בס"ד. ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ו

384

(הנחה בלתי מוגה)

אם

בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם וגו' ואולך אתכם קוממיות ⁷⁷⁷ . וצריך להבין ⁷⁷⁸ , למה נאמרו כאן יעודים גשמיים, ולא יעודים רוחניים. ויש להוסיף בזה, דהנה, יעודים גשמיים נזכרו בכ"מ בתורה, והחידוש כאן הוא שהיעודים הגשמיים הם בפרשה כללית בתורה שבה מדובר אודות כללות ענין לימוד התורה וקיום המצוות, וכמ"ש רש"י בפירוש אם בחוקותי תלכו, יכול זה קיום המצוות, כשהוא אומר ואת מצוותי תשמרו הרי קיום המצוות אמור, הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה. ועוד זאת, שמגודל מעלת השכר שנזכר כאן, מוכח, שמדובר כאן קיום התומ"צ באופן נעלה. דהנה, אמרו רז"ל ⁷⁷⁹ שכר מצוה מצוה, וכפי שמבאר רבינו הזקן בתניא ⁷⁸⁰ שמשכרה נדע מהותה ומדרגתה. וכיון שהשכר שנזכר כאן הוא באופן שלמעלה מהטבע, כפי שדרשו רז"ל ⁷⁸¹ על הפסוק ⁷⁸² ועץ השדה יתן פריו, הן אילני סרק ועתידין לעשות פירות, וכן דרשו ⁷⁸³ על הפסוק6 ונתתי גשמיכם בעתם, בלילי רביעיות ובלילי שבתות, שכן מצינו כו' שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות וכו', הרי מובן, ששכר נעלה כזה מורה על גודל מעלת העבודה בקיום התומ"צ. וכמרומז גם במ"ש בחוקותי תלכו, בחוקותי דייקא, שהו"ע אותיות החקיקה המיוחדות בעצמות אוא"ס (כמבואר בלקו"ת ⁷⁸⁴ ), ותלכו דייקא, היינו, שהעבודה היא באופן של הליכה, וידוע שאמיתית ענין ההליכה הוא באופן שבאין ערוך, בלי גבול ⁷⁸⁵ . ועפ"ז מודגש יותר החידוש שבדבר, שלמרות גודל מעלת העבודה כו', נזכרו כאן יעודים גשמיים, דהיינו, שכר גשמי, אע"פ שעיקר השכר הוא שכר רוחני, ולא

385

שכר גשמי, ולא עוד אלא שנזכר כאן שכר גשמי בלבד, ואילו שכר רוחני לא נזכר כלל, גם לא בדרך טפל. גם צריך להבין הדיוק בפירוש אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה, עמל דייקא (ולא לימוד או עסק כו', כהלשון הרגיל בכ"מ), שזהו ע"ד מארז"ל ⁷⁸⁶ כל אדם לעמל נברא, שנאמר ⁷⁸⁷ כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא או לעמל מלאכה נברא כו', ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה וכו', הוי אומר לעמל תורה נברא ⁷⁸⁸ . וגם, מהו הטעם שדוקא עי"ז מקבלים השכר ונתתי גשמיכם בעתם וגו', דלכאורה, הרי מקרא מלא דיבר הכתוב ⁷⁸⁹ והי' אם שמוע תשמעו אל מצוותי גו' ונתתי מטר ארצכם בעתו גו', והיינו, שאף שלא נזכר הענין דעמלים בתורה, אלא רק אם שמוע תשמעו גו', שזהו רק שלילת הענין ההפכי דוסרתם וגו' ⁷⁹⁰ , מ"מ, ישנו השכר דונתתי מטר ארצכם בעתו גו', ומדוע נאמר כאן שדוקא כאשר בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה, אזי ונתתי גשמיכם בעתם.

ב) ויובן

בהקדם המבואר במאמר של הצ"צ ד"ה החודש הזה לכם ⁷⁹¹ (שנדפס מחדש לאחרונה ⁷⁹² , ובודאי למדוהו כו'), שמביא שם ⁷⁹³ ממד"ר בראשית פ"ך ⁷⁹⁴ שפרנסה ⁷⁹⁵ גדולה מן הגאולה (והיינו לפי שגאולה היא ע"י מלאך, כמ"ש ⁷⁹⁶ המלאך הגואל אותי, ופרנסה היא ע"י הקב"ה, כמ"ש האלקים ⁷⁹⁷ הרועה אותי ⁷⁹⁸ , פותח ⁷⁹⁹ את ידיך ומשביע לכל חי רצון ⁸⁰⁰ ). ומזה מובן גם בנוגע לענין הגשמים, שהרי גשמים היינו פרנסה ⁸⁰¹ , שגדלה מעלתם יותר מן הגאולה.

