ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות ברכות השחר וקריאת שמעהלכות ברכות השחרמו הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

מו הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

הלכות ברכות השחר

ובו י"א סעיפים

מאה ברכות

א ברכות ³ השחר תקנום חכמים⁴ על סדר העולם והנהגתו מה שהבריות נהנין בכל יום, שיברכו להקדוש ברוך הוא על זה בפעם ראשונה שנהנין הנאה זו בכל יום ויום, להשלים מנין המאה ברכות⁵ שחייב כל אדם לברך בכל יום ויום⁶ מערב ועד בקר⁷, כמו שתיקן דוד המלך עליו השלום על ידי מעשה שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל, ולא היו יודעים על מה היו מתים, עד שחקר והבין ברוח הקודש, ותיקן מאה ברכות בכל יום. ורמז לדבר נאום הגבר הוקם על, על בגימטריא ק'⁸. וסמך לדבר מן התורה, ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה', אל תקרי מה אלא מאה⁹.

והן מאה ברכות שהן ליראה את ה'¹⁰ ולאהבה אותו ולזכרו תמיד¹¹ על ידי הברכות שמברך תמיד ערב ובוקר וצהרים בג' תפלות, וברכות השחר, ושאר ברכות הקבועות בכל יום ובכל עת.

והן ק' ברכות¹² אף ביום התענית¹³, נ"ז בג' תפלות¹⁴, וב' לפני קריאת שמע של ערבית, וג' לאחריה ¹⁵ , עם יראו עינינו¹⁶, הרי ס"ב. ובסעודת הלילה מברך ח' ברכות ¹⁷ , על נטילת ידים¹⁸ והמוציא¹⁹ וד' של ברכת המזון²⁰, ועל כוס שבברכת המזון מברך לפניו ולאחריו²¹, הרי ע'. ואחר כך ברכת המפיל כשהולך לישן²², ועל נטילת ידים בשחר ואשר יצר ואלהי נשמה²³, הרי ע"ד. וט"ו ברכות מהנותן לשכוי עד הגומל חסדים טובים²⁴, הרי פ"ט. וג' ברכות התורה²⁵, וב' של תפילין²⁶, וא' של ציצית²⁷, וברוך שאמר וישתבח²⁸, ושתים לפני קריאת שמע ואחת לאחריה²⁹, הרי ק'.

ובשבת חסרו מג' תפלות ל"ו ברכות³⁰, וב' ברכות של תפילין³¹, וברכת יראו עינינו³². וניתוספו ז' של מוסף³³, וט"ז של ב' סעודות³⁴, וב' של קידוש הלילה כשמקדש על הכוס³⁵, וא' של קידוש היום³⁶, הרי כ"ו. חסרו י"ג, צריך למלאותן בפירות ומיני בשמים³⁷.

ואם אין לו, יכוין וישמע ברכות הקוראין בתורה והמפטיר³⁸ ויענה אחריהן אמן, כמ"ש בסי' רפ"ד ³⁹ . אבל אם לא ישמע הברכה, אע"פ שיודע איזה ברכה מברך ועונה אחריה אמן, אינה עולה לו למנין ק' ברכות⁴⁰. אבל מי שיש לו פירות אינו יוצא בשמיעת הברכות⁴¹.

וביום הכפורים יכול להריח ולמלאות מנין ק' ברכות⁴². אך אי אפשר לברך על כל פעם אם לא בהיסח הדעת⁴³, כמו שיתבאר בסי' רי"ז⁴⁴. והשאר יכוין בשמיעת הברכות בחזרת הש"ץ⁴⁵. וכן יעשה מי שמתענה מבעוד יום, שחסרו לו ח' של סעודת הלילה ⁴⁶ :

ברכות השחר כסדר שנתחייב בהן

ב ברכות השחר נתקנו לברך כל אחת בשעה שנתחייב בה ⁴⁷ .

דהיינו כשיעור משנתו יאמר אלהי נשמה⁴⁸.

וכששומע קול התרנגול יברך הנותן לשכוי בינה ⁴⁹ .

וכשלובש חלוקו, והוא מושכב ⁵⁰ , יברך מלביש ערומים.

וכשיניח ידו על עיניו ⁵¹ , דרך חלוק (אבל שלא דרך החלוק אסור להושיט יד לעין קודם נטילת ידים, כמו שנתבאר בסי' ד' ⁵² ), יברך פוקח עורים.

וכשיושב יברך מתיר אסורים, מפני שמניע עצמותיו שהיו כל הלילה כמו כפותים⁵³.

וכשזוקף יברך זוקף כפופים, שהיתה קומתו כפופה כל הלילה ועכשיו עמדה על מעמדה⁵⁴.

וכשיניח רגליו בארץ יברך רוקע הארץ על המים ⁵⁵ .

וכשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי. ואין לשנות הנוסח ולומר צרכי הכ"ף בקמץ, שהוא לשון רבים, מפני שברכה זו אינו אלא על נעילת מנעלים שהוא צורך האדם⁵⁶ (ועל שאר צרכיו מברך עליהם בפני עצמו כשנהנה מהם).

וכשהולך יברך המכין מצעדי גבר⁵⁷, ויש נוהגין לומר אשר הכין⁵⁸.

וכשחוגר חגורו⁵⁹ או לובש האבנט⁶⁰ המפסיק בינו לערוה ⁶¹ יברך אוזר ישראל בגבורה. וכשמשים כובע או מצנפת בראשו יברך עוטר ישראל בתפארה⁶². ולמה הוזכרו שם ישראל בב' ברכות אלו, ולא באחרות. לפי שהחגורה והכובע בישראל אינם כמו באומות, שבאומות אינן אלא להנאת הגוף בלבד, אבל בישראל הם גם כן משום צניעות וקדושה⁶³, החגורה להפסיק בין לבו לערוה⁶⁴, והכובע שלא יהא בגלוי הראש. ואף שאין איסור בזה מן הדין, מכל מקום מדת צניעות וקדושה הוא, שעל ידי כך ממשיך מורא שמים על ראשו⁶⁵.

וכשנוטל ידיו יברך על נטילת ידים ⁶⁶ .

וכשנוטל פניו יברך המעביר שינה מעיני וכו' ויהי רצון כו' עד בא"י גומל⁶⁷ חסדים טובים לעמו ישראל. ואין לענות אמן אחר המעביר שינה מעיני, קודם ויהי רצון, מפני שהכל ברכה אחת ארוכה פותחת בברוך וחותמת בברוך⁶⁸. ואע"פ שצריך לומר החתימה מעין הפתיחה ⁶⁹ . יש לומר שגומל חסדים טובים הוא החסד שעושה הקב"ה שמעביר חבלי שינה מעיניו⁷⁰:

ג עכשיו, מפני שאין הידים נקיות ⁷¹ , וגם מפני עמי הארצות שאינם יודעים אותן, נהגו לסדרן בבית הכנסת, והם עונין אחריהן אמן ויוצאים ידי חובתן⁷². שברכות אלו אינן דומין לברכות המצות שצריך לברך עובר לעשייתן⁷³, לפי שמברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות, אבל ברכות הללו שהן שבח והודאה, יכול לברך אותן גם אחר כך⁷⁴. ואפילו שמע קול תרנגול בחצות, יכול לברך עליו בשחר, כיון שלאחר מכן מברך, לא נתנו בהם חכמים שיעור תכיפה⁷⁵:

ד ועוד ג' ברכות שחייב אדם לברך בכל יום, שלא עשני גוי ושלא עשני עבד ושלא עשני אשה⁷⁶.

ואפילו השבוי יאמר שלא עשני עבד, שאין הברכה על החירות מהעבדות, אלא על שאין העבד חייב אלא במצות שהאשה חייבת בהם⁷⁷.

וגר יש אומרים שיאמר שעשני גר, כי כשנעשה גר הוא כקטן שנולד, ונעשה בריה ועשיה חדשה⁷⁸. אבל לא יאמר שלא עשני גוי, שהרי היה גוי בתחלת עשייתו⁷⁹.

ואעפ"כ יאמר שלא עשני עבד, ואע"פ שהיה נכרי וגרוע מעבד ⁸⁰ , מכל מקום היה יכול להתגייר ולהתחייב בכל המצות, אבל אם היה עבד לא היה יכול להשתחרר אלא אם כן שחררו רבו ⁸¹ .

ויש אומרים⁸² שאין לו לברך שעשני גר, כי נתגייר על ידי בחירתו שבחר בדת ישראל. ולפי דברי המקובלים ⁸³ שברכות אלו הן על יציאת נשמתו בלילה שלא נדבק בה נשמת גוי או עבד או אשה, גם הגר יכול לברך כן⁸⁴.

והנשים נוהגות לברך שעשני כרצונו⁸⁵. והוא כמו שמצדיק עליו את הדין על הרעה⁸⁶:

ה כשמסדרין אותן בבית הכנסת יש לסדרן כסדר שמתחייבין בהן⁸⁷, כל מקום ומקום לפי מנהגו⁸⁸. כגון במקומות שאין הולכין יחף כלל ונועלים מנעלים תחלה ואחר כך הולכין, מברך תחלה העושה⁸⁹ לי כל צרכי ואחר כך המכין מצעדי גבר⁹⁰, ובמקומות שהולכין קצת יחף בתוך הבית ואחר כך נועלין כשיוצאין לשוק, מברכין המכין מצעדי גבר תחלה⁹¹ (וכן לענין פוקח עורים ומלביש ערומים ⁹² ).

ואם טעה בסדר הברכות אין בכך כלום, חוץ מברכת מתיר אסורים וזוקף כפופים, שאם בירך זוקף כפופים לא יחזור ויברך מתיר אסורים, מפני שבכלל זקיפת הקומה הוא התרת האיברים ותנועתם, ולמה יחזור לברך על זה שנית⁹³.

אבל אם בירך תחלה שלא עשני עבד יחזור לברך שלא עשני גוי, אף שהגוי גרוע מהעבד, לפי שיש מעלה בגוי שאינה בעבד, שהעבד אין לו יחוס, שאין זרעו מיוחס אחריו אלא אחרי האם, כמו בבהמה שנאמר שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור ⁹⁴ , משא"כ בנכרי⁹⁵. וגם הנכרי יכול להתגייר מעצמו ולהיות כישראל גמור, מה שאין כן בעבד⁹⁶.

וכן אם בירך תחלה שלא עשני אשה יחזור לברך שלא עשני גוי ועבד, שהאשה אינה יכולה להתחייב בכל המצות כמו נכרי שיתגייר ועבד שישחררו רבו, וצריך ליתן הודאה למקום ברוך הוא שלא שם חלקו כמעולה שבהם, אלא זכה לעבוד ה' ולהיות קרוב אליו יותר מכולם⁹⁷:

ו במדינות אלו נוהגין לברך הנותן ליעף כח ⁹⁸ . ותקנוהו הגאונים אחר חתימת התלמוד, מפני תשות כח שירדה לעולם, ובכל יום מתחדש כחו של אדם⁹⁹, וכמו שאמרו¹⁰⁰ חדשים לבקרים רבה אמונתך, בשר ודם מפקיד פקדון אצל חבירו והוא מחזירו בלוי ומקולקל, וכל אדם מפקיד נשמתו אצל הקב"ה לעת ערב עיפה והוא מחזירה לו חדשה ורגועה, וראו הגאונים לתקן ברכה על החסד הגדול הזה.

ויש מפקפקים לאמרה, מפני שאין כח ביד שום אדם לתקן ברכה אחר חתימת התלמוד¹⁰¹. ואין בזה כדאי לדחות המנהג ותקנת הגאונים ¹⁰² .

(אבל ברכה שלא תיקנוה הגאונים, או שלא נתפשטה תקנתם ולא נהגו בה רוב הציבור ¹⁰³ , אין לאמרה כלל לדברי הכל. ולכן צריך למחות ביד המדפיסים שלא להדפיס בא"י בסוף כמה תחינות ובקשות, כי הן ברכות לבטלה לדברי הכל¹⁰⁴). וכן מה שיש נוהגין לברך בשחר ברכות אחרות נוספות, כגון ברוך סומך נופלים¹⁰⁵ ברוך מגביה שפלים¹⁰⁶, טעות הוא בידם, ואין לאמרם כלל¹⁰⁷:

כשלא נתחייב באחת מהן

ז כל ברכות השחר אם לא נתחייב באחד מהן, כגון שלא שמע קול תרנגול או שלא הלך או שלא לבש או שלא חגר¹⁰⁸ (או שהיה ניעור כל הלילה ולא הוצרך להעביר חבלי שינה מעיניו¹⁰⁹), יש אומרים ¹¹⁰ שאותה ברכה שלא נתחייב בה לא יאמרנה. ויש אומרים¹¹¹ שכל הברכות שהן על סידורו של עולם והנהגתו, כגון הנותן לשכוי בינה ורוקע הארץ, מברך אותן אע"פ שלא נתחייב בהן, אבל הברכות שהן להנאתו, כגון מלביש ערומים והמכין מצעדי גבר¹¹² ואוזר ישראל בגבורה ועוטר ישראל, אם לא נתחייב בהן כגון ששוכב על מטתו ערום לא יאמרן כלל. ויש אומרים¹¹³ שאפילו לא נתחייב בהן כלל יברך כולן כסדרן, מפני שאין הברכות על הנאת עצמו בלבד, אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם, ואם הוא אינו נהנה אחרים נהנין¹¹⁴. וכן המנהג פשוט, ואין לשנות¹¹⁵. ויש מי שאומר¹¹⁶ שאעפ"כ סומא לא יברך פוקח עורים, כיון שהוא דבר החסר בגופו, אבל חרש יברך הנותן לשכוי בינה, כיון ששמיעת האוזן אינה מוזכרת בברכה.

