שצו דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת

שצו ד ין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת

ובו ד' סעיפים

א שבו איש

תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי¹²⁵⁷,

יש אומרים ¹²⁵⁸ שזו אזהרה ¹²⁵⁹ ליוצא חוץ לתחום. ושיעור תחום של תורה

הוא י"ב מיל, כשיעור מחנה ישראל שהיתה י"ב מיל על י"ב מיל¹²⁶⁰.

וחכמים אסרו לצאת יותר מאלפיים אמות שהן מיל אחד.

ויש אומרים¹²⁶¹

שאין לתחומין עיקר מן התורה כלל, אלא אפילו יותר מי"ב מיל אינו אסור מן התורה

כלל. וזה שנאמר אל יצא איש ממקומו, זו היא אזהרה על הוצאה¹²⁶²,

שהזהיר משה שלא לצאת עם הכלי מרשות היחיד לרשות הרבים ללקוט המן¹²⁶³.

ושבו איש תחתיו, קבלו חכמים שזו אזהרה שלא לטלטל ברשות הרבים אלא כשיעור תחתיו של

אדם שהוא ד' אמות, כמו שנתבאר בסי' שמ"ט ¹²⁶⁴ .

אלא שחכמים סמכו איסור התחומין של דבריהם למקרא זה¹²⁶⁵ אל

יצא איש ממקומו, שלא יצא יותר מאלפיים מהמקום ששבת בו, כי עד אלפיים נקרא מקומו ¹²⁶⁶ כמו שמצינו בערי מקלט שנאמר¹²⁶⁷

ושמתי לך מקום וגו', והן קולטות אותו גם כשהוא חוצה להן¹²⁶⁸,

שנאמר¹²⁶⁹

ומצא אותו מחוץ לגבול עיר מקלטו, ונאמר להלן¹²⁷⁰

ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפיים באמה וגו', מה חוץ האמור להלן אלפיים אף חוץ

האמור כאן אלפיים¹²⁷¹.

ושבו איש תחתיו כשיעור תחתיו, מכאן סמכו חכמים שכל

אדם יש לו ד' אמות בכל מקום שהוא, אפילו יצא חוץ לתחום יכול להלך שם ד' אמות¹²⁷².

וכן יכול לטלטל בהן¹²⁷³.

וכן כשמודדים אלפיים ממקום שביתתו מודדים חוץ מד' אמות אלו שהן כשיעור תחתיו¹²⁷⁴

(ויכול לטלטל בהן. לפיכך ¹²⁷⁵ ) אם שבת, דהיינו שקדש עליו היום,

במקום המוקף מחיצות בענין שמותר לטלטל בכולו, הרי כולו נחשב לו כד' אמות, ונותנים

לו אלפיים סביב להיקף זה, ע"ד שיתבאר בסי' שצ"ט¹²⁷⁶,

אפילו יש בו כמה מילין. והוא שיהא מוקף לדירתו מתחילתו, אע"פ שאין בו עתה

דיורין ואין משתמשין בו כלל ¹²⁷⁷ , כמו שיתבאר בסי' ת"ח¹²⁷⁸,

או אפילו אינו מוקף לדירה אלא שאין בו יותר מבית סאתים. אבל אם יש בו יותר מבית

סאתים, כשם שאין מחיצותיה מועילות שיהא מותר לטלטל בכולו, כך אינן מועילות שיהא

כולו נחשב כד' אמות לענין תחומין ¹²⁷⁹ :

ב ד' אמות

אלו שלענין תחומין, בין ד' אמות שבמקום שביתתו, בין ד' אמות שיש לו כשיצא חוץ

לתחום, יש אומרים¹²⁸⁰

שהן כד' אמות שברשות הרבים שלענין טלטול¹²⁸¹,

שהוא בורר לו ד' אמות לאיזו רוח שירצה, וכשהלך לרוח אחת ד' אמות שוב אינו יכול

לחזור ולילך לרוח השנית¹²⁸²

(שכנגדה¹²⁸³)

אפילו כל שהוא, אם הוא חוץ לתחום, כמו שאינו יכול לטלטל חפץ אחד יותר מד' אמות.

שאין נותנים אלכסון לענין טלטול אלא מפני שאין שם ריבוע¹²⁸⁴ כמו

שנתבאר בסי' שמ"ט¹²⁸⁵.

וכן במקום ששבת בו, אם הלך לרוח אחת ד' אמות ואלפיים, שוב אינו יכול לילך לרוח

השנית (שכנגדה) אלא אלפיים, ואם לא נטל לו כל ד' אמות לרוח אחת יכול להשלימן ברוח

הב'¹²⁸⁶

(שכנגדה).