והענין

בזה, כפי שמבאר הצ"צ באוה"ת פ' בחוקותי ⁸⁰² , דלכאורה צריך להבין איך יתכן שפרנסה (וגשמים) תהי' גדולה מן הגאולה, הרי ענין הפרנסה שייך לחודש תשרי, כמארז"ל ⁸⁰³ כל מזונותיו של אדם

386

קצובים לו מראש השנה כו', וחודש תשרי שייך לבריאת העולם, כי בכ"ה באלול נברא העולם ⁸⁰⁴ , ולכן תשרי נקרא ירחא קדמאה, כמ"ש בת"י על הפסוק ⁸⁰⁵ ויקהלו גו' בירח האיתנים בחג, דעתיקייא הוון קרון לי' ירחא קדמאה, ואילו ענין הגאולה שייך לחודש ניסן, שהוא חודש של גאולה, והרי גדלה מעלת חודש ניסן על חודש תשרי. וכפי שדרשו חז"ל ⁸⁰⁶ על הפסוק ⁸⁰⁷ החודש הזה לכם, משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע להם ר"ח של גאולה. ולכן נאמר ⁸⁰⁸ אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ולא נאמר אשר בראתי שמים וארץ, כיון שיצי"מ (שבחודש ניסן) הו"ע נעלה יותר מבריאת שמים וארץ (שבחודש תשרי) ⁸⁰⁹ . וא"כ, איך יש דעה שפרנסה (ששייכת לתשרי) גדולה מן הגאולה (ששייכת לניסן). אך הענין הוא, שיש ב' אופנים בענין הפרנסה (גשמים). דהנה ⁸¹⁰ אמרו רז"ל ⁸¹¹ ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו ע"י שליח, שנאמר ⁸¹² הנותן מטר על פני ארץ (ארץ ישראל) ושולח מים על פני חוצות (והיינו שכל העולם חוץ א"י, חוצות, שותה ע"י שליח, שולח מים). והענין בזה, כידוע ⁸¹³ שיש ב' יחודים, הא', יחוד חיצוניות חו"ב להחיות העולמות (לאחרי שנמשך מחיצוניות חו"ב לבחי' ז"א), וממנו נמשך הענין דשולח מים על פני חוצות, ע"י שליח, והב', יחוד פנימי ששרשו מלמעלה מעלה, וממנו נמשך הענין דהנותן מטר על פני ארץ, והיינו, לא ע"י שליח, אלא כמ"ש ונתתי גשמיכם גו', אני הוא הנותן אותם ⁸¹⁴ , שזהו ע"ד אנכי מי שאנכי, דלא אתרמיז בשום אות וקוץ כו' ⁸¹⁵ . ועפ"ז מובן בנוגע לענין הפרנסה, שכאשר הפרנסה היא ע"ד ושולח מים על פני חוצות, דהיינו פרנסה שנמשכת מבחי' סדר השתלשלות, אזי גאולה גבוהה ממנה, אבל כאשר הפרנסה היא ע"ד נותן מטר על פני ארץ, ונתתי גשמיכם גו', שזהו"ע הפרנסה שנמשכת מבחי' שלמעלה מסדר השתלשלות, ע"י הקב"ה ממש, אזי גדולה פרנסה מן הגאולה (שבאה ע"י מלאך, כנ"ל).

387

ג) אמנם

כדי שתהי' המשכת הפרנסה מבחינה שלמעלה מסדר השתלשלות, ונתתי גשמיכם גו', צריכה להיות עבודת בנ"י באופן דבחוקותי תלכו, שתהי' עמלים בתורה, באופן של עמל ויגיעה דוקא.