ולכתחלה טוב להביא עצמו לידי חיוב כל הברכות אם אפשר לו ¹¹⁷ (ואם אי אפשר בכולן, עכ"פ יש לו לילך וללבוש ולחגור ולעטר קודם שיסדר ברכותיהן, כדי לחוש לסברא שניה):

זמן ברכות התורה

ח יש ¹¹⁸ מקומות שנוהגין לסדר ברכות התורה קודם פרשת תמיד¹¹⁹. ואע"פ שאומרים פסוקים הרבה קודם ברכות התורה, אין חוששין לזה, הואיל ואומרים אותן דרך תחנונים ולא דרך לימוד וקריאה בתורה¹²⁰. אבל יותר נכון מנהג הנוהגין לברך מיד אחר אשר יצר¹²¹ ואלהי נשמה¹²² (או אחר גומל חסדים טובים¹²³ ויהי רצון כו'¹²⁴), קודם שאומרים שום פסוק מן המקרא¹²⁵.

ובימי הסליחות יברך ברכת התורה קודם הסליחות, וידלגנה אחר כך. וכן יש לנהוג בכל מקום¹²⁶. ואם יש אחד שלא אמרה עדיין, ירד לפני התיבה ויאמרנה אחר כך, במקומות שנוהגין לאמרה לפני התיבה כדי להוציא את מי שאינו יודע¹²⁷. וכן יעשה בראש השנה ויום כפור ¹²⁸ :

קריאת שמע בברכות השחר

ט טוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו', ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי לפעמים אומרים הצבור פיוטים ביוצר¹²⁹ ושוהין עד קריאת שמע לקרותה שלא בזמנה, ויוצא בזה לדברי האומרים¹³⁰ שפסוק ראשון בלבד הוא מן התורה ¹³¹ .

ומכל מקום אף על פי שאומר כן בכל יום, לא יתכוון לצאת ידי חובתו בזה אלא כשירא שהצבור יעברו זמן קריאת שמע, אבל כשלא יעברו, מוטב לצאת ידי קריאת שמע עם הצבור ולקרותה כדינה בברכותיה¹³², ולסמוך גאולה לתפלה¹³³.

וכשירא שהציבור יעברו זמן קריאת שמע, יש לו לקרות כל הפרשה ראשונה¹³⁴, כדי לצאת ידי חובתו להאומרים¹³⁵ שכל הפרשה הראשונה הוא מן התורה (ולהאומרים שגם פרשת והיה אם שמוע וגו' הוא מן התורה ¹³⁶ , יש לקרותה גם כן, ויכוון שאם יעברו הציבור זמן קריאת שמע יהיה יוצא בזה, ואם לאו יהיה כקורא בתורה¹³⁷).

אבל זכירת יציאת מצרים ¹³⁸ , אף על פי שמצותה גם כן בזמן קריאת שמע ¹³⁹ , מכל מקום יוכל לסמוך על זכירת יציאת מצרים ¹⁴⁰ שבפסוקי דזמרה, כגון אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים ¹⁴¹ :

י במדינות אלו שנוהגין לומר אתה הוא עד שלא נברא העולם כו', אין לשנות הנוסחא ולומר אתה הוא עד שלא בראת¹⁴².

(אבל מה שנהגו לחתום בא"י מקדש כו'¹⁴³, מן הראוי היה שלא לחתום בשם, כיון שלא הוזכרה ברכה זו בתלמוד שלנו¹⁴⁴ (וגם בתלמוד ירושלמי יש שאין גורסין בו הזכרת השם בחתימתה¹⁴⁵, וגם הגאונים לא מצינו שתקנו בה הזכרת השם¹⁴⁶, כמו שתקנו בהנותן ליעף כח¹⁴⁷). אלא כיון שנהגו, נהגו ¹⁴⁸ . לפיכך הרוצה ליזהר שלא להכניס עצמו לספק ברכה לבטלה, יפה הוא עושה¹⁴⁹):

יא על פי הסוד יש לומר פסוק ואני ברוב חסדך קודם בואו לבית הכנסת, ובכניסתו יאמר בבית אלהים נהלך ברגש¹⁵⁰.

ויקבל עליו מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך¹⁵¹ קודם תפלה ¹⁵² .

ויש מי שקבלה בידו לומר פרשה ¹⁵³ שמע ישראל כשיוצא מביתו לבית הכנסת¹⁵⁴:

