אגרת ה

אגרת ה

[לפני תקע"ג]

נצטויתי ¹⁷² מכבוד א"א ¹⁷³ הרב שי', לכתוב בשמו תוכחת ¹⁷⁴ מוסר ¹⁷⁵ מאהבה מסותרת ¹⁷⁶ לכללות אנ"ש, וביחוד להנערים הסמוכים על שולחן אביהם או חותנם הפנוים מכל עסק, שיתנו לבם ויתעוררו תמיד בכל עת וזמן שמגיע זמן התפלה, שלא יבואו בה בדרך קצרה כדרך ההמון רק לפטור העול בלבד כו', כי לא זו הדרך ¹⁷⁷ ישכון ¹⁷⁸ בה גילוי אלקות, כידוע בזהר ובספרי היראה ובפרט בלקוטי אמרים.

ובודאי לא נעלם מהם כל פרטי עניני העבודה ביגיעת הנפש ויגיעת בשר, דהיינו יגיעת המוח והלב בעיון גדול והתקשרות גדולה במושכל, שצריך לזה אריכות זמן הרבה יותר משעה בודאי, ובפרטיות להרחיב רבוי ההשגה בעניני' פרטי' ¹⁷⁹ שנודע להם בסדר ההשתלשלות מאשר שמעו והבינו. וידוע שעיקר אמיתיות ההשגה הוא דוקא בשעת התפלה, שאז כל דבור ודבור מדבור תפלה נחקק ונקשר בנקודת הלב, דהיינו שהלב שומע ורואה ראיית השכל וההשגה ההיא, עד שנחקקה ההשגה ההיא בלב בהתפעלות עצמית, ולא בהתפעלות הנולדה לפי שעה בלבד, כידוע לכל מי שטעם טעם בהתבוננות בעבודה שבלב.

ואי לזאת יפלא עליהם הפלא ופלא ¹⁸⁰ , למה ישוטטו לבקש דבר ה' ¹⁸¹ לקנות חכמה ולב אין ¹⁸² לקנותה בתפלה, באופן שיהיו כל פרטי הדברים חקוקים בלבם בתוך תוכם בבחי' עצמית ולא ישכח מהם אפילו דבר אחד, כי השכחה שהיא היסח הדעת באה מצד הריחוק והעדר התקשרות במושכל בתמידיות דוקא, כי מפני שההתבוננות עוברת על המוח רק דרך מעבר בעלמא במעט רגע, על כן חולפת ועוברת כל שעה ואינה מתיישבת כלל במוח ולב, והתעיף עיניך בו ואיננו ¹⁸³ , עד שבסיבת זה בהמשך הזמן בדרך כזה ישתכח אריכות ההשגה מעט מעט עד שיהיו הי' ¹⁸⁴ כלא הי' ¹⁸⁵ , ועל זה נאמר השמר לך פן תשכח את ה' ¹⁸⁶ וגו'.

ואין עצה להסיר המחלה הזאת כי אם בדבר המנגדה ¹⁸⁷ , והוא אריכות ההתבוננות ברבוי ענינים בהרחבת מושכלות רבות, ולחזור ולשנות עליהם כמה וכמה פעמים בשעת התפלה, כמו העיון וההגיון בלימוד, עד שכל לבו יהי' נמשך ונכלל בההשגה אלקית כמו הטרוד לבו ומוחו בעיון עסק גדול, ואזי גם הלב יתחזק מהארת אור אותו השכל, וימצא לבבו נאמן ¹⁸⁸ לפני ה' בהתקשרות אמיתית, בלתי יבוא לכלל נפילה בהיסח הדעת ושכחה. וזה בא דוקא על ידי ההרגל, שירגיל עיון מוחו בהמשך זמן רב. כמו גם בשאר היום יפנה עת וזמן להתבודד ולהעמיק דעתו בטרדת המחשבה זמן כשעה ויותר. וברבוי ההרגל בזמן כזה ¹⁸⁹ יבוא לו בנקל בשעת התפלה להאריך באחדות ה' בכל מה שיודע, ולא יפול דבר ¹⁹⁰ ולא חצי דבר ¹⁹¹ , אדרבא יוסיף טעם ודעת בהרחבה רבה ויפקחו עיניו להשיג ¹⁹² כו'. ואזי יערבו לנפש גם בכל פרט ופרט דא"ח. ובמקום שאמרו להאריך אסור לקצר ¹⁹³ , וכמ"ש בזהר שלח ¹⁹⁴ מאן דאריך יתארך ומאן דקצר כו'.