ויש

להקדים תחילה המבואר בהמשך תרס"ו ⁸¹⁶ , דלכאורה אינו מובן מ"ש אם בחוקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה גו', וכן מ"ש והי' אם שמוע תשמעו גו' ונתתי מטר ארצכם גו', והלא כבר ברית כרותה בימי המבול במראה הקשת, שאמר ⁸¹⁷ וראיתי' לזכור ברית עולם, דהיינו שיהי' קיום תמידי לשפע כל העולמות, וז"ש ⁸¹⁸ עוד כל ימי הארץ זרע וקציר גו' קיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו (שזה כולל גם הענין דנתתי מטר ארצכם גו' ואספת דגנך ותירושך ויצהרך), וא"כ, אי אפשר שיופר ח"ו הברית הזה לעולם גם בלתי קיום המצוות ח"ו, ולמה אמר אם בחוקותי תלכו כו'. אך הענין הוא, דזה ודאי שצריך להיות קיום העולם מחמת כריתות ברית הנ"ל, אבל מ"מ צריכים לקיום המצוות, כי מצד הכריתות ברית נמשך רק חיות וקיום העולם כפי המדה הקצובה שהוסדה מכבר בסדר ההשתלשלות, אבל ע"י קיום תומ"צ יומשך אור חדש בתוס' מרובה על העיקר שכבר הוסד ע"פ סדר השתלשלות כו'. ובאמת הנה גם בשביל המשכת חיות וקיום העולם כפי שכבר הוקצב בסדר השתלשלות, יש צורך בקיום התומ"צ, כי, גם מה שנמשך בתחלת הבריאה מצד כי חפץ חסד הוא ⁸¹⁹ , הנה עכשיו הרי זה נמשך דוקא באתערותא דלתתא ע"י עבודת בנ"י בקיום התומ"צ ⁸²⁰ , שזהו מה שנתחדש במתן-תורה, שכל הענינים צריכים להיות ע"י עבודה דוקא ⁸²¹ . ובפרט ע"פ המבואר בקונטרס ומעין ⁸²² , שהמשכת החיות לבנ"י יכולה להיות רק ע"י קיום התומ"צ דוקא. וזהו מש"נ והי' אם שמוע תשמעו גו' ונתתי מטר ארצכם וגו', וכן אם בחוקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו', היינו, שגם ענין הגשמים ופרנסה כו' תלוי בקיום התומ"צ דוקא.

אך

בזה גופא יש חילוקים באופן המשכת הפרנסה, לפי אופן העבודה בקיום התומ"צ. והענין הוא ⁸²³ , דהנה, בפרשה שני' דק"ש כתיב והי'

388

אם שמוע תשמעו וגו' ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם וגו', ולא נזכר הענין דבכל מאדך ⁸²⁴ , ועל זה אמרו רז"ל ⁸²⁵ שזהו מעמד ומצב שאין עושין רצונו של מקום, אף שלומדים תורה ומקיימים מצוות, כיון שהעבודה אינה אלא במדידה והגבלה, ולא בכל מאדך. וע"י עבודה זו נמשכת הפרנסה מבחי' סדר ההשתלשלות בלבד, שזהו רק יחוד חיצוני כנ"ל. אך כדי להמשיך ענין הפרנסה מבחי' שלמעלה מסדר ההשתלשלות, מבחי' יחוד פנימי, ועד שיומשך מבחי' העצמות, הנה על זה צריכה להיות העבודה דקיום התומ"צ באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, שזהו"ע בכל מאדך, למעלה מהגבלת כחות הנפש, הן כחות פנימיים והן כחות מקיפים. וענין זה (בכל מאדך) הוא בתפלה. ובלימוד התורה הו"ע היגיעה והעמל בתורה, שעי"ז ממשיכים בחי' הבלי גבול כו', כמבואר בכמה דרושים בהמשך תרס"ו ⁸²⁶ (וגם בד"ה אם בחוקותי תלכו ⁸²⁷ ) גודל מעלת היגיעה בתורה, ע"פ מאמר הזהר ⁸²⁸ ע"פ ⁸²⁹ יעשה למחכה לו, למאן דדחקין במלה דחוכמתא כו'. ויש להוסיף, שמעלת היגיעה והעמל בלימוד התורה שעי"ז ממשיכים בחי' הבלי גבול, מרומזת גם במארז"ל בנוגע לעמל תורה, כל אדם לעמל נברא, שנאמר כי אדם לעמל יולד (כנ"ל ס"א), היינו, שמקשרים זה עם ענין הלידה דוקא (לעמל יולד), והרי ענין הלידה הוא כמו התחדשות יש מאין ממש, שזהו רק בכח הא"ס, כמ"ש רבינו הזקן בתניא ⁸³⁰ שמהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה, וכמבואר בארוכה בהמשך שמח תשמח תרנ"ז ⁸³¹ , שענין הלידה הוא התגלות כח הא"ס למטה. וזהו אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה, היינו, שלימוד התורה הוא באופן שלמעלה ממדידה והגבלה. ומזה מובן, שגם קיום המצוות הוא באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, שזהו גם מ"ש ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, דהיינו, לא רק מעשה המצוות בפועל (ועשיתם אותם), אלא גם ענין המחשבה והכוונה כו', כמבואר בתניא ⁸³² בפירוש מארז"ל ⁸³³ מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, דקאי על הדחילו ורחימו שבתבונות