ויש אומרים¹²⁸⁷

שד' אמות אלו שלענין תחומין אינו כד' אמות שלענין טלטול, אלא הן ד' אמות לכל רוח,

שהן ח' על ח' מרובעות, בין במקום ששבת בו בין כשיצא חוץ לתחום (ולפי סברא זו כל

שכן שאין מודדים לו ד' אמות עם אלכסונם לכל רוח, שכיון שנותנים לו ח' על ח'

מרובעות, הרי יש בהן אלכסון ממש של ד' אמות לכל רוח, דהיינו מאמצעיתו לארבע הזויות,

משא"כ בד' אמות שלענין טלטול, שמודדים לו ד' אמות ביושר אל עבר פניו לאיזו

רוח שירצה, וכיון שלא שייך בהן אלכסון ממש צריך ליתן לו הן ואלכסונם כמ"ש

בסי' שמ"ט). ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים¹²⁸⁸:

ג ד' אמות

אלו שלכל רוח ורוח, שהן שיעור תחתיו של אדם, מודדים אותו לכל אדם באמה שלו, ואם

הוא ננס באברים, שגופו גדול ואמתו קטנה, נותנים לו ד' אמות בינונית של כל אדם, שכל

אחת מהן ו' טפחים¹²⁸⁹,

כמו שנתבאר בסי' שמ"ט¹²⁹⁰.

וכבר נתבאר שם שד' אמות אלו מודדים אותן מצומצמות¹²⁹¹.

ויש אומרים¹²⁹²

שמודדים אותן מרווחות. ויש לסמוך על דבריהם בד' אמות אלו שלענין תחומין, שעיקרן

אינן אלא מדברי סופרים¹²⁹³:

ד שבת¹²⁹⁴

בתל גבוה י' טפחים, אם אין בו אלא בית סאתים, הרי כולו נחשב לו כד' אמות¹²⁹⁵,

מפני שהוא כמוקף מחיצות מלמעלה¹²⁹⁶,

כמו שנתבאר בסי' שמ"ה¹²⁹⁷,

אלא שאינן מוקפות לדירה¹²⁹⁸.

וכן אם שבת בקמה קצורה ושבלים גבוהים י' טפחים מקיפים

אותה¹²⁹⁹.

והוא שקשר השבלים יחד בענין שאין רוח המצויה מנידה אותן¹³⁰⁰,

שכל מחיצה שהרוח מנידה אינה מחיצה, כמו שנתבאר בסי' שס"ב¹³⁰¹.

אבל השובת בעיר, כל העיר נחשבת כד' אמות¹³⁰²,

אע"פ שאינה מוקפת מחיצות כהלכתן ¹³⁰³ , כגון שיש בה פרצות הרבה במילואן

וביותר מעשר, דהואיל ובתי העיר מובלעים בתוך שבעים אמה ושירים של זה, הרי כולם

כדירה אחת, כמו שיתבאר בסי' שצ"ח ¹³⁰⁴ :

[1257] בשלח טז, כט.

[1258] ירושלמי פ"ג סוף

ה"ד (שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו ביום השביעי ... אין לך מחוור מכולם אלא

תחום שנים עשר מיל כמחנה ישראל), ופירש בקרבן העדה (אין לך מחוור מכולם, שיהא אסור

מן התורה, אלא שנים עשר מיל, כמחנה ישראל שהיתה י"ב מיל). הובא ברי"ף ה,

א. רמב"ם הל' שבת פכ"ז ה"א (היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת לוקה,

שנאמר אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, מקום זה הוא תחום העיר, ולא נתנה תורה שיעור

לתחום זה, אבל חכמים העתיקו שתחום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל, וכך

אמר להם משה רבינו לא תצאו חוץ למחנה). גאונים, הובאו במ"מ שם (ולמדו שיעור

זה די"ב מיל מן הירושלמי, וכן הסכמת הגאונים ז"ל לחייב דבר תורה על יותר

מי"ב מיל), ובעבודת הקדש ריש שער ה (ויש מן הגאונים שהורו, שתחום שלוש פרסאות,

שהם שנים עשר מיל, אסורין דבר תורה ולוקין עליהן דבר תורה. וממחנה ישראל למדוה,

שנאמר אל יצא איש ממקומו, כלומר ממקום מחנה ישראל, ומחנה ישראל גמירי ששלוש פרסאות

היה). ראב"ד, הובא בחידושי רמב"ן סוף פ"ק (והראב"ד ז"ל

הלך אחריו בדרך הזה, והוא גורס בברייתא דר' חייא לוקין על התחומין דבר תורה, ומפרש

לה בתחומי ג' פרסאות). דעה הא' בלבוש סי' שצז ס"א (וחוץ לי"ב מיל, יש

אומרים שהוא אסור מן התורה).

וראה גם לקמן סי' תד ס"ב (לדברי

האומרים שתחום י"ב מיל הוא מן התורה). סי' תקטו סי"ד (שיש אומרים דבג'

פרסאות יש איסור תחומין מן התורה). סי' תקפו סכ"ו (להאומרים דחוץ לי"ב

מיל יש איסור תחומין מן התורה).

