ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לגמטותשיחה א190

190

התנו בשעת הנדר ע"מ שיסכימו הבעל או האב, וכשאינם מסכימים אזי למפרע בטל הנדר כי מסתמא על דעתם נדרה או כאילו נדרה על דעתם³⁵, כך כל איש מישראל הוא ברשות ב"ד ומחוייב לעשות ככל אשר יורו לו הב"ד וכל נודר ה"ז כאילו התנה בשעת הנדר ע"מ שיסכימו הב"ד עמו וכשאינן מסכימין נעקר הנדר מעיקרו וכל יחיד מומחה נקרא ב"ד וכל שלשה הדיוטות בידם להתיר נדרו".

אבל ע"פ פשש"מ דוחק לפרש כן,

כי³⁵ גדר זה דרשות ב"ד מתאים יותר לסנהדרין וזקני ישראל וכיו"ב, והוצרך להיות הדיבור (לא אל ראשי המטות, אלא) לסנהדרין, שבעים זקנים וכיו"ב. ומזה שהדיבור הי' לראשי המטות, הנשיאים — נראה יותר (בפשש"מ) שאין זה מצד שזהו כאילו נדר ע"מ שיסכימו ב"ד, אלא מצד מרות הנשיא על שבטו³⁶, מעין³⁶ בעלות האב והבעל על בתו ואשתו.

ה. ע"פ הנ"ל יובן גם המשך פרש"י "או יכול שלא אמר משה פרשה זו אלא לנשיאים בלבד נאמר כאן זה הדבר ונאמר בשחוטי חוץ³⁷ זה הדבר מה להלן נאמרה לאהרן ולבניו ולכל בני ישראל שנאמר³⁷ דבר אל אהרן וגו' אף זו נאמרה לכולן".

— והנה מקור הגז"ש לשחוטי חוץ הוא בגמ'³⁸, אבל בגמ' ממשיך "ומה³⁹ כאן ראשי המטות אף להלן ראשי המטות בפרשת נדרים למאי הלכתא (בעינן גבי נדרים אהרן ובניו וכל ישראל⁴⁰) אר"א ב"י להכשיר שלשה הדיוטות (להכי אהני גזירה שוה כאילו נכתב בנדרים אהרן ובניו וכל ישראל לומר לך ששקולין כל ישראל להתיר נדרים ואפילו הדיוטות⁴⁰), והא ראשי המטות כתיב, אר"ח כו' ביחיד מומחה. ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא אמר רב ששת לומר שיש שאלה בהקדש", והיינו שלפי הגמ' הגז"ש דפרשת נדרים ושחוטי חוץ היא למילף מיני' שהיתר נדרים יכול להיות גם בשלשה הדיוטות, ושיש שאלה בהקדש.

אבל רש"י לא הביא הגז"ש לענין ההלכתא (שהתרת נדרים בג' הדיוטות) אלא רק לענין זה שפרשה זו "נאמרה לכולן" (בהמשך לתחילת פירושו שלכל ישראל נאמרה).

ועפ"ז צ"ע למה הוצרך רש"י להוסיף "ואם אין יחיד מומחה מפר בשלשה הדיוטות", דלמאי נפק"מ הלכה זו לגוף פירושו (שלכל ישראל נאמרה)⁴¹. וגם צ"ע, דכיון שמפרש התיבות "ראשי המטות" הו"ל לרש"י לנקוט בלשון "מומחין" ולא "ביחיד מומחה", וע"ד לשון הספרי, מקורו של פרש"י (שחלק כבוד

הערות

35. ראה הנסמן לעיל הערה 17.
35. וגם — לשון הפרת נדרים בפשש"מ מורה על ביטול הנדר (מכאן ולהבא), ולא עקירתו (מעיקרא).
36. להעיר מלקמן ע' 3202 — בב' הגדרים שישנם בנשיאי השבטים. ע"ש.
36. ולא ממש. וי"ל שלכן "חכם בלשון התרה ובעל בלשון הפרה". ולהעיר מכלי יקר כאן. ואכ"מ.
37. אחרי יז, ב.
38. נדרים שם עח, א. ב"ב קכ, ב.
39. הלשון מנדרים שם. ועד"ז הוא בב"ב שם.
40. ל' הרשב"ם ב"ב שם. וראה גם ר"ן נדרים שם.
41. וראה בארוכה במפרשי רש"י השקו"ט בדברי רש"י, וגם בזה שלפי הגמ' הרי הגז"ש היא לדעת ב"ה, והלימוד דזה הדבר שהחכם בלשון התרה כו' (שהביא בד"ה זה הדבר) הוא לדעת ב"ש (ובתירוצי תוס' ב"ב שם. מפרשים לנדרים שם). ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.