157
אזלי, ד"תניא9 חל (י"ד אדר) להיות בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בע"ש כו' רבי אומר אומר אני הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה. . זמנם שבת היא והואיל דנדחו ידחו", שרבי סבירא לי' שהתקנה דמקרא מגילה היתה שבכל שנה יקראו פרזות בי"ד ומוקפין בט"ו, אלא שמפני גזירה דרבה דחו תקנה זו10, ורבנן ס"ל שמפני גזירה דרבה היתה מלכתחילה התקנה דמקרא מגילה שכשיחול י"ד בשבת יקדימו את זמנה].
וע"ד השקו"ט באחרונים כעין זה בנוגע להלכה בפועל11, אם חיוב התענית בצום הנדחה משבת ליום א' הוא בתורת תשלומין או שכן היתה התקנה מעיקרא, שכשחל בשבת נקבע זמן התענית ליום ראשון. וכתבו כמה נפק"מ לדינא, ולדוגמא: א) קטן שנתגדל ביו"ד באב, דאם זהו יום התענית (בשנה זו), אזי יש חיוב על הקטן להתענות כיון שגדל בו ביום. אבל אם התענית ביום א' הוי רק תשלומין להתענית דט' באב (שחל בשבת), הרי כיון שביום התענית עדיין אינו בר חיובא, שוב אינו חייב בתשלומין. ב) מתי חל הדין (וחומרא) דשבוע שחל בו תשעה באב11, דאת"ל דחיוב התענית דיום א' (הנדחה) הוא מעיקר התקנה, א"כ השבוע שלפני השבת אינו שבוע שחל בו ת"ב12, משא"כ אם יום א' הוי בגדר השלמה, הרי השבוע שלפנ"ז הוא השבוע שחל בו ת"ב12, כיון דדין ת"ב לא בטל ע"י יום השבת ומחוייב בתשלומין. ג) לענין אבילות בדברים שבצנעה, אם נוהגין בת"ב שחל בשבת: הדיעות שאין נוהגין דברים שבצנעה ס"ל שלגמרי עקרוהו ואוקמינהו אעשירי13, משא"כ הדיעות שנוהגין דברים שבצנעה בשבת.
אבל דוחק קצת לפרש כן פלוגתת רבי ורבנן בדחיית תענית ת"ב, דכיון שלא קיי"ל כרבי (כי לא הודו לו חכמים), נמצא שלהלכה אין זה דחי', אלא דבשנה זו תענית ת"ב זמנו הוא ביום א' (מעיקר הדין והתקנה); אבל בשו"ע
הערות
- 9. מגילה ד, ב.
- 10. וראה לקו"ש ח"ז ע' 50 ואילך ובהערות שם, שאין סברא לומר שפלוגתתם היא בזמן התקנה — דרבנן סברי שביחד עם תקנת מקרא מגילה תקנו אנשי כנה"ג שכשחל בשבת קורין עיירות גדולות בע"ש, ורבי סבר שתקנת הקדימה היתה ע"י חכמי ישראל שאחר כנה"ג (ראה רש"י מגילה ה, א ד"ה ערב שבת) — אלא י"ל דלכו"ע היתה התקנה על ידי אנשי כנה"ג, ופליגי באיזה אופן דחוהו. וי"ל שעד"ז הוא בנדו"ד דהרי בעת שגזרו להתענות ידעו שיזדמן שיחול בש"ק ופליגי באופן תקנת הדחי'. אבל צ"ע בלשון הגמרא "ודחינוהו לאחר השבת ואמר רבי הואיל ונדחה כו'". ואכ"מ.
- 11. בכל הבא לקמן ראה צפע"נ הפלאה בהשמטות (נד, סע"ג ואילך). מהד"ת כח, ג. שו"ת דווינסק ח"ב סל"אלב. שו"ת ווארשא (נ.י.) ח"א סמ"ד. שו"ת אבני נזר או"ח סי' תכו. שו"ת כתב סופר או"ח סק"א. מהרש"ם ח"ג סשס"ג. ועוד.
- 11. ראה ב' הדיעות בטושו"ע או"ח סתקנ"א ס"ד.
- 12. להעיר ממהרי"ל הל' ת"ב: כאילו איקלע קביעותא בא' בשבת דמי.
- 12. ראה מג"א שם סקי"ז. וראה צפע"נ שבהערה 11, שלהסברא שהתענית ביום א' "הוי גדר תשלום" — אין כאן הדין ד"לאחריו" (כמ"ש בירושלמי תענית פ"ד ה"ו. אלא דשם, שאז גם אין הדין ד"לפניו". ולהעיר מסמ"ק (סי' צו. הובא בטור שם) שגם להדיעה דיש דין דלפניו (כשחל ת"ב בשבת), "הוא רק חומרא יתירה", כי יש חילוק "בין חל להיות בתוכה בין חל להיות בשבת").
- 13. שו"ת הרשב"א ח"א סתק"כ (הובא באבני נזר שם בסופו. ועוד).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.