ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לגמטותשיחה א186

186

שיחה א

א. בפירושו בריש פרשתנו, לאחרי שרש"י מפרש הטעם שנאמר "ראשי המטות לבני ישראל" — "חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה ואח"כ לכל בני ישראל כו'", כותב: "ומה ראה לאומרה כאן למד¹ שהפרת נדרים ביחיד מומחה ואם אין יחיד מומחה מפר בשלשה הדיוטות".

וצריך ביאור: מלשון רש"י "למד² שהפרת נדרים ביחיד מומחה כו'" משמע שאין כאן המקור לגוף הדין דהפרת נדרים³, אלא רק לפרט זה שההפרה היא ע"י "יחיד מומחה (ואם אין יחיד מומחה מפר בשלשה הדיוטות)" — ולכאורה, מנא לן בפשוטו של מקרא שיש אפשרות של "הפרת נדרים" ע"י בנ"א (וחכם), והרי בכל הפרשה מדובר רק ע"ד הפרת האב נדרי בתו והבעל נדרי אשתו⁴, ולא בהפרת — התרת — נדרים ע"י חכם וכיו"ב?

והרי גם ע"ד הדרוש וההלכה אי' במשנה⁵ "היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו", ופרש"י "התרת נדרים שאמרו חכמים שהחכם מתיר את הנדר מעט רמז יש במקרא ואין על מה לסמוך אלא שכן מסור לחכמים בתורה שבעל פה", ופשיטא שאינו מפורש בכתוב לפי פשוטו של מקרא!

והנה בגמ' שם⁵ הובאו דעות כמה תנאים ש"יש להם על מה שיסמוכו" מכמה כתובים (אבל אינם בפרשת נדרים), ולבסוף הובא מאמר ר"י אמר שמואל "שנאמר⁶ לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו" (ולימוד זה הובא בפוסקים וכו' כמקור על התרת נדרים⁷). אבל רש"י בפירושו על התורה בפסוק הנ"ל מפרש "לא יחלל דברו לא יעשה דבריו חולין", ואינו מביא כלל (אפילו לא בתור "רבותינו דרשו") הלימוד ש"הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו".

ב. לכאורה י"ל, שלשיטת רש"י

הערות

1. בדפוס ראשון דפרש"י "ומה ראה לומר פרשת נדרים כאן ללמד שהפרת כו'", והד"ה בפרש"י הוא "וידבר משה" ולא "ראשי המטות" כבפרש"י שלפנינו.
2. בכמה כת"י רש"י (שתח"י) "לפי" (במקום "למד").
3. וכדמשמע (לחד מ"ד) בירושלמי חגיגה פ"א ה"ח בתחלתה. ולהעיר מפי' (המיוחס ל)רש"י נדרים עח, רע"א.
4. או הארוס והאב ביחד — ל, ז ואילך ובפרש"י.
5. חגיגה י, א.
6. פרשתנו ל, ג.
7. ראה תיב"ע עה"פ. שאילתות שאילתא כג ("ומנלן דאית לי' היתרא לנדרא ולשבועתא מדאורייתא. . אמר קרא לא יחל דברו הוא אינו מוחל כו'"). רמב"ם הל' שבועות פ"ו ה"ב[ednref_38_*]. ר"ן נדרים עז, סע"ב ורא"ש (עח, רע"א) שם [וראה ר"ח חגיגה שם: כלומר יש לו ראי' מן התורה שיש לו רשות להתיר נדרים ואינם כעופות הפורחים באויר כאשר שנינו במשנתנו. וראה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג ח"א עשה קגקד (שמה, א). וראה מהרש"א חגיגה שם. רא"ם לפרש"י שם בסופו. שיח יצחק לפרש"י חגיגה שם]. [edn_38_*] ) ומלשון הרמב"ם שם "כך למדו ממשה רבינו מפי הקבלה שזה הכתוב לא יחל דברו שלא יחלל הוא בעצמו כו'" משמע לכאורה שהוא דלא כפרש"י חגיגה שם. ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.