הערות

3. עיקרי ההלכות המתבארים בסימן זה: (א) מאה ברכות (ס"א). (ב) ברכות השחר כסדר שנתחייב בהן (ס"ב-ו). (ג) כשלא נתחייב באחת מהן (ס"ז). (ד) זמן ברכות התורה (ס"ח). (ה) קריאת שמע בברכות השחר (ס"ט-יא).
4. ברכות ס, ב. וכנסמן לקמן (הערה מה ).
5. שו"ת מן השמים סי' יב (תחילת תקנת אלה הברכות היתה להשלים מאה ברכות בכל יום). הפרדס לר' אשר ב"ר חיים שער ט פ"ד (אין לברך ברכות [אלו] אלא פעם אחת ביום ... שלא נתקנו אלא להשלים למאה ברכות). טור (תקנו חכמים ז"ל אלו הברכות סדר העולם והנהגתו, להשלים ק' ברכות בכל יום). לבוש ס"א (ותקנו אלו המאה ברכות על סדר העולם והנהגתו מה שנהנין ממנו הבריות בכל יום). וראה לקוטי שיחות חי"ד ע' 154.
6. מנחות מג , ב (היה רבי מאיר אומר, חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום). רמב"ם הל' תפלה פ"ז הי"ד (חייב אדם לברך מאה ברכות בין היום והלילה). שו"ע ס"ג (חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות, לפחות). וכן הוא לקמן סי' רטו ס"ד (מנין ק' ברכות שחייב אדם לברך בכל יום), וס"ה (להשלים ק' ברכות). קונטרס אחרון סי' רמט סוף ס"ק ד (להשלים ק' ברכות, שהוא הכרח גמור מדינא דגמרא, דתניא חייב אדם לברך ק' כו'). סי' רפד ס"ז (להשלים מנין מאה ברכות). סי' רצ ס"א (להשלים מנין מאה ברכות). סדר ברכת הנהנין פ"ג הט"ו (להשלים מנין מאה ברכות).
7. סדר היום, חיוב מאה ברכות בכל יום (ומפני שתפלת ערבית בתחלת הלילה והיא התחלת היום, שהיום הולך אחר הלילה, צריך להתחיל ולמנות מתפלת ערבית).
8. תנחומא פ' קרח סי' יב (הוקם על (שמואל ב כג, א), בגימטריא ק', כנגד ק' ברכות. שבכל יום היו מתים מישראל ק' אנשים, בא דוד ותקנן לק' ברכות ... כיון שתקנום נעצרה המגפה). במדבר רבה פי"ח, כא (הוקם על, כנגד מאה ברכות, שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים, בא דוד ותקן להם מאה ברכות). ראבי"ה ברכות סי' קמו בשם רב נטרונאי גאון (וכן מצאתי שהשיב רב נטרונאי גאון ריש מתיבתא דמתא מחסיא לבני [אליסאנה], דוד תיקן מאה ברכות, דכתיב נאם הגבר הוקם [על], ע"ל בגימטריא מאה הוי, כי בכל יום היו מתים מאה נפשות מישראל ולא היו יודעים על מה, עד שחקר והבין ברוח הקודש, ותיקן להם מאה ברכות). סדר רב עמרם גאון (ודוד מלך ישראל תקנן, כשהודיעוהו יושבי ירושלים שמתים מישראל מאה בכל יום עמד ותקנן). הובא בטור ולבוש ס"א, וט"ז ס"ק ג.
9. מנחות שם (שנאמר (עקב י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך), ופרש"י (קרי ביה מאה). רב נטרונאי שם (ואסמכינהו רבנן אקרא, מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, אל תיקרי מה אלא מאה, שהקדוש ברוך הוא שואל מנין ק' ברכות בכל יום). הובא בטור ולבוש שם.
10. לבוש שם (מאה ברכות, והם מיראת השם יתברך וגו'). וכאמור בפסוק " מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' ".
11. רמב"ם שם ה"ג-ד (וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה, כדי לזכור את הבורא תמיד ... וליראה ממנו). וראה התוועדויות תנש"א ע' 313. שלחן המלך ע' עה.
12. מנין הברכות בכל יום נתפרש בירושלמי ברכות פ"ט ה"ה. רמב"ם הל' תפלה פ"ז הי"ד-טו. ב"י. סדר היום חיוב מאה ברכות. מ"א ס"ק ח. ויצויין להם לקמן בכל פרט. וראה התוועדויות תנש"א ח"א ע' 226.
13. ב"י שם ( ואם הוא מתענה, חסרו ח' מסעודה אחת שאינו סועד ... ויש לו להשלימן). מ"א שם ( ואם כן הוי ק' אף ביום התענית) . והיינו תענית המתחלת בבוקר, ואם כן יש רק סעודה אחת בליל התענית.
14. ירושלמי שם ( ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה). רמב"ם שם (ושלש תפלות שבכל תפלה מהן שמנה עשרה ברכות ... זמן הזה שתקנו ברכת האפיקורוסין בתפלה). ב"י שם (ונ"ז ברכות בשלש תפלות). וכדלקמן רס"י פט (אנשי כנסת הגדולה תיקנו להתפלל בכל יום שלשה תפלות של י"ח ברכות ... וכשרבו האפיקורסין בישראל והיו מצירין להם מאד ומסיתין את העם לכפור בתורה שבעל פה, עמד רבן גמליאל ובית דינו והוסיפו ברכת המינים בכל תפלת י"ח). ואם כן הוו ג' פעמים יט, שהם נז ברכות.
15. ירושלמי שם ( קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה). רמב"ם שם (ושבע ברכות של קריאת שמע של שחרית וערבית לפניה ולאחריה). ב"י (וברכות קריאת שמע שחרית וערבית, שבע). וכדלקמן רס"י נט (שבע ברכות תקנו חכמים לקריאת שמע, בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה). וכאן שהיום הולך אחר הלילה, מתחיל בקריאת שמע של ערבית.
16. תשובת רב נטרונאי סי' ט (ושלישית שתיקנו חכמים, יראו עינינו וישמח לבנו וחותם ברוך המולך בכבודו תמיד על כל מעשיו). טור ושו"ע סי' רלו ס"ב (הנוהגין לומר י"ח פסוקים ויראו עינינו). מ"א שם ( וגם ברכת יראו עינינו ). ברכה זו אינה בנוסח הסידור. וראה צמח צדק סי' פה. פסקי דינים צמח צדק ח, ד. ס' המאמרים מלוקט ח"ב ע' שכו הערה 11.
17. ירושלמי שם ( ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה). רמב"ם שם ( וכשהוא אוכל שתי סעודות של יום והלילה מברך ארבע עשרה ברכות, שבע בכל סעודה, אחת כשיטול ידיו תחלה. ועל המזון אחת בתחלה ושלש בסוף ועל היין לפניו ולאחריו, הרי שבע ברכות ... והוסיפו הטוב והמטיב בברכת המזון). ב"י ( ובשתי סעודות שהוא סועד, אחת ערבית ואחת שחרית יש ט"ז ברכות, ח' בכל סעודה, אחת כשנוטל ידיו וברכת המוציא וד' ברכות שבברכת המזון, וכשהוא שותה מברך לפניו ולאחריו).
18. כדלקמן רס"י קנח.
19. כדלקמן רס"י קסז.
20. כדלקמן רס"י קפז. ורס"י קפט.
21. שהרי כוס ברכת המזון צריך לשתות רביעית ולברך אחריה, כדלקמן סי' קצ ס"ו (אף על פי שטעימת כוס של ברכה די בכמלא לוגמיו, בכוס של ברכת המזון טוב לשתות רביעית, לצאת מידי ספק ברכה אחרונה).
22. ב"י ( כשהולך לישן מברך המפיל חבלי שינה), וכמבואר בטושו"ע סי' רלט ס"א.
23. ב"י ( ובשחר מברך נטילת ידים ואשר יצר), ו כדלעיל רס"י ד וסי' ו.
24. ב"י ( ועוד מברך ט"ו ברכות מאלהי נשמה עד הגומל חסדים טובים). וכדלהלן ס"ב (המעביר שינה מעיני וכו' ויהי רצון כו' עד בא"י גומל חסדים טובים לעמו ישראל ... הכל ברכה אחת ארוכה, פותחת בברוך וחותמת בברוך). והיינו שהב"י מונה ט"ו מאלהי נשמה עד הגומל כו', ולדידן יש ט"ו מהנותן לשכוי עד הגומל כו', כמבואר במ"א שם ( ולדידן שמברכין גם הנותן ליעף כח), כדלקמן ס"ו ( במדינות אלו נוהגין לברך הנותן ליעף כח).
25. לפי מה דקיי"ל לקמן סי' מז ס"ה, שהן ג' ברכות.
26. לפי הדעה הראשונה לעיל סי' כה סי"ד (ותקנו חכמים לברך עוד ברכה אחרת על תפילין של ראש). למנהג חב"ד – רק ברכה אחת (ראה לעיל סי' כה סכ"ג. סידור הל' תפילין).
27. כדלעיל רס"י ח.
28. כדלקמן רס"י נא . רמב"ם שם ( וכשמתעטף בציצית מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית, וכשלובש תפילין מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין). ב"י ( ושלש ברכות על התורה וברכת ציצית וברכת תפילין וברוך שאמר וישתבח ). מ"א שם ( ולדידן שמברכין ... על תפילין ב' ברכות) .
29. כדלעיל (הערה יג ).
30. רמב"ם שם ( בשבתות וימים טובים שהתפלה שבע ברכות). ב"י (ובשבת חסר בכל תפלה י"ב ברכות). סדר היום שם (ויום השבת שנמנעים ממנה כמה ברכות, י"ב בכל תפלה). מ"א שם (ובשבת חסר מג' תפלות ל"ו ברכות). והיינו שבג' תפלות של חול יש י"ט ברכות בכל תפלה (נ"ז ברכות בג' תפלות), ובתפלת שבת יש רק ז' ברכות בכל תפלה (כ"א תפלות בג' תפלות).
31. ב"י ( ובשבת חסר ... ברכת התפילין). מ"א שם (ובשבת חסר ... ב' ברכות מתפילין) . ולדידן שמברכים רק ברכה אחת על התפילין, חסרה רק ברכה אחת.
32. מ"א שם ( ובשבת חסר ... ברכת יראו עינינו).
33. ב"י ( וכנגדם אנו מוסיפין ... תפלת מוסף שיש בה ז' ברכות). מ"א שם ( וז' דמוסף).
34. ב"י ( וסעודה שלישית שיש בה ח' ברכות). מ"א שם ( וט"ז ברכות בשני הסעודות), שהן סעודה שנית ושלישית של יום השבת, שניתוספו על סעודת הלילה (שאוכלים גם בתענית כנ"ל).
35. מ"א שם ( דשבת חשבינן ג' דקידוש), שתים של קידוש הלילה ואחת של קידוש היום . והיינו כשמקדש על הכוס, אבל אם מקדש על הפת חסרה ברכת היין.
36. כדלקמן סי' רפט ס"ב.
37. מנחות שם (רב חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי טבי טרח וממלי להו (למאה ברכות, רש"י) באיספרמקי ומגדי (אספרמקי – בשמים, ומגדי – מיני מגדים, שטעונים ברכה, רש"י)). רמב"ם שם ( בשבתות וימים טובים ... צריך להשלים מאה ברכות מן הפירות). ב"י ( וכבר אמרו בפרק התכלת (שם) דממלא להו באספרמקי ומגדים, פירוש מיני בשמים ומיני פירות). מ"א שם ( וממלא להו בפירות). וכן הוא לקמן סי' רצ ס"א (צריך להרבות בפירות ומגדים ומיני ריח אם יש לו, כדי להשלים מנין מאה ברכות). וראה לקמן סי' רטו ס"ד (ואפילו בשבת שחסרו הרבה ברכות ממנין ק' ברכות שחייב אדם לברך בכל יום, אסור לגרום ברכה שאינה צריכה כדי להשלים לק'), וס"ה (בשבת ויום טוב, כדי להשלים ק' ברכות, יש לו להניחם לאחר ברכת המזון להשלים בהם, ולא לסמוך על שמיעת חזרת הש"ץ וברכת התורה וההפטרה). סי' רמט סי"א (מה שאוכלו קודם הסעודה, הוא מחמת שרוצה להשלים מאה ברכות על ידי שמברך עליו גם ברכה אחרונה כשאוכלו קודם הסעודה, שאינו נפטר בברכת המזון שלאחר הסעודה, יש בזה (איסור גמור מן הדין, שאסור לגרום חיוב ברכה כשאפשר לפוטרה בברכה אחרת, כמו שנתבאר בסי' [ר]ט"ו...)). קו"א שם ס"ק ד (כשמתכוין להשלים ק' ברכות, שהוא הכרח גמור מדינא דגמרא, דתניא חייב אדם לברך ק' כו'). סדר ברה"נ פ"ג הט"ו (ויש חולקים בזה. ויש לסמוך עליהם בשבת ויום טוב, כדי להשלים מנין מאה ברכות).
38. שבלי הלקט סי' א בשם גאון (ולגאון אחר זצ"ל מצאתי ... וכנגדן אנו ממלאין בשבת י' קורין בתורה, ז' בשחרית וג' במנחה, שהן כ' ברכות אחת לפניה ואחת לאחריה, ט' ברכות למפטיר). יראים סי' רנה (ונראה הדבר, שלי"ד ברכות של ז' קורא בתורה וא' של מפטיר, עולין לחשבון לשומעיהן). המנהיג דיני תפילה סי' א (ואני אומר כי לפי מה שאמרו חכמים גדול העונה אמן יותר מן המברך, ישלימם הנזהר לענות אמן אחר הקוראים בתורה שחרית ומנחה, שהן אחד עשר עם המפטיר, והן כ"ב ברכות, וברכות האפטרה חמש). רא"ש ברכות פ"ט סי' כד (וגם יכוין אדם בשבתות וימים טובים לברכת הקורא בתורה והמפטיר, ויענה אמן, ויעלו לו להשלים מנין ברכות). ב"י ( וכתוב בשבלי הלקט (סי' א) בשם גאון, דמשלימין הברכות עשרים בשבת שקורין בתורה ז' בשחרית וג' במנחה, ומברך כל אחד אחת לפניה ואחת לאחריה, הרי עשרים ברכות, והמפטיר מברך שבע. וכן כתוב בהגהות מיימוניות פ"ז מהלכות תפלה (אות פ) בשם רא"ם (יראים סי' רנה), דברכות שמברכין הקוראים בתורה וברכות המפטיר עולין לשומעיהן לחשבון. וכן כתב הרא"ש בסוף פרק הרואה (סי' כד)). סדר היום שם ( יום השבת ... צריך בעל נפש להזהר כדי להשלים, ולכוין בכל הברכות העולים לקרות בתורה ובז' ברכות של מפטיר, ויעלו לו). ולא נזכר כאן שמיעת ברכות חזרת הש"ץ, כי שמיעתן מועילה רק בלית ברירה, כדלקמן לענין יוהכ"פ (והשאר יכוין בשמיעת הברכות בחזרת הש"ץ). וראה שו"ע אדה"ז המבואר.
