ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רמהעיין

עיין

עיין בהגהות אשר"י^סא שכתב דלא מהני מה שהתנו שיהא התנור קנוי (משמע קנין גמור בגוף התנור) לנכרי בשבת אלא אם כן מקנה לו חלק בתנור שיהא שלו לעולם בשבת עכ"ל. ומ"ש לעולם אינו מלשון עולמית עד עולמי עד, דהא קי"ל מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה לכל מילי בר לענין חמץ, כמ"ש הגהות מיימוניות פ"ו מהל' שבת^סב, עיין מ"א סי' תמ"ח^סג. ועוד דבתוס'^סד לא זכרו הכלל^סה. ועוד דשדה שקבלוה מאחר^סו אין קנין לנכרי בשבתות לעולם אלא עד כלות שנה, ומאי איכפת לן הכא כשלאחר זמן מה ישאר התנור כולו לישראל. אלא ודאי דמ"ש לעולם ר"ל בין שיסיק לישראל בחול בין שלא יסיק יהיה קנוי לו בשבת^סז, וזה נקרא שמקנה לו חלק בתנור, לאפוקי כשאינו מקנה לו חלק בין שיסיק בין שלא יסיק אלא אם יסיק הוא קנוי לו. אף שבאמת הוא נקרא קנין כמשמעות לשון הגהות אשר"י, מכל מקום כיון שהוא בתנאי שיסיק בחול הרי הוא נוטל שכר ומרויח במלאכת השבת, שאם לא היה מסיק בשבת לא היה מסיק לו בחול כמ"ש המ"א בסק"ו, הרי זה דומה לשכירות לענין איסור שכר שבת, ואינו דומה לקנין גמור שאין בו משום שכר שבת כמ"ש המ"א סוף סי' רמ"ד^סח. ועל זה כתב המ"א^סט דבהבלעה מותר אם התנו, דהיינו שהקנה לו בתנאי כמשמעות לשון הגהות אשר"י, אבל אם לא התנו דהיינו שלא הקנה לו אפילו בתנאי אלא השכיר לו ממש לשבת בעד היסק החול הרי זה כאילו מעמיד פועל בידים כמבואר בתוספות^ע. לכן צוה ר"ת לקבל החוב ויהיה התנור כולו של הנכרי ואחר כך ילונו ויתנה עמו שיטול בשבת, דהוה ליה כאומר שלא יהיה לי חלק בתנור בשבת, כמ"ש הב"י^עא, ונמצא שכולו של הנכרי בשבת ואז לא מחזי כאילו מעמיד כו', דלא אמרינן הכי אלא כשעושה בתנור של ישראל אבל לא כשעושה בתנור שלו^עב. ומ"ש בשו"ע^עג דאין תיקון אלא למכור לאחר, ולא די במה שיקנה להנכרי בשבת, משום דהתם המלאכה מוטלת על שניהם^עד. ומה שצוה^עה לקבל החוב, ולא צוה להקנות לו באחד מדרכי הקנייה, לטובת הישראל^עו, שכשמקבל ממנו וחוזר ומלוה לו יש לו שעבוד על כל פנים גם על החצי של הנכרי, מה שאין כן אם לא היה מלוה לו והיה מקנה לו החצי לא היה לו שום שעבוד עליו שכבר פרע חובו בגביית התנור^עז.

