ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק גסימן תמז(ג)

(ג)

(ג) יבש ביבש לד"ה כו' למכרן אפילו^נט כו'. עיין^ס במ"א סס"י ת"נ^סא, דמשמע לכאורה, דלפי דבריו שטעם המנהג הוא משום דאסור להנות לנכרי, א"כ ה"ה ליבש ביבש אין למכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבו^סב (ומהשמטת אחרונים תקנה זו אין להביא ראיה לזה, שהרי השו"ע בודאי ס"ל הכי כמ"ש סימן תס"ז סעיף י'^סג, ואפ"ה לא הזכיר תקנה זו ביבש ביבש. עיין באלי' זוטא^סד ובמנחת יעקב^סה שדעת הש"ע דלא כיש אומרים שבסעיף ט'^סו), וכן כלי הבלוע מחמץ אסור^סז למכרו לנכרי בפסח דמהנה לנכרי שיהנה מטעם החמץ שיפלוט לתוך תבשילו בו ביום. ומ"מ לענין דינא פשיטא דאין להחמיר בכל זה, שהרי אף להמ"א אין זה אלא חומרא בעלמא כמ"ש לעיל^סח. ובפרט שבמ"א אינו מפורש לאיסור^סט, ובשאר אחרונים מפורש [ל]היתר. מכירת כלים התירו הפרי חדש^ע ואלי' זוטא^עא בשם אחרונים בסס"י ת"נ, וכ"כ בחק יעקב ס"ק י"ח בשם תרומת הדשן^עב שכל שמותר להשהותו מותר להנות ממנו בפסח, וכלי חמץ מותר להשהותו א"כ מותר ליהנות מהן דהיינו למכרן לנכרי, וכ"פ הרמ"א בדרכי משה סס"י ת"נ^עג, וזהו ג"כ כוונתו בהג"ה^עד כמ"ש המ"א שם^עה. ודלא כמנחת יעקב כלל פ"ה סקט"ו שכתב שדעת רמ"א להחמיר כהטור, ואשתמיטתיה מ"ש רמ"א בדרכי משה, ובלא"ה דבריו תמוהין שם מאד כמ"ש בסימן תמ"ו^עו עיי"ש. ומכירת יבש ביבש התירו החק יעקב ס"ק מ"ד^עז, והש"ך ביו"ד רס"י ק"י^עח, שנתן כלל לכל איסורי הנאה^עט (עיין בש"ך^פ סי' ק"א סק"א^פא וסי' ק"ט סק"ה^פב וסי' ק"ב ס"ק י"ב וי"ג^פג ובנקודות הכסף סי' צ"ב^פד).

ואף דבשאר איסורי הנאה מועלת בה תקנה זו גם בלח בלח אם נתערב בשאינו מינו, כגון יין נסך במים^פה, ואנו מחמירין לשרוף התרנגולת שנמצא בה חטה^פו. היינו משום דסבירא לן כנוסחאות שלפנינו^פז שבגמרא דף ל' ע"א בין במינו בין שלא במינו במשהו כרב^פח, ולרב ודאי דאסור למכור לנכרי חמץ חוץ מדמי איסור אפילו נתערב בשאינו מינו, גזירה משום במינו דאסור מן הדין לדעת המרדכי וסיעתו^פט, דומיא דיין ביין (ועיין במס' ע"ז דף ע"ד^צ דמשמע שם דלרב אפילו בסתם יינן לא מהני תקנה זו ביין ביין עיי"ש), שהרי משהו שלא במינו אינו אסור לרב אלא מחמת גזירה זו, משא"כ ביין נסך דלא גזרינן גזירה^צא לגזירה^צב זו. ועיין בתוס' שם^צג דאף לדידן דבשאר איסורין לא קיי"ל כרב^צד מ"מ בחמץ מחמירינן כוותיה. ואצ"ל לדעת הרמב"ם^צה והרמב"ן^צו שטעם איסור משהו הוא משום דבר שיש לו מתירין^צז. ואע"ג (חסר^צח):