39. סעיף ז (צריך לכוין לברכות הקוראים בתורה ולברכות המפטיר ויענה אחריהם אמן, ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחיסר מנינם בשבת, אם אין לו פירות הרבה להשלים בהם, כמ"ש בסי' מ"ו. ועיין סי' ר"צ). וסי' רצ ס"ז (צריך להרבות בפירות ומגדים ומיני ריח אם יש לו, כדי להשלים מנין מאה ברכות, אף ששמע הברכות של קריאת התורה וההפטרה, כמו שנתבאר בסי' מ"ו).
40. מ"א שם ( וגם צריך שיכוין וישמע, וכמ"ש סי' רפ"ד. דהא דמי למי שמחויב בברכה דצריך שישמע, כמ"ש סי' קכ"ד עיי"ש) . פרי חדש ס"ג (מה שכתב על ברכת התורה וההפטרה, דכיון שיכול לענות אמן אעפ"י שלא שמע, דומיא דאלכסנדריא של מצרים (סוכה נא, ב), הכא נמי נפיק ידי חובת אותה ברכה. ליתא לענ"ד, וכמו שאכתוב בסימן קכ"ד (אות ח) בס"ד). וכדלקמן סי' קכד סי"א (שאם הוא חייב באותה ברכה ורוצה לצאת בה ידי חובתו, צריך שישמע אותה מפי המברך, ואם לאו, אף שיודע איזה ברכה היא, הרי זו אמן יתומה).
41. מ"א שם ( ומ"ש סי' רפ"ד ס"ג דיוצא כששומע ברכת התורה והמפטיר, היינו מי שאין לו פירות ... אחר כך מצאתי בכנסת הגדולה בשם מהר"מ מטראני ח"א סי' קי"ז וק"פ גם כן, דאין יוצא בשמיעת הברכות אלא מי שאין לו פירות) . וכנסמן לעיל (הערה לז ).
42. סדר היום שם (ביום הכיפורים ... ראיתי טוב ליקח מעט בשמים או הדס, ומשעה לשעה יריח בה ויברך ). מ"א שם ( בסדר היום כתוב דיש להריח) . וכן הוא לקמן סי' תריב ס"ז (מותר להריח כל מיני ריח ביום הכיפורים ... ואדרבא, טוב להריח כדי למלאות מנין מאה ברכות).
43. של"ה יומא סוף עמוד התשובה רכט, א (ומה שכתב להריח בכל שעה ושעה ולעשות ברכת הריח, תמיהני עליו ... זה המביא דבר המריח, ודעתו להריח בו כל היום, איך מברך עליו שנית). מ"א שם ( אך אי אפשר לברך כל פעם, אם לא בהיסח הדעת. עסי' רי"ז).
44. בשו"ע שם ס"א (ישב שם כל היום, אינו מברך אלא אחת. נכנס ויוצא נכנס ויוצא, מברך על כל פעם. ודוקא שלא היה דעתו לחזור, אבל היה דעתו לחזור לא יברך). וראה גם סדר ברכת הנהנין פי"א ה"י (בשמים ... כשמונחים בחנות שנמכרים שם ... המוכר מברך בפעם הראשונה שנכנס ונהנה מהריח).
45. של"ה שם (מכל מקום מה דאפשר לעשות יעשה, דהיינו שיכוין בברכותיו במאד, ויכוין בברכות של השליח צבור מכל התפילות ... אז יעלו לו מאה ברכות), ומסכת תמיד רנו, ב (וחייב אדם שלא לדבר בעוד ששליח צבור מחזיר התפילה, ושיכוין לשמוע ברכותיה, ושומע כעונה, הרי תשע עשרה ברכות אחרות ... קל וחומר שמחוייב לעשות כן בשבתות וימים טובים, שחסרים הרבה ברכות, וקל וחומר בנו של קל וחומר ביום הכפורים).
46. מ"א שם ( ומי שמפסיק מבעוד יום התענית, חסר עוד ח' ברכות מסעודה אחת, אפשר שיוצא כששומע חזרת התפלה מהש"ץ).
47. ברכות ס , ב (כי מתער אומר, אלהי נשמה שנתת בי טהורה אתה יצרתה בי אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי רבון כל העולמים אדון כל הנשמות ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים. כי שמע קול תרנגולא לימא ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. כי פתח עיניה לימא ברוך פוקח עורים. כי תריץ ויתיב לימא ברוך מתיר אסורים. כי לביש לימא ברוך מלביש ערומים. כי זקיף לימא ברוך זוקף כפופים. כי נחית לארעא לימא ברוך רוקע הארץ על המים. כי מסגי לימא ברוך המכין מצעדי גבר. כי סיים מסאניה לימא ברוך שעשה לי כל צרכי. כי אסר המייניה לימא ברוך אוזר ישראל בגבורה. כי פריס סודרא על רישיה לימא ברוך עוטר ישראל בתפארה ... כי משי ידיה לימא ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים. כי משי אפיה לימא ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי שתרגילני בתורתך ודבקני במצותיך, ואל תביאני לא לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון, וכוף את יצרי להשתעבד לך, ורחקני מאדם רע ומחבר רע, ודבקני ביצר טוב ובחבר טוב בעולמך, ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ותגמלני חסדים טובים, ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל). תשובת רב נטרונאי סי' ט, ובאוצר הגאונים ברכות סי' שסט (ומשמע דכל אחת ואחת [ראויה] לומרה בעתה ובמקומה). המנהיג דיני תפלה סי' א (שמתוך התלמוד בפרק הרואה נראה, שכל אותן הברכות שלפני ברוך שאמר, צריך אדם לברך כל אחת בשעתה). טור (דמלישנא דגמרא משמע שצריך לומר כל אחת ואחת בשעתה). ומה שתיקנו הגאונים לומר כל הברכות אחר נטילת ידים – יתבאר לקמן ס"ג.
48. גמרא שם. רמב"ם הלכות תפלה פ"ז ה"ג (בשעה שייקץ בסוף שנתו מברך והוא על מטתו כך, אלהי נשמה). טור ושו"ע ס"א (כשיעור משנתו יאמר אלהי נשמה). עיין לעיל סי' ו ס"ז (מיד שניעור משנתו צריך לברך אלהי נשמה מדינא דגמרא ... ומכל מקום טוב לסמכה לברכת אשר יצר), וס"ח (המשכים לקום ויודע שיצטרך עוד לישן פעם ב' שינת קבע, יאמר אלהי נשמה בלי חתימה ... וכשיקום בפעם ב' יאמר אלהי נשמה כו' עם חתימתה).
49. גמרא שם. טור ושו"ע שם.
50. גמרא שם. טור ושו"ע שם. עמק ברכה סדר ברכות השחר אות ט, הובא בשל"ה מסכת חולין קכח, ב (כי מתער אינש משנתו ורוצה לקום ממטתו, בראשית הכל לובש חלוקו, כמ"ש הטור שילבשנו בעודו שוכב, על כן ראוי לברך תחלה מלביש ערומים). והוא בטור ושו"ע רס"י ב (לא ילבש חלוקו מיושב, אלא יקח חלוקו ויכניס בו (ראשו) וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום שהוא מכוסה). וכן הוא לעיל סי' ב מהדורא קמא ס"א ( מי שישן ערום בלא חלוק, כשיקום, טוב ליזהר שלא ישב ואחר כך ילבש חלוקו, שמיד כשישב הוא מגולה, אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום הוא כבר מכוסה ). ומהדורא בתרא ס"ב ( כשיקום משינתו, ילבש חלוקו מעט מעט תחת הסדין בעודו שוכב, בענין שלא יהיה מעט מבשרו מגולה אפילו רגע אחד שלא לצורך) . לבוש כאן ס"ב (וכי ילבוש כתנתו, בעודנו שוכב). ולכן כאן מקדים מלביש ערומים למתיר אסורים וזוקף כפופים, שכן הישן ערום יושב וזוקף אחר שלובש חלוקו. אבל בסדור מלביש ערומים הוא אחר פוקח עורים ומתיר אסורים, שכן הישן בכסות לילה לובש שאר בגדיו אחר כך. וכן הוא לקמן ס"ה (וכן לענין פוקח עורים ומלביש ערומים), ושם יתבאר (הערה סד ).
51. גמרא שם. טור ושו"ע שם.
52. ס' הפרדס לר' אשר ב"ר חיים שער ט פ"ד (ול[ד]ידי קשיא לי טובא בהני ברכות, דאמרינן כי מנח ידיה על עינא [מברך] בא"י אמ"ה פוקח עורים, דהא אמרינן במסכת שבת פרק שמונה שרצים (קח, ב), יד לעין תיקצץ, כלומר בלא נטילה, מפני שרוח רעה מצויה בידים טמאות בשחרית ומסמא את העינים. וכן פרש"י ז"ל התם. יש לי לומר בדוחק, דהכא מיירי שהעביר הידים בעיניו על ידי הסדין, דאפשר דעכשיו לא אכפת לן. כן נראה לי). עמק ברכה שם, הובא בשל"ה שם (מעביר ידו על עיניו על ידי סדין או כתונת, רוצה לומר, דבידו אסור לנגוע קודם שנטל, משום סכנה, כמ"ש באו"ח סי' ד). ט"ז ס"ק א (דכאן מיירי שמניח ידיו על עיניו אחר שישים מלבוש על ידו, ודרך המלבוש הוא מניח ידו). מ"א ס"ק א (כשיניח ידיו, פירוש על ידי מפה, דאסור להניח ידיו על עיניו קודם נטילה, כמ"ש סי' ד'). והוא כדלעיל סי' ד מהדורא קמא ס"ה ( וקודם שיטלם על דרך שנתבאר, לא יגע בידיו ... לעינים, שלא יסתמא), ומהדורא בתרא ס"ב (הזהירו מאד שלא ליגע ביד קודם נטילה, לא לעין). וראה חקרי הלכות ח"ו ע' ו. קובץ הערות וביאורים תשעו ע' 55. ואף שנתבאר לעיל סי' א מהדורא קמא ס"ז (חכמי הזוהר הזהירו מאד שלא ... ליגע במלבושיו קודם נטילת ידים), ומהדורא בתרא ס"ז (בזוהר החמירו מאד ... שלא ליגע במלבושיו ... קודם נטילת ידים). ואם כן איך יכול ליגע בלבושיו קודם נטילת ידים. ואף בלאו הכי אין לברך ברכות השחר לפני נטילת ידים, כדלעיל שם ( בזוהר החמירו מאד שלא לברך ... קודם נטילת ידים שחרית). הנה כאן מיירי מדין התלמוד, וכדלעיל סי' ד מהדורא קמא ס"ה-ו , ומהדורא בתרא ס"ב, שלא הוזכרה חומרה זו האמורה בזוהר (רק האמור בתלמוד). וראה דובר שלום ע' לט.
53. גמרא שם. טור ושו"ע שם. ב"י (מפני שמניע עצמותיו שהיו כל הלילה ככפותים).
54. גמרא שם. טור ושו"ע שם. ב"י (מפני שהיתה קומתו כפופה כל הלילה).
55. גמרא שם. טור ושו"ע שם. ופירש באבודרהם (ואנו מברכין על רקיעת הארץ מפני שהיא מצרכי בני אדם, שהבורא יתברך נתן כח שטח הארץ על המים, ואף על פי שהמים גבוהים מן הארץ, הקוה אותם אל מקום אחד ונראית היבשה, לחיות החיים והצמחים עליה).
56. גמרא שם. טור ושו"ע שם. מ"א ס"ק ב (ויש אומרים צרכָי לשון רבים. ולי נראה דאין לשנות הנוסחא, דהא איתא בטור דקאי אנעילת מנעלים, שהם צורך האדם). ובימים שאין נועלים מנעלים, נתבאר בפסקי הסדור ס"ג (בתשעה באב וביום הכיפורים אין אומרים ברכה זו), ושם נסמן (הערה ה ).
57. גמרא שם. טור ושו"ע שם. וכן הנוסח בסידור. והוא ע"פ תהלים לז, כג (מה' מצעדי גבר כוננו). והטעם שברכת שעשה לי כל צרכי היא לפני ברכת המכין מצעדי גבר – יתבאר לקמן ס"ה.
58. ראבי"ה ברכות סי' קמו (כי מהלך אומר ברוך אשר הכין מצעדי גבר). אגודה ברכות סי' רי (כדסגי, אשר הכין מצעדי גבר). מ"א ס"ק ג (ובאגודה כתוב אשר הכין). והיינו בלשון עבר, כמו ברכת "שעשה לי כל צרכי". ולא נתפרש הטעם שברכות אלו בלבד הן בלשון עבר.
59. גמרא שם (אסר המייניה). טור ושו"ע שם (כשחוגר חגורו).
60. רא"ה ברכות ס, ב. הובא בב"י (כי אסר המייניה, פירוש הוא האבנט שהוא צריך לאזור). אבודרהם בשם ה ראב"ד (דהיינו כשלובש המכנסים). רמ"א ס"א (או לובש האבנט).
61. ב"י בשם הרא"ה שם ( כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה) . רמ"א שם ( המפסיק בין לבו לערוה).
62. גמרא שם (כי פריס סודרא על רישיה). תוספות ברכות ס, ב ד"ה כי פריס סודרא על רישיה (והוא הדין לכל כובע ולכל כסוי). טור ושו"ע שם (כובע או מצנפת). וראה לעיל סי' כה ס"ט ( הרא"ש ז"ל היה מברך ברכות השחר עד עוטר ישראל בתפארה, והיה מניח תפילין, ואחר כך מברך עוטר ישראל בתפארה, כדי ליתן שבח והודיה בברכה זו גם על התפילין שהם נקראים פאר).
63. ב"י (ולפי שישראל הם המצווין בכך כדי שיהא מורא שמים עליהם, אנו מברכים עוטר ישראל). לבוש ס"ב (וטעם שתי ברכות אלו שפורט בהן לומר ישראל, מה שאין כן בשאר ברכות, נראה לי מפני שישראל דווקא מצווין בהן ומוזהרין בהן יותר, כי בחגורת חגורה עיקר כוונתם כדי שלא יהא לבם רואה את הערוה, מה שאין כן דעת שאר האומות, שאע"פ שהן גם כן חוגרים חגורה, אין כוונתם לצניעות שלא יהא לבם רואה את הערוה, אלא שיהיו מזורזים בגבורתם יותר, שכן היא טבע החגורה מזרזת את האדם יותר ... וכן במצנפת וכובע אין כוונת האומות ככוונת ישראל בשוה, שהאומות אין כוונתם אלא להגין על הראש מפני הקור או החום, וכשירצו הם הולכים בגילוי הראש ואין מקפידין בזה, אבל כוונת ישראל אינו אלא מפני שיהא מורא שמים עליהם, דקיי"ל שאסור לילך בגילוי הראש או לפחות מדת חסידות הוא ... לפיכך מברכין עוטר ישראל בתפארה, כלומר שגם זה השלימות יש לנו). ט"ז ס"ק ב (הזכיר ישראל בברכה זו, וכן בעוטר ישראל, משא"כ באחרות. הטעם, שהשאר הן להנאת העולם, שהכל שוין בהם, משא"כ באלו שנים, הם בישראל לחוד משום צניעות, דחגורה היא משום שלא יהא לבו רואה את הערוה, כמ"ש ב"י, וכובע היא משום צניעות).
64. ב"י בשם הרא"ה (הוא האבנט, שהוא צריך לאזור כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה), וכדלקמן רס"י עד (והחכמים הוסיפו שהמקומות אשר ה' שוכן בהם בקרבנו, שהם ראשו ולבו של אדם, הקורא או מתפלל צריך גם כן שלא יהיו רואים את הערוה, דהיינו שלא יהיה עם הערוה תחת מכסה אחד בלי הפסק וחציצה ביניהם).
