שצח דין היאך מודדין אלפיים אמה

שצח דין היאך מודדין אלפיים אמה

ובו י"ד סעיפים

איך מרבעים את העיר

א הבא¹³⁵¹

למדוד אלפיים אמה של תחום העיר, אם יש לעיר ד' זויות, אפילו אינה מרובעת ממש, שאין

רחבה כארכה אלא ארוכה וקצרה, או שהיתה מרובעת ולא לריבוע העולם ויש לה ד' זויות,

מניחים אותה כמות שהיא, ומודדין לה אלפיים אמה מכל רוח מד' רוחותיה¹³⁵².

אבל אם היא עגולה שאין לה זויות, לא ימדוד לה מחומתה

סביב, אלא רואים אותה כאלו היא בתוך מרובע¹³⁵³

שארכו כארכה ורחבו כרחבה¹³⁵⁴,

ומודדים חוץ מצלעות אותו מרובע, שנמצא משתכר הזויות, כזה¹³⁵⁵,

שלמדו חכמים ממגרשי הערים שהיו מרובעים¹³⁵⁶

כמ"ש בסי' שמ"ט¹³⁵⁷. וכן

אם העיר היא משולשת, או שיש לה צלעות רבות וזויות רבות, מרבעים אותה¹³⁵⁸

ריבוע שארכו כארכה ורחבו כרחבה היותר גדול, ואחר כך מוציאים החוט חוץ למרובע אלפיים

אמה לכל רוח¹³⁵⁹.

וכשהוא מרבע מרבעה לריבוע העולם, כדי שתהא כל רוח

ממנה משוכה כנגד רוח מרוחות העולם ומכוונת כנגדה, ולא תהא באלכסונו של עולם¹³⁶⁰:

ב וכן עיר

שאינה מוקפת חומה חלקה, אלא בתים סמוכים ומחוברים, ויש בית נכנס לתוך העיר יותר

מחבירו או יוצא ובולט מן העיר יותר מחבירו, וכן עיר המוקפת לה חומה ואין כל החומה

ישרה אלא יש בה מקומות בולטין ממנה¹³⁶¹,

רואים כאלו חוט מתוח על פני כולה כנגד מקום החיצון הבולט ממנה, ומודד מן החוט

ולחוץ אלפיים, כדי שיהא התחום שוה ביושר כנגד כל העיר¹³⁶².

ואפילו יש לה בליטה לצד מזרח ולצד מערב, רואין כאלו חוט מתוח עליהם בכל צד¹³⁶³,

כזה¹³⁶⁴:

עיר

העשויה כג"ם או קשת

ג עיר העשויה

כמין ג"ם או כקשת, אם יש בין שני ראשיה פחות מד' אלפים אמה, שתחום ראשה זה

נבלע בתוך תחום ראשה השני, נעשית עיר אחת ומודדין לה מן היֶתֶר, ורואין את כל

הרוחב שבין היֶתֶר והקשת כאלו הוא מלא בתים¹³⁶⁵

(ואם היֶתֶר שמראש זה לראש זה בעיר העשויה כמין ג"ם יהיה מתוח לאלכסונו של

עולם, מוסיפין עליו ריבוע¹³⁶⁶.

וכן בעיר העשויה כקשת):

ד ואפילו אם

יש מאמצעית היֶתֶר ולקשת יותר מאלפיים, שהיוצא מביתו שבקשת צריך לילך תחום שלם עד

שיגיע ליֶתֶר, אעפ"כ מודדין לו מן היֶתֶר, לפי שאם היה רוצה היה יכול להלך

דרך הבתים סביב הקשת עד שיגיע לאחד מן הראשים, ומשם יכול להלך בכל אורך היֶתֶר

אפילו לראש השני, שהרי תחומיהם נבלעים זה בזה, וכיון שבהיתר יכול להלך למקום היֶתֶר,

שוב אין מקום החלק אוסר עליו, ורואים אותו כאלו הוא מלא בתים וחצרות¹³⁶⁷.

ואם אין מאמצעית היֶתֶר ולקשת יותר מאלפיים, אפילו יש בין ב' הראשים יותר מד'

אלפים אמה, מודדין לה מן היֶתֶר, שהרי יכול להלך בהיתר דרך היֶתֶר מראש זה לראש זה,

כיון שהיֶתֶר הוא מובלע בתחום הקשת, והרי זה כמהלך דרך בתי הקשת¹³⁶⁸*:

[*משא"כ¹³⁶⁹

בס"ח¹³⁷⁰.

ושפיר מקשה התם רבא מיותר מאלפיים דהכא לתוך אלפיים דהתם¹³⁷¹.

ואביי אינו צריך לתרץ כתירוץ ראשון של התוס' שם, אלא כתירוץ ב' ¹³⁷² . ואפילו הכי חשש הטור לסברת תירוץ הא'¹³⁷³,

כמו שחשש לסברת תירוץ הג'¹³⁷⁴,

אע"ג דאין צריך כלל, אלא דסברא הוא¹³⁷⁵, הכי

נמי סברא הוא דליכא למימר מלי (ולפי זה אפילו בפחות מד' אלפים אסור לאמצעית¹³⁷⁶,

כיון דליכא למימר מלי, ולא דרך בתים ליֶתֶר ¹³⁷⁷ , עי' רש"י¹³⁷⁸,

וכאילו אינה כלל¹³⁷⁹,

דהבלעת תחומין כהאי גוונא לאו מלתא היא¹³⁸⁰.

ורבה בר רב הונא¹³⁸¹ סבירא

ליה מלי בקשת¹³⁸²,

ואפילו הכי אסור בד' אלפים¹³⁸³,

כמו שצריך לומר לתירוץ הב'¹³⁸⁴).

ודו"ק, דמוכרח הוא בלאו הכי, דאם לא כן, אף שיש להאמצעי יותר מאלפיים, לישתרי

משום מלי, אף דליכא למימר אתי דרך בתים. ואף לפי תירוץ הא' והג' עכ"פ

לחיצונים לישתרי].

ה אבל אם יש

מאמצעית היֶתֶר לקשת יותר מאלפיים אמה, ובין ב' הראשים יש ד' אלפים אמה, מודדין לה

מן המקום שנתקצר שם הקשת שאין בין ב' ראשים ד' אלפים¹³⁸⁵,

או שאין מאמצעית היֶתֶר לקשת יותר מאלפיים אמה ¹³⁸⁶ . ומכל מקום אפילו בני אותה הקשת ממש

הולכים כל ריבוע של קשת ועיגולו עד ראש השני ומשם ואילך אלפיים, אלא שאסורים לבא

דרך היֶתֶר שביניהם הארוך ד' אלפים ואינו מובלע בתחום הקשת¹³⁸⁷:

ע'

אמה ושיריים

ו כל בית

דירה שהוא יוצא מהעיר¹³⁸⁸,

אף על פי שאין דרים בו עתה ¹³⁸⁹ , אלא שהוא ראוי לדירה, שיש בו ד' אמות

על ד' אמות ¹³⁹⁰ , אם אין בינו ובין העיר אלא ע' אמה

ושירים ¹³⁹¹ , שהם ב' שלישי אמה ועוד משהו, שזהו

שיעור צלע אחד מצלעות בית סאתים המרובעות ממש¹³⁹²,

הרי זה מצטרף לעיר ונחשב ממנה. וכשמודדין לה אלפיים אמה מותחים חוט על פני כל רחבה

חוץ לבית דירה זה¹³⁹³,

ומשם מודדים לה אלפיים אמה¹³⁹⁴.