ולפלא גדול יחשב על עוצם תשוקתם לקנות חכמה הרבה, ומהם כלו ¹⁹⁵ בחכמתם, כי הרי על ידי זה יאבדו כל הון ¹⁹⁶ יקר ונעים ¹⁹⁷ , גם אם שמעו דבר אחד אלף פעמים, שאין חכמה האלקית מתקיימת אלא בהשתדלות ויגיעה רבה בהם בעבודה שבלב בתפלה ¹⁹⁸ , והוא הנק' מהלך, כמ"ש באברהם התהלך לפני ¹⁹⁹ וגו', ויתהלך חנוך ²⁰⁰ את האלקים כידוע, וכתיב ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים ²⁰¹ , דהיינו להמשתדלים ביגיעה רבה שנקרא מהלך, לא ימנע מלהאיר בו הארת גילוי אלקות שנקרא טוב, כי האור נקרא טוב כמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב ²⁰² , היינו הארת אלקות ²⁰³ בלב, כשהלב רואה בראיית השכל, כמ"ש ברע"מ ²⁰⁴ בעין השכל דבלבא אתחזי כלא כו'. ומובן מזה שבהעדר אריכות כו' ²⁰⁵ הוא בחי' הסתלקות האור, כי האור הוא הנקרא קרבת אלקים וכמ"ש קרבת אלקים לי טוב ²⁰⁶ , ובהעדר האריכות נק' רחוק כמ"ש שלום לרחוק ²⁰⁷ וגו', היפך המהלך בדרך ארוכה כו' שנק' קרוב.

וז"ש אותי עזבו מקור מים חיים ²⁰⁸ , על דרך המתרחק מחבירו מאחריו ²⁰⁹ שהריחוק וההבדל ביניהם מתרבה מעט מעט כמאמר יומים אעזבך ²¹⁰ כו', עד שבהמשך הזמן מתרחק ויפול הנופל ²¹¹ ח"ו בתכלית הנפילה, כמ"ש על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ²¹² , שצריך להיות אלקי בקרבי דוקא, שאז נק' מהלך בהתקשרות וקירוב יותר, עד שיקנה התפעלות המוח והלב בבחי' עצמית וכמ"ש כל עצמותי תאמרנה ²¹³ כו', וממילא ידחה ממנו כל ההתקשרות לרע כי כהמס דונג ²¹⁴ כו', משא"כ ברחוק, שנתרחק מעט מעט, מפני היותו מקצר באחד, על ידי זה בא לריחוק גדול, על ידי שאין אלקי בקרבו כלל רק מבחוץ בבחי' מקיף בלבד, כענין אכל בי ²¹⁵ עשרה ²¹⁶ כו' הנק' מזלא ²¹⁷ כידוע, ועל כן יכול להיות קרוב להיכלות החיצונים המשפיעים כל מיני רעות כידוע. ולפי חכמת האמת זה טעות לדמות בנפשו שאינה אלא ענין עצלות וכמו שינה בלבד, אלא דבר זה גורם גם ריחוק ונפילה גדולה. ואל יהי' דבר זה קל ח"ו כידוע בספרי קבלה, ולמבינים בעם אין צריך להאריך בזה, רק שיתנו לבם תמיד על זה, כי זאת היא עיקר המחלה בנפש הדורשת אלקי' להרחיקה לגמרי, כמ"ש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, שהוא בחי' מהלך, ובהיפוך ואת נפש אויביך יקלענה ²¹⁸ כו' בהיכלות החיצונים כו', וכל זה מפני שאין אלוקי בקרבי כנ"ל.

והנה לא לדרשא קאתינא הכא, כי שומעים ויודעים הרבה, ואמנם מפני מיעוט וקיצור העסק בהם כל יום ויום אין זה מספיק לנפשם, כי יתקצר להם הדבר עד שצריכים לחזור על הישנות כמה פעמים, ואעפ"כ אינם מבינים, ולא יערב לנפשם דבר זה שוב כי נפש שבעה תבוס נופת ²¹⁹ , ונפש שבעה היינו שלא תשבע רק מהרגשת עצמותו, שזה בא רק מפני מיעוט עסק התפלה. להיות כי התפלה באריכות שהיא בתמידות כל יום וכל שעה משעות היום, הרי על ידי זה ²²⁰ יערב לנפשו יותר בהוספת טעם, ועל ידי זה כל מה שיאריך ויתמיד ביותר זהו הנק' נפש רעבה, שגם כל מר מתוק ²²¹ כו', והיינו נפש הרעבה וצמאה ליוצרה בלבד, כמ"ש ולחיותם ברעב ²²² כו', שהרעב ²²³ עצמו הוא חיות לעיקר מציאת מציאותם כמ"ש בכתבים ²²⁴ , וזה בא דוקא מחמת רבוי הרגל העסק בזמנים טובא.

ועל כן לא יפה הם עושים שמרבים הון רב, ואובדים הכל במעט זמן, אלא טוב מעט בכוונה ²²⁵ מהרבות שלא בכוונה ויתקיים בידם. ועל כיוצא בזה אמרו כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת ²²⁶ , כי המעשה הוא ענין ההשתדלות והיגיעה להאריך באחד כמו שעה ושתים, בין בתפלה בין בשאר היום, ואז מתקיימת כל חכמת השגת האלקות בבחי' קיום עצמי שהוא נצחי בלתי יפול לעולם, כעץ שתול על פלגי מים ²²⁷ שגם כל הרוחות ²²⁸ שבעולם לא יזיזוהו ממקומו וד"ל.