65. שבת קנו , ב (אמרה ליה, כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא). וכדלעיל סי' ב מהדורא קמא ס"ז (ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש, ומדת חסידות שלא ילך אפילו פחות מד' אמות, ושלא לישב כלל בגילוי הראש. ואפילו קטנים נכון לכסות ראשם, כי היכי דתיהוי עלייהו אימתא דשמיא). מהדורא בתרא שם ס"ו (ומדת חסידות שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש). לקמן סי' צא ס"ג (ומדת חסידות הוא שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש). וראה פסקי דינים צמח צדק סי' ב. אגרות קודש חי"א אגרת ג'תשיב.
66. גמרא שם. טור ושו"ע שם. ונוטל ידיו אחרי כל ברכות השחר, אם היה ישן במלבושיו, כדלעיל שם סי' ד מהדורא קמא ס"ג (אינו צריך אפילו לנקות את ידיו אם שכב במלבושיו, ויכול לברך כן בלי נטילת ידים כל ברכות השחר, דסתם ידים שאינו יודע להם שום טומאה אינן פסולות לברכה). ואף דמיירי הכא שישן ערום תחת הסדין (כדלעיל הערה מח ). מכל מקום בזמניהם נזהרו גם הישנים ערום שלא ליגע במקומות המטונפות שבגופם, כמבואר בס' הפרדס (לרבינו אשר ממונתשין) שער ט פ"ד (דשאני בימיהם שהיו קדושין בתכלית הקדושה, דאפילו כשהיו שוכבים ערומים על מטתם היו ידיהם נקיות), ובלבוש ס"ג (והיינו בימיהם שהם היו מתנהגים בטהרה ובקדושה אפילו בלילה, והיו ידיהם נקיות בכל עת אפילו מיד שנתעוררו משנתם). וראה מה שדנתי בזה בקובץ הערות וביאורים תשעט ע' 92. אמנם תקנו הגאונים, שלא לסמוך על זה, ונוטלים ידים לפני כל הברכות האלה, כדלקמן ס"ג (עכשיו מפני שאין הידים נקיות), ושם נסמן (הערה סט ). וכל זה מדין התלמוד, משא"כ לפי הזוהר, אף אם ישן במלבושיו ונזהר שלא ליגע במקומות המטונפים, מכל מקום צריך ליטול ידיו לפני כל הברכות האלה, כדלעיל (הערה נ ) . וטעם נוסח ברכה זו נתבאר לעיל סי' ד מהדורא קמא ס"א ( וכיון שצריך ליטול ידיו מן הכלי דוקא, לכן יברך על נטילת ידים, ולא על רחיצת ידים, מפני שהכלי שממנו נוטלין לידים נקרא נטלא בלשון חז"ל).
67. כן הוא בגמרא ובטור ושו"ע, ולקמן ס"ח (גומל). אבל לעיל ס"א (הגומל). וכן הוא לקמן סי' קי ס"ז, ובנוסח הסידור ונוסח סדור האריז"ל (ר' שבתי ור' יעקב קאפיל).
68. תוספות ברכות מו, א ד"ה כל (יהי רצון למי היא סמוכה. ואומר רבינו תם שהיא מן הברכה ברוך אתה ה' המעביר שינה מעיני וכו'. וצריך לומר ויהי רצון). טור ושו"ע ס"א (אין לענות אמן אחר המעביר שינה מעיני, עד שיחתום גומל חסדים טובים לעמו ישראל, שהכל ברכה אחת היא). לבוש ס"א (וצריך לומר ויהי בוי"ו, מפני שברכה אחת היא עם המעביר שינה). וכעין זה בברכת התורה (לדעה אחת), כדלקמן סי' מז ס"ה.
69. כדלקמן סי' קפח ס"ד (שהחתימה ... מעין הפתיחה). וכן צריך שיהי' סמוך לחתימה, כדלקמן סי' נט ס"ו (שצריך לומר מעין פתיחה וחתימה סמוך לחתימה), ושם נסמן (הערה סח ).
70. תוספות שם (ואם תאמר, והלא כל הברכות כולן צריך לומר בחתימתן מעין פתיחתן, והא ליכא. ויש לומר, דשפיר הוי מעין פתיחה סמוך לחתימה מהמעביר, דסמוך לחתימה איכא ותגמלני חסדים טובים, והיינו גמילות חסדים שהקב"ה מעביר שינה מן האדם ומחדש כחו). מ"א ס"ק ה (ואף על גב דבעינן מעין פתיחה סמוך לחתימה. יש לומר, דתגמלני חסדים טובים היינו החסד שעושה הקדוש ברוך הוא שמעביר חבלי שינה מעיניו).
71. שו"ת ר' נטרונאי ריש סי' ט (משום הטינו[ף כך ה]לכה, כיון שנינער אדם משנתו, אסור לברך אפילו ברכה אחת עד שירחוץ ידיו ... כיון שעומד אדם משנתו ניפנה ומתקן עצמו ונוטל ידיו ופניו ורגליו ומברך). סדר רב עמרם גאון (וסדר אלו מאה ברכות, כך השיב רב נטרונאי ב"ר הילאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא לבני קהל אליסאנה, על ידי מר רב יוסף מאור עינינו, לברך כל אחת ואחת בשעתה כמו שמפורש בפרק הרואה, אי אפשר מפני טנופת ידים העסקניות העשויות למשמש. אלא כשניעור משנתו רוחץ פניו ידיו ורגליו כהוגן, לקיים מה שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל). רא"ש פ"ט דברכות סי' כג (והאידנא נהגו לברך אלו הברכות על הסדר אחר שנטל ידיו, דכל זמן שאין ידיו נקיות אין לברכן). טור ושו"ע ס"ב (עכשיו, מפני שאין הידים נקיות). ולפי חומרת הזוהר, הוא לא רק בישן ערום תחת הסדין, אלא אפילו בישן בבגדיו . ונתבאר לעיל (הערות נ . סד ).
72. סדר רב עמרם (ומנהג כל ישראל בספרד, היא אספמיא [ספניא], כך הוא, להוציא למי שאינו יודע, שליח צבור, כהשיב רב נטרונאי בר הילאי). המנהיג דיני תפילה (וכן כתב רב עמרם זצ"ל, מנהג כל ארץ ספרד להוציא את מי שאינו בקי, מתחיל החזן בקול רם כל הברכות על הסדר, והן עונים אמן על כל ברכה וברכה ויוצאין ידי חובתן, דגדול העונה אמן יותר מן המברך). טור ושו"ע שם (עכשיו, מפני שאין הידים נקיות, וגם מפני עמי הארצות שאינם יודעים אותם, נהגו לסדרם בבית הכנסת, ועונין אמן אחריהם, ויוצאים ידי חובתן). והיינו שמפני שאין הידים נקיות, נוטלים אותן לפני ברכות השחר, ומפני שאינם יודעים אותן נהגו לסדר אותן בבית הכנסת. וכן הוא לעיל סי' ו ס"ב (יש נוהגים ... ממתינים לברך על נטילת ידים עד בואם לבית הכנסת, ומסדרין ברכות על נטילת ידים עם שאר ברכות השחר), וס"ט (ומברך גם כן כל ברכת השחר, ועונין אחריו אמן). והיינו כשיש ט' שומעין ועונין אמן, כדלקמן סי' נט ס"ד (ומכל מקום אינו מוציא אלא ש"ץ את הצבור, דהיינו כשיש שם ט' השומעים ועונין אמן. אבל כשאין ט' שומעין, יחיד הוא, ואין יחיד מוציא את היחיד אפילו מי שאינו בקי, אלא בברכת הנהנין וברכת המצות וכיוצא בהן משאר כל הברכות, חוץ מברכת קריאת שמע וכל ברכת השחר, שהן ברכות שבח והודאה, ונתקנו לאמרם בפיו או שישמע אותן ברוב עם, שהיא הדרת מלך כשט' שומעין מאחד ועונין אחריו אמן). וראה גם לקמן ס"ח. ומנהג חב"ד לאמרם בבית, כמבואר באגרות קודש חי"ט אגרת ז'שפח (לכתבו בהנוגע לאמירת ברכות השחר בצבור, – ידוע מנהגנו לאומרם בבית, ובפרט בתקופתנו שכמה זמן בין הקימה לביאה לבית הכנסת, ובינתים אי אפשר שלא יבטא דבר תורה וכו'). וראה אגרות קודש חי"ח אגרת ו'תשעד.
73. פסחים ז, ב (כל המצות מברך עליהן עובר (קודם, רש"י) לעשייתן). וכן הוא לעיל סי' ו ס"ה. סי' כה סי"ז. לקמן סי' ס ס"ב. סי' קנח סט"ז. סי' קסז סי"א. סי' רסג ס"ח. סי' שסו סי"ח. סי' תלב ס"ה. סי' תרלט סט"ז. סי' תרמג ס"ב. סי' תרנא סי"ז. ואם כן איך דוחין ברכות אלו עד אחר נטילת ידים, ועד שבאים לבית הכנסת.
74. שו"ת מן השמים סי' יב (על הברכות שמברכין בכל שחרית ... אין לחוש עליהן לברכן קודם לעשייתן). רא"ש שם (והא דאמרינן כל הברכות כולן מברכים עליהם עובר לעשייתן. היינו ברכת המצות, שאומר בהן וצונו, צריך לברך להקדוש ברוך הוא תחלה על מה שצונו וקרבנו לעבודתו. אבל ברכה של הודאה ושבח כגון אלו, יכול לברך אחר כן). לבוש ס"ג. וראה לקמן סי' נב סוף ס"א (אחר התפלה ... יאמר כל הברכות שמחויב לברך בבקר, כמו שנתבאר בסי' מ"ו).
75. רמב"ן פסחים ז, ב. הובא ב ר"ן פסחים ד, א, וב ב"י (ואם ברכת השבח הם, כגון אותם שבפרק הרואה, ודאי לאו עובר לעשייתן מברכין אותן אלא לאחר מכאן, שאין ראוי לומר כשיתקרב לראות הים הגדול יהא עוצם עיניו ומברך ורואה, אלא רואה ומברך, וכן בכולן. ולפיכך נהגו לסדר סדר ברכות של שחרית בבית הכנסת, שאע"פ שישמע התרנגול בחצי הלילה מברך עליו בשחר, דכיון דלאחר כן מברך, לא נתנו בהם חכמים שיעור תכיפה). וראה לקמן סי' מז ס"ט. ומה שהובא בסדר ברכת הנהנין פי"ג הי"ז (היה יושב במקום לא טהור ושמע קול רעם או ראה ברק, אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור לסיום הרעם או הברק, צריך לצאת ולברך ... ואחר כדי דיבור אין לברך על העבר). והוא מהירושלמי ברכות פ"ט ה"ב (היה יושב בבית הכסא ... אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור יצא, ואם לאו לא יצא). הקשו כן הרמב"ן והר"ן שם (ומיהו בירושלמי אמרו במסכת ברכות גבי ברקים, היה יושב בבית הכסא ... אם יכול הוא לצאת ולברך בתוך כדי דבור יצא, ואם לאו לא יצא. נראה מזה שאין ברכת השבח אלא בתוך כדי דבור של ראיה ושמיעה). ותרצו (נראה לי, שסדר ברכות הללו של שחרית ברכות שבח הן על נוהג העולם, ואפילו לא שמע שכוי מברך עליו, וכן בכולן). אלא שב' דעות בזה ויתבארו לקמן ס"ז.
76. מנחות מג, ב (היה רבי מאיר אומר, חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום, אלו הן ש[לא עשאני גוי], שלא עשאני אשה ... שלא עשאני עבד). טור ושו"ע ס"ד (צריך לברך בכל יום שלא עשאני גוי, שלא עשאני עבד, שלא עשאני אשה). בדפוסים שנגעה בם יד הצנזור שינו "שלא עשאני גוי" אל "שעשאני ישראל". וכתב המ"א ס"ק ט (שינוי מן המדפיסים, וצריך להיות שלא עשני עכו"ם). וכן הוא בשל"ה חולין קכח, א (ואפשר המדפיסים שינו הלשון כאן מפני היראה של גלויות).
77. תשובת ה רמ"ה , הובאה באבודרהם, ובארחות חיים דין מאה ברכות סי' ח, וב ב"י (השבוי מברך שלא עשני עבד, שלא תקנו ברכה זו מפני העבדות עצמה, אלא מפני שאין העבד חייב במצות כישראל, ואינו ראוי לבא בקהל, ופסול לכמה דברים). וכדלעיל סי' יז ס"א (וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים ועבדים פטורים ממנה). לקמן סי' קפו ס"א (שכל מצוה שהאשה פטורה גם העבד פטור). ומכל מקום מברכת גם האשה "שלא עשני עבד", וכדאמרינן מנחות שם (עבד היינו אשה. עבד זיל טפי).
78. יבמות כב, א (גר שנתגייר כקטן שנולד דמי), ושם כג, א (לכי מגיירה, גופא אחרינא היא). דרכי משה ס"ק ג (ונראה דגר יכול לברך שעשני גר). רמ"א ס"ד (גר יכול לברך כן). ט"ז ס"ק ה (ונראה טעם רמ"א, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וכדאמרינן פ"ב דיבמות דף כ"ג, לכי מגייר, גופא אחרינא הוא, ממילא הוה שפיר עכשיו עשיה חדשה כאלו בראו הוא ית' עכשיו מחדש). ודעה הב' (שלא יברך שעשני גר) תתבאר לקמן בהמשך הסעיף.
79. תשובת הרמ"ה שם (שברכות אלו אינם אלא על תחלת ברייתו של אדם, לפיכך הגר אינו מברך שלא עשני גוי, כל שלא היתה הורתו ולידתו בקדושה). רמ"א שם (אבל לא יאמר שלא עשני גוי, שהרי היה גוי מתחלה). ודעה הב' (שיברך שלא עשני גוי) תתבאר לקמן בהמשך הסעיף.
80. שפטור מכל המצות.
81. ב"ח (הגר מברך ... שלא עשני עבד). מ"א ס"ק י (ואף על גב דתחלת בריאה היה גרוע מעבד. מכל מקום אילו היה עבד לא היה יכול להתגייר אלא אם כן שחררו רבו). ומעלה נוספת של הגוי, תתבאר לקמן ס"ה (שיש מעלה בגוי שאינה בעבד, שהעבד אין לו יחוס, שאין זרעו מיוחס אחריו אלא אחרי האם).
82. של"ה חולין קכח, ב (דצריך לברך בכל יום שעשני יהודי ... וחס חלילה פה קדוש יאמר דבר זה, בשכבר ידעת, כי מי שבירך שעשני יהודי ואחר כך בירך שלא עשני עבד ושלא עשני אשה, הוא כמו ברכה לבטלה). ב"ח (ונראה דאינו יכול לברך גם כן שעשני יהודי, דמה שנכנס לדת יהודית הוא על ידי בחירתו שמסר הקדוש ברוך הוא ביד האדם, ולא שייך לומר שהוא יתברך עשאו גר שקבל דת משה וישראל ... ודלא כהגהת שולחן ערוך שכתב שהגר יכול לברך שעשני יהודי דליתא). הובא במ"א ס"ק י (ושל"ה וב"ח כתבו דלא שייך לומר כן, דמה שנעשה גר היה מצד בחירתו שבחר בדת ישראל, לכן לא יברך ברכה זו).
