ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לו וארא שיחה א28

28

ברמב"ן כאן¹⁸ כ' דהאבק שהלך בכל ארץ מצרים כשירד על האדם כו' הי' "מעלה בהן שחין ואבעבועות, כי הי' חם שורף". ולפ"ז, גוף המכה (השחין והאבעבועות) נולד באופן טבעי (מהאבק החם השורף), והנס הי' רק בהליכת ופיזור האבק בכל ארץ מצרים.

ולכאורה אפשר לדייק כן גם מדברי רש"י, שפי' "לשחין פורח אבעבועות" — "כתרגומו, לשחין סגי אבעבועין, שעל ידו צומחין בועות", "שחין, לשון חמימות, והרבה יש בלשון משנה¹⁹ שנה²⁰ שחונה", וכמבואר במפרשים²¹, דזה שהשחין הוא סיבה לאבעבועות ("לשחין סגי אבעבועין") הוא לפי ששחין פירושו חמימות, וחמימות גורמת אבעבועות. ומשמע מזה, שגם רש"י ס"ל כהרמב"ן שהאבק מפיח הכבשן הי' "חם שורף".

אבל קשה לפרש כן בפרש"י, שמפרש "פיח כבשן" — "דבר הנפח מן הגחלים עמומים", שגם את"ל שעדיין הי' הפיח²² חם²³, קשה ביותר לומר שהי' "חם שורף" עד כדי כך, שגם לאחרי הליכתו בכל ארץ מצרים עדיין היתה בו חמימות כדי להוליד באדם ובבהמה שחין ואבעבועות. ועוד זאת, הרי מזה גופא שמשה ואהרן החזיקו פיח זה בידים²⁴ מוכרח שלא הי' "חם שורף" כדי להוליד אבעבועות בעת החזקת הפיח, וכ"ש וק"ו לאחרי הליכתו בכל ארץ מצרים.

[ואף שי"ל שגם זה הי' נס, שהיו יכולים להחזיק בידם פיח חם שורף, והפיח נשאר בחמימותו גם לאחרי הליכתו בכל ארץ מצרים — הרי בפרש"י לא נזכר כלל ע"ד נסים אלו (אף שמפרט הנסים שאירעו במכה זו)].

ועוד קשה, שהרי לקמן בפרשת נגעים²⁵ מפורש בפרש"י, ד"שחין, לשון חמום, שנתחמם הבשר בלקוי הבא לו מחמת מכה שלא מחמת האור", היינו דשחין הוא שם לחימום הבשר בלקוי שלא מחמת אור, ואיך אפשר לומר ששחין כאן היינו מהאבק שהי' "חם שורף".

ולכן מסתבר לומר, שהולדת השחין (החמימות, שעל ידה צמחו אבעבועות) באדם ובהמה היתה בדרך נס²⁶, שמהאבק נוצרה חמימות (שחין) בדרך נס²⁷ (ע"ד הולדת כנים מן העפר במכת כנים).

וזוהי כוונת רש"י במ"ש "הרי נסים הרבה", אף שמפרט רק שני נסים, כי

הערות

18. וראה בפי' ר"י בכור שור כאן בתחילת פירושו (וראה לקמן הערה 26).
19. מ"ש רש"י "לשון משנה" אין הפירוש משנה בניגוד לברייתא וגמ', שהרי לשון "שנה שחונה" היא במימרא דאמוראים ביומא (נג, ב), אלא "לשון משנה" בניגוד ל"לשון מקרא"[ednref_9_*]. — וראה לקו"ש ח"י (ע' 115 הערה 3) בביאור "לשון משנה" בפרש"י וישב (לז, ז). ואכ"מ.
20. יומא שם. תענית כד, ב.
21. רא"ם ועוד.
22. בשם אפרים לפרש"י כאן שקו"ט דאולי "פיח הכבשן" היינו הגחלים עצמם (ולא האפר שעל הגחלים), ע"ש. אבל מסיק שהוא האפר, כבתיב"ע כאן "קטם" (וכ"ה ברשב"ם "אפר"), וכדמשמע מ"והי' לאבק". ע"ש.
23. אבל בס' זכרון לפרש"י כאן, "גחלים ששקטה לחישתן ולהבתן וכאילו לא נשארה בהן אורה". ומשמע שעדיין יש בהן אש.
24. להעיר מרלב"ג כאן "אפשר ששם משה הכל בכלי אחד וזרקו כו'". וראה גם פנים יפות כאן.
25. תזריע יג, יח.
26. ראה גם חזקוני כאן. וכן מסיק בפי' ר"י בכור שור כאן, ע"ש. ולהעיר מפי' הב' ברמב"ן כאן (על דרך הפשט). — וראה לקמן סעיף ו.
27. אלא שבאו מ"פיח הכבשן" דוקא, השייך לחמימות, ע"ד בריאת הכנים מן העפר דוקא. [edn_9_*] ולהעיר ד"שחונה" הוא ל' חמימות בלשון תרגום (ראה תיב"ע ישעי' מד, טז (הובא בפרש"י תענית כד, ב ד"ה שחונה), תיב"ע ריש מ"א. ועוד).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.