[1259] ולא חטאת. מלבושי יום טוב

רס"י שצז (שאף למי שאומר שהוא דבר תורה, לא מחייב חטאת, שאין בו אלא לאו דאל

יצא איש, ולוקין עליו, כדאיתא בסוף פרק קמא דעירובין (יז, ב), ואין חטאת אלא בשגגת

כרת, וזה פשוט ומבואר, ובפרק מי שהחשיך סוף דף קנ"ג איתא בהדיא, דאין חייב

חטאת על תחומין לרבי עקיבא דסבירא ליה דתחומין דאורייתא). אליה זוטא שם ס"ק א

(במלבושי יום טוב חולק, דאין איסור אלא בלאו דאל יצא, ואין חטאת אלא בשגגת כרת,

וכן בפרק מי שהחשיך דף קנ"ג איתא בהדיא, דאין חיוב חטאת על תחומין לרבי עקיבא

דסבירא ליה דתחומין דאורייתא).

והוא כדאמרינן בעירובין יז, ב (תני רבי

חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה ... אל יצא כתיב), ופירש ברי"ף ה, א (כלומר,

יציאה ברגלים בלבד היא, ואין בה משום מיתת בית דין, אלא באזהרה בלבד היא, ולפיכך

לוקין עליה).

וכדאמרינן בשבת קנג סע"ב (דאיכא

מידי דאין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו סקילה, ומאי ניהו ... תחומין, ואליבא

דרבי עקיבא), ופרש"י (דאמר דאורייתא נינהו, והוי מחלל, ומיהו אין חייבין לא

על שגגתו חטאת כו ' ).

אלא שרבי עקיבא סובר כן אף לענין אלפיים

אמה, כדתנן סוטה כז, ב (בו ביום דרש רבי עקיבא, ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפיים

באמה וגו' ... ואלפיים אמה תחום השבת). ומכך למדנו שכן הוא גם לדעת הסוברים ששיעור

תחום של תורה הוא י"ב מיל.

[1260] ברכות נד, ס (מחנה ישראל

כמה הוי, תלתא פרסי), ופרש"י (דכתיב (מסעי לג, מט)

ויחנו מבית הישימות עד אבל השטים, ואמר רבה בר בר חנה, לדידי

חזי לי ההוא דוכתא והוה תלתא פרסי אורכא ותלתא פרסי פותיא), והוא בעירובין נה, ב.

ויתבאר לקמן סי' תד ס"ב (והוא

שיהיו כל הי"ב מיל רשות הרבים גמורה מן התורה, על דרך שנתבאר בסי' שמ"ה,

כדי שיהיו דומים לדגלי מדבר שהיו רשות הרבים גמורה, שמשם למדו איסור התחומים מן

התורה, כמו שנתבאר בסי' שצ"ו ... וכבר

נתבאר בסי' שמ"ה שנהגו כהאומרים שעכשיו אין לנו רשות הרבים גמורה).

[1261] רי"ף שם (ואנן קיימא

לן דליתא לדרבי עקיבא דאמר תחומין מדאורייתא. ואשכחינא בגמרא דבני מערבא ... אין

לך מחוור מכולם אלא תחום י"ב מיל כמחנה ישראל, נמצאו עכשיו תחומי שבת מהן

דרבנן ומהן דאורייתא ... והאי תירוצא לא סליק אליבא דגמרא דילן), לפירוש

הרמב"ן במלחמות שם (ואומר אני שאין לנו מדבריו הפסק הזה שתולין בו ללקות על

תחומי שנים עשר מיל דבר תורה, אבל דבריו כך הם ... שמצינו בתלמוד ארץ ישראל שהם

סבורין דתחומי שנים עשר מיל מן התורה ... בטלה סברא זו מן הגמרא שלנו, ואין לנו

בכל תלמודנו זכר לשנים עשר מיל, אלא תחומין מדרבנן הן, ואין להן עיקר מן התורה

קאמרינן בכל מקום, אלו הן דברי רבינו ז"ל), ובחידושיו שם. וכן מסיק

הרשב"א בעבודת הקדש שם (ויש מי שהורה שכל התחומין אינן תורה אלא מדברי סופרים

... ולזה דעתי נוטה), ובחידושיו שם. רא"ש פ"א סי' כד (ומיהו גמרא דידן

סבר לרבנן ליכא שום תחום שבת דאורייתא, ואפילו י"ב מיל). טור רס"י שצז (ואינו

אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא). דעה הב' בלבוש שם (ויש אומרים שאינו אלא דרבנן).

[1262] ראה גמרא יז, ב (מי כתיב

אל יוציא, אל יצא כתיב), ופרש"י (אין כאן לשון הוצאת משוי). והיינו למאן דאמר

תחומין מן התורה. אבל למאן דאמר תחומין מדרבנן, האי אל יצא היא אזהרה להוצאת משוי.

פסחים פה, ב (הוצאה כתיב ביה כשבת), ותוס' שם (פירוש אל יצא איש ממקומו, והיינו אל

יוציא, דהא תחומים דרבנן).