83. מצת שמורים כוונת הברכות (גם בחיים חיותו אפשר לאדם להתעבר מאלו השלשה גוי עבד ואשה, כי בכל לילה עולה נשמתו למעלה לתת דין וחשבון לפני קונו, והנה לפי מעשיו כך דנין אותו, לפעמים נותנים לו איזו נשמה בסוד העיבור של גוי או של עבד או של אשה ... צריך לכוין בברכתו כמו שלעבר, לא נכנס בגופו שום נשמה מהשלשה הנ"ל).
84. מ"א שם (ולפי מה שכתבו המקובלים שהברכות הללו מברכין על יציאת נשמתו בלילה שלא נדבק בה נשמת עכו"ם או עבד, אם כן גם גר יכול לברך כן). והיינו לברך שלא עשני גוי.
85. טור ושו"ע שם (והנשים מברכות שעשאני כרצונו). ורבינו לא הביאה בסידורו. וראה אגרות קודש ח"כ אגרת ז'תק. יגדיל תורה (נ.י.) לג ע' קח. לד ע' קעו. לה ע' רמח. לו ע' שיג. סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' לח.
86. לבוש ס"ה (ואשה, במקום שלא עשני אשה מברכת שעשאני כרצונו, והיא כמו שמצדיקה עליה את הדין על הרעה), וכדאמרינן ברכות נד, א (מברך על הרעה מעין על הטובה). טור ושו"ע סי' רכב ס"ג (חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה, כדרך שמברך בשמחה על הטובה). לקמן סי' קיג ס"ט (שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה).
87. שו"ת רב נטרונאי גאון סי' ט (ונוטל ידיו ופניו ורגליו, ומברך על הסדר), הרי שאף שמברך אותן אחר נטילת ידים, מברך כסדר שהתחייב בהן. המנהיג דיני תפלה סי' א (ירחץ פניו ידיו ורגליו כהוגן ... אז יסדרם במקדש מעט על הסדר, כך כתב רבי' נטרונאי ז"ל ... כתב רב עמרם זצ"ל מנהג כל ארץ ספרד להוציא את מי שאינו בקי, מתחיל החזן בקול רם כל הברכות על הסדר, והן עונין אמן), הרי שגם כשמברכין אותן בבית הכנסת, אחר נטילת ידים, מברכין אותן כסדר שהתחייבו בהן. לבוש ס"ד (ומסדרין אותן בבית הכנסת כמו שסדרנום למעלה, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון).
88. מ"א ס"ק ב (ולי נראה דהכל לפי הזמן והמקום).
89. ובקונ' השלחן הגיה "שעשה" כבסעיף ב.
90. רמב"ם הל' תפלה פ"ז ה"ו (כשלובש נעליו מברך שעשית לי כל צרכי. כשמהלך לצאת לדרך מברך המכין מצעדי גבר). רא"ש פ"ט דברכות סי' כג (וכי מסיים מסאני, אומר ברוך שעשית לי כל צרכי, וכי מסגי, אומר ברוך המכין מצעדי גבר). טור ושו"ע ס"א (כשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי. כשהולך יברך המכין מצעדי גבר). וכגון במקום שקרקע הבית אינה מרוצפת והולכים גם בבית במנעלים. וכדלעיל ס"ב (וכשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי ... וכשהולך יברך המכין מצעדי גבר).
91. נוסח הגמרא שלנו ברכות ס, ב (כי מסגי, לימא ברוך המכין מצעדי גבר. כי סיים מסאניה, לימא ברוך שעשה לי כל צרכי). ב"ח (בספרים שבידינו כתוב איפכא, תחלה ברוך המכין מצעדי גבר ואחר כך ברוך שעשה לי כל צרכי, וכך היה כתוב בכל הסדורים שלנו, וכך סדרן הרוקח בסימן ש"ך והאגודה בפרק הרואה (סי' רי) והסמ"ג (עשין כז) בסוף הלכות ברכות ריש דף קי"ד). וכן הוא בסידור. וכגון במקום שקרקע הבית מרוצפת ואין נועלים מנעלים אלא כשיוצאים לדרך.
92. כדלעיל ס"ב (וכשלובש חלוקו והוא מושכב – יברך, מלביש ערומים. וכשיניח ידו על עיניו, דרך חלוק (אבל שלא דרך החלוק אסור להושיט יד לעין קודם נטילת ידים, כמו שנתבאר בסי' ד'), יברך פוקח עורים), ונתבאר לעיל (הערה מח ), דהיינו כשישן ערום תחת הסדין ולובש חלוקו תחלה. ואילו בסידור, ברכת מלביש ערומים באה אחרי ברכת פוקח עורים, שכן הישן בכסות לילה, לובש שאר בגדיו אחר שיושב . וראה חקרי הלכות ח"ו ו, ב.
93. סדר רב עמרם גאון (ולא אמרינן מתיר אסורים, דבזוקף כפופים סגי ליה), הובא בטור (וראיתי בסדורי רב עמרם כיון שבירך זוקף כפופים אין לברך מתיר אסורים). הגהות מהר"י אבוהב לטור (הנראה מסברת רב עמרם הוא בדיעבד, אם בירך זוקף כפופין קודם מתיר אסורים, שבכלל הכל החלק, שהנה זקף כפופים הוא שהוא מברך לשם שזקף גופו מכל וכל, והנה בזה נכלל כי הוא זוקף חצי גופו שהוא זוקף על המטה). ב"י (שאף על פי שצריך לברך שתי ברכות אלו, צריך לברך תחלה ברכת מתיר אסורים ... ואם בירך תחלה זוקף כפופים, קאמר רב עמרם שלא יברך אחר כך מתיר אסורים, שלפי שבכלל זקיפת הקומה היא תנועת האברים, ולמה יחזור לברך פעם שנית על זה. וכן כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל). שו"ע ס"ה (אם קדם וברך זוקף כפופים קודם שברך מתיר אסורים, לא יברכנה). ט"ז ס"ק ו (זהו דעת רב עמרם שהביא רבינו הטור, ופירש בו ב"י, שאע"פ שצריך לברך ב' ברכות אלו, צריך לברך תחלה מתיר אסורים ... ואם בירך תחילה זוקף כפופים, אמר רב עמרם שאין לברך אחר כך מתיר אסורים, לפי שבכלל זקיפת הקומה היא תנועת האברים, ולמה יחזור לברך פעם ב' על זה). מגן אברהם ס"ק יא (שכיון שנתן הודאה שנזקף לגמרי, זה בכלל, דמתיר אסורים נתחייב מיד כשיושב).
94. וירא כב, ח. קידושין סח, א (אמר קרא שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור). שם סט, א (עבד אין לו חייס), ופירש"י (אינו מתיחס אחר אביו דכתיב עם החמור, עם הדומה לחמור, כבהמה שאין הולד כרוך אחרי האב).
95. ט"ז שם (הקשה מו"ח ז"ל, לרב עמרם היה לו להזהיר גם כן אם בירך שלא עשני אשה שוב לא יברך שלא עשני עבד, וכל שכן שלא עשני עכו"ם ... ולא תירץ כלום. ולי נראה דלא קשה מידי, דכולהו צריכי ... עכו"ם ועבד נמי צריכי תרוייהו, והוא תלמוד ערוך בפ"ק דב"ק דף ט"ו, לענין חיוב תשלומי ניזקין, דממעט עבדים ועכו"ם, וצריכי, דאי תני עבד, משום דאין לו חייס, דכתיב (וירא כב, ה) עם החמור, עם הדומה לחמור, אבל עכו"ם יש לו חייס, כדכתיב (מלכים ב יג, ג) בן חזאל, אימא לא. ואי קמ"ל עכו"ם, משום דלא שייך במצות, אבל עבד דשייך במצות אימא לא, צריכי, הרי חזינן שיש לכל אחד מעלה על חבירו, ואם כן לא נכלל בו, על כן צריך האדם לתת הודיה שלא נעשה כלל באחד מאלו, אלא מעלה יתירה על כולם).
96. כדלעיל ס"ד (היה יכול להתגייר ולהתחייב בכל המצות, אבל אם היה עבד לא היה יכול להשתחרר אלא אם כן שחררו רבו), ושם נסמן (הערה עט ).
97. ט"ז שם (עבד או עכו"ם, אפשר שישתחרר העבד או יגייר העכו"ם ויהי' חייב בכל המצות, משא"כ באשה, שאי אפשר שתתחייב בכל המצות, על כן אין בכלל אשה עבד או עכו"ם).
98. סמ"ג עשין כז (והנותן ליעף כח). שו"ע ס"ו (יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח). רמ"א שם (המנהג פשוט בבני האשכנזים לאומרה). והוא ע"פ ישעי' מ, כט (נותן ליעף כח).
99. סדר היום כונות ברכת השחר (והיא תקנת הגאונים זלה"ה, להיות שראו תשות הכח שנתרבה בעולם, וראו שיהי' יפה להם לברך זאת על הגמול הטוב שגומל עמנו בכל יום תמיד לחדש כחנו ורוחנו ולהחליף בנו כח לעשות מלאכתנו מלאכת שמים ולעבוד עבודתו). והיינו שתשות כח ירדה לעולם בסוף זמן התלמוד, כדאמרינן הוריות יג, ב (האידנא דחלשא עלמא), ואחרי חתימת התלמוד תיקנו הגאונים ברכה זו. ט"ז ס"ק ז (שנתן הטור טעם לסידורי אשכנז שיש ברכה זאת, שניתקנה על פי הכתוב חדשים לבקרים וכו'). נזכר גם לקמן ס"י (הגאונים ... שתקנו בהנותן ליעף כח).
100. מדרש תהלים כה, א. הובא ב טור (עוד ברכה אחת יש בסדורי אשכנז בא"י אמ"ה הנותן ליעף כח, ונתקנה על שאדם מפקיד נשמתו בערב ביד הקדוש ברוך הוא עייפה מעבודה קשה כל היום ומחזירה לו בבוקר שקטה ושלוה, וע"פ המדרש (שוחר טוב תהלים כה) , חדשים לבקרים רבה אמונתך ( איכה ג, כג), בשר ודם מפקיד פקדון ביד חבירו ומחזירו לו בלוי ומקולקל, אבל אדם מפקיד בכל ערב נשמתו ביד הקדוש ברוך הוא והיא עייפה ומחזירה לו חדשה ורגועה). וכן הוא לעיל סי' ד מהדורא קמא ס"א ( שכל אדם כשהקב"ה מחזיר לו נשמתו נעשה כבריה חדשה, כמ"ש חדשים לבקרים כו', שהאדם מפקיד נשמתו עייפה והקב"ה מחזיר לו חדשה ורגועה, כדי לעבוד להשי"ת בכל יכולתו ולשרתו כל היום, כי זה כל האדם ).
101. אגור סי' פז (ובסדר אשכנז מוסיפין ברכה אחת הנותן ליעף כח, ונתקנה על שאדם מפקיד נשמתו ביד ה' עיפה ומחזירה לו חדשה, לשון הטורים. ואני המחבר קבלתי מרבותי שאין להוסיף עוד על אילו ברכות שנתקנו, רק כמו שנזכרים בגמרא, ועליהן אין להוסיף ומהן אין לגרוע. ואפילו על הברכה מהנותן ליעף כח ראיתי מקטרגים מאחר שאינה נזכרת בגמרא. ובסדר ברכות של בעל סמ"ק אינה נזכרת ברכת ליעף כח, וכן ברוקח בסדר של ברכות). ב"י (אף על פי שיש סמך יפה לברך ברכה זו, מאחר שלא נזכרה בתלמוד איני יודע איך היה רשות לשום אדם לתקנה. ומצאתי שכתב האגור שראה מקטרגים עליה מטעם זה, והרמב"ם וסמ"ק והרוקח לא הזכירוה, והכי נקטינן). שו"ע ס"ו (יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח, ואין דבריהם נראין). ט"ז ס"ק ז (כיון שהברכה ליתא בגמרא, על כן אין לאומרה. וכן כתב רש"ל בתשובות סי' ס"ד). ובשו"ת מהרש"ל שם (וברכת הנותן ליעף כח, גם איני נוהג לאומרה, מאחר שליתא בתלמוד בבלי ולא בתלמוד ירושלמי ... שהרי כתב האשר"י להדיא במסכת בכורות, מיום שנחתם התלמוד אין רשות לשום אדם לתקן ולהוסיף ברכה חדשה, אף לגאונים לית להו רשות, ומשום הכי נראה שלא לאומרה). והוא ב רא"ש בכורות פ"ח סי' ח (אחרי הש"ס לא מצינו שיוכלו לחדש ברכה). לבוש ס"ז בהג"ה (כי אין רשות לשום אדם לתקן שום ברכה שאינה נזכרת בגמרא). סדר היום שם (שאמרו האחרונים שאין כח ביד שום בית דין אחר הגמרא לחדש שום נוסח ברכה, לא קטנה ולא גדולה). וראה לקמן סי' נא ס"ג (ויש מי שאומר, שברכה זו של ברוך שאמר, הואיל ואינה מוזכרת בתלמוד, מפסיקין בה לכל אמן).
102. ט"ז ס"ק ז (ואי אפשר ליישב אלא בדרך זה, דאם יש כבר מנהג לומר אותה הברכה, אין לבטלה אף שלא הוזכרה בפירוש בגמרא, דכבר אפשר שהיה לגאונים שתקנוה סמך מן התלמוד בזה). והיינו שאין לברך ברכה שלא נזכרה בתלמוד, אלא אם כן: (א) תקנת הגאונים. (ב) פשט המנהג לברך אותה. וראה לקמן ס"י ( שלא הוזכרה ברכה זו בתלמוד שלנו ... וגם הגאונים לא מצינו שתקנו בה הזכרת השם כמו שתקנו בהנותן ליעף כח) .
103. כמבואר ברמב"ם הל' ממרים פ"ב ה"ב (בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל). וראה קובץ הערות וביאורים תשעו ע' 58.
104. עמק ברכה ברכות השחר, הובא בשל"ה מסכת חולין קכח, ב (ומפני זה אומר אני פשוט, מה שנמצא כתוב בסידורים שלנו בבקשה המסודרת אחר שבעים ושתים פסוקים, המתחלת בשם ה' אלהי ישראל וכו', שחתומה בברכת ברוך אתה ה' שומע תפלה, וכן חתומין כן קצת שאר תחינות ובקשות הנדפסות במקומות אחרים, טעות הוא מי שחתמה בברכה, כי ברכה זו לא הוזכרה בתלמוד ובפוסקים ואין לה סמך בשום מקום, על כן, המברכה מברך לבטלה). ולענין הזכרת השם בתחינות בלא ברכה ראה לקמן סי' קפח סי"ב.
105. עיטור הל' ציצית שער ג ח"ב (והאומר סומך נופלים, טעות היא. ולפי שמצאנו סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים, הרגילו בכך, ואינו בספרים). לבוש ס"ז בהג"ה (וכל המוסיף על הברכות טעות הוא בידם, שלא תקנו חז"ל יותר, כגון ברכת סומך נופלים וכיוצא בה).
