בס"ד. שיחת ש"פ קרח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"ז.

בס"ד. שיחת ש"פ קרח, מבה"ח תמוז, ה'תשי"ז.

בלתי מוגה

א . "ויהי¹ בשלושים שנה"² –

דובר כמ"פ, שבכל חודש ישנם ענינים שלו, ביניהם ענינים עיקריים של כל החודש, ובכו"כ חדשים – עיקריים לכל השנה.

חדשים – ענינם הוא זמן. ולכן, לכל ענין שבחודש ישנו הזמן שבו הוא מתגלה.

בנוגע לחודש תמוז, הרי עד לפני שלושים שנה, היו בגלוי רק המאורעות הלא-טובים של חודש זה. לפני שלושים שנה (תרפ"ז) בא בגילוי הענין הטוב – הענין דימי הגאולה י"ב וי"ג תמוז, וההתחזקות דתורה ומצוות הקשורה עמהם, שזהו ענין עיקרי.

כי, הגאולה די"ב וי"ג תמוז – כפי שכותב הרבי במכתב³ (לחגיגת י"ב תמוז) – לא היתה גאולה עבור איש פרטי, אלא גם עבור "כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצוה", וגם עבור "אשר בשם ישראל יכונה"⁴.

ענין התורה ומצוות הוא תכלית כל הבריאה. ומזה מובן, שהגאולה די"ב וי"ג תמוז היא גאולה לכל הענינים דהשתלשלות, הגילויים הנעלים ביותר, עד להעצמות. תכלית כולם הרי היא תורה ומצוות, ובהימים די"ב וי"ג תמוז נמשכה גאולה לכל ענינים הנ"ל, עד להעצמות.

ב . התחלת ההמשכה של החודש הבא היא בשבת מברכים, ועוד על פי מאמר רז"ל⁵ "שבת מיני' מתברכין כולהו יומין"⁶, שבימים אלונכלל גם ראש חודש, שכולל כל ימי החודש. ונמצא, שהיום, בשבת מברכים, מתחילה כבר הגאולה די"ב וי"ג תמוז.

ובאמת הרי זה עוד קודם לכן, אלא שהוא יותר "בכח", כמובן מצד הכלל שאמרו רז"ל⁷ "הקב"ה מקדים רפואה למכה". המאסר הי' באמצע חודש סיון, וא"כ בהכרח לומר שענין הגאולה הי' כבר קודם לזה.

ג . ענין זה הוא בכל שנה ושנה. בכל שנה מתחדש הענין עוד הפעם. וכמ"ש בכתבי האריז"ל⁸ על הפסוק⁹ "והימים האלה נזכרים ונעשים": כאשר ישנו ה"נזכרים", שזוכרים את הימים כדבעי – אזי "ונעשים", שנפעלים עוד הפעם ההמשכות וההשפעות של ימים אלו¹⁰.

ואעפ"כ, הרי זה "חידוש הישנות" בלבד, ואין זה מגיע להפעם הראשונה, שאז הי' דבר חדש ממש.

ואף שמבואר באגרת-הקודש¹¹ שבכל שנה ושנה נמשך אור חדש ממש שלא הי' מעולם, ונמצא שבכל שנה מיתוספים ענינים חדשים, אבל כל זה הוא בנוגע ל"הישנות", שבענין "הישנות" אכן נמשך בכל פעם אור חדש, אבל מ"מ אין זה אלא "חידוש הישנות".

ד . גם ב"חידוש הישנות" גופא ישנם חילוקי מדריגות. כאשר עובר מספר מסויים של שנים – עשר, עשרים שנה וכדומה – מהמאורע, אזי ישנם המשכה ושינוי גדולים יותר, שלא בדומה לההמשכה והתחדשות שבכל שנה.

וע"ד דאיתא במשנה¹²: בן עשרים שנה, בן שלושים שנה, בן ארבעים וכו'¹³, שבכל עשר שנים מתחדש דבר חדש. ואפשר לומרהטעם ע"פ המבואר בפרדס¹⁴, שהכל נקבע בסדר של עשרה, כנגד עשר הספירות, וכן הוא גם בענין זה.

ובפרט שבהמספרים דעשר גופא הרי זה שלושים שנה, וע"ד ביאור הצמח-צדק¹⁵ על הפסוק "ויהי בשלושים שנה", שהוא כנגד עשר כלים, עשר אורות פנימיים ועשר אורות מקיפים – שהם כללות הכל.

מזה מובן, שבשעה שנשלמים שלושים שנה מהגאולה, נמשכת המשכה חדשה בענין הגאולה, נעלית יותר וכללית יותר מקודם לזה.