הערות

נט. קאי אסעיף ג, שמותר למכור כלי חמץ אפילו בפסח.
ס. לכללות קונטרס אחרון זה, ראה העו"ב (ירות"ו) ח"י ע' קצ ואילך.
סא. ס"ק יב ד"ה ובמעגלי צדק. וכדלעיל קו"א ריש ס"ק ב.
סב. ומהו א"כ הטעם שכאן בפנים אסר מטעם זה בלח בלח (אפילו בטעמו ולא ממשו) והתיר ביבש ביבש (אפילו ממשו).
סג. שהתיר אפילו בלח בלח, ולא חשש למנהג זה.
סד. סי' תסז ס"ק טז (וכדלעיל קו"א ס"ק א).
סה. כלל לט ס"ק טז (וכדלעיל שם).
סו. סי' תמז, שתערובת חמץ יבש ביבש בטל ברוב, אלא אינו בטל אפילו באלף, ואפילו הכי לא הזכיר תקנת חוץ מדמי איסור שבו.
סז. היה מקום לכאורה לאסור מטעם זה למכרו כו'.
סח. קו"א ס"ק ב. ולהלן בהמשך הקונטרס אחרון יתבאר הטעם שהחמירו בזה ולא בזה.
סט. רק בלח בלח, ולא ביבש ביבש ולא בכלים.
ע. סי' תנ ס"ז ד"ה גם מ"ש. וראה גם לעיל סי' תמו קו"א סוף ס"ק ג.
עא. סי' תנ ס"ק ו.
עב. סי' קיג, וכדלעיל סי' תמב סכ"ד.
עג. שהוכיח מהמרדכי (שמותר להחם חמין בכלי חמץ) שמותר גם להשכיר (וכן למכור) כלי חמץ (דלא כהטור שם).
עד. שם ס"ז, שהתיר להחם חמין בכלי חמץ, שמזה נראה שמתיר אף למכרן.
עה. ריש ס"ק יב.
עו. קו"א סוף ס"ק ב.
עז. שכתב שמכירת יבש ביבש חוץ מדמי איסור שבו נתבאר בס"ק ג, ושם כתב שתלוי בדין יין נסך, שמותר חבית בחביות.
עח. ס"ק ב, בדברים שאינם בטלים יבש ביבש, שמותר למכרם חוץ מדמי איסור שבו.
עט. לא רק בדברים החשובים שאינם בטלים באלף (דבזה מיירי בשו"ע שם), אלא אף בחמץ בפסח, שיבש ביבש אינו בטל באלף אפילו בדברים שאינם חשובים.
פ. ראה העו"ב שם ע' קצו.
פא. שכתב כן גם גבי בשר בחלב חתיכה הראויה להתכבד שאינה בטלה באלף.
פב. שהמחבר לא פירש דין תערובת חמץ בפסח יבש ביבש שאינו בטל באלף, שסמך על מה שכתב באו"ח סי' תמז ס"ט.
פג. כ"ה בש"ך הוצאת קראקא ת"ו, ובדפוסים שלנו: י"ג וי"ד (הטעם שתערובת חמץ בפסח יבש ביבש אינו בטל).
פד. על הט"ז ס"ק טז (אם חמץ אוסר במשהו מטעם דבר שיש לו מתירים).
פה. כמבואר ברמ"א יו"ד סי' קלד ס"ה. וראה גם לעיל סוף ס"ק ב, וסי' תמו סוף ס"ק ב.
פו. וא"כ מהי ההוכחה ממה שהתיר הש"ך תקנה זו בשאר האיסורים שיתיר אף בחמץ בפסח. ומתרץ, שלא החמירו בחמץ אלא במקום שמותר ביין נסך במין בשאינו מינו (שבזה חמץ חמור מיין נסך) ולא במקום שהתירו ביין נסך אפילו במין במינו (שבזה לא החמירו בחמץ בפסח יותר מיין נסך).
פז. למעוטי גירסת בה"ג ור"ת שבתוס' שם ד"ה אמר רבא, וגירסת הרי"ף שם (ז, ב).
פח. דאמר התם כט, ב: כל איסורין שבתורה במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם, רב גזר חמץ בזמנו שלא במינו אטו מינו.
פט. דכל האיסורין ליין נסך מדמינן להו, שאין תקנה זו מועלת בתערובת יין ביין.
צ. אמר רב הלכה כרשב"ג חבית בחביות אבל לא יין ביין (ואינו מחלק בין יין נסך לסתם יינם).
צא. כמבואר ביו"ד סי' קלד ס"ג: מים שנתערבו ביין או יין במים בנותן טעם מפני שהם מין בשאינו מינו.
צב. ראה העו"ב שם ע' רב.
צג. ד"ה אמר רבא: בהא מיהו הלכה כרב במשהו.
צד. שאף במין במינו לא נאסר אלא עד ששים, כמבואר ביו"ד סי' צח ס"א.
צה. הל' מאכלות אסורות פט"ו ה"ט. וראה לקמן סי"ח דלא קיי"ל כוותייהו. וראה גם לעיל סי' תמה קו"א סוף ס"ק ו.
צו. מלחמות שם (ז, ב).
צז. ואע"ג שבכל האיסורים הוא רק במין במינו (כמבואר ביו"ד סי' קב ס"א), בחמץ גזרינן אינו מינו אטו מינו, ולכן לא מועלת תקנה זו גם באינו מינו.
צח. ראה לעיל סי' תמה קו"א ס"ק ד וס"ק ה, שמציין לכאן לענין תקנה זו כשאפה או בישל בחמץ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.