106. תשובות הגאונים החדשות סי' ל, הובא בשבלי הלקט סי' ד (ועל ברכת מגביה שפלים, מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל, שרב עמרם גאון זצ"ל הסיר מגביה שפלים ... שאינה במטבע שטבעו חכמים). ב"י (בקצת סדורים יש ברכה אחרת שאינה נזכרת בגמרא, והיא מגביה שפלים ... נראה בעיני דאין לברך ברכה זו כלל, והמברך אותה טועה הוא ... וכן כתב בשבלי הלקט שרב עמרם גאון הסיר מגביה שפלים). ט"ז שם (בברכת מגביה שפלים שזכר הב"י שאין לומר, שאינה בגמרא, ובזה אין מנהג כלל לאומרה ... ונראה דכיון שאין מנהג ברור גם במגביה שפלים, אין להכניס עצמו בספק בזה, ולא יאמר אותם).
107. אגור הל' ברכות סי' פז (אכן ראיתי בסדורי טלייני וקטאלנ"י וספרדים, הרבה ברכות שלא הוזכרו לא בגמרא ולא בפוסקים, ואין להם ראיה ומנין). שו"ע ס"ז (יש נוהגים לברך ברכות אחרות, נוספות על אלו, וטעות הוא בידם).
108. שו"ע ס"ח (כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן, כגון שלא שמע קול תרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר).
109. האר"י בפע"ח שער הברכות ריש פ"ד (כל הח"י ברכות, שהוא מן הנותן לשכוי עד סוף ברכת התורה ... שאינו חייב בהם ביום ההוא, כגון שלא ישן בלילה ההוא כלל). עטרת זקנים ס"ק ד (אם לא ישן כל הלילה). הובא באלי' רבה ס"ק יב (כתב בגליון מ"א [עטרת זקנים ס"ק ד] אם לא ישן כל הלילה).
110. רמב"ם פ"ז מהלכות תפלה ה"ז-ט (נהגו העם ברוב ערינו לברך ברכות אלו זו אחר זו בבית הכנסת בין נתחייבו בהן בין לא נתחייבו בהן, וטעות הוא, ואין ראוי לעשות כן, ולא יברך ברכה אלא אם כן נתחייב בה).
111. תוס' ברכות ס, ב ד"ה כי שמע קול תרנגול (והוא הדין אפילו כי לא שמע), וד"ה כי פריס סודרא (דוקא כשנהנה, אבל אם אינו נהנה, כגון שהוא שוכב על מטתו, לא יברך, לא זו ולא מלביש ערומים ולא ברכות כיוצא בהן, כיון שלא נהנה). רא"ש פ"ט דברכות סי' כג (כל הנך ברכות שהן להנאתו, כמו מלביש ערומים ועוטר ישראל ושעשית לי כל צרכי, אם אין נהנה מהם, כגון ששכב על מטתו ערום, אינו מברך אותם). טור (וכל הברכות שהן על סדור העולם והנהגתו, כגון אלהי נשמה והנותן לשכוי ורוקע הארץ על המים והמכין מצעדי גבר, אין לחסר מהם, אפילו לא שמע קול תרנגול או לא הלך על הארץ. אבל אותם שהם על הנאותיו, לא יברך אם לא נהנה, כגון ששוכב על מטתו ואינו לא לובש ולא אוזר ולא עוטף, אין לו לברך). לבוש ס"ח (וכל הברכות שהן על סדר העולם והנהגתו והוא אינו עושה מעשה בה, כגון אלהי נשמה והנותן לשכוי בינה ורוקע הארץ על המים, אין לחסר מהם, אפילו לא שמע קול תרנגול או לא הלך על הארץ יברך אותם. אבל אותם שהם על הנאותיו שנהנה מהם כשעושה אותם, לא יברך אם לא עשה אותם ולא נהנה, כגון ששוכב על מטתו ואינו לא לובש ולא אוזר ולא עוטף אין לו לברך).
112. ראה תהלה לדוד סק"ד.
113. רמב"ן פסחים ז, ב (נראה לי שסדר ברכות הללו של שחרית ברכות שבח הן על נוהג העולם, ואפילו לא שמע שכוי מברך עליו, וכן בכולן). הובא ב ר"ן שם ד, א. שו"ת מן השמים סי' יב (אף על פי שלא שמע קול התרנגול, או שישן במלבושים, מברך עליהם). כל בו סי' א (פשט המנהג בכל הארצות האלו לאמרן על הסדר, וכן הנהיגו רב נטרונאי ורב עמרם ושאר הגאונים לסדר את כלם אפילו לא עשה המעשה, שלא על עצמו בלבד הוא מברך אלא על כל העולם מברך את השם שעשה כל הטובות והחסדים האלו תמיד לכל). רמ"א ס"ח (ויש אומרים דאפילו לא נתחייב בהן מברך אותן, דאין הברכה דוקא על עצמו, אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם).
114. לבוש שם (ואם הוא לא נהנה עכשיו, אחרים נהנו, לפיכך לעולם מברך כולם).
115. רמב"ן שם (וכן נהגו, ומנהג ישראל תורה היא). רמ"א שם (וכן המנהג, ואין לשנות). וכן הוא בפסקי הסידור (כל הברכות הללו מברך אפילו לא נתחייב בהן, כגון שניעור כל הלילה ולא פשט בגדיו ולא לבש אחרים). ולענין ברכת על נטילת ידים ואלהי נשמה כשניעור כל הלילה, נתבאר בפסקי הסדור השכמת הבוקר סי"ד ( אם ניעור כל הלילה או שהיה ישן פחות פחות מס' נשימות, לא שרתה עליו רוח הטומאה כלל, ואינו צריך ליטול ידיו ג' פעמים, כי אם פעם אחת לתפלה, ולא יברך על נטילת ידים, ולא ברכת אלהי נשמה ), ושם (הערה לה) נתבאר המנהג בזה.
116. הגהות מיימוניות הל' תפלה פ"ז אות ז (סומא לא יברך פוקח עורים, כיון שהדבר חסר בגופו). מ"א ס"ק יד (סומא לא יברך פוקח עורים, כיון שהדבר חסר בגופו (הגהות מיימוניות פ"ז מתפלה, בשם התוס'). ודעת הפוסקים משמע, דאפילו במדבר וסומא וחרש מברך, וצ"ע. לכן נראה לי, דסומא לא יברך פוקח עורים, אבל חרש יברך הנותן לשכוי).
117. עמק הברכה ברכות השחר, הובא בשל"ה חולין קכט, א (וטוב לאדם להביא עצמו בכל יום ויום לידי חיוב ברכות אלו בכל יכלתו). הובא במ"א שם (ובעמק הברכה כתב, שטוב שיביא עצמו לידי חיוב שישמע קול תרנגול, וכן כולם).
118. דיני ברכת התורה יתבארו לקמן סי' מז, וכאן מתבאר זמן ברכה זו.
119. תשובות רב נטרונאי גאון סי' ט, הובא באוצר הגאונים ברכות, תשובות סי' שסט (ברוך ... נותן התורה. ואומר פרשת התמיד). טור (ואחר כך ברכת התורה ופרשת התמיד). לבוש סוס"ח (ויש אומרים אחר כך ברכת התורה, מפני שרוצין לקרות אחר כך פרשת התמיד, שהיא וידבר שהיא פרשה מן התורה, ואין לקרות פסוק מן התורה בלא ברכה, כמו שיתבאר בסימן שאחר זה בעזה"י (ס"א), לפיכך מקדימין לה ברכת התורה). וכן הוא לקמן סי' מז ס"י ( שברכת התורה מברכין קודם פרשת התמיד ).
120. שבלי הלקט רס"י ה (כתב אחי בשם הר"ר מאיר נר"ו, דהא דתניא שצריך לברך, דוקא בשמשכים לקרוא או לשנות, אבל אם משכים להתפלל תפלות ותחנונים, כמו שרגילין בעשרת ימי תשובה, יש אומרים שאין צריך לברך). הובא ב אגור סי' א (בעל שבולי הלקט כתב בשם ר"מ מרוטנבורק, דצריך לברך כשהוא משכים, היינו דוקא כשלומד, אבל אם מתפלל תחנונים אין צריך לברך). שו"ת מהרי"ל סי' קנ אות ט (וממנהג דעלמא אין לפקפק, שאין אומרים אלא דרך שבח וריצוי ובקשה ולא דרך למוד ... הנכנסין לבית הכנסת שחרית, מי לא אמר מה טובו וכמה פסוקים, ויש אומרים אשרי וכמה שבחות קודם ברכת התורה, וכן בסליחות). הובא ב אגור סי' צב (וכ"כ מהרר"י מולן בתשובתו, שאין לחוש, כי אין אומרים הפסוק דרך למוד רק דרך בקשה ושבח ורצוי, ולא דרך למוד). שו"ע ס"ט (ויש אומרים שאין לחוש, כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים). רמ"א שם (המנהג כסברה אחרונה, שהרי בימי הסליחות מתפללים הסליחות ואחר כך מברכין על התורה עם סדר שאר הברכות, וכן בכל יום כשנכנסין לבית הכנסת אומרים כמה פסוקים ותחנונים ואחר כך מברכין על התורה). וראה שיח השדה סי' א. ולענין ת"ת לאבל, גם איזהו מקומן אין בו משום תלמוד תורה, כדלקמן סי' נ ס"ג (יש מקומות שאין אומרים איזהו מקומן בבית האבל, מפני שאסור בתלמוד תורה. ואין זה נכון, שכל שהוא סדר היום אין בו משום תלמוד תורה לאבל).
121. שו"ע שם (לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה, אעפ"י שהוא אומרם דרך תחנונים). רמ"א שם (ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר, ואין לשנות). מ"א ס"ק טו (ובלבוש כתב ... לדידן שאומרים ברכת התורה מיד אחר אשר יצר, אם כן סבירא לן דאסור לומר פסוקים קודם ברכת התורה ... וכן נראה לי לנהוג).
122. טור (ונהגתי בעצמי מיד אחר ברכת אלהי נשמה לברך ברכת התורה). שו"ת מהרי"ל שם (ומנהג דילי בהשכמה ובסליחות, לברך על נטילת ידים ואשר יצר ואלהי נשמה כו', ואחר כך ברכת התורה, ויברכך, ואלו דברים). עיין לעיל סי' ו ס"ז (ברכת אלהי נשמה ... טוב לסמכה לברכת אשר יצר).
123. כתבי האר"י ז"ל בפע"ח שער הברכות ריש פ"ד (הח"י ברכות, וברכות שיש מן על נטילת ידים עד ברכת התורה ... כל הח"י ברכות שהוא מן הנותן לשכוי עד סוף ברכת התורה). עמק הברכה בסדר הברכות, הובא בשל"ה מסכת חולין קכט, ב (טוב לאחר ברכת התורה עד אחר יהי רצון הראשון, שהיא סוף ברכות של שחרית וחתימתן. ואפשר שגם הטור לא הקפיד שתהיה ברכת התורה מיד אחר אלהי נשמה דוקא, רק שתהיה קודם הפסוקים כנזכר).
124. הכוונה, כנראה, אחר יהי רצון השני, שאומרים אחר ברכת הגומל חסדים טובים לעמו ישראל. וכן הוא הנוסח בסדר רב עמרם, ובסדור רבינו.
125. והיינו קודם פסוקי ברכת כהנים, כדלקמן סי' מז ס"ז (וכן נהגו לומר ברכת כהנים סמוך לברכת התורה), ושם נסמן (הערה נה ).
126. ב"י סוף הסימן בשם ארחות חיים (ובספר ארחות חיים כתוב, בעשרת ימי תשובה כשקמים קודם היום לסליחות, כך מנהגינו, לברך ברכת התורה, ולשנות הלכה אחת ממשנת איזהו מקומן או ממשניות אחרות, ואחר כך תהלה לדוד. כי הכתובים תורה הם, והם בכלל מה שאמרו (ברכות יא, ב) למקרא צריך לברך). מנהגי מהרי"ל הל' תפלה עמ' תמ, ושו"ת מהרי"ל סי' קנ ריש אות ט (ומנהג דילי בהשכמה ובסליחות, לברך על נטילת ידים ואשר יצר ואלהי נשמה כו', ואחר כך ברכת התורה). לבוש סי' תקפא ס"א (אנו שבכל ימות השנה מברכין ברכת התורה מיד קודם כל הפסוקים, דסבירא לן שאע"פ שאינם אלא משום שבח וריצוי צריכין ברכה לפניהם, הכי נמי יש לנו לעשות כן בימי הסליחות, לברך קודם כל הסליחות והפסוקים ... והוא הדין אותן שאומרים בכל יום מימות השנה בהשכמה מזמורים של תהילים, נראה לי שצריכים לברך קודם לכן, ולדלגו אחר כך כשיאמרוהו בקהל). הובא במ"א ס"ק טו.
127. כדלעיל ס"ג (נהגו לסדרן בבית הכנסת, והם עונין אחריהן אמן ויוצאים ידי חובתן).
128. ראה לעיל סי' ו ס"ד-ה (שנוהגים בימי הסליחות ובימים נוראים, שלאחר שמפסיקין באמירת הסליחות או באמירת תהלים ושאר דברים ... כל ברכות השחר).
129. כדלקמן רס"י סח (שנוהגין במקומות הרבה לומר פיוטים בברכות קריאת שמע).
130. כדלקמן רס"י נח (ויש אומרים שפסוק ראשון בלבד שהוא שמע ישראל הוא מן התורה), ושם נסמן (הערה ח ).
131. טור (ואומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ורבינו יהודה החסיד היה רגיל לומר אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והיה מכוין לצאת בו ידי חובת קריאת שמע. משום שפעמים כשעושין קרובץ, מתעכבים מקריאת שמע עד אחר זמנה, ואמר שהיה יוצא בזה, כדאיתא בברכות שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו היא קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא). והוא כדאמרינן בברכות יג, ב (שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא). רמ"א ס"ט (וטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו' בשכמל"ו, כי לפעמים שוהין עם קריאת שמע לקרותה שלא בזמנה, ויוצא בזה). ומה שמוסיפים ברוך שם, ביאר בב"י (כלומר, דכשאינו אומר אלא שמע ישראל לבד, נראה שאינו אלא סיפור דברים שאומרים ישראל כשמיחדים, אבל כשאומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, נראה שהוא מכוין עכשיו ליחד, ומשום הכי מברך שם כבוד מלכותו, דאם לא כן למה לו לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד). והטעם שאומרים תמיד ברוך שם, יתבאר לקמן סי' סא סי"ג.
132. כדלקמן רס"י נט.
133. כדלקמן רס"י קיא (צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם). ב"ח (דאיהו לא הוה קא מכוין לצאת בצפרא קריאת שמע דאורייתא, אלא כשעושים קרוב"ץ דמתעכבין מקריאת שמע עד אחר זמנה, דהשתא לא יהא יוצא ידי חובת קריאת שמע דאורייתא בזמנה כלל, על כן היה מכוין בצפרא ואומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אבל בשאר יומי דקרי ציבורא קריאת שמע דאורייתא בברכותיה תוך זמנה, לא היה מכוין לצאת בצפרא, ולא היה אומר אז ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד). מ"א ס"ק טז (פירוש, משום דלפעמים שוהין הציבור, לכן יאמרו בכל פעם. אך לא יכוון לצאת אלא אם כן ירא שהצבור יעברו זמן קריאת שמע, אבל כשלא יעברו, מוטב לצאת ידי קריאת שמע עם הצבור, ולקרות אותה כדינה בברכותיה, ולסמוך גאולה לתפלה ... (ב"ח). ואף על פי שהוא כתב שלא יאמר בשכמל"ו, נראה לי דאין בכך כלום כיון שאין מתכוון לצאת בזה). ואף שיתבאר לקמן סי' סו סי"ג (אם אין פנאי לאדם להתפלל בעונת קריאת שמע ולסמוך גאולה לתפלה, יקרא קריאת שמע בעונתה בלא ברכותיה, ואחר כך יקראנה בברכותיה ויסמוך גאולה לתפלה). מכל מקום מצוה יותר שבעיקר קריאת שמע בעונתה יקראנה בברכותיה ובסמיכת גאולה לתפלה, כמובא בב"י מהרא"ה (וטפי עדיף לציבורא למימר ברכות קריאת שמע אקריאת שמע דאורייתא).
134. שו"ת רש"ל סי' סד (כשאני מגיע לקריאת שמע דרבי יהודה הנשיא, שהיא אחר לפיכך, אני נוהג לומר כל הפרשה ראשונה עד ובשעריך). מ"א שם (ורש"ל בתשובות כתב לומר גם כן פרשה ראשונה של שמע. ונראה לי דדוקא כשירא שיתעכבו הצבור). והיינו שכשאינו ירא שיתעכב הצבור יאמר רק שמע וברוך שם. ובנוסח הסדור מובא לומר פרשה ראשונה בכל יום.
135. דעה הראשונה דלקמן רס"י נח (יש אומרים שפרשה ראשונה בלבד היא מן התורה). והיינו שאם יודע שהצבור יעברו זמן קריאת שמע צריך לקרות כל הג' פרשיות בזמנה. אבל כאן מיירי שהוא רק "ירא שהצבור יעברו זמן קריאת שמע", ולכן אין לחוש לזה אלא להאומרים שהוא מן התורה. ועל זה נתבאר כאן: (א) כיון שלפעמים שוהה הצבור לקרותה שלא בזמנה, טוב לומר תמיד פסוק ראשון, שהוא בודאי מן התורה. (ב) כשירא שהצבור יעברו זמן קריאת שמע, יקרא כל פרשה ראשונה, לחוש להאומרים שהיא מן התורה. (ג) אם מתירא שהצבור יעבור זמן קריאת שמע, וחושש להאומרים שגם פרשה שניה מן התורה, יקראנה גם כן. (ד) זכירת יציאת מצרים מן התורה, ואמירתה בזמן קריאת שמע היא מדרבנן, ויוכל לסמוך על הפסוק שבפסוקי דזמרה.
136. דעה השנית דלקמן שם (ויש אומרים שגם פרשה ב' היא מן התורה).
137. פרי חדש ס"ט (וטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל, כפי מה שאכתוב בארוכה בסימן ס"ז, דשתי פרשיות ראשונות הוו מן התורה ... שאם הצבור מתעכבין מלקרות הקריאת שמע עד אחר זמנה ... יכוין לצאת, ואם לאו, יכוין שלא לצאת בו ידי חובת קריאת שמע דאוריתא, אלא כקורא פסוק דעלמא. ונכון הוא, דאפילו למאן דאמר (ברכות יג, א) מצוות אינן צריכות כוונה, אם כיון שלא לצאת לא יצא). שהכוונה בפירוש שלא לצאת מועלת, כדלקמן סי' תפט סי"ב (ואם לא אשכח בלילה, הרי דעתי עכשיו שלא לצאת בספירה זו, שאף להאומרים שמצות אין צריכות כוונה לצאת בהן ידי חובתו, מכל מקום כשמכוין בפירוש שלא לצאת בהן ידי חובתו בודאי אינו יוצא בעל כרחו ). ולפי מאי דקיי"ל דמצות של תורה צריכות כוונה (כדלקמן סי' ס ס"ה), סגי בתנאי סתם, אף שלא התכוין בפירוש שלא לצאת בהן. וראה חקרי הלכות ח"ו ז, ב. ח"ט לא, ב.
138. היא פרשת ציצית, כדלקמן סי' נח ס"א (פרשת ציצית, שתקנוה משום זכירת יציאת מצרים).
139. ברכות יג, ב (כדי להזכיר יציאת מצרים בזמנה), ופירש"י (בזמן קריאת שמע). וכן הוא לקמן סי' קו ס"ד (כדי להזכיר יציאת מצרים בזמן קריאת שמע). אבל בסי' ע ס"ד (ועכ"פ חייב להזכיר יציאת מצרים אפילו לאחר שעבר זמן קריאת שמע, שזו היא מצוה בפני עצמה ומצותה כל היום). וכן הוא לקמן סי' נח ס"א (פרשת ציצית ... מדברי סופרים, כשמזכיר יציאת מצרים בפני עצמו). והיינו, שאם כבר הזכיר יציאת מצרים בפני עצמו, כבר יצא ידי חובתו מהתורה, אבל תקנת חכמים לקרא פרשה זו בשעת קריאת שמע דוקא. כי דין זכירת יציאת מצרים ביום ובלילה ילפינן בברכות יב, ב (אמר רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות (פרשת ציצית בקריאת שמע ... מפני יציאת מצרים שבה, רש"י), עד שדרשה בן זומא, שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות). הרי שבתורה נאמר רק שזכירת יציאת מצרים צריכה להיות ביום ובלילה. וחכמים תקנו שתהי' זכירה זאת בפרשת ציצית שבקריאת שמע. ואם לא זכר יציאת מצרים בזמנה, מצותה מן התורה היא כל היום. וראה תניא פמ"ז (תקנו פרשת יציאת מצרים בשעת קריאת שמע דווקא, אף שהיא מצוה בפני עצמה ולא ממצות קריאת שמע, כדאיתא בגמרא ופוסקים, אלא מפני שהן דבר אחד ממש, וכן בסוף פרשת יציאת מצרים מסיים גם כן אני ה' אלהיכם).
140. ראה גם לקמן סי' נח ס"א (פרשת ציצית שתקנוה משום זכירת יציאת מצרים, לדברי הכל היא מדברי סופרים, כשמזכיר יציאת מצרים בפני עצמו). סי' סז ס"א (ואם אמר איזה פסוק של יציאת מצרים, או איזה הלכה שנזכר בה יציאת מצרים, יצא ידי חובתו מן התורה). סי' ע ס"ד (יאמר איזה פרשה שיש בה יציאת מצרים). סי' קו ס"ד (ויחזור אחר הלכה שיש בה יציאת מצרים).
141. תהלים פא, יא, שבהודו לה' קראו בשמו, שהוא חלק מ"פסוקי דזמרה" – לפי המנהג הראשון דלקמן סי' נא ס"א (פסוקי דזמרה ... יש מקומות שנוהגים להוסיף הודו לה' קראו בשמו ... ויש נוהגים לומר כל הפסוקים והמזמורים שמוסיפים קודם ברוך שאמר). והנוסח בסדור כמנהג השני דלקמן שם, שהודו אינו חלק מ"פסוקי דזמרה", אלא לפני ברוך שאמר. אבל בספר המנהגים – חב"ד ע' 6 (בקריאת שמע שיש אומרים בבוקר – קודם התפלה – כדי לצאת חובת קריאת שמע בזמנה, גם כן כופלים ג' התיבות, ומסיימים בתיבת "אמת"). וכיון שקוראים גם פרשה שלישית שיש בה יציאת מצרים, שוב אין צורך לומר איזה פסוק או הלכה של יציאת מצרים, אף אם מתחילים את התפלה אחר זמן קריאת שמע. ואחר כך בעת התפלה (אחר זמן קריאת שמע), קורא אותה בברכותיה (כדלקמן סי' ס ס"ב וסי' סו סי"ג).
142. ראבי"ה והטור מביאים זאת בשם הירושלמי, ובירושלמי דידן ליכא. והוא בילקוט שמעוני ואתחנן רמז תתלו (כיון שישראל נכנסים שחרית לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומיחדין שמו ואומרים שמע ישראל ה' וגו', מתקבצין כל מלאכי השרת אצל הקדוש ברוך הוא ואומרים לפניו אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם, אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא, קדש את שמך על מקדישי שמך). וכן הוא בנוסח התפלה שבסדר רב עמרם גאון. סדר התפלה להרמב"ם. תוס' ברכות מו, א ד"ה כל (גבי אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו'), ופסחים קד, ב ד"ה כל (אתה הוא עד שלא נברא העולם). וכן הוא בנוסח סדור שער השמים לה של"ה . ב"ח (אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו'. הכי איתא הנוסחא האמתית בירושלמי ובכל החבורים שהועתק לשון זה). ט"ז ס"ק ט (בנוסח של הטור, שאומרים אתה הוא עד שלא נברא העולם, כן הוא בתוס' פרק ערבי פסחים דף ק"ד, ובפרק ג' שאכלו, וברמב"ם, וכן בכל הסדורים ישנים, ובירושלמי, וכ"מ בילקוט פ' ואתחנן סי' תתל"ו בשם אליה ז"ל, שאומרים מלאכי השרת נוסח זו). מ"א ס"ק טז (יאמר אתה הוא עד שלא נברא העולם, ולא יאמר עד שלא בראת העולם (של"ה ב"ח)). ונתבאר הטעם בלקו"ת שה"ש יד, ג. וכן הוא הנוסח בסידור.
143. סדר רב עמרם שם (ברוך אתה ה' מקדש שמו ברבים). תוס' פסחים קד, ב ד"ה כל (אתה הוא עד שלא נברא העולם ... שחותם ואינו פותח בברוך). טור (ברוך אתה ה' מקדש שמך ברבים). הובא בט"ז שם (שיש לומר מקדש שמך ברבים דרך ברכה, דהיינו בהזכרת השם ולומר ברוך אתה ה' מקדש כו').
144. סדר היום, סדר ברכות השחר (ברוך המקדש שמו ברבים. ואף על פי שהי' ראוי לחתום בברוך שם במקום הזה מצד הענין, אין בידינו כח להקל בברכות ולברך ברכה אשר לא מצאנו אותה בגמרא, לכן טוב שלא לחתום). ט"ז שם (והוא תימא, דלא הוזכרה בתלמוד, ומאי שנא ממודים דרבנן, שלמד בב"י בסי' קנ"ז מברכת בורא נפשות שאין לחתום בה בשם, כיון שאינה בגמרא שלנו). וראה לעיל ס"ו (שאין כח ביד שום אדם לתקן ברכה אחר חתימת התלמוד).
145. ראבי"ה וטור סיימו ברוך אתה ה' מקדש שמך ברבים. אמנם בסדר התפלה לה רמב"ם (ברוך המקדש שמו ברבים).
146. אף שבסדר רב עמרם הנוסח הוא (ברוך אתה ה' מקדש שמו ברבים). וראה קובץ הערות וביאורים תשעו ע' 61.
147. כדלעיל ס"ו (במדינות אלו נוהגין לברך הנותן ליעף כח. ותקנוהו הגאונים אחר חתימת התלמוד).
148. כעין האמור לעיל ס"ו ( ואין בזה כדאי לדחות המנהג ותקנת הגאונים ), ושם נסמן (הערה ק ). אלא שכאן לא מצינו שתקנו הגאונים הזכרת השם, ולכן הרוצה ליזהר כו' יפה הוא עושה. וראה קובץ הערות וביאורים תשעו ע' 60.
149. עי' מ"א ס"ק [ח] (מצאתי בכנסת הגדולה בשם מהר"מ מטראני ... יאמר ברכת מקדש שמך ברבים בשם ומלכות, וגם ברכת מודים דרבנן יאמר בשם ומלכות עכ"ל כנסת הגדולה. ולי נראה דאין להכניס עצמו בספק ברכה לבטלה בשביל להשלים ק' ברכות). וכן הוא הנוסח בסדור (ברוך המקדש שמו ברבים). וכעין זה הוא בכמה מקומות כשיש חשש ברכה לבטלה מברכים בלא שם ומלכות, כדלקמן סי' תפט סוף ס"ג (והערה סד).
150. הקדמת הזהר יא, א (לא לבעי ליה לבר נש לאעלא לבי כנישתא אלא אי אמליך בקדמיתא באברהם יצחק ויעקב, בגין דאינון תקינו צלותא לקמי קודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים ה, ח) ואני ברוב חסדך אבא ביתך, דא אברהם, אשתחוה אל היכל קדשך, דא יצחק, ביראתך, דא יעקב). כתבי האר"י , פע"ח ריש שער עולם העשיה (הנכנס לבית הכנסת ... בבית אלהים נהלך ברגש (תהלים נה, טו) ... קודם שתיכנס תאמר פסוק ואני ברוב חסדך אבוא ביתך). שער הכונות ענין בית הכנסת (שצריך לומר כשנכנס בפתח בית הכנסת פסוק ואני ברוב חסדך אבוא ביתך כו' ... כנזכר בס' הזוהר ... יכוין בר"ת בבית אלהים נהל"ך ברג"ש). משנת חסידים מסכת בית הכנסת פ"א מ"ג (ואחר כך יטול רשות מהאבות ויאמר פסוק בבי"ת אלהי"ם נהל"ך ברג"ש ... ואחר כך יאמר פסוק ואני ברוב חסדך). מ"א ריש הסימן (קודם בואו לבית הכנסת יאמר ואני ברוב חסדך וכו', ובכניסתו יאמר בבית אלהים נהלך ברגש (כתבים)). וסי' צג ס"ק א (כתוב בזוהר בראשית, שיאמר ואני ברוב חסדך וגומר קודם בואו לבית הכנסת). ובנוסח הסדור – רק הפסוק ואני ברוב חסדך גו'.
151. קדושים יט, יח. ס' המצות להרמב"ם מ"ע רו (לאהוב כל אדם מבני ברית, שנאמר ואהבת לרעך כמוך).
152. פע"ח שער עולם העשי' פ"א (צריך שאחר שישב בית הכנסת, קודם שיתחיל להתפלל כלל ועיקר בתפלת שחרית, צריך שיקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך). ספר הכונות בתחלתו (קודם שיתפלל האדם בשחרית צריך לקבל עליו מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך). מ"א שם (קודם תפלת שחרית יקבל עליו מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך (הכוונות)). וכן הוא בסידור (נכון לומר קודם התפלה: הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך). בשנת תשד"מ יצא הרבי בקריאה פומבית לחזק אמירת נוסח זה. וראה לקוטי שיחות חכ"ה ע' 374. התוועדויות תש"נ ח"ב ע' 103 הערה 29. יגדיל תורה ירושלים חוב' ג' ע' 35.
153. אולי צ"ל "פסוק". ראה שו"ע אדה"ז המבואר.
154. תשב"ץ סי' רמח (קבלה היא מרבינו יהודה חסיד זצ"ל, אדם היוצא מן ביתו שחרית קודם שיתפלל, יש לו לומר פסוק זה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד). מטה משה סי' כז. מ"א סי' ו ס"ק ה. באר היטב שם ס"ק ד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.