ה . ובמילא, בכל הענינים שפעלו עד עתה בתורה ומצוות בכח שניתן ע"י הגאולה, הנה מהיום והלאה אין זה מספיק, דכיון שנמשך ונתגלה יותר בהגאולה, צריכים גם להוסיף, להמשיך ולגלות יותר ויותר בתורה ומצוות.

הענינים דתורה ומצוות מחולקים לג' הקוים דתורה עבודה וגמילות חסדים¹⁶, והכוונה בזה בפשטות – שצריכים להוסיף הן בקו התורה, הן בקו העבודה והן בקו הגמילות חסדים.

והכח לזה – מקבלים משבת מברכים ואילך, כי בשבת מברכים מברכים את כל ימי החודש, שיהיו "לחיים כו'", ככל הלשונות והענינים שמונים בברכת החודש.

ולכן מקבלים אז גם את הברכה והכח להוסיף בתורה ומצוות.

וע"י העבודה בתורה ומצוות תתגלה בקרוב ממש הגאולה השלימה על ידי משיח צדקנו.

***

ו . צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה ויקח קרח.

***

ז . דובר אודות שלילת טענת קרח "כל העדה כולם קדושים גו' ומדוע תתנשאו"¹⁷, שאחדות אמיתית היא דוקא ע"י התחלקות המדריגות בהנבראים¹⁸, וכל אחד ממלא תפקידו, תוך כדי השפעה והשלמההדדית¹⁹, עד שנעשים קומה אחת שלימה, מבלי ימצא האדם ראש וסוף²⁰; משא"כ לולי זאת נעשה ענין של התחלקות²¹, "ואתפלג"²², שהדרגא העליונה מסתלקת למעלה, והדרגא התחתונה נבלעת למטה, שזהו ב' סוגי העונשים דשרופים ובלועים – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ח ע' 202 ואילך²³.

ח . ויש להוסיף בכל זה:

הן אמת ש"כל העדה כולם קדושים ובתוכם הוי'" – שכן, בשעת מתן-תורה נעשו בנ"י "ממלכת כהנים וגוי קדוש"²⁴, וענין זה נעשה עי"ז ש"בנינו ערבים בעדינו"²⁵, והיינו, שכאשר מחנכים את ילדי ישראל כדבעי, הרי זה היסוד לקיומו של עם ישראל באופן ש"כולם קדושים";

אבל אעפ"כ, אין להסתפק בכך ולומר "מדוע תתנשאו", מהו הצורך להוסיף ולהתעלות למדריגה נעלית יותר.

אין להסתפק במדריגת הקדושה שבה נמצאים עתה, אלא צריכים להתקשר עם משה ואהרן, ולקבל מהם דרגא נעלית יותר בקדושה.ועד"ז בנוגע לענין החינוך (שפועל הקדושה) – שאין לטעון שלפי מעמדו ומצבו הרי זה גם ענין של קדושה, או שכיון שישנו חילוק בין "עיר" ל"שדה", הרי, ביחס ל"ערי השדה" יכולים שפיר להסתפק בהמצב כפי שהוא עתה, אלא צריך תמיד להוסיף, הן בכמות והן באיכות, ולהתעלות לדרגא נעלית יותר בקדושה, שיהיו יכולים להביא אותם ל"שושן הבירה" – בזמן הגלות, ולירושלים – בזמן הגאולה.

ט . וכשם שבכללות ישראל אין להסתפק בכך ש"כל העדה כולם קדושים", אלא צריך להיות כהן גדול, שעל ידו נמשכת תוספת קדושה – כן הוא גם בכל אחד מישראל, שאין להסתפק בכך שכל עניניו קדושים, אלא צריך להיות הכהן גדול שבנפשו פנימה, שעל ידו תומשך תוספת קדושה בכל עניניו.

ובפרטיות יותר:

מחלוקת קורח היתה על ג' ענינים: כהונת אהרן, טלית שכולה תכלת (שתהי' פטורה מציצית), ובית מלא ספרים (שיהא פטור ממזוזה)²⁶. וכדאיתא בספרים²⁷ בענין אמירת בני קורח "משה אמת ותורתו אמת"²⁸, ש"אמת" ר"ת א הרן מ זוזה ת כלת.

והנה, ג' ענינים אלו הם ג' הענינים דמזון לבוש ובית²⁹: בית מלא ספרים – בית. טלית שכולה תכלת – לבוש. וכהונת אהרן הו"ע המזון, שהרי בהיות הכה"ג בקדש הקדשים הי' מתפלל תפלה קצרה עבור הצטרכות עם ישראל בכלל ועבור פרנסתם (מזון) בפרט³⁰.

ובנוגע לכל ג' ענינים אלו טוען קרח ש"כולם קדושים", ובמילא אין צורך להמשיך בהם קדושה יתירה. ועל זה היא ההוראה – שאין האמת כן, אלא יש להתקשר עם בחי' הכה"ג, ולהמשיך קדושה יתירה בכל ג' הענינים דמזון לבוש ובית.