אמנם נתבאר לעיל סי' שא ס"א,

שמלאכת ההוצאה למדים מתרומת המשכן. והטעם הוא כדלעיל (הערה 1259 ),

שאין ללמוד מפסוק זה אלא אזהרה, ומה שההוצאה היא אב מלאכה למדים מתרומת המשכן,

כדלעיל שם (והערה כג).

[1263] תוס' יז, ב ד"ה לאו

(והכי משמע פשטיה דקרא, שאל יצא בשבת עם כליו ללקוט את המן, כדרך שעושין בחול).

[1264] סעיף א (כל אדם יש לו ד'

אמות ברשות הרבים שיכול לטלטל בהם, שנאמר שבו איש תחתיו, ולמדו מפי הקבלה שזה נאמר

לענין טלטול, שלא יטלטל כל אדם ברשות הרבים אלא כמדת תחתיו), ושם נסמן (הערה ג).

וגם לדעת הסוברים שלמדים מכאן תחומין מן

התורה, מכל מקום "למדו מפי הקבלה שזה נאמר לענין טלטול". וכדאמרינן שבת

צו, ב (כל ד' אמות ברשות הרבים גמרא גמירי לה).

[1265] גמרא נא, א (הני אלפיים

אמה היכן כתיבן, דתניא שבו איש תחתיו אלו ארבע אמות, אל יצא איש ממקומו אלו אלפיים

אמה), ופירש הריטב"א שם (היכן כתיבן, פירוש היכא רמיזי, ואהיכא אסמכינהו רבנן,

למאי דקי"ל דתחומין דרבנן). רש"י סוכה כה, א ד"ה ושבולות (אלפיים

אמה דכתיב אל יצא איש ממקומו, ואסמוך רבנן למילף מקום ממקום ומקום מניסה כו'

כדאמרינן בעירובין). טור סי' שצז (ואינו אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא). לבוש סי'

שצז ס"א (ואסמכוה אקרא דכתיב אל יצא איש ממקומו, ודרשו דהאי מקומו פירושו

אלפיים אמה).

[1266] לימוד זה (אסמכתא) נתפרש

בגמרא נא, א (אלו אלפיים אמה מנא לן, אמר רב חסדא למדנו מקום ממקום, ומקום מניסה,

וניסה מניסה, וניסה מגבול, וגבול מגבול, וגבול מחוץ, וחוץ מחוץ), וכדפירש

רש"י שם, ולבוש רס"י שצז. וכאן מביא את סיכום הלימוד:

(א) בתחום נאמר "מקום" ובערי

מקלט נאמר "מקום", מה "מקום" האמור בערי מקלט כולל את האלפיים

שמחוץ לעיר, אף "מקום" האמור בתחום שבת כולל את האלפיים אמה.

(ב) הלימוד ש"מקום" שבערי

מקלט כולל גם את האלפיים שמחוץ לעיר, כי מה "חוץ" האמור בערי הלוים,

האלפיים שמחוץ לעיר נכללים בעיר, אף "חוץ"

האמור בערי מקלט, האלפיים שמחוץ לעיר נכללים ב"גבול עיר מקלטו".

וראה גם לקמן סי' שצח ס"א (שלמדו

חכמים ממגרשי הערים שהיו מרובעים).

[1267] משפטים כא, יג.

[1268] משנה מכות יא, ב (כשם

שהעיר קולטת, כך תחומה קולט). רמב"ם הל' רוצח פ"ח הי"א (כל עיר

הקולטת תחומה קולט כמוה).

[1269] מסעי לה, כז.

[1270] מסעי לה, ה.

[1271] רש"י עירובין שם (דנין

האי חוץ מחוץ דומדותם מחוץ לעיר, דכתיב ביה אלפיים באמה). לבוש שם (כתיב הכא חוץ,

וכתיב התם ומדותם חוץ לעיר אלפיים אמה).

[1272] ברייתא עירובין שם (תניא

שבו איש תחתיו, אלו ארבע אמות), ופרש"י (ליוצא חוץ לתחום), טור ושו"ע

ס"א (שבו איש תחתיו, מכאן שכל אדם יש לו ד' אמות בכל מקום, אפילו יצא חוץ

לתחום).

[1273] כדלעיל סי' שמט ס"א

(כל אדם יש לו ד' אמות ברשות הרבים שיכול לטלטל בהם, שנאמר שבו איש תחתיו). ונתבאר

לעיל (הערה 1264 ).

[1274] כדלקמן סי' שצז ס"א

(כל אדם יש לו חוץ מד' אמות ... אלפיים אמה לכל רוח). סי' תח (כשמודדים לו אלפיים

לכל רוח מעירובו, מודדים מחוץ לד' אמות אלו).

[1275] כיון שד' אמות הוא מקומו

לענין לטלטל בו וגם למדוד אלפיים חוצה לו, לפיכך אם שבת במקום המוקף מחיצות, כיון

שמותר לטלטל בכולו, נחשב מקום מוקף זה כד' אמות אף למדוד אלפיים חוצה לו.