389

מוחו ותעלומות לבו שגבהו דרכיהם למעלה מעלה מבחי' המעשה, אלא שהקב"ה מצרפן ומחברן לבחי' המעשה. וכאשר העבודה היא באופן כזה, אזי גם המשכת הפרנסה היא מבחי' שלמעלה מהמדידה וההגבלה דסדר השתלשלות, שזהו מ"ש אם בחוקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם גו', ונתתי דייקא, לא ע"י שליח, אלא אני הוא הנותן אותם, ולכן גם ההמשכה למטה היא באופן שלמעלה מהגבלות הטבע ⁸³⁴ , שזהו"ע חטים ככליות, וגם אילני סרק יתנו פירות (כנ"ל ס"א).

ד) והנה

ב' אופנים הנ"ל בענין הפרנסה שהו"ע הגשמים (כנ"ל ס"ב), ישנם גם בענין הגשמים בפנימיות וברוחניות, שזהו ענין התורה, כמובא באוה"ת ⁸³⁵ שהתורה נקראת גשם ⁸³⁶ , ואדרבה, התחלת כל הענינים היא בפנימיות וברוחניות, ואח"כ משתלשלים גם בגשמיות, ובפרט בנדו"ד, שכדי שיהי' הענין דונתתי גשמיכם גו', ונתתי דייקא, אני הוא הנותן אותם, היינו, שיומשך מבחי' אני (שזהו ע"ד אנכי מי שאנכי, דלא אתרמיז בשום אות וקוץ כו') להיות ענין הגשמים כפשוטם, צ"ל ממוצע ביניהם, וזהו ענין התורה, שהיא הממוצע בין הבורא לנבראים, ולמעלה יותר, הממוצע בין המאציל לנאצלים ⁸³⁷ [שהרי המאציל הוא למעלה מהעשר ספירות שהם בהגבלה, ובפרט בהיותם באצילות שאז הם מוגבלים ביותר, עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר ⁸³⁸ , ולמעלה גם מהאור הבלי גבול, שהרי כל אור הו"ע של גילוי, וגילוי הו"ע של הגבלה], וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר ⁸³⁹ במ"ש ⁸⁴⁰ עוטה אור כשלמה, דקאי על התורה, שהיא מדריגה ממוצעת, וכל ממוצע הרי הוא כלול משני דרגות, דהיינו בחי' אחרונה שבעליון ובחי' ראשונה שבתחתון, שהוא הממוצע ביניהם, והם ב' המדריגות אור ושלמה, והו"ע גליא דתורה ופנימיות התורה. וזהו גם ב' הדרגות שבענין הגשמים כפי שהוא בתורה ⁸⁴¹ , גליא דתורה ופנימיות התורה ⁸⁴² .

390

ה) ובזה

יובן גם מעלת רשב"י, שהי' במדריגה גבוהה ביותר, וכפי שאמר לו רבי עקיבא רבו, דייך שאני ובוראך מכירים כחך ⁸⁴³ , והיינו לפי שהיתה תורתו אומנתו ⁸⁴⁴ , ועסק בנגלה דתורה ובנסתר דתורה ביחד, והיינו, שרזין דרזין שבתורה היו אצלו בגילוי בהבנה והשגה, ובאופן שגם לימוד תורתו הנגלית הי' בבחי' המשכת אור הפנימי והסתום כו', שהי' יודע הפנימיות בכל פשטי ההלכות כו' (ובזה גדלה מעלתו לגבי שאר תנאים, לא מיבעי לגבי התנאים שעיקר עסקם הי' או בנגלה דתורה או בפנימיות התורה, אלא גם לגבי התנאים שעסקו בנגלה דתורה ובפנימיות התורה) ⁸⁴⁵ . ויש לקשר זה עם מ"ש הרה"ח ר' הלל מפּאַריטש ⁸⁴⁶ ששמע מהרה"ח ר' אייזיק מהאָמיל בשם רבינו הזקן, שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י לא נחרב הבית כלל כו', והיינו, לפי שענינו של ביהמ"ק הוא שבו הי' גילוי העצמות, ואצל רשב"י האיר אצלו גילוי העצמות בלימוד התורה.