ויש אומרים¹³⁹⁵

שמרחיקים משם עוד ע' אמה ושירים ומתחילים למדוד. ואין צריך לומר שאם אין בית דירה

סמוך לעיר ומודדין מהעיר עצמה, שמרחיקים מחומתה ע' אמה ושירים, שכל ע' אמה ושירים

הסמוכים לעיר נקראים עיבורה של עיר ונחשבים כעיר¹³⁹⁶.

ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים¹³⁹⁷.

אבל בית אחד אפילו גדול הרבה, אין לו דין עיר לתת לו

ע' אמה ושירים כעיר, אם אינו עומד בתוך ע' אמה ושירים לעיר ¹³⁹⁸ :

ז היה בית

קרוב לעיר [ב]ע' אמה, ובית שני קרוב לראשון בע' אמה, ובית ג' קרוב לב' בע' אמה,

וכן עד מהלך כמה ימים, הרי הכל כעיר אחת ¹³⁹⁹ , וכשמודדים מודדים מחוץ לע' אמה מבית

האחרון¹⁴⁰⁰.

ואם היו בתים כאלו כנגד ב' ראשי העיר בלבד, ומכנגד

אמצעה הוא חלק, ויש מבית האחרון שכנגד ראש זה עד בית האחרון שכנגד ראש זה ד' אלפים

אמה, ומהם לעיר יותר מאלפיים אמה, אינן מצטרפין זה עם זה להיות עיר אחת ולמתוח חוט

מזה לזה על פני כל העיר ולמדוד משם אלפיים מכל העיר¹⁴⁰¹,

כמ"ש בעיר העשויה כקשת¹⁴⁰².

ואם אין בתים כאלו יוצאים אלא כנגד ראש אחד בלבד,

ובית האחרון רחוק מן העיר יותר מאלפיים, אין מותחים חוט כנגדו על פני אורך כל העיר,

אם יש בארכה יותר מאלפיים, שאז מה שהוא חוץ לאלפיים באורך העיר, כיון שמקום החלק

שכנגדו אינו מובלע בתוך תחום בתים היוצאים כנגד ראש העיר, הרי היא עולה לו מכלל אלפיים

של תחום שבת, לפי שאינו נחשב מכלל העיר. אבל מקום החלק שבתוך אלפיים לבתים שכנגד

ראש העיר, הוא נחשב מכלל העיר, והדרים כנגדו מודדים אלפיים חוץ ממנו, דהיינו כנגד

בית האחרון מבתים היוצאים כנגד ראש העיר ¹⁴⁰³ :

איזה בית מצטרף לעיר

ח כל בית

שאינו עשוי לדירה, אם דרים בו מצטרף לעיר¹⁴⁰⁴ אם

הוא בתוך שבעים אמה ושירים לעיר¹⁴⁰⁵. כגון

בית הכנסת שיש בו דירה לחזן הכנסת, ובית עבודה זרה שיש בו דירה לכהניה, והאורוות

של סוסים והאוצרות של תבואה שיש בהן דירה להשומר¹⁴⁰⁶.

וכן בית הקברות¹⁴⁰⁷

שהשומר דר במחיצותיו, אף על פי שאין שם בנין מיוחד להשומר. שבנין המיוחד לכך בית

גמור הוא, ואפילו אין דרים בו עתה מצטרף לעיר , אם יש

בו ד' אמות על ד' אמות ¹⁴⁰⁸ , כמו שנתבאר ¹⁴⁰⁹ .

וכן גשר שיש בו דירה להמוכס, כגון שיש לו כתלים תחתיו,

אלא שהכיפה חלולה, ויש בכתלים פילוש שיעברו שם המים, והמוכס דר בכתלים אלו¹⁴¹⁰.

(וכן) ג' מחיצות, אף על פי שאין עליהם תקרה¹⁴¹¹

(ודרים ביניהם, או שנשארו מבית גמור¹⁴¹²)

חשובות כבית גמור אם גבוהות י' טפחים¹⁴¹³,

והוא שיהא בהן ד' אמות על ד' אמות¹⁴¹⁴.

וכן ב' מחיצות שיש עליהן תקרה¹⁴¹⁵

ומעזיבה¹⁴¹⁶

(וג' מחיצות שיש עליהן תקרה ומעזיבה, אף על פי שאין דרים שם, בית גמור הוא¹⁴¹⁷).

אבל ב' מחיצות שאין עליהם תקרה, אע"פ שדרים ביניהם¹⁴¹⁸, וכן

השובך והבור ושיח ומערה¹⁴¹⁹,

אע"פ שדרים בהן אין דירתן כלום ואינן מצטרפים לעיר.

ואם יש בנין על פני המערה, הרי כל המערה חשובה דירה

על ידי בנין שעל פיה, ואין מתחילין למדוד אלא מסוף המערה¹⁴²⁰,

אם הבנין הוא בתוך שבעים אמה לעיר¹⁴²¹.

והוא שיש בו ד' אמות על ד' אמות. ואם אין בו ד' אמות, המערה משלימתו לד' אמות¹⁴²² אם

יש בו רוב הד' אמות¹⁴²³:

ט בית הבנוי

בים שעשוי לפנות בו את הכלים שבספינה, מצטרף לעיר אם הוא בתוך ע' אמה ושיריים¹⁴²⁴.

אבל הבית שבספינה העומדת סמוך לעיר אינו מצטרף לעיר, מפני שאינו קבוע שם, שפעמים

הוא בתוך [ע' אמה] לעיר ופעמים שאינו¹⁴²⁵.

וכן הבורגנין שעושין שומרי הפירות בגנות ופרדסים או

שומרי העיר חוץ לעיר, אינן מצטרפין עמהם, מפני שהם עראי, מפני הגנבים ומפני הגשמים

ששוטפים אותם, אם הוא מקום שמצויים בו גנבים או גשמים ששוטפים הבורגנים¹⁴²⁶.

אבל במקום שאינן מצויין, הרי אלו מצטרפין לעיר¹⁴²⁷.

ויכול להלך אפילו כמה פרסאות על ידי בורגנין המובלעין זה בתוך ע' אמה של זה¹⁴²⁸.

וכן בכל אלו שמצטרפין לעיר:

י בית שאין

ברחבו ד' אמות, אף על פי שארוך מאד, אינו נקרא בית¹⁴²⁹:

יא היו ב'

עיירות זו סמוכה לזו קמ"א אמה ושליש (ועוד דבר מועט¹⁴³⁰),

כדי שיהיה ביניהן ע' אמה ושיריים לזו וע' אמה ושיריים לזו, חשובות שתיהן כעיר אחת,

ונמצאת כל עיר מהן מהלכת את כל העיר השניה וחוצה לה אלפיים אמה¹⁴³¹.

וכן חומת העיר שנפרצה¹⁴³²

מב' רוחותיה זו כנגד זו¹⁴³³,

וחרבו הבתים שביניהן עד שנעשו כב' עיירות, אם אין ברוחב מקום החלק אלא קמ"א

אמה ושליש דינו כסתום¹⁴³⁴.