[1276] סעיף יד (עושין התחומין

סביב העיר כטבלא מרובעת ... אלפיים על אלפיים).

[1277] גמרא סא, ב (שבת בעיר

חריבה לרבנן, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה). טור ושו"ע שם (אפילו אין בו

עתה דיורין).

וכן הוא לקמן סי' שצח ס"ו (אף על

פי שאין דרים בו עתה), ושם נסמן (הערה 1389 ),

וס"ח (ואפילו אין דרים בו עתה), ושם נסמן (הערה 1409 ).

[1278] בשו"ע שם ס"ב

(ואפילו עיר חריבה).

[1279] ברייתא טו, א (שבת בתל (קדש

עליו היום וקנה שם שביתתו, רש"י), שהוא גבוה עשרה, והוא מארבע אמות ועד בית

סאתים, וכן בנקע שהוא עמוק עשרה, והוא מארבע אמות ועד בית סאתים, וקמה קצורה,

ושיבולות מקיפות אותה, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה). נ, ב (מהלך את כולו

וחוצה לו אלפיים אמה ... ששבת בתל שהוא גבוה י' טפחים והוא מד' אמות ועד בית סאתים).

ומה שאמרו "ועד בית סאתים",

כי דוקא אם מותר לטלטל בו נחשב כד' אמות, כמבואר בעבודת הקדש שם (היו יתרים מבית

סאתיים, הואיל ואין יכול לטלטל בתוכן אלא בארבע אמות, אין מקומו אלא ארבע אמות,

כאילו שבת בבקעה). מ"מ הל' שבת פכ"ז ה"ד (וכתב הרשב"א

ז"ל דדוקא כשהרשות היחיד מותר לטלטל בו, כגון שהוא מוקף לדירה, או פחות מבית

סאתים, אבל אם לא היה מוקף לדירה והיה יתר על בית סאתים, כיון שאינו מותר לטלטל בו

אלא בארבע אמות ... אין לו אלא ארבע אמות, ומשם ולהלן מודדין לו אלפיים אמה). טור

ושו"ע ס"ב (בכל מקום שקדש עליו היום, אם הוא מוקף לדירה, אפילו אין בו

עתה דיורין, חשוב כולו כד' אמות, ואם אינו מוקף לדירה, עד סאתים חשוב כולו כד'

אמות).

וכדלעיל סי' שנח ס"א-ב (כל היקף

מחיצות שלא הוקף לדירת אדם ... אסרו חכמים לטלטל בתוכן יותר מד' אמות ... אם הן

היקף גדול, אבל היקף קטן ... מותר לטלטל בתוכו אף על פי שלא הוקף לדירה. וכמה הוא

היקף קטן עד בית סאתים).

וכן הוא לקמן ס"ד (אם אין בו אלא

בית סאתים, הרי כולו נחשב לו כד' אמות). סי' שצח סי"ד (אם הם מוקפים כולם

במחיצה גבוה י' טפחים, או בחריץ עמוק י' טפחים שהוא נחשב כמחיצה, הרי כל ההיקף

נחשב כד' אמות אם הוקף לדירה כמו שנתבאר בסי' שצ"ו). סי' תא ס"א (והוא

שתהא העיר מוקפת מחיצות לדירה, שכל מקום שאינו מוקף לדירה, אינו נחשב כד' אמות,

כמו שנתבאר בסי' שצ"ו).

[1280] משנה מה, א (רבי יהודה

אומר לאיזה רוח שירצה ילך). גמרא מח, א (רבי יהודה היינו תנא קמא. אמר רבא שמונה

על שמונה איכא בינייהו). רי"ף שם, לפירוש הרא"ש פ"ד הי"א (ונראה

דמה שלא הביאה רב אלפס ז"ל, משום דסבירא ליה כתנא קמא דריש פירקין, מדסברי רבי

יהודה ורבי אליעזר כוותיה). רמב"ם הל' שבת פכ"ז הי"א (מי שיצא חוץ

לתחום אפילו אמה אחת, לא יכנס, שהד' אמות שיש לו לאדם, תחלתן ממקום שהוא עומד בו.

לפיכך כיון שיצא חוץ מתחומו אמה או יתר, ישב במקומו, ואין לו להלך אלא בתוך ארבע

אמות מעמידת רגליו ולחוץ), לפירוש המ"מ שם (מדברי רבינו נראה, שכיון שזה מהלך

ורוצה לילך, נראה כבורר אל עבר פניו) ובפי"ב הט"ו (ממ"ש פכ"ז

בשבת מי שיצא חוץ לתחום, נראה שרבינו סבור, שאין מקומו של אדם אלא ד' אמות לרוח

אחת כרבי יהודה). ב"י ד"ה ומ"ש ופסק הרי"ף (ולענין הלכה כיון

שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן). מ"א ס"ק א (וגם

ברא"ש משמע כן. וכן דעת הרמב"ם פי"ב ופכ"ז, וידוע שהוא הולך

בשיטת הרי"ף).