וכיון

שהתורה היא הממוצע שעל ידה היא ההמשכה בעולם (כנ"ל ס"ד), הרי מעלתו של רשב"י בלימוד התורה נמשכת גם בענין הפרנסה, שהיא מבחי' שלמעלה מסדר השתלשלות, שלכן ס"ל לרשב"י אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה כו' תורה מה תהא עלי', אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים, שנאמר ⁸⁴⁷ ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ⁸⁴⁸ , והיינו, שע"י העסק בתורה נמשך גם בגשמיות (ולא באופן של שלילת הגשמיות), אלא שההמשכה בגשמיות היא באופן שלמעלה מהטבע, שזהו האופן היותר נעלה בענין הפרנסה (כנ"ל ס"ג). וזהו גם מה שמצינו בנוגע לרשב"י ור"א בנו, שכאשר היו במערה, איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא כו' ⁸⁴⁹ , היינו, שהפרנסה שלהם היתה באופן נסי. ולהעיר גם מהשקו"ט בדברי האחרונים ⁸⁵⁰ , איך אכלו מיד מאותו חרוב, ולא חיישי משום ערלה, וא' התירוצים על זה, שזהו לפי שבא מן השמים בדרך נס, ואין דבר טמא יורד מן השמים ⁸⁵¹ .

391

ויש

להוסיף, שנס זה לא הי' באופן של שידוד מערכות הטבע, כי אם באופן שאינו בגדרי הטבע כלל (כולל גם נס שמשנה את הטבע), אלא, שההנהגה למטה היא באותו אופן כמו במקום שלמעלה לגמרי מן הטבע. ובזה מתורצת קושיית האחרונים ⁸⁵² מהא שאין נהנין ממעשה נסים ⁸⁵³ , והיינו לפי שכאשר עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו ⁸⁵⁴ , כי, כל זה הוא כאשר הנס הוא באופן של שידוד מערכות הטבע, ובא בדרך כלל ע"י תפלה ובקשה כו', וכיון שמשנים את הטבע בשבילו, לכן מנכין לו מזכיותיו, אבל כאן אין זה באופן שמשנים את הטבע בשבילו, כי אם, שההנהגה היא מלכתחילה באופן שלמעלה לגמרי מגדרי הטבע כו'. ועוד זאת, שענין זה נעשה מצד המטה עצמו, ולא באופן שצריך להמשיך זאת מלמעלה, וכפי שמצינו ברשב"י שהוציא את תלמידיו לבקעה ואמר בקעה בקעה מלאי דינרי זהב ⁸⁵⁵ , והיינו, שרשב"י לא אמר שירד זהב מן השמים, אלא שהבקעה עצמה תתמלא זהב, כיון שהמטה עצמו נעשה באופן שלמעלה מגדרי הטבע.

ו) וזהו

אם בחוקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו', דקאי לא רק על ענין הגשמים כפשוטו בגשמיות, אלא גם על ענין הגשמים ברוחניות, ואדרבה, ההתחלה היא מענין הגשמים ברוחניות, ומזה משתלשל ענין הגשמים גם בגשמיות, ומ"מ, העיקר בזה הוא ההמשכה בגשמיות דוקא ⁸⁵⁶ . וכמו שהוא בכללות התומ"צ, שהמעשה הוא העיקר ⁸⁵⁷ , והיינו, שאע"פ שענין המעשה אינו בערך לגבי ענין המחשבה והכוונה, ועאכו"כ לגבי רעו"ד כו', מ"מ, המעשה הוא העיקר. ועד"ז מובן בנוגע ליעודים הגשמיים, ועד שעל זה אמרו שפרנסה גדולה מן הגאולה (כנ"ל ס"ב), וכמובן גם ממ"ש הרמב"ם ⁸⁵⁸ בנוגע ליעודים גשמיים שבתורה, שענינם הוא כדי שנשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה, שמפני זה נתאוו כל ישראל לימות המשיח, כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כו', שמזה מובן, שכל ענין הגאולה הוא בשביל שיהי' לבנ"י כל המצטרך להם בגשמיות (ענין הפרנסה), שעי"ז יוכלו לעסוק בתורה כו'. וכל זה הוא ענין הפרנסה באופן היותר נעלה, למעלה מהטבע, שנמשך ע"י

392

העמל והיגיעה בתורה, כנ"ל בארוכה. וזהו גם מה שקורין פרשה זו בסמיכות לחג השבועות (ומה שקורין פ' במדבר קודם שבועות, כסימן הגאונים ⁸⁵⁹ , הרי זה כדי להפסיק בין הענינים הבלתי-רצויים שבפ' בחוקותי ⁸⁶⁰ ), כי, ההכנה לזמן מתן תורתנו, שאז נותן הקב"ה לבנ"י את התורה, היא, עי"ז שבנ"י מקבלים על עצמם הענין דבחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה, ועי"ז זוכים לכל הברכות המנויות בפרשה, עד ואולך אתכם קוממיות, בגאולה האמיתית והשלימה באופן דאחישנה ⁸⁶¹ .

______  ______