וכל זה נאמר לאותן אנשים שהם פנוים מכל עסק, ויש ביכולתם להרחיב זמנים טובא ²²⁹ בתפלה באריכות.

והנה לבעל עסק יש דרך אחר מצד אחר, והיינו כאשר ישימו אל לבם בכל בוקר בעמדם, אשר המה מבלים ²³⁰ כל כח מוחם ולבבם בהבלי העולם, עד שכמעט כל נפשם וחיותם מתקשרים בהבלי העסקים הסובבים עליהם מכל צד ופנה, כמ"ש סבוני גם סבבוני ²³¹ וגו', אזי ישבר לבו בקרבו ²³² , ולא יגיל וישמח ²³³ לדבר בעניני עסקיו קודם התפלה בהרחבת תנועה והתפשטות וכו', ואזי יכיר את מקומו השפל היטב, כי צריך יותר להכנת הנפש ביגיעה רבה דוקא בשעה זאת שהיא שעת התפלה שהיא עת רצון ²³⁴ לה', לקרב את הרחוק ²³⁵ כמ"ש שלום שלום לרחוק ולקרוב ²³⁶ וכו', ואם לא בשעה זאת הרי מיד יפול בעסקיו הטורדות ²³⁷ שלא יועיל לו אז שום התבוננות, כמ"ש יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע ²³⁸ , שזה שעבוד ²³⁹ העסק, שנקרא שכורת ולא מיין ²⁴⁰ , שמבלבל והולך המוח והלב, ובאוילים מדרך פשעם נאמר כל אוכל תתעב נפשם ²⁴¹ , כי לא ישמעו ולא ישיגו בטעם אוכל המשיב את הנפש האלקית כו', ואין מן הצורך להאריך בדבר הידוע לכל. ואי לזאת, כשלא ישכח, ויתבונן היטב על כל זה לפני התפלה, מאד יתעורר ברחמים על נפשו שלא יתאבד ותדחה בכף הקלע הזה, כמ"ש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ²⁴² וגו', ויראה בכל עוז החלש יאמר גבור אני ²⁴³ להתחזק ולעמוד על נפשו ²⁴⁴ בשעה זאת. וכל מה שיאריך בתפלה אפילו רגע יותר בשעה זו הרי זה כקונה חיים לנפשו על כל היום, גם כי ילך בעסקיו יאיר בו רשימת הארה זאת ²⁴⁵ מן מעט ההתקשרות שפעל בנפשו, וכמ"ש גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי ²⁴⁶ .

ואם כן לפי זה הנה מובן, שאותן העוסקים והטרודים יש להם לשמור נפשם ביותר לשעה זאת, ולא ישתקע לגמרי בעניני העולם אחר כך, כי בחי' הרשימו תהא חזקה להעלותו ולקרבו כל שעה שיפנה מן העסק, ומה גם בהגיע לידו איזה מצוה כצדקה וכיוצא בזה, שיכול לכוון בה לעשות נחת רוח ליוצרו ²⁴⁷ וכידוע וד"ל.

ואחרי כל זאת, הנה אין טענה כלל וכלל לב' הכתות, בין פנוים בין עוסקים, לנקות את עצמם ולנחם לנפשם בדבר העדר היגיעה בתפלה באריכות, כי אם שהם שוגגים בדבר מבלתי השים לב על זה כלל וכלל, ואחר כך כשיתארך זמן ריחוקם מה' יצעקו במר נפשם בלי טענה ודברים ²⁴⁸ , וישוטטו לבקש דבר ה' ²⁴⁹ לקנות חכמה ולב אין ²⁵⁰ וכנ"ל. ולחנם טורחים ומרבים בהוצאות, כי במעט זמן הרי אובדים כל אשר קבצו ונפשם ריקנית ²⁵¹ כמקודם מטעם הנ"ל.

וכל הנ"ל נאמר בדרך הודעה בדברי תוכחת מוסר ²⁵² מאהבה מסותרת ²⁵³ . אבל להוי ידוע להם, שמאד לא טוב הדבר בעיני אאמו"ר ²⁵⁴ הרב שי', וכמעט שיצא עונשם בהחלט שלא ישמעו ד"ח בהרחבה, כי אם אותן אנשים החרדים ומתייגעים בתפלה משך זמן כשעה וחצי ²⁵⁵ ויותר, שלהם נאות לקבל דא"ח ומילתא אלבישייהו ²⁵⁶ כו', אבל אותן אנשים שמתרשלים בתפלה ומקצרים בה יתרחקו כאן מלשמוע, גם בענינים גופני' יתרחקו.

ועל הדרישה וחקירה הזאת כבר נתמנו אנשים ²⁵⁷ , לכתוב ולרשום אותם אנשים המתפללים באריכות, כי מועטים הם, ואין עונשין אלא אם כן מזהירין ²⁵⁸ . ופרטיות הדברים עוד יפרש ידידינו השד"ר מוכ"ז ²⁵⁹ , אליו תשמעון ²⁶⁰ וישמע אליכם אלקים ²⁶¹ .