ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ז חג הפסח שיחה א50

50

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

52 לקוטי

או בספרי הלכה אחרים, שבראש השנה ובסוכות שחלים בשבת חובה ללמוד את ההלכות של שופר?' ולולב?

ד. מקרא מגילה - מדרבנן

לכאורה, מתעוררת שאלה נוספת על התירוץ שהובא לעיל: גם במקרא מגילה נשים חייבות, ובכל זאת נקבעה הגזירה של רבה גם על כך!

אך לאמיתו של דבר אין זה קושי כלל, כי בנוסף לכך שיש לומר*,

2) בנוגע לשופר, י"ל (בדוחק גדול עכ"פ) שזה נעשה ע"י אמירת פסוקי שופרות.

ואף שהלשון במנחות שם הוא "כל העוסק כו'", צ"ל שהעוסק לאו דוקא - ראה תענית כז, ב: בזמן שקוראין כו'. (ובפרט שבב"י (או"ח סוס"א) הביא ב' מרז"ל אלו ביחד). וכן מוכח מזה שאומרים פרשת העולה כו' קודם התפלה מטעם כל העוסק כו' כאילו הקריב (או"ח שם) - אף שלימוד התורה שקודם התפלה אינו בדרך התעסקות*.

ועפ"ז יומתק מה שאדה"ז (במהדו"ב סוס"א) מוסיף שדרשת כל העוסק כו' היא ע"פ זאת התורה לעולה גו' (דלכאורה, למאי נפק"מ) - שהוא לתרץ ולהכריח ש"עוסק" לאו דוקא, כ"א שתהי' "התורה לעולה". - ולהעיר מהל' ת"ת לאדה"ז פ"ב הי"א.

3 מגילה ד, א. או"ח ר"ס תרפט.

4 ראה טורי אבן (מגילה ה, א), שלדעת רב יוסף (ד, ב) שהטעם דאין קוראין מגילה בשבת הוא "מפני שעיניהם של עניים כו'", מוכרח לומר שכן היתה התקנה מלכתחלה. כי מטעם ש"עיניהם כו'" לא היו רבנן בתראי יכולין לבטל זמן מקרא מגילה שציוו חכמים שלפניהם. עיי"ש. ועפ"ז י"ל,

*) ולהעיר שעיקר זמן ת"ת (עיין בשו"ע אדה"ז או"ח ר"ס קנה) ומעלת לימוד התורה הוא לאחרי התפלה, כידוע בענין שתהא תפלתי סמוכה למטתי (לקו"ת ברכה צו, ב).

חג הפסח

שמצות קריאת מגילה נקבעה לאחר גזירת רבה5, ולכן תיקנו במקרא מגילה מלכתחילה*' שכאשר פורים חל

שכ"ה גם לדעת רבה (ודלא כמ"ש בטו"א שם), כי דוחק לומר* שרבה ור"י חולקים בזמן תקנת הקדמת קריאת המגילה.

5 ברש"י (הובא לקמן בפנים. וראה גם תשב"ץ ח"ג סי' חצר) שתקנת הקדימה היתה מחכמי ישראל שאחר כנסת הגדולה, אבל במדרש שכל טוב וירא (כב, יח): גזרו אנשי כנסת הגדולה על השופר ועל הלולב ועל המגילה. ולהעיר מלקו"ת ר"ה נז, ג. ולהעיר מסמ"ג מ"ע רכד, שהשבות דהזאה משום גזירה דרבה (פסחים סט, א) היתה בימי משה.

6) וכפשטות המשמעות דלשון הש"ס (מגילה ה, א) "דערב שבת זמנם הוא"*. ומה שס"ל לרבי "הואיל ונדחו כו'" (אף שאין סברא לומר שחולקים בוה מתי תיקנו שלא לקרוא בשבת), י"ל שפלוגתת רבי ורבנן היא, שרבי סובר שהתקנה דמקרא מגילה (מצד עצמה) היא שבכל שנה יקראו פרזים בי"ד ומוקפין בט"ו, אלא שמצד גזירה דרבה דחו (באותו זמן עצמו) תקנה זו. ורבנן ס"ל שמצד

הערות

1. *) להעיר גם ממ"ש התוס' (ד"ה ורב יוסף) "דאיכא נפקותא מיהא במקדש כר", ואילו להטו"א הרי יש נפקותא בכל משך הזמן עד שהיתה גזירה דרבה - אף שי"ל, שהתוס" נקטו נפקותא שישנה תמיד, וכיו"ב.
2. *) ומה שמקשה שם "ערב שבת זמנם והא שבת זמנם הוא" - יש לומך:
3. א) שהמקשה סבר שהא דנקט "זמנם" הוא ע"פ לשון הכתוב (מג"א ט. כז). והרי בפסוק שם קאי "זמנם" (משא"כ "בזמניהם" שם, ל - ראה מגילה ב, א) רק על "שני הימים האלה".
4. ב) שהמקשה סבר, שגם לדעת רבט, מה שמקדימים את קריאת המגילה (כשחל פורים בשבת) הוא בדרך דחי', כמו לרבי (ורק שלא ס"ל הטעם ד"הואיל ונדחן כו' ידחו ליום הכניסה", ולכן דוחין רק ליום אחד). ומשו"ז מקשה "והא שבת זמנם הוא". ועל זה מחדש התרצן "לאפוקי מדרבי .. הא קמ"ל דערב שבת זמנם הוא", היינו שלדעת רבנ;, אי"ז בגדר דחי, כבפנים ההערה.

מצוטט ב־2 עמודים

שולחן ערוך א לקו"ש ח"ז ע' 50
לקוטי שיחות 157 לקו"ש ח"ז ע' 50

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 29 עמודים.