[1281] שבזה לדברי הכל ד' אמות,

טפי לא, כדאמר רבא מח, א (מחלוקת להלך, אבל לטלטל דברי הכל ארבע אמות אין, טפי לא),

וכדלעיל סי' שמט ס"א (כל אדם יש לו ד' אמות ברשות הרבים שיכול לטלטל בהם).

[1282] רבי יהודה במשנה שם (ומודה

רבי יהודה, שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו).

[1283] אבל עדיין יכול לילך ב'

אמות לצדה, כדלקמן שיש לו רבוע ד' על ד'.

[1284] כלומר, אלא שמכל מקום

אינו דומה ממש, שהרי בטלטול נותנים לו אלכסון מטעם המבואר ברש"י נא, א

ד"ה הן ואלכסונן (וגבי העברה ליכא למיתב פיאות, אלא כי האי גוונא שנותנין להן

שיעור אלכסונן, דהא ליכא למימר בהו רבוע ועיגול). משא"כ בתחומין, שאחר שבירר

ד' אמות לרוח אחד יש לו שם ריבוע, ולכן אין נותנים לו אלכסון.

וכן הוא לעיל סי' שמה קו"א

ס"ק א (כדפרש"י, דגבי העברה ליכא למיתב פיאות כו', משא"כ בתחומין).

[1285] סעיף ב (ארבע אמות שאמרו

הן ואלכסונן ... גבי העברה ד' אמות ברשות הרבים שלא שייך ריבוע ועיגול, צריך שיהא

שם האלכסון של רבוע).

[1286] רש"י מח, א ד"ה

שמונה (ומודה ר' יהודה לר' אליעזר שאם בירר לו שתים לכאן ושתים לכאן שאין יכול

לחזור בו, וכן אם בירר ארבעתן לרוח אחת).

[1287] כתנא קמא במשנה מה, א (וחכמים

אומרים אין לו אלא ארבע אמות), כפירוש רבא מח, א (רבי יהודה היינו תנא קמא. אמר

רבא שמונה על שמונה איכא בינייהו. תניא נמי הכי יש לו שמונה על שמונה, דברי רבי

מאיר). בעל המאור יג, א (הא דתנן וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות, דייקי עלה

בגמרא רבי יהודה היינו תנא קמא, ואמר רבא שמונה על שמונה איכא בינייהו, לרבנן אית

להו לר' יהודה לית ליה ... נקטינן כרבנן ומשחי להו ח' על ח'). הובא ברא"ש

פ"ד סי"א. רשב"א בעבודת הקדש שער ג ס"ד (ויש מי שהורה דלהלך

נותנין לו לכל רוח ורוח, ונמצא שיש לו שמונה על שמונה והוא באמצען, ולזה דעתי נוטה),

ושער ה ס"ו (ויש מי שהורה שנותנין לו ארבע אמות לכל רוח, שהן שמונה על שמונה

והוא באמצען, ולזה דעתי נוטה). רמ"א ס"א (ויש אומרים דמותר להלך ארבע

אמות לכל צד).

[1288] דרכי משה ס"ק ב (ולי

נראה דיש להקל בתחומין דרבנן, מאחר דהרשב"א הסכים לדברי הרב זרחיה, וכן נראה

קצת דעת רבינו הטור).

[1289] רב פפא מח, א (לעולם באמה

דידיה יהבינן ליה ... משום דאיכא ננס באבריו), ופרש"י (שגופו בינוני ואמתו

קצרה, ולא סגי ליה באמה דידיה, ובעי למיתב ליה באמה של קדש). טור ושו"ע

ס"א (ומודדים לכל אדם באמה שלו, ואם היה ננס באיבריו, נותנים לו ארבע אמות

בינוניות של כל אדם, שכל אחת מהן ששה טפחים). מ"א סי' שמט ס"ק ג (אמתו

קטנה והוא גדול, נמצא שלא יספיקו לו ד' אמות).

משא"כ אם גופו ואמתו קטנים, מודדים

באמה שלו.

[1290] סעיף א (מודדים לו באמה

שלו ... הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ... ואם הוא ננס באיבריו, דהיינו שאמתו

קטנה וגופו גדול, ונמצא שלא יספיקו לו ד' אמותיו, נותנים לו ד' אמות בינוניות של

כל אדם, שכל אחת מהן ששה טפחים).

[1291] "ובין שמודדין לו

אמות בינונית ובין שמודדין לו אמות שלו, מודדין אותן מצומצמות להחמיר".

[1292] ברייתא שם (תניא, שבו איש

תחתיו, כתחתיו, [וכמה תחתיו] גופו שלש אמות, ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו דברי ר'

מאיר, ר' יהודה אומר גופו שלש אמות, ואמה כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותיו ומניח תחת

מראשותיו, מאי בינייהו, איכא בינייהו ארבע אמות מצומצמות) . רמ"א ס"א

(ואלו ד' אמות מודדין לו מרווחות).