ועוד יש לפרש שר"ת עשה כן כדי שלא יהיה חלק להישראל מעולם בתנור בשבת, אבל אם היה מתחלה שלו, אף שמקנהו לו לימים שהשבת בתוכם ה"ל כאילו מעמיד כו', כיון שאומר טול אתה שלשה ימים ואני אטול כנגד זה שלשה ימים הרי כאילו אומר לו שיעשה אף בשבת. ובאמירה פשיטא שיש איסור אם יש הנאה לישראל בעשיית המלאכה בשבת, דדמי לנותן בשר שיבשל לו בשבת כמו שיתבאר בסימן ש"ז^עח (ע"ש במ"א^עט), כיון שנותן לו התנור שלו. מה שאין כן כשלא היה לו חלק בו מעולם אינו נותן לו כלום משלו, וה"ל כאומר לו עשה בשלך שאין בזה משום איסור אמירה אף שיש בזה הנאה לישראל, לדעת המ"א שפירש בסי' ש"ז דאף כשנותן לו אין איסור אלא כשיש לו הנאה מזה, מכלל דכשאומר לו עשה בשלך שרי בכל גוונא^פ. ואף אם אין כן דעת המ"א, מכל מקום כשאינו נותן ומקנה לו כלום משלו לא מחזי כמעמיד פועל בידים. ומה שהתירו הרמב"ם^פא והשו"ע^פב להתנות גבי שותפין בסחורה, אף שנותן לו משלו. י"ל דהתם מיירי בענין שכשהתנו מתחלה אין לישראל שום ריוח במעשה שבת, שאף אם לא יתעסק הגוי בשבת לא יפסיד חלקו בחול^פג, ואין בזה איסור משום אמירה לדעת המ"א בסי' ש"ז, ואף לדעת הש"ך ביו"ד סי' רצ"ז^פד, י"ל דכיון שאין לו ריוח לא מחזי כמעמיד פועל (וכהאי גוונא^פה כתב הרא"ש סוף פ"ק דשבת^פו, ויתבאר בריש סי' רמ"ו^פז לענין השכרת כלים. אלא דהתם אין הריוח אלא בשעת ההשכרה, שמשכיר לו ונותן לו רשות שאם ירצה שיעבוד אף בשבת, אבל אח"כ לא איכפת ליה שאף אם לא יעשה בשבתות לא ינכה לו כלום, כמ"ש המ"א ריש סי' רמ"ג^פח, לכן אין איסור אלא כשמשכיר בערב שבת, אבל כאן שכשמגיע השבת והגוי מסיק יש ריוח לישראל שיסיק לו כנגדו בחול, לכך מחזי כעושה שליחותו שאמר לו טול אתה כו', עיין מ"ש בסי' רמ"ד^פט), דההיא ברייתא ששנינו^צ לא יאמר טול כו', וכן מה שהוסיפו הפוסקים^צא בתנור ומרחץ כו', הכל מיירי בכהאי גוונא שאין לישראל ריוח במעשה שבת לאחר שאמר לו טול כו'^צב, ולהכי הוצרכו לטעם לפי שהמלאכה מוטלת על שניהם^צג. ור"ת שאסר אף כשאינה מוטלת על שניהם לדעת התוס'^צד, ולמד ממרחץ^צה ששניהם שותפין בו^צו. אף את"ל דס"ל^צז דלעולם הוה כמעמיד אף שאין לישראל ריוח, דומיא דשותפין שירשו מרחץ שאין להם תקנה כלל^צח, וגם^צט אף שאין המלאכה מוטלת על שניהם כמעשה דתנור. מכל מקום אנן קי"ל כהפוסקים המפרשים טעם האיסור משום דמוטלת על שניהם דוקא, מיהו עכ"פ כשאין ריוח לישראל^ק, אבל כשיש ריוח לא מצינו חולק על התוס' בזה^קא.

ומיהו לפי זה אפשר דלא בעינן שלא יהיה לישראל חלק מעולם בשבת^קב, דאף אם עשה כן ר"ת לדעת התוס'^קג, היינו משום דס"ל דאף כשאין ריוח אסור משום דה"ל כמעמיד בידים, כמו שדקדקו התוס' לכתוב תיבת בידים, להורות דאף כשאין ריוח וגם לא ס"ל הא דהמלאכה מוטלת כו' אפ"ה אסור, ועל כרחך צריך לומר משום דהוה כמעמיד ממש בידים, הילכך אין מועיל מה שמקנה לו אח"כ לשבתות אפילו בהבלעה, כיון דהוה ליה כאומר ממש לעשות בשבת ומקנה ונותן לו במה לעשות, שאסור לדעת התוספות^קד