י . ונקודת הענין – שאצל בנ"י צריך להיות קישור ואיחוד הגשמיות עם הרוחניות:תוספת הקדושה בישראל נעשית ע"י הכה"ג, שענינו הוא שנכנס לקדש קדשים, מקום הארון עם הלוחות שבו, שבהם מודגש קישור ואיחוד הגשמיות עם הרוחניות – שהרי "מקום ארון אינו מן המדה"³¹, וכן הלוחות, כדאיתא בירושלמי³² שהלוחות היו נקראים מכל עבריהם, ובבבלי איתא³³ ש"מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין", והיינו, שבהגשמיות גופא הי' גילוי אלקות במוחש.

ועי"ז נמשך קישור ואיחוד הגשמיות עם הרוחניות אצל כל בנ"י, במשך כל השנה, לא רק בביהמ"ק, ולא רק בארץ ישראל, אלא גם בכל העולם, היינו, שיהי' ניכר בגלוי שבנ"י הם "גוי אחד בארץ"³⁴, שממשיכים בחינת "אחד" גם "בארץ"³⁵.

יא . וענין זה הוא היפך מחלוקת קרח, כמשנת"ל (בהמאמר³⁶) שרצה להפריד את הגשמיות (מים תחתונים) מהרוחניות (מים עליונים), וזהו גם ענין קרח מלשון קרחה, שהוא מקום פנוי משערות – שענין השערות, אף שיש בהם חיות מצומצם, מ"מ, יש בהם הדביקות בהמוח, ואילו קרח רצה שלא תהי' הדביקות של הגשמיות עם הרוחניות.

והענין בזה:

כאשר מבדילים את הגשמיות מן הרוחניות, מתוך טענה שגם הגשמיות כשלעצמה היא במדריגת הקדושה – הנה סוכ"ס נעשה מעמד ומצב ד"וירדו חיים שאולה"³⁷.

כאשר מושקעים בגשמיות, וחסר הענין ד"קדש עצמך במותר לך"³⁸, אזי נעשה הלב מטומטם, "החרש הי' לבם"³⁹, ועד שמתאוות היתר באים סוכ"ס לתאוות איסור.

ועוד זאת, שקישור הגשמיות עם הרוחניות נוגע גם לעצם הקיום של הגשמיות, כי, אצל בנ"י בהכרח שהגשמיות תהי' קשורה עם הרוחניות, וכמבואר בארוכה בקונטרס ומעין⁴⁰ שמציאות הגשמיות לבדה, ללא קישור ודביקות עם הרוחניות, אינה יכולה להיות אצל בנ"י, כי אם לפי שעה בלבד.וזהו גם ענין השערות, שעל ידם נעשה קישור הגשמיות עם הרוחניות – כידוע⁴¹ בענין שערות שמשון הגבור, שעל ידם הי' גבור גדול בגשמיות כפשוטו, ועד שגבורתו היתה באופן שלמעלה מהטבע.

[ולהעיר, שבנוגע לשמשון אמרו רז"ל⁴² "שמשון על שמו של הקב"ה נקרא שנאמר⁴³ כי שמש ומגן הוי' גו'", שם הוי' דייקא שלמעלה מהעולמות. והענין בזה – שקישור הגשמיות עם הרוחניות הוא באופן שלא די בהקישור עם שם שד-י (שבזה גופא ישנם ג' פירושים ומדריגות⁴⁴: (א) "עד שיבלו שפתותיכם מלומר די"⁴⁵, (ב) "שדי באלקותי לכל ברי'"⁴⁶, (ג) "שאין העולם ומלואו כדאי לאלקותי"⁴⁷), אלא צריך להיות הקישור גם עם שם הוי'].

וע"י קישור הגשמיות עם הרוחניות ניתוסף גם ענין העשירות בגשמיות כפשוטו – כפי שמצינו במדרשי חז"ל⁴⁸, שיוסף, שהי' עשיר גדול ביותר, הטמין שלש מטמוניות, ואחת מהם נתגלתה לקורח (שליש מעשרו של יוסף), וע"י העבודה דקישור הגשמיות עם הרוחניות יתגלו לעתיד לבוא כל שלש המטמוניות (כל ג' השלישים), כמבואר בתו"א⁴⁹ ובתו"ח⁵⁰ תוכן הענין ברוחניות, וכמו"כ גם בגשמיות, כמארז"ל⁵¹ "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת", וכמ"ש הרמב"ם בסוף הל' מלכים, ש"באותו הזמן לא יהי' שם לא רעב וכו' שהטובה תהי' מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר", "כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה", ועד שיקויים היעוד⁵² "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

**********