[1293] אליה זוטא סי' שמט

ס"ק ב (לקמן סימן שצ"ו כתב רמ"א ולבוש דד' אמות מרווחות ... ולי

נראה מדלא כתבו רמ"א הכא, דמודה דברשות הרבים מודדין מצומצמות לחומרא).

[1294] בסעיף שלפנינו יתבאר, שיש

שני אופנים שכל המקום נחשב לו כד' אמות, ויש לו אלפיים אמה מסביב:

(א)

כשיש מחיצה למקום זה, שמתירה לטלטל בו בשבת. וזה למדים מהאמור לעיל ס"א (שכל

אדם יש לו ד' אמות בכל מקום שהוא ... ויכול לטלטל בהן. לפיכך אם שבת, דהיינו שקדש

עליו היום, במקום המוקף מחיצות בענין שמותר לטלטל בכולו, הרי כולו נחשב לו כד'

אמות, ונותנים לו אלפיים סביב להיקף זה), ושם (הערה 1275 ).

(ב)

כשבתי העיר סמוכים זה לזה פחות משבעים ושיריים. וזה למדים מהאמור לעיל ס"א (ומדותם

מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפיים באמה וגו', מה חוץ האמור להלן אלפיים אף חוץ האמור

כאן אלפיים), ושם (הערה 1266 ).

ויש

כמה חילוקים בינם:

(א)

דין היוצא חוץ לתחומו ונכנס לעיר אחרת שלא לדעתו, נחשב כד' אמות רק במוקף מחיצה,

ולא בסתם עיר, כדלקמן סי' תא ס"א (ליוצא חוץ לתחום אין כל העיר נחשבת כד'

אמות עד שתהא מוקפת מחיצות לדירה), ושם נסמן (הערה 1547 ).

(ב)

דין עיבור של ע' אמה ושיריים הוא דוקא בעיר, ולא במקום המוקף מחיצות, כדלקמן סי'

שצח ס"ו (אבל בית אחד אפילו גדול הרבה, אין לו דין עיר לתת לו ע' אמה ושירים

כעיר, אם אינו עומד בתוך ע' אמה ושירים לעיר), וסי"א (אבל בית אחד אפילו גדול

הרבה מאד, אע"פ שאין בינו לעיר קמ"א אמות, אינו מצטרף עמה, עד שיהיה לה

בתוך שבעים אמה ושיריים, לפי שאין נותנים שום עיבור לבית אלא לעיר בלבדה).

[1295] כנסמן לעיל (הערה 1279 ).

[1296] רש"י טו, א ד"ה

גבוה עשרה (דאמרינן גוד אסיק מחיצותיו כל סביבותיו והרי הוא מוקף).

[1297] סעיף א (עמוד או תל שהוא

גבוה עשרה ורחב ד' על ד', הרי הוא כמוקף מחיצות גבוהות עשרה, שהלכה למשה מסיני היא

שאנו אומרים גוד אסיק).

[1298] רש"י שם ד"ה

והוא מד' עד בית סאתים (הואיל ושבת באויר מחיצותיו נעשית ביתו, וכולו כארבע אמותיו

הוא, הלכך מהלך את כולו וחוצה לו אלפיים אמה, אבל אי הוה טפי מבית סאתים, אין

מחיצותיו מועילות לו, שהיקף שאינו עשוי לדירה אינו מועיל אלא לבית סאתים).

[1299] כנסמן לעיל (הערה 1279 ).

[1300] סוכה כה, א (קמה קצורה

ושבולות מקיפות אותה, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה, אע"ג דקאזיל ואתי (דאין

עומדות ברוח, רש"י). התם נמי דעביד ליה בהוצא ודפנא (משבולת לשבולת, עד שאגדן

וגדלן יחד סביב, ומחזיקות זו את זו, רש"י)). תוספת שבת ס"ק ז (והיינו

דעביד ליה בהוצא ודפנא, שלא ינודו על ידי הרוח מצוי', והכי מוקי לה בסוכה).

[1301] סעיף ב (והוא שימלא האויר

שבין הענפים בעצים או בקש, ויקשרם שם, כדי שלא ינידם הרוח, שכל מחיצה שאינה יכולה

לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה).

[1302] גמרא ס, ב (נעשית לו העיר

כולה כד' אמות). רש"י מא, ב ד"ה כאילו לא יצא (והרי כל העיר לו כד' אמות

כבתחילה, וחוצה לה אלפיים אמה לכל רוח).

וכן הוא לקמן סי' תה ס"ה (והרי כל

העיר לו כד' אמות כבתחלה, וחוצה לה אלפיים אמה לכל רוח).