וסיעתם שהביא הש"ך שם, אף על פי שאין ריוח לישראל מזה. אבל לדידן דקי"ל דכשאין ריוח לא מיתסר אלא משום שהמלאכה מוטלת כו'^קה, ולא ס"ל דהוה כאומר ממש לעשות, אלא דכשיש ריוח^קו מחזי כאומר כו' או מחזי כעושה בשבילו כמ"ש בסי' רמ"ד^קז, א"כ אפשר דלא אמרינן הכי אלא כשעושה בשל ישראל, שלא הקנה לו אלא השכירו לו לשבתות, אבל כשהקנה לו אפילו בתנאי לא מחזי כאומר לו ולא כעושה בשבילו כיון שעושה בשלו^קח. ומ"ש בספר התרומה^קט שר"ת צוה לקבל החוב כו', ס"ל דהמעשה היה שגבה חצי תנור כמ"ש הרא"ש^קי, וא"כ המלאכה מוטלת על שניהם, לכן אין מועיל מה שמקנה אח"כ, וכן משמע בהדיא מדבריו שם^קיא. ואף להמ"א^קיב דלא ס"ל כהתוס' שהביא הש"ך שם, מ"מ יותר נראה דס"ל כפירוש הראשון דלעיל^קיג, דבהגהות אשר"י מבואר דלא מהני התנו משום דלא הקנהו לו לעולם, וע"כ לא מיירי בשעת קניית ישראל את התנור, שהרי לא נזכר שם כלל מענין קנייה זו, וגם לא שייך לשון יקנה לו חלק כו', ואפילו הכי כתב על זה המ"א דלא מיתסר אלא משום שכר שבת ובהבלעה שרי. ועוד אי אפשר לומר כלל כשלא היה לישראל חלק מעולם הוא שאסר המ"א בשם התוס' משום שכר שבת, הרי התוס' כתבו בפירוש כל התנור של ישראל הוה ליה כמשכיר כו' ע"ש, אלא ודאי דלדעת המ"א די במקנה אח"כ (וכמ"ש בפנים^קיד).

הערות

סא. פ"ק דע"ז סי' כד.
סב. אות ב.
סג. ס"ק ה.
סד. ע"ז כב, א ד"ה לא.
סה. שיקנה לו לעולם.
סו. דלעיל בפנים ס"א, ונתבאר בס"ג דמהני מה שהתנו, אף שקבלוה רק לשנה.
סז. כמבואר בפנים סי"א.
סח. ס"ק יח. ולעיל שם סט"ו.
סט. כאן בס"ק ג: ובאופן זה התיר ר"ת להתנות. וכ"ה לקמן סי"ב שצריך שניהם, להתנות (שמקנה לו חלק בגוף התנור) והבלעה.
ע. בשם ר"ת, דמה"ט אסור אפילו במעשה דתנור.
עא. בתחילת הסי' (ד"ה ואהא דשרינן בהתנו), דכיון שהתנה ואמר טול אתה כו' כאילו התנה שלא יהיה לו חלק כו', וכדלעיל בפנים ס"ג.
עב. כמו באמירה לנכרי לעשות מלאכה של עצמו, דלקמן סי' שז סל"ה, שאם הוא בחפצים של נכרי מותר, ויתבאר לקמן.
עג. סעיף ג. וכ"ה לקמן סט"ו (גבי שדה).
עד. כמבואר ברש"י ור"ן שם ד"ה שקיבלו וד"ה לא יאמר. לבוש ס"א. וכדלעיל בפנים ס"א (ולא מטעם כאילו מעמיד פועל בידים), ולכן צריך לבטל תחלה השותפות (שלא תהיה המלאכה מוטלת על שניהם) ואח"כ להתנות.
עה. ר"ת בתוס'.
עו. ציוה כן. אמנם מחמת איסור אמירה לנכרי סגי במה שמקנה לנכרי עכשיו. ולקמן יוכיח שכ"ה דעת המ"א. וכן נפסק לקמן בפנים סי"ב. אלא שנוסף לקמן שם במוסגר "להתנות עם הנכרי (מתחלה)". והוא עפ"י הפירוש השני שמבאר לקמן בדעת ר"ת.
עז. ולקמן (סד"ה ועיין) יתבאר לפי פירוש זה, שר"ת למד מדין שותפות למעשה דתנור רק לענין גוף התנאי (שצריך להתנות) אבל לא לענין זמן התנאי (שבשותפות צריך להתנות מתחלה, ובמעשה דתנור יכול להקנות ולהתנות עכשיו).
עח. סעיף לה.
עט. ס"ק כט.
פ. וכדלקמן שם.
פא. פ"ו הי"ז: המשתתף עם הגוי במלאכה או בסחורה או בחנות אם התנו בתחלה כו', אף שעד עת התנאי היתה חצי סחורה של הישראל.
