

[1199] סעיף ט (ואם המבוי שרגילה

בו שיתפו ביניהם, ואותו שאינה רגילה בו לא שיתפו ביניהם, והיא לא שיתפה לא עם זה

ולא עם זה, דוחין אותה אצל זה שאינה רגילה בו שלא נשתתף, ותסתלק מזה שרגילה בו

שנשתתף שלא תעבור עליו בשבת ... שעל ידי זה יהיו מותרים להשתמש במבוי, כופין אותה

על מדת סדום שתעבור בשבת דרך מבוי שלא נשתתף, אף על פי שאינה רגילה בו).

[1200] הרב רבינו יהונתן

שם (לעיל הערה 1198 ).

עי' מ"א סי' שסד שם (לעיל הערה 1196 ).

וראה חידושי צמח צדק רג, ג.

[1201] ס"ה (מבוי עקום כמין

ד', ומפולש בב' ראשיו לרשות הרבים או לכרמלית ... צריך לעשות לו תיקון בעקמומיתו ...

יעשה צורת פתח בכל אחד מב' ראשיו, ולחי או קורה בעקמומיתו).

[1202] סעיף הקודם (כגון עיר

המוקפת חומה ויש לה דלתות שאין מבואותיה צריכים תיקון).

[1203] מ"א סוס"י

זה (שעשה דלתות ... ואם כן ראשי המבואות אין צריך תיקון, אלא צריך

שיעשו ביניהם ברשות הרבים, במקום שמתחלקין, צורת הפתח, ולא מהני לחי או קורה ...

כדין מי שבא לחלק חצר אחת לשנים).

[1204] סעיף לב (עיר המוקפת חומה,

שיש להעיר דין חצר, וצריך לתקן המבואות שבין ישראל לנכרים, כדין הבא לחלוק חצר אחת

לב' רשויות שלא תאסור רשות זו על זו בלא עירוב, שלא די בלחי וקורה), וסל"ח

(לחי ... אינה מחיצה גמורה שיכול לחלק רשות אחת לשתים, שלזה צריך מחיצה גמורה).

[1205] לב' מבואות, דלעיל סי'

שפו ס"ט.

[1206] רב הונא

ורב יהודה ס , א (עיר אחת היתה ביהודה וחדשה שמה,

והיו בה נ' דיורים אנשים ונשים וטף ... איבעיא להו ... כעין חדשה (עיר קטנה אחרת

של נ' דיורין ואינה סמוכה לגדולה), מהו (לעירובי באנפה נפשה כולה בלא שיור), רב

הונא ורב יהודה, חד אמר בעיא שיור וחד אמר לא בעיא שיור). רא"ש פ"ה

סי"א (כעין חדשה, פירוש עיר של רבים שנתמעטה ועמדה על חמשים דיורין כעיר חדשה,

צריכה שיור או לא. רב יהודה ורב הונא, חד אמר צריכה שיור וחד אמר אינה צריכה שיור.

והלכתא לקולא). טור ושו"ע ס"ז (עיר של רבים ונתמעטה ועמדה על חמשים

דיורים, אינה צריכה שיור).

[1207] רמב"ם

פ"ה הכ"ג (המזכה בשיתוף לבני המדינה, אם עירבו כולן עירוב אחד אינו צריך

להודיען, שזכות הוא להן), ממתניתין סוף פ"ז

פא, ב (בעירובי חצירות מערבין לדעתו ושלא לדעתו, לפי שזכין לאדם שלא בפניו).

רש"י פ, א ד"ה צריך להודיעו (משלו, אין צריך להודיעו, דזכין לו לאדם שלא

בפניו). שו"ע ס"ח (המזכה בשיתוף לכל בני העיר, אם עירבו כולם עירוב אחד,

אין צריך להודיעם, שזכות הוא להם).

וכמו בעירובי חצרות, שנתבאר לעיל לעיל

סי' שסו סי"ב (אחד מבני החצר יכול ליתן פת בשביל כולם אפילו שלא בפניהם ... ואף

שהם לא עשאוהו שליח, מכל מקום זכין לאדם שלא בפניו) וסט"ו (המזכה לאחרים משלו,

אינו צריך להודיע להם קודם השבת שעירב עליהם, אלא מודיעם בשבת והם מותרים לטלטל.

ואף על פי שבשעת קניית העירוב שהוא בין השמשות ... לא ידעו ממנו כלל, אין בכך כלום,

שקניית עירוב זה זכות הוא להם וזכין לאדם שלא מדעתו).

[1208] מ"מ שם (מ"ש

רבינו אם עירבו כולן עירוב אחד, להוציא כשמערבין לחצאין שאין רצונן להיות משותפין,

ועל הדרך שיתבאר למטה, ודבר ברור הוא. ועיקר הלשון נראה שראוי להיות, אם עירב

לכולן עירוב אחד). והכוונה היא להלכות שנתבארו לעיל בסעיפים הקודמים בענין

"נשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד", "וכשמערבין מבוי מבוי בפני

עצמו".

[1209] רמב"ם שם. שו"ע

שם (ודין מי ששכח ולא נשתתף עם בני העיר, או מי שהלך לשבות בעיר אחרת, או

עכו"ם שהיה עמהם בעיר, דין הכל כדינם בחצר ומבוי), ונתבארו לעיל סי' שעא

ס"א. סי' שפ ס"א. סי' שצא ס"א-ב.