ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לחפינחסשיחה א104

104

חלק בראשונה כך לא יטול בשני' אלא שנתנו לו ערים לשבת סמוך לירושלים והן מכלל תרומת הקודש"¹⁷.

ב. ויש לעיין בזה בדעת הרמב"ם, שסתם "כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען" — מהי שיטתו בענין נחלת שבט לוי בארץ לעתיד לבוא.

במנחת חינוך¹⁸ כתב בדעת הרמב"ם דגם לעתיד לבא לא יטלו הלוים נחלה בארץ, והוכיח כן מזה שלא כתבו הרמב"ם בפירוש — כמו שכתב בפירוש בהל' מלכים¹⁹ "המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד משלשה עשר"²⁰.

אמנם מזה שהסמ"ג "דרכו תמיד להלוך בעקבות הרמב"ם וברוב המקומות בספרו אינו אלא כמעתיק כו'"²¹, מסתבר לומר, לכאורה, שגם בענין זה ס"ל להסמ"ג שכ"ה שיטת הרמב"ם [וכדמוכח גם מפשטות לשון הסמ"ג, שמביא תחלה דברי הרמב"ם שבהלכה שלאח"ז²² שאם כבש מלך ישראל כו' שהכהנים ולוים נוטלים שם חלק ונחלה, ואח"כ מוסיף "ולעתיד לבוא נוטלין חלק אף בארץ שנאמר שער לוי אחד"]²³. וצ"ב מנא לי' הא²⁴.

גם צ"ע בגוף שיטה זו (כמו שהק שו המפרשים²⁵), דכיון שהוא לאו בתורה דשבט לוי לא יטלו חלק בארץ, האיך תתעקר המצוה בימי המלך המשיח, והלא אלה המצות²⁶ כו' שאין²⁷ נביא רשאי לחדש דבר²⁸. ולאידך מכיון

הערות

17. ראה המשך דברי הר"ן שם. ובפתח עינים שם, ש"הרואה יראה בסוף יחזקאל. . ושבט לוי יקח מתרומת הנשיא. . והא דכתיב שער לוי אחד היינו בעיר הנשיא".
18. מצוה תח.
19. פ"ד ה"ח.
20. במנ"ח שם: והנה הר"מ והרב המחבר סוברים מפורש דלעתיד לבוא יתנו להם ערים כמבואר בדבריהם (ראה רמב"ם ריש פרק י"ג דהל' שמיטה ויובל ש"שבט לוי אע"פ שאין להם חלק בארץ כבר נצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת ומגרשיהם והערים הם שש ערי מקלט ועליהן שתים וארבעים עיר וכשמוסיפין ערי מקלט אחרות בימי המשיח הכל ללוים"). ונראה ג"כ דסוברים דגם לעתיד לבוא לא יטלו הלויים ג"כ נחלה כו'. אבל מזה (שיתנו ערים ללויים גם לעת"ל) לא הכריח שגם לעתיד לא יהי' ללויים נחלה, כי בזה לא פסיקא לי' מילתא, כמ"ש המנ"ח שם לפנ"ז (לענין ארצות שכבש מלך ישראל, שיש ללויים חלק בהן, וכדלקמן ס"ג) דאפשר דמ"מ מצוה על ישראל ליתן להן ערים מחלקם כמו תרומות ומעשרות שמצוה על ישראל ליתן להם אע"פ שיש להם חלק. וראה מנ"ח מצוה תקכ. זאת ועוד: הרמב"ם לא כתב דנתינת הערים ללוים היא תחת חלקם בארץ, אלא, ד"אע"פ שאין להם חלק בארץ כבר נצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת ומגרשיהם" (וכמ"ש במנ"ח מצוה תח שם בתחילתו). ומזה מובן גם לגבי ערי מקלט אחרות שמוסיפין בימות המשיח ש"הכל ללוים", שאינו במקום נטילת חלק בארץ.
21. יד מלאכי כללי הסמ"ג סמ"ו. וש"נ.
22. בהל' שמיטה ויובל (הי"א).
23. וראה לשון הרדב"ז לרמב"ם שם, שמשמע ג"כ דס"ל שהסמ"ג לא פליג על הרמב"ם.
24. להעיר מיד מלאכי שם סמ"ח: דרכו של הסמ"ג דכשהוא סובר כדברי הרמב"ם כותב ככתבו וכלשונו בדרך סתם וכשכותב כת' הרמב"ם משמע דלי' לא ס"ל כו'. אבל לכאו' אינו שייך לנדו"ד.
25. מנ"ח מצוה תח ותקה. ביאור הרי"פ פערלא לרס"ג ח"ב ל"ת רלד (רנד, ב ואילך). שו"ת עמודי אור סי' עד. ובכ"מ.
26. ס"פ בחוקותי.
27. מגילה ב, סע"ב. וש"נ.
28. ובמנ"ח מצוה תקה: "ודבר זה צ"ע דלעתיד לבוא יתבטלו שני המצוות והאיך יכול הנביא לעקור דבר מן התורה כו' ומכל שכן לעקור לעולם. . וע' במ"ל בה' יסוה"ת" [ולכאו' צ"ל "ועי' בר"מ בהל' יסוה"ת", דשם כתב (רפ"ט) "דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת. . אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה"].

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.