[1303] רמב"ם הל' שבת

פכ"ז ה"ב (מותר לאדם בשבת להלך את כל העיר כולה אפילו היתה כנינוה, בין

שהיתה מוקפת חומה בין שלא היתה מוקפת חומה). תוס' נז, א ד"ה רב הונא (עיר

שאין לה חומה במה יתחברו כאחת, אם לא על ידי שמובלעים יחד תוך ע' אמה ושיריים,

דאין סברא להצריך שיגעו זה לזה), וכן הוא בסוכה ג, ב סד"ה ואין. רא"ש

פ"ד ס"י (שחשובה כל העיר עם עיבורה כד' אמות, אף על פי שאין כאן מחיצות),

ופ"ה ס"ג (לחבר בית לעיר למדוד תחום העיר מן הבית, או לחבר שני בתים יחד

בעיר שאין לה חומה, משערינן בשבעים אמה ושיריים). רבינו ירוחם נתיב יב חי"ח

ק, ד (אותו מקום הוא לו כד' אמות, אף על פי שאינו מוקף).

[1304] סי"ד (בעיר שמודדים

מבית החיצון אע"פ שאינה מוקפת חומה). וכן הוא לקמן סי' תא ס"א (שבת בעיר,

שכולה נחשבת לו כד' אמות, אף על פי שאינה מוקפת מחיצות כלל, לפי שאין מתחילין

למדוד לו אלפיים אלא מבית החיצון, הואיל וכל בתי העיר מובלעים זה בתוך ע' ושיריים

של זה).

ואף שבסי' שצח ס"ב נראה לפום ריהטא

כדעת הפוסקים שהצריכו חומה מסביב לעיר, כדתנן נב, ב (כיצד מעברין את הערים, בית

נכנס בית יוצא ... מוציאין את המדה כנגדן ועושין אותה כמין טבלא מרובעת),

ופרש"י (אם הוה מחיצתה שור איגר, שאינה חומה חלקה, אלא בתים סמוכין ומחוברין,

ויש בית נכנס לתוך העיר יותר מחבירו, ונראית כניסתו פגומה מבחוץ, ויש בית בולט

ויוצא לחוץ יותר מחבירו, או פגום נכנס או פגום יוצא, שהיתה עיר מוקפת חומה). וכן

הוא לקמן סי' שצח ס"ב (עיר שאינה מוקפת חומה חלקה, אלא בתים סמוכים ומחוברים

ויש בית נכנס לתוך העיר יותר מחבירו או יוצא ובולט מן העיר יותר מחבירו).

וכן הוא לקמן שם סי"א (וכן חומת

העיר שנפרצה מב' רוחותיה זו כנגד זו, וחרבו הבתים שביניהן עד שנעשו כב' עיירות, אם

אין ברוחב מקום החלק אלא קמ"א אמה ושליש, דינו כסתום), הרי פירש באופן שהעיר

יש לה חומה מסביב, ונפרצה באמצעה בשיעור קמ"א אמה ושליש.

מכל מקום נתפרש כאן (ולקמן סי' שצח

סי"ד וסי' תא ס"א), כדעת הפוסקים שאין צריך חומה לעיר.

ועל כרחינו לומר שמה שהובאה הדוגמה של

חומה מסביב לעיר (לקמן סי' שצח ס"ב וסי"א), היינו לבאר הלכה זו על דרך

הרגיל שיש חומה מסביב לעיר, אבל באמת סגי אף בלא חומה מסביב לעיר, ואף בלא שיהיו

הבתים מחוברים זה לזה, וסגי במה שבכל אחת משני חלקי העיר יש בין הבתים פחות מע'

אמה ושיריים, כדלקמן סי' תא ס"א (אף על פי שאינה מוקפת מחיצות כלל, לפי שאין

מתחילין למדוד לו אלפיים אלא מבית החיצון, הואיל וכל בתי העיר מובלעים זה בתוך ע'

ושיריים של זה).

ואף שנתבאר לקמן סי' שצח ס"ו (אבל

בית אחד אפילו גדול הרבה, אין לו דין עיר לתת לו ע' אמה ושירים כעיר, אם אינו עומד

בתוך ע' אמה ושירים לעיר), נמצא לפי זה, שב' בתים הסמוכים זה לזה תוך שבעים אמה

ושיריים, אינם נחשבים עיר, ומתי אם כן נחשבת עיר, שיהי' לה ע' אמה ושיריים?

ואפשר דהיינו דוקא אם יש בכל אחת משני

חלקי העיר ג' חצרות של ב' בתים, כדלקמן שם סי"ד (ואם יש שם ג' חצרות של ב' ב'

בתים קבועים ... יש להם דין עיר).

ונפקא מינה מכל זה הוא בעיירות או כפרים

שהבתים אינם מחוברים זה לזה, ואין חומה מסביב להם, אלא שהבתים הם בתוך ע' אמה

ושיריים זה לזה, ויש להם דין עיר לחשב אלפיים אמה מהבית האחרון; אם צריך עכ"פ

שיהיו בה ג' חצרות שבכל אחת מהן יש שני בתים, שאז נחשבת עיר.