ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יט דברים שיחה ה31

31

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

בה צונן"'', ואם נסביר שאיסורו של הסכין היה עקב בישולי נכרים"', יתורצו מספר שאלות המתעוררות על הסיפור. וכך נאמר בגמרא:

מר יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא (=ישבו לפני המלך שבור, שהיה גוי), אייתו לקמייהו אתרוגא (=הביאו לפניהם אתרוג), פסק (=חתך) אכל, פסק והב ליה לבאטי בר טובי, הדר (=לאחר מכן) דצה עשר זימני בארעא (=נעץ את הסכין עשר פעמים בקרקע) - כפי שנאמר בגמרא שכך יש לעשות כדי להכשיר סכין - פסק הב ליה למר יהודה. אמר ליה באטי בר טובי: וההוא גברא לאו בר ישראל הוא (=וכי אני איני בן ישראל, שאינך מכשיר את הסכין לפני השימוש בו בשבילי)? אמר ליה: מר קים לי בגויה ומר לא קים לי בגויה (רש"י:

,רב יהודה - מכיר אני בו שהוא פרוש ולא יאכל דבר איסור, אבל בך איני מוחזק שתהא פרוש כל כך"). איכא דאמרי אמר ליה (=ולפי דעה אחרת אמר לו): אידכר מאי עבדת באורתא (=זכור מה שעשית בלילה שעבר). (רש"י: ,דרך פרסיים למסור נשים לאכסנאים וכששיגרן להם בלילה שעבר, קיבל באטי, ורב יהודה לא קיבל").

בפשטות נראה, שההבדל בין שתי הדעות לגבי תשובתו של המלך שבור הוא, שלפי התשובה הראשונה אמר המלך שאין הוא בטוח אם באטי פרוש מדבר איסור - ,,בך איני מוחזק". ולפי הדעה השניה ידע המלך בודאות שבאטי אינו פרוש מדבר איסור, שהרי ,זכור מה שעשית".

לפי זה אין מובן: אם באטי קיבל את הנשים הפרסיות ועבר על איסור ודאי, מדוע אמר המלך, לפי הדעה הראשונה, רק ,לא קים לי בגויה"? ודחוק ביותר לומר, שהדעות השונות נחלקות ביניהן לגבי עצם המציאות*' אם ארע המאורע של ,עבדת באורתא" אם לאו.

ג. השאלה המתעוררת לפ פירוש התוספות בעלי ה,תוספות"%' אומרים, שבאטי לא חטא בקבלו את הנשים הנכריות, כי הוא היה ,,עבד קצת שמעוכב גט שחרור", ולעבד מותרת אשה נכרית.

הערות

3. ש,נועצה עשרה פעמים בקרקע" - וזה מהני (לא רק להעביר השמנונית שעל הסכין - ראה רש"י ע"ז שם ד"ה שאין. תוד"ה אמר שם. ועוד - כ"א) גם למה שבלוע תוך קליפת הסכין מצד דוחקא דסכינא (ר"ן למשנה ע"ז עה, ב): שלכן מהני נעיצה בקרקע גם לדבר חריף (טור יו"ד סו"ס קכא ובב"י שם ד"ה ומה שכתב) שאוסר כדי נטילה (שו"ע יו"ד ר"ס צו. וראה ש"ך שם סק"ב. שו"ע אדה"ז או"ח סתמ"ז סנ"ט). וראה גם מהרש"א סוף ע"ז. וראה הערה הבאה.
4. אלא שצ"ע (וחיפוש) להדיעות שהכלים של בישולי נכרים מותרים מפני שאין בפליטה משום חתנות - אולי סכין שאני דסתם סכין אינו נקי מן שמנונית (שו"ע אדה"ז שם סנ"ח. רמ"א שם ס"ז. ועוד), ונמצא שיש איסור בעין. וא"כ אין ראי' מהסיפור בע"ז לשאר כלים של בישולי נכרים.
3. אבל ראה מהרש"א הנ"ל, שבהסיפור דע"ז כבר העביר השמנונית ע"י שפסק אתרוגא כו'. ובכלל מסתבר שסכינו של מלך הוא נקי משמנונית (ע"ד מה שהביא בט"ז יו"ד ס"י סק"ו גבי חנוני).
4. דברים ה שיחות 5
5. ראה שד"ח כללים מע' המ"ם כלל קסד.
6. סוף ע"ז (ובב"ח שם). תוד"ה מסר נדה מז, א. וראה גם ריטב"א ע"ז ונדה שם.

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"א לקו"ש חי"ט ע' 31

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.