פב. סעיף א (שהעתיק לשון הרמב"ם), ובס"ג, בשותפין בסחורה, דסגי במה שמבטלים השותפות וחוזרים ומשתתפים ומתנים.
פג. משא"כ בעובדא דר"ת, שבעבור זאת מסיק הנכרי את התנור בחול בשביל הישראל.
פד. ס"ק ד, דבשל ישראל אסורה אמירה אפילו בלא ריוח לישראל, וכוותיה פסק לקמן סי' שז סל"ה.
פה. זה שנתבאר שכשמקנה לו ויש לישראל ריוח מהמלאכה בשבת מחזי כמעמיד פועל, מצינו כהאי גוונא כו'.
פו. סי' לו.
פז. סעיף ב.
פח. ס"ק א.
פט. קו"א סק"א ד"ה ועוד יש לומר והוא עיקר.
צ. ע"ז כב, א.
צא. כדלקמן ריש ס"י וש"נ.
צב. כדלעיל ס"א (שגם בשדה אחר שאמר טול אין להישראל ריוח במעשה שבת), וא"כ לא שייך בזה הטעם של מחזי כמעמיד פועל בידים. אבל ראה לעיל שם בסוף הסעיף, שגם בזה הביא הטעם של כמעמיד כו'.
צג. ובזה סגי כשמתנים בתחלה, אף שנותן לו משלו.
צד. שפירש בדברי ר"ת, שהנכרי מסיק התנור כל השבוע, רק שבשבת כל הריוח שלו (דלא כרא"ש וס' התרומה שפירשו בדבריו שהיו שותפים, וכדלקמן).
צה. שבתוספתא דמאי פ"ו הי"ג, כמבואר בתוס' שם.
צו. ולכאורה איך אפשר ללמוד ממקום שהמלאכה מוטלת על שניהם, לדין כמעמיד פועל (באינה מוטלת על שניהם).
צז. לר"ת, שגם בברייתא גבי שותפין הטעם הוא כאילו מעמיד כו' (ולכן למד משם למעשה דתנור שאין המלאכה מוטלת על שניהם), וא"כ גם שם אסור כשנותן לו משלו כמו במעשה דתנור.
צח. שלא שייך בזה התקנה של ר"ת (לקבל החוב כו'), וגם לא שייך התקנה דלקמן סט"ו (לבטל השותפות ולהשתתף מחדש), שהרי ישאר חלקו שלו ואסור מטעם כמעמיד פועל כו'.
צט. למד מזה לאסור מטעם כמעמיד כו' גם כשאין המלאכה מוטלת כו'.
ק. ולכן סגי שם בחזרו ונשתתפו והתנו, אף שנותן לו משלו.
קא. ושם גם לדידן צריך לקבל החוב כו' ולהתנות מתחלה (כדלקמן סי"ב במוסגר).
קב. וסגי במעשה דתנור שיתנה עתה (כדלקמן שם בפנים, בלי המוסגר).
קג. במעשה דתנור שצוה לקבל החוב כו'.
קד. ב"מ צ, א ד"ה חסום.
קה. כמבואר בפנים ס"א וסי"ג.
קו. במעשה דתנור נראה כאילו כו' (כמבואר בפנים כאן סי"ב), ולא כמעמיד ממש.
קז. קו"א ס"ק א.
קח. וא"כ א"צ במעשה דתנור להתנות עם הנכרי בתחלה.
קט. סי' קמז.
קי. ע"ז פ"א סי' כד.
קיא. בתחלה שם: מוטלת על שניהם וכן תנור שיש לו לישראל חלק בו עם הגוי. ולפי"ז גם ר"ת מעולם לא אמר במעשה דתנור (כשאין המלאכה מוטלת על שניהם רק הנכרי מסיק כו') שלא מועיל מה שמקנה אח"כ.
קיב. סי' שז ס"ק כט, שגם בחפצים של ישראל לא אסר אמירה לנכרי אלא כשיש ריוח לישראל. וא"כ אין לפרש בר"ת כדלעיל.
קיג. שלא הצריך ר"ת לקבל החוב כו' אלא לטובת הישראל שישאר השעבוד כו', אבל בלא"ה יכול להקנות גם אח"כ.
קיד. לקמן סי"ב, שתיבת "מתחלה" לא נכתבה אלא במוסגר.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.