אבל בית אחד אפילו גדול הרבה מאד, אע"פ שאין

בינו לעיר קמ"א אמות, אינו מצטרף עמה, עד שיהיה לה בתוך שבעים אמה ושיריים,

לפי שאין נותנים שום עיבור לבית אלא לעיר בלבדה¹⁴³⁵:

ג'

כפרים כג' רגלי הקנקן

יב היו שלשה

כפרים משולשים כשלש רגלי הקנקן¹⁴³⁶,

אם אין בין האמצעי לכל אחד מהחיצונים יותר מאלפיים, אנו רואין אותו כאלו הוא מובלע

ביניהם, ואם כשהיה מובלע ביניהם לא היה ממנו לכל אחד מהחיצונים יותר מקמ"א

אמה ושליש והרי כולם כעיר אחת, הרי הם עכשיו גם כן כעיר אחת, ומודדים להם אלפיים

לכל רוח מחוץ לשלשתן ¹⁴³⁷ .

ואפילו אם יש בין החיצונים יותר מד' אלפים אמה,

מצטרפים זה עם זה, אם האמצעי הוא גדול כל כך עד שאם היה מובלע בין החיצונים לא היה

ממנו לכל אחד מהם יותר מקמ"א ושליש, שכיון שאנו רואים כאלו האמצעי מובלע בין

החיצונים מה לנו למרחק שבין החיצונים. ואינן דומים לעיר העשוי כקשת, שאם יש בין ב'

הראשים ד' אלפים אינן מצטרפים זה עם זה¹⁴³⁸.

לפי שאי אפשר לראות כאלו הקשת מובלע במקום היֶתֶר בין הראשים¹⁴³⁹,

שהרי הקשת הוא גדול מהיֶתֶר¹⁴⁴⁰.

לפיכך אם כפר האמצעי הוא גדול מהמרחק שבין החיצונים,

אין רואין אותו כאילו הוא מובלע ביניהם, ומודדים לכל אחד לעצמו¹⁴⁴¹, ואף

על פי שאין ממנו לכל אחד מהם יותר מאלפיים, אינו מצטרף עמהם (אם יש בין החיצונים

ד' אלפים¹⁴⁴²).

ואינן דומים לעיר העשויה כקשת¹⁴⁴³,

שאם אין מקשת לאמצעית היֶתֶר יותר מאלפיים מצטרפים הראשים זה עם זה ונעשה הכל עיר

אחת (אפילו יש ביניהם יותר מד' אלפים), לפי שהמהלך ביֶתֶר מראש זה לראש זה הוא

מהלך בהיתר, כאילו מהלך בבתי הקשת, כיון שהיֶתֶר הוא מובלע בתחומן¹⁴⁴⁴,

משא"כ כאן שהמהלך מחיצון לחיצון, אף אם תחשבהו כאלו מהלך דרך האמצעי הואיל

והוא מובלע בתחומיו, אינו מהלך בהיתר¹⁴⁴⁵

(שאפילו אם אין מחיצון לחיצון יותר מאלפיים, מכל מקום כיון שגם אם היה מהלך דרך

האמצעי לא היה זה מועיל לו שלא יהיה זה עולה לו מן המדה שיהא יכול לילך עוד אלפיים

חוץ לחיצון, לכן גם עכשיו שמהלך שלא בדרך האמצעי הרי זה עולה לו למדת תחומו.

משא"כ בעיר העשויה כקשת, שאם היה מהלך דרך בתי הקשת לא היה זה עולה למדת

תחומו, לכן גם כשמהלך ביֶתֶר אינו עולה לו במדתו הואיל והוא מובלע בתחום הקשת).

ומטעם זה אם יש מאמצעי לחיצונים יותר מאלפיים, שאין

רואין אותו כאלו הוא מובלע ביניהם¹⁴⁴⁶,

אין החיצונים מצטרפים זה עם זה אפילו אין ביניהם ד' אלפים, כל שיש ביניהם יותר

מקמ"א ושליש. ואינן דומים לעיר העשויה כקשת, שאם אין בין ב' הראשים ד' אלפים

מצטרפים זה עם זה אע"פ שיש בין יֶתֶר לקשת יותר מאלפיים, לפי שאם היה רוצה

היה יכול לילך דרך בתי הקשת כמו שנתבאר למעלה, משא"כ כאן שאין בתים לחברם¹⁴⁴⁷.

ויש אומרים¹⁴⁴⁸

שאף שאין מהאמצעי לחיצונים אלפיים אין רואים אותו כאלו הוא מובלע ביניהם, אלא

לענין שהחיצונים מצטרפים זה עם זה ועם האמצעי, אבל האמצעי מודדים לו אלפיים מחומתו,

לפי שאם נראה אותו כמובלע ועומד בין החיצונים יפסיד כל כך לרוח השנית שאינה לצד

החיצונים (ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל, ומודדים להאמצעי אלפיים מחוץ

לחיצונים, ואף על פי כן לא הפסיד לרוח השנית):

עיר שיושבת על שפת הנחל

יג עיר שיושבת

על שפת הנחל¹⁴⁴⁹

שרוב העתים הוא יבש, שאינו מלא אלא בשעת הגשם¹⁴⁵⁰,

אם יש לפניה מצבה רוחב ד' אמות על שפת הנחל כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל, נמצא

הנחל בכלל העיר, ומודדים לה אלפיים אמה משפת הנחל הב', ונעשה הנחל כולו מכלל העיר

מפני המצבה הבנויה בצדו¹⁴⁵¹.

ואם אין במצבה רוחב ד' אמות, אין תשמישם עליה בנחל נוח, מפני שמתייראים שלא יפלו

בנחל¹⁴⁵²,

ואין מודדים להם אלא מפתח בתים החיצונים הסמוכים לנחל¹⁴⁵³,

ונמצא הנחל נמדד מן האלפיים שלהם. ויש להסתפק אם בכל מקום שמשתמשים שם בני העיר

בתשמיש נוח, נתחיל למדוד משם¹⁴⁵⁴:

אהלים, וחומה שסביב לעיר

יד יושבי

צריפים, דהיינו שיושבים באהלים שעושין מהוצין וערבה, ואינן קבועים במקום אחד¹⁴⁵⁵,

אלא יושבים כאן זמן מה עד שיכלה המרעה ואחר כך הולכים למקום אחר¹⁴⁵⁶,

מודדים לכל אחד ואחד מפתח אהלו, ואע"פ שכל אהלים סמוכים זה לזה אין מודדים

מאהל החיצון¹⁴⁵⁷,

כמו בעיר שמודדים מבית החיצון אע"פ שאינה מוקפת חומה¹⁴⁵⁸,

שכיון שאין האהלים קבועים אין להם דין עיר ¹⁴⁵⁹ .

ומכל מקום אם הם מוקפים כולם במחיצה גבוה י' טפחים,

או בחריץ עמוק י' טפחים שהוא נחשב כמחיצה, הרי כל ההיקף נחשב כד' אמות¹⁴⁶⁰ אם

הוקף לדירה, כמו שנתבאר בסי' שצ"ו¹⁴⁶¹.

ואם יש שם ג' חצרות של ב' ב' בתים ¹⁴⁶² קבועים של אבן או של נסרים, הרי אלו

עושין את כל האהלים קבע, ויש להם דין עיר, ומרבעים אותה, ונותנים לה אלפיים לכל

רוח כשאר העיירות¹⁴⁶³.

עיר שהוקפה ולבסוף ישבה, אם אינה מיושבת כולה עד

החומה, כשבא למדוד תחומיה לא ימדוד מהחומה אלא מחוץ לע' אמה ושיריים מהבתים¹⁴⁶⁴,

שהחומה היא כאלו אינה, לפי שעל ידי החומה לא נעשה ההיקף שבתוכה כד' אמות הואיל ולא

הקיפוה לדירה¹⁴⁶⁵.

ומכל מקום אם יש בחומה בית דירה¹⁴⁶⁶,

והיא בתוך ע' אמה ושיריים לישוב בתי העיר, מודדים מחוץ לע' אמה ושיריים מבית דירה

זה כמו שנתבאר למעלה¹⁴⁶⁷.

אבל אם ישבה ולבסוף הוקפה, הרי זה הוקף לדירה, ומודדים מחוץ לשבעים מחומתה בכל

ענין:

[1351] עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה:

(א)

איך מרבעים את העיר (ס"א-ב).

(ב)

עיר העשויה כג"ם או קשת (ס"ג-ה).

(ג)

ע' אמה ושיריים (ס"ו-ז).

(ד)

איזה בית מצטרף לעיר (ס"ח-יא).

(ה)

ג' כפרים כג' רגלי הקנקן (סי"ב).

(ו)

עיר שיושבת על שפת הנחל (סי"ג).

(ז)

אהלים, וחומה שסביב לעיר (סי"ד).

[1352] ברייתא נה, א (כיצד

מעברין את הערים, ארוכה כמות שהיא ... מרובעת אין עושין לה זויות), וגמרא שם (ארוכה

כמות שהיא, פשיטא (וכי תעלה על דעתך שיקצרנה, רש"י), לא צריכא דאריכא וקטינא

(קצרה ברחבה, רש"י), מהו דתימא ליתן לה פותיא אאורכה (ירחיבנה למזרח ולמערב

עד שתהא מרובעת יפה, רש"י), קא משמע לן (כמות שהיא מניחין אותה, שהרי יש לה

פיאות, רש"י). מרובעת אין עושין לה זויות, פשיטא, לא צריכא דמרבעא ולא מרבעא

בריבוע עולם (שיהא צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם אלא עומדת באלכסון,

רש"י), מהו דתימא לירבעא בריבוע עולם, קא משמע לן). טור ושו"ע ס"א

(הבא למדוד אלפיים אמה של תחום העיר, אם היתה העיר אריכא וקטינא, או שהיתה מרובעת

ולא לרבוע העולם, הואיל ויש להם ארבע זויות שוות, מניחים אותה כמות שהיא, ומודדים

לה אלפיים אמה לכל רוח מארבע רוחותיה). מ"א ס"ק א (אריכא וקטינא, פירוש

שאין רחבה כארכה).

[1353] ברייתא שם (עגולה עושין

לה זויות), ופרש"י (כשבא למדוד תחומין לקצותיה, לא ימדוד לה מהחומה, אלא

יוסיף לה ריבוע, כלומר ירחיק מן החומה כדי ריבוע, דהא מרבינן פיאות לכל מילי דשבת,

ואחר כך ימדוד תחומי הקרנות, שאם בא לצאת דרך קרן העיר ישתכר בהליכתו רביע, דמרובע

יותר על העגול רביע). טור ושו"ע ס"ב (היתה עגולה, עושין לה זויות,

ורואים אותה כאילו היא בתוך המרובע, ומודדין חוץ מצלעות אותו מרובע אלפיים אמה לכל

רוח, שנמצא משתכר הזויות).

[1354] ראה רש"י במשנה נג,

א ד"ה ועושין אותן (דתחומין מרובעין לאו דווקא שיהא ארכן כרחבן, שהרי רחבן

למידת העיר היא, אם קטנה אם גדולה).

[1355] בדפוס ראשון: כזה (ונשאר

מקום חלק). וצ"ל: כזה .

[1356] ברייתא נא, א (פיאות

כתיבן (דכתיב פאת (נגב), ופאת משמע מרובע, רש"י) ... כזה יהו כל שובתי שבת (פיאות

תן להן, רש"י)). לבוש ס"ג (מפני דאסמכו רבנן אלפיים דתחומין על אלפיים

דערי הלוים כדכתיבנא לעיל, ומצינו בערי הלוים דכתיב (מסעי לה, ה) ומדותם מחוץ לעיר

את פאת קדמה אלפיים באמה, ואת פאת נגב אלפיים באמה וגו', הרי שהקפידה דוקא על

רוחות העולם ועל זויות, לכך תקנו גם כן לעשות כן בתחומין לשבת במקום שאין רוחות

וזויות).

[1357] סעיף ב (שבמגרשי הערים

שהן מרובעים, ויש להם זויות, שהרי נאמר בהם את פאת נגב וגו', ופאה היא זויות, נאמר

בהם זה יהיה להם וגו', ודרשו חכמים כזה יהיה כל שובתי שבת, כגון ... אלפיים של

תחום שבת הן מרובעות ולא עגולות, כדי שישתכר הזויות).

[1358] רמב"ם הל' שבת

פכ"ח ה"ז. שו"ע שם (וכן אם היתה העיר משולשת, או שיש לה צלעות

רבות, מרבעים אותה).

[1359] ברייתא נו, רע"ב (המרבע

את העיר (עגולה, רש"י), עושה אותה כמין טבלא מרובעת, וחוזר ומרבע את התחומין,

ועושה אותן כמין טבלא מרובעת). שו"ע שם (ואחר כך מוציאין חוץ למרובע, אלפיים

אמה לכל רוח).

[1360] ברייתא נו, א (בא לרבעה

מרבעה בריבוע עולם, נותן צפונה לצפון עולם ודרומה לדרום עולם), ופרש"י (ולא

באלכסונו של עולם). טור ושו"ע ס"ג (כשהוא מרבעה, מרבעה בריבוע העולם, כדי

שתהא כל רוח ממנו משוכה כנגד רוח מרוחות העולם ומכוונת כנגדם).

[1361] משנה נב, ב (כיצד מעברין

את הערים, בית נכנס בית יוצא ... מוציאין את המדה כנגדן, ועושין אותה כמין טבלא

מרובעת), ופרש"י (אם הוה מחיצתה שור איגר, שאינה חומה חלקה, אלא בתים סמוכין

ומחוברין, ויש בית נכנס לתוך העיר יותר מחבירו, ונראית כניסתו פגומה מבחוץ, ויש

בית בולט ויוצא לחוץ יותר מחבירו, או פגום נכנס או פגום יוצא, שהיתה עיר מוקפת

חומה). טור (הבא למדוד אלפים של תחום העיר, אם אין כל החומה ישרה אלא יש בה מקומות

בולטין ממנה, רואין כאילו חוט מתוח על פני כולה כנגד מקום החיצון הבולט ממנה,

ומודד מן החוט ולחוץ).

וקיי"ל דהיינו אף כשאין חומה לעיר,

ואין הבתים מחוברים זה לזה, אלא שיש בכל עיר בתים הסמוכים זה לזה בתוך ע' אמה

ושיריים, כדלעיל סי' שצו ס"ד (כל העיר נחשבת כד' אמות אע"פ שאינה מוקפת

מחיצות כהלכתן, כגון שיש בה פרצות הרבה במילואן וביותר מעשר, דהואיל ובתי העיר

מובלעים בתוך שבעים אמה ושירים של זה, הרי כולם כדירה אחת), ושם נסמן (הערה 1304 ).

[1362] משנה שם (מוציאין את המדה

כנגדן, ועושין אותה כמין טבלא מרובעת), ופרש"י (אם בליטות הללו אצל קרן

מזרחית צפונית, רואין כאילו יש בליטה אחרת כנגדה בקרן מזרחית דרומית, וחוט מתוח

מזו לזו, ומודד מן החוט ולחוץ כדי שיהא התחום שוה לשתי קרנות ולא יהא כאן קצר וכאן

ארוך), ודף נה, א ד"ה היה בית אחד בולט (כשבא למקום שאין הבית בולט שם, מרחיק

מן החומה עד כנגד מקום שכלה בליטת הבית לקרן מזרחית צפונית, כאילו חוט מתוח מכוון

והולך כנגדו ממקום שכלה הבית עד כנגד קרן צפונית מערבית, ומודד מן החוט ולצפון אלפיים).

וכאן לא נתפרש שירבע אותה לריבוע העולם,

שהרי יש לה ד' זויות.

[1363] ברייתא וגמרא נה, א (היה

בית אחד יוצא כמין פגום, או שני בתים יוצאין כמין שני פגומין. השתא בית אחד אמרת,

שני בתים מיבעיא. לא צריכא משתי רוחות (אחד לצפון ואחד לדרום, רש"י), מהו

דתימא מרוח אחת אמרינן משתי רוחות לא אמרינן, קא משמע לן). טור (אפילו יש לה בליטה

לצד מזרח ולצד מערב כזה רואין כאילו חוט מתוח עליהם בכל צד).

[1364] בדפוס ראשון: כזה (ונשאר

מקום חלק). וצ"ל: כזה .

[1365] ברייתא נה, א (היתה עשויה

כמין קשת (שאין הבתים במקום חבל הקשת, רש"י), או כמין גאם (גימל יווני, עשוי

כמין כף כפופה שלנו, רש"י), רואין אותה כאילו היא מלאה בתים וחצירות, ומודד

ממנו ולהלן אלפיים אמה (כשבא למדוד תחומין מן הצפון, מודד מן היתר כאילו היתה

מוקפת בתים, והדר בקשת לא יתחיל למדוד מביתו ולצפון אלפיים, אלא כל העיר עד היתר

חשובה לו כד' אמות, וכן העשויה כמין גאם היוצא מן המזרח למערב, אע"פ שאין

בתים במערב, רואין כאילו מלא כל החלל בתים, וכן מן הדרום לצפון, והיוצא מביתו אין

חלל החלק של עיר עולה לו מן המדה, רש"י)), וגמרא שם (אמר רב הונא, עיר העשויה

כקשת, אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה (שתחום ראשה זה נבלע בתוך תחום

ראשה האחר, רש"י) מודדין לה מן היתר (נעשית עיר אחת ומודדין לה מן היתר ורואין

כאילו היא מליאה בתים, רש"י), ואם לאו (ואם יותר, רש"י), מודדין לה מן

הקשת (אין מצרפין אותה להיות אחת, ומודדין לה מן הקשת לכל אחד מפתח ביתו, וחלל

העיר החלק שאין בו בתים מן המידה הוא). טור ושו"ע ס"ד (היתה עשויה כמין

גם או כקשת, אם יש בין שני ראשיה פחות מארבע אלפים אמה, מודדין לה מן היתר, ורואין

את כל הרוחב שבין היתר והקשת כאלו הוא מלא בתים, ואם היה בין שני ראשיה ד' אלפים,

אין מודדין לה אלא מן הקשת). והיינו שממה שאמר רב הונא לענין קשת, למדים שכן הוא

גם לענין גאם, שממלאים אותה רק אם יש בין שני ראשיה פחות מארבע אלפים אמה.

ואף שגם בפחות מארבע אלפים אמה בין שני

ראשיה, אינה מועלת הבלעת תחומין של שתי עיירות לעשותם כעיר אחת, כדלקמן סי' תה

ס"א וסי' תז ס"ב. מכל מקום כאן "נעשית עיר אחת ומודדין לה מן היֶתֶר",

מהטעם שיתבאר לקמן ס"ד (לפי שאם היה רוצה היה יכול להלך דרך הבתים סביב הקשת

עד שיגיע לאחד מן הראשים).

[1366] עיין חכמת שלמה

(עירובין שם), שצייר (כך ),

דלא כמשמעות טור ושו"ע (שממלאים כך ).

ולפמ"ש אתי שפיר .

והיינו שכבר נתבאר לעיל ס"א ( אם העיר היא משולשת

... מרבעים אותה) . אלא שיש שני אופנים

בריבוע זה: (א) לרבע מבפנים, כציור החכמת שלמה. (ב) לרבע מבחוץ, כמשמעות הטור

ושו"ע.

והן שתי הדעות שהובאו ברשב"א עירובין שם (ויש מי שאמר

שעיר כמין גאם זו, מרבעין אותה גם כן מבחוץ, כך, שאף היא מרבעין כנגד רגלי זויותיה.

והנכון כמו שאומרים אחרים, שאין מרבעין אותה מבחוץ, שהרי יש לה שתי זויות ישרים,

אלא עושין לה כמין גאם אחר).

ועל זה מבאר כאן, שאם היתר הוא לריבועו של עולם, מרבעים מבחוץ

(כשמשעות הטור ושו"ע). ואם היתר הוא לאלכסונו של עולם, מוסיפים עליו ריבוע

מבפנים (כציור החכמת שלמה). וכן בעיר העשויה כקשת, שאם היתר הוא לריבועו של עולם,

מרבעים מבחוץ, ואם היתר הוא לאלכסונו של עולם, מרבעים מבפנים.

ולפי זה אתי שפיר, שדעת החכמת שלמה ודעת הטור ושו"ע שוים.

וראה דרך תמים ס"ק ב. תיקון עירובין

(ווייס) ח"ב פ"ה הערה מט).

[1367] גמרא נה, ב (וכמה הוי בין

יֶתֶר לקשת (וכמה יהא אויר החלק מן היֶתֶר לקשת דאמרו מודדין לה מן היֶתֶר, כי

ליכא ארבעת אלפים בין ב' ראשיה, רש"י), רבה בר רב הונא אמר אלפיים אמה (אבל

יותר מאלפיים, כיון דמכי נפק מביתו הולך לו תחום שלם מקמי דלימטי ליֶתֶר, לא

משחינן ליה מן היֶתֶר, רש"י). רבא בריה דרבה בר רב הונא אמר אפילו יתר מאלפיים

אמה. אמר אביי כוותיה דרבא בריה דרבה בר רב הונא מסתברא, דאי בעי הדר אתי דרך בתים

(למקום היֶתֶר דרך הבתים סביב הקשת יכול להלך עד שמגיע לאחד מן הראשין ומשם יכול

להלך לראשו האחר, שהרי תחומיהן נבלעין זה בזה, וכיון דבהיתר יכול להלך למקום היֶתֶר,

תו לא אסר ליה אורך החלק לשוויה כשתי עיירות, ורואין אותה כאילו היא מלאה בתים

וחצירות, רש"י)). טור ורמ"א ס"ד (וכל זה שיש בין הקשת והיֶתֶר יותר

מאלפיים). לבוש ס"ד (כשיש ביֶתֶר פחות מד' אלפים אמה, אף על פי שיש מן הקשת

עד היֶתֶר יותר מאלפיים אמה, מכל מקום כיון שיכול להלך דרך הבתים סביב הקשת עד שמגיע

לאחד מן הראשים, ומשם יכול להלך לראשו האחר, שהרי תחומיהם נבלעים זה בתוך זה, תו

לא אסר ליה אורך החלק לשווייה כשתי עיירות, ורואין אותה כאילו היא מלאה בתים

וחצירות).

[1368] תוס' נה, א ד"ה פחות

(נראה דהוא הדין נמי לדידיה, אם אין בין יֶתֶר לקשת אלא אלפיים, דמודדין לו מן היֶתֶר,

אפילו יש יותר מד' אלפים בין שני ראשי הקשת, דהא מצי אתי דרך היֶתֶר מראש האחד

לראש האחר, כיון דהיֶתֶר מובלע תוך הקשת). רא"ש פ"ה ס"ב (ואם אין

בין יֶתֶר לקשת יתר מאלפיים אמה, אפילו יש בין שני ראשיה יותר מארבעת אלפים אמה,

מודדין מן היֶתֶר). טור ורמ"א שם (אבל אם אין ביניהם אלפיים, מודדין בכל ענין

מן הי ֶ תֶר).

והכלל בכל זה הוא, כל מקום שהוא בתוך

תחום העיר (המקורית, לפני הריבוע), אפשר לכלול אותו בריבוע העיר, ולמנות את תחום

העיר משם ואילך. וכל מקום שאינו בתוך תחום העיר (המקורית), אי אפשר לכלול אותו בריבוע

העיר, אלא הוא נכלל בתחום העיר.

[1369] בהגהה שלפנינו מבאר את

שיטת הטור בדין שלשה כפרים משולשים (דלקמן סי"ב), שיש בזה שלשה תירוצים

בתוס'. ואף דסגי בתירוץ הב' שבתוס', ואם כן אין ללמוד מדברי אביי לאסור גם בדין

שבתירוץ הא' והג' שבתוס', מכל מקום חשש הטור לאסור אף בדין שבתירוץ הא' והג'

שבתוס', כיון שסברא היא לאסור בהם, כי לא שייך לומר בכפרים משולשים הטעם האמור כאן

"כמהלך דרך בתי הקשת", שהרי יש הפסק בין הכפרים החיצונים לבין האמצעי.

וכן

נתבאר לקמן סי"ב (היו שלשה כפרים משולשים ... אינן דומים לעיר העשויה כקשת ...

שהמהלך ביתר מראש זה לראש זה, הוא מהלך בהיתר כאלו מהלך בבתי הקשת ... שאם היה

רוצה היה יכול לילך דרך בתי הקשת כמו שנתבאר למעלה, משא"כ כאן שאין בתים

לחברם).

[1370] בשו"ע ס"ח (היו

שלשה כפרים משולשים).

[1371] גמרא נז, ב (אמר ליה רבא

לאביי כמה יהא בין חיצון לחיצון ... ואפילו ד' אלפים אמה, אמר ליה אין.

והאמר רב הונא עיר העשויה כקשת אם יש בין ב' ראשיה פחות מארבעת

אלפים אמה מודדין לה מן היתר ואם לאו מודדין לה מן הקשת. אמר ליה התם ליכא למימר

מלי, הכא איכא למימר מלי).

והיינו שרבא הקשה מה בין שלשה כפרים

משולשים, שהתירו אף שיש ד' אלפים אמה בין חיצון לחיצון, לבין עיר העשויה כקשת,

שהתירו רק בפחות מד' אלפים אמה בין ב' ראשיה.

ולכאורה אינה מובנת הקושיא, שהרי דין

שניהם שוה, כי גם בשלשה כפרים לא התירו אלא כשיש פחות מאלפיים בין חיצון לאמצעי,

וגם בעיר העשויה כקשת, התירו בפחות מאלפיים מאמצעית היֶתֶר ולקשת, אף ביותר מד'

אלפים בין ב' ראשיה.

אמנם לפי הנ"ל מובנת קושיתו, כי

יותר מאלפיים בעיר העשויה כקשת (שיכול להלך דרך בתי הקשת) שוה לתוך אלפיים בשלשה

כפרים משולשים (שאינו יכול להלך דרך בתי הכפר האמצעי).

[1372] על קושית רבא הנ"ל

השיב לו אביי "התם ליכא למימר מלי, הכא איכא למימר מלי". ופירשו דבריו

בתוס' שם ד"ה התם, בתירוץ הב' (דהתם לא אמרינן מלי כיון דאיכא יותר מאלפיים ...

הכא איכא למימר מלי, דאוקימנא דליכא אלא אלפיים בין האמצעית לחיצונה).

והיינו כאמור לעיל (בהערה הקודמת) שדין

שניהם שוה, שתלוי אם יש יותר מאלפיים בין חיצון לאמצעי ובין אמצעית היֶתֶר לקשת.

וכיון שתירוץ זה פשוט, שוב אין הוכחה

לדין שלפי התירוץ הא' ושלפי התירוץ הג' שבתוס'.

[1373] שכתב הטור "והאמצעית

אין מודדין לה אלא מחומותיה", שהוא כתירוץ הא' בתוס' שם, שהיא דעת היש אומרים

דלקמן סוף סי"ב (אבל האמצעי מודדים לו אלפיים מחומתו).

[1374] שכתב הטור "וגם לא

תהא האמצעית גדולה מהאויר שביניהם", שהוא כתירוץ הג' בתוס' שם, שהיא דעה הא'

דלקמן שם (לפיכך אם כפר האמצעי הוא גדול מהמרחק שבין החיצונים, אין רואין אותו כאילו

הוא מובלע ביניהם, ומודדים לכל אחד לעצמו).

[1375] אע"ג שלפי תירוץ הב'

שבתוס' אין צריך כלל לחדש שתי הלכות אלה. מכל מקום, כשם שכתב הטור ההלכה שבתירוץ

הג' כיון "דסברא הוא", הכי נמי כתב ההלכה שבתירוץ הא' כיון דסברא הוא.

וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל כח.

[1376] ולפי זה יובן גם מה שסתם

הטור (והאמצעית אין מודדין לה אלא מחומותיה), ולא חילק בין אם יש בין הכפרים

החיצונים ד' אלפים או לאו. אף שלענין קשת נתבאר לעיל ס"ג (אם יש בין שני

ראשיה פחות מד' אלפים אמה, שתחום ראשה זה נבלע בתוך תחום ראשה השני, נעשית עיר אחת

ומודדין לה מן היֶתֶר, ורואין את כל הרוחב שבין היֶתֶר והקשת כאלו הוא מלא בתים).

והקשה עליו המ"א ס"ק יב (ואם

כן משמע דאם יש בין ב' החיצונים פחות מד' אלפים, אפילו האמצעית מודדין מהחיצונות,

כמו בעיר כקשת. וצ"ע דסתם הטור). וכן הקשה בס"ק ד (וצ"ע למה סתם

הטור).

[1377] ולפי האמור לעיל, שדוקא

בקשת שייך לומר שיכול לילך דרך בתים ליֶתֶר, ולא בג' כפרים משולשים, אם כן מובנים

דברי הטור, שבג' כפרים משולשים אפילו בפחות מד' אלפים אין מודדין להאמצעית אלא

מחומותיה.

וכן ביאר באבן העוזר שם (כתב מ"א

... ושגגה היא בידו ... הטעם כיון דיכול לכנוס דרך הבתים, הוי כולו כעיר אחת, אבל

לקמן דאמצעית עיר בפני עצמו היא, רק עיקר הטעם דאמרינן מלי, פירוש רואין כאילו בין

שני חיצונים היא עומדת למלאות, והיינו לענין חיצונים אמרינן מלי, ולא לאמצעית, על

כן אפילו פחות מד' א[לפים] בין החיצונים).

וכן ביאר בקרבן נתנאל פ"ה ס"ד

אות פ, ומסיק (ועל פי זה מיושב מה שהניח מ"א בצ"ע סי' שצ"ח ס"ק

ד' עיי"ש, דגבי קשת אפילו הני דאמצע קשת נמי יכולים לבא לראש השני דרך היֶתֶר

כמו שאמרנו, ובסעיף ח' איירי בשלשה כפרים המשולשים).

וכן מסיק במחצית השקל שם (אתי שפיר שסתם

הטור ... וכבר תפסו האחרונים בזה על המ"א).

וכן סתם לקמן סי"ב לפי דעה זו (אבל

האמצעי מודדים לו אלפיים מחומתו), ולא חילק בין אם יש ד' אלפים בין החיצונים, או

לאו.

[1378] ד"ה איכא בתים (והרי

הדר בקשת יכול לבוא לראשיה דרך בתי הקשת), משא"כ בג' כפרים.

[1379] לענין ההליכה מחיצון

לחיצון הוי כאילו אמצעי אינו כאן כלל.

[1380] שיתבאר לקמן סי' תה

ס"א, מתי הבלעת תחומין מלתא היא ומתי לאו מלתא היא. אבל בנידון דידן לא מלתא

היא, ואף אם יש בין החיצונים פחות מד' אלפים, כך שתחום האחד מובלע בהשני,

"הבלעת תחומין כהאי גוונא לאו מלתא היא".

[1381] שם נה, ב (וכמה הוי בין יֶתֶר

לקשת (וכמה יהא אויר החלק מן היֶתֶר לקשת, דאמרו מודדין לה מן היֶתֶר כי ליכא

ארבעת אלפים בין ב' ראשיה, רש"י), רבה בר רב הונא אמר אלפיים אמה. רבא בריה

דרבה בר רב הונא אמר אפילו יתר מאלפיים אמה. אמר אביי כוותיה דרבא בריה דרבה בר רב

הונא מסתברא, דאי בעי הדר אתי דרך בתים). הרי שרבה בר רב הונא אינו סובר הטעם דאי

בעי הדר אתי דרך בתים, אלא סובר שגם בקשת אומרים מלי.

[1382] ולכן הצריך שיהי' פחות

מאלפיים בין קשת ליֶתֶר, כמו בג' כפרים משולשים.

[1383] כדאמר רב הונא נה, א (עיר

העשויה כקשת, אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה, מודדין לה מן היתר, ואם

לאו מודדין לה מן הקשת). ועל כרחינו לומר שהוא מטעם הבלעת תחומין.

ואולי מכאן למד כן המ"א, וכן פירש

דבריו במחצית השקל (ואף דבעיר העשוי כקשת יש לומר אי בעי אתיא דרך בתים,

משא"כ הכא דליכא בתים, מכל מקום הא חזינן לרבה בר רב הונא דסבירא ליה אפילו

אין בין שני ראשי הקשת יותר מארבעת אלפים, אפילו הכי בעינן שלא יהיה בין הקשת ליֶתֶר

אלפיים, על כרחך סבירא ליה דלא אמרינן אי בעי אתי דרך בתים, דבעינן שיהי מובלע

משני צדדים, ואפילו הכי אי ליכא בין קשת ליֶתֶר אלפיים, ובין שני ראשי הקשת ליכא

ארבעת אלפים, מודדים מן היתר).

[1384] שהובא לעיל (הערה 1372 ),

שאין הפרש בין עיר העשויה כקשת לבין שלשה כפרים משולשים, שלדעת רבה בר רב הונא,

בשניהם צריך שיהי' פחות מד' אלפים בין הקצוות ובין החיצונות.

[1385] תוס' נה, ב ד"ה ואם

לאו (לא מן הקשת ממש, אלא ממקום שמתקצר בפנים ואין שם ד' אלפים). טור (שנתקצרה עד

שלא נשאר ביניהם ד' אלפים), ורמ"א ס"ד (ויש אומרים מן המקום שנתקצר שם

הקשת שאין בו ארבע אלפים אמה).

[1386] טור (ממקום שלא נשאר הקשת

עד שם יותר מאלפיים), ומ"א ס"ק ג (או שלא נשאר מן הקשת עד שם ב' אלפים

(טור)).

ומפרש כאן הכוונה "שאין מאמצעית היֶתֶר

לקשת יותר מאלפיים אמה", והיינו שבשני קצוות הקשת, שבינם עד היֶתֶר הם פחות

מאלפיים, שם ימדוד האלפיים של תחום שבת מהיֶתֶר, ואילו באמצעית הקשת, שיש בינו עד היֶתֶר

יותר מאלפיים אמה, ימדוד האלפיים של תחום שבת מהקשת עצמו (דלא כמשמעות פשטות לשון

הטור והמ"א, שאלפיים הסמוכים לקשת נכללים בריבוע העיר, ומשם מונים האלפיים של

תחום שבת). ולכן מסיים בסמוך: "שאסורים לבא דרך היֶתֶר שביניהם", כיון שהיֶתֶר

הוא יותר מאלפיים מאמצע הקשת.

וראה לקמן ס"ז (והערה 1403 ).

[1387] מאירי נה, ב בסוף הסוגיה

ד"ה זהו ענין (ולדברי הכל מכל מקום אם בא לסבב את הקשת ולהלך דרך בתים לראש

זה ולראש זה, רשאי, ומשם ילך אל עבר פניו אלפיים אמה, ככל שאר התחומין דעלמא).

שו"ת רדב"ז ח"ד סי' קז (ומותר לבוא אל ביתו דרך הקשת, אעפ"י

שהיא בראש הקשת השני ונמצא מהלך ממקומו עד הקשת אלפיים וכל עיגול הקשת שהוא רחוק,

הרי זה מותר, ומתוך פשיטותו לא ראו הפוסקים לכותבו. אבל בקשתי ומצאתי המאירי שכתב

כן בהדיא וז"ל ואין ספק שאפילו היה הקשת רחב וארוך כל כך עד שבין שני ראשין

יותר מארבעה אלפים אמה אורך ובין קשת ליתר יש הרבה יותר מאלפיים אמה, דודאי אותם

האנשים ששבתו בקשת יכולים לילך כל עגולו של קשת וריבועו ויכולין לבוא עד ראשי הקשת

ומשם ואילך אלפיים אמה). הובא בכנסת הגדולה הגב"י. מ"א ס"ק ב (וכתב

הרב המאירי, אותם ששבתו בקשת הולכין כל ריבועו של קשת ועגולו עד ראשי הקשת, ומשם

ואילך אלפיים אמה, עד כאן. אבל דרך היֶתֶר אסורים לבוא (רדב"ז ח"א

ק"ז). והכי איתא בגמרא, דאי בעי הדר ואתי דרך בתים).

[1388] משנה נב, ב (כיצד מעברין

את הערים, בית נכנס בית יוצא). טור ושו"ע ס"ה (כל בית דירה שהוא יוצא

מהעיר).

[1389] מ"א ס"ק ה (אע"פ

שאין דרין שם), וכדלעיל סי' שצו ס"א (אע"פ שאין בו עתה דיורין), ושם

נסמן (הערה 1277 ).

לקמן ס"ח (ואפילו אין דרים בו עתה), ושם נסמן (הערה 1408 ).

[1390] ברייתא סוכה ג, ב (בית

שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות ... ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות),

ופרש"י (ואם יש בית פחות מד' אמות, אינו חשוב לצרפן). עירובין נה, ב (אלו

שמתעברין עמה, נפש (בנין על הקבר, רש"י) שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות),

ופירשו התוס' שם (דפחות מד' אמות לא הוי דירה). טור ושו"ע ס"ו (והוא

שיהיה בית דירה זה ד' אמות על ד"א או יותר).

וכן הוא לקמן ס"י (בית שאין ברחבו

ד' אמות ... אינו נקרא בית). לעיל סי' שסו ס"ה (ולא בבית שאין בו ד' אמות על

ד' אמות, שאין דירתו חשובה דירה). לקמן הל' שמירת גוף ונפש ס"א (וכל בית שאין

בו ד' אמות על ד' אמות [פטור] מפני שאינו ראוי לדירה ואין שם בית עליו).

[1391] גמרא כא, א (סמכיתו

אבורגנין ... נפק ואחוי ליה הנהו מתוותא (עיירות

חריבות ונשארו שם מחיצות מן הבתים, רש"י) דמבלען בשבעים אמה ושיריים).

רש"י במשנה נב, ב (שהיו שם לאחת הקרנות של עיר גדודיות, שברי חומה של חרבות

בתים, וישנן בתוך שבעים אמה ושירים לעיר). רמב"ם הל' שבת פכ"ח ה"א.

טור ושו"ע ס"ה (כל בית דירה שהוא יוצא מהעיר, אם היה בינו ובין העיר ע'

אמה ושני שלישים ... הרי זה מצטרף לעיר ונחשב ממנה, וכשמודדין לה אלפיים אמה לכל

רוח, מודדין חוץ מבית דירה זה).

וכן הוא לקמן ס"ח (אם הוא בתוך

שבעים אמה ושירים לעיר), וס"ט (מצטרף לעיר אם הוא בתוך ע' אמה ושיריים),

וסי"ד (בתוך ע' אמה ושיריים לישוב בתי העיר).

כאן מיירי בבית אחד הסמוך לעיר, וכן הוא

בסדרת בתים, כדלקמן ס"ז (בית קרוב לעיר [ב]ע' אמה, ובית שני קרוב לראשון בע'

אמה, ובית ג' קרוב לב' בע' אמה), ושם נסמן (הערה 1399 ).

[1392] טור ושו"ע שם (שהוא

צלע בית סאתים המרובעות או פחות מזה).

ונתבאר לעיל סי' שנח ס"ב (כחצר

המשכן שהיה מאה אורך ונ' רוחב, שהן ב' פעמים נ' על נ', ונ' על נ' הוא בית סאה,

שהוא ב' אלפים ות"ק פעמים אמה על אמה, וסאתים הן ה' אלפים אמה על אמה ...

שהוא מרובע ממש, כגון שארכו ע' אמה וב' שלישי אמה ועוד משהו, ולא חשו חכמים לדקדק

בו), ושם נסמן (הערות יז-ח).

[1393] משנה נג, רע"א (מוציאין

את המדה כנגדן), ופרש"י (אם בליטות הללו אצל קרן מזרחית צפונית רואין כאילו

יש בליטה אחרת כנגדה בקרן מזרחית דרומית וחוט מתוח מזו לזו, ומודד מן החוט ולחוץ

כדי שיהא התחום שוה לשתי קרנות ולא יהא כאן קצר וכאן ארוך). טור ושו"ע

ס"ו (הרי זה מצטרף לעיר ונחשב ממנה, וכשמודדין לה אלפיים אמה לכל רוח, מודדין

חוץ מבית דירה זה).

[1394] משנה נז, א (נותנין קרפף

לעיר דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים, לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות אם יש לזו

שבעים אמה ושיריים ולזו שבעים אמה ושיריים עושה קרפף את שתיהן להיות אחד), כחכמים

(שאין מוסיפים שבעים אמה ושיריים לעיר). רמב"ם פכ"ח ה"א (וכשמודדין

לה אלפיים אמה לכל רוח, מודדין חוץ מבית דירה זה). שו"ע ס"ו (וכשמודדין,

מודדין מחוץ לבית האחרון).

[1395] כרבי מאיר במשנה שם (נותנין

קרפף לעיר). מהר"ם מרוטנבורג בפסקי עירובין סי' קכ (הלכה כרבי מאיר דנותנין

קרפף לעיר, אפילו בלא בית, ומודד אלפיים אמה לאחר ע' אמה וד' טפחים). רא"ש

פ"ה סי' ג (כתב ר"מ ז"ל הלכה כרבי מאיר, מדאמר רבי יהושע בן לוי

(מו, א) הלכה כדברי המיקל, אפילו יחיד כנגד רבים). טור ורמ"א ס"ה (ויש

אומרים שאין מתחילין למדוד מיד מן הבית, אלא מותחין חוט על פני רוחב העיר נגד הבית,

ומרחיקין משם שבעים אמה ושיריים, ומתחילין, וכן בכל מקום שמודדין).

וראה גם לקמן סי' תה סוף ס"ז

(בהגהה שבהערה 1672 ).

[1396] משנה נדרים נו, ב (הנודר

מן העיר ... אסור ליכנס לעיבורה), וגמרא שם (בעיבורה), ופירש הרא"ש שם (שבעים

אמה ושיריים שנותנים אותם עיבור לעיר, ומהם והלאה מודדין תחום שבת).

[1397] רמ"א שם (וכן נראה

לי להקל). לבוש ס"ה (גבי עירובין שהוא דרבנן, יש להקל).

[1398] תוס' נז, א ד"ה רב

הונא (דב' עיירות דוקא, אבל עיר ובית אין נותנין להם שני קרפיפות, אלא דוקא אם הוא

תוך שבעים אמה ושיריים לעיר מתעברת לעיר). רא"ש שם (ליתן שני קרפיפות לרב

הונא בבית הסמוך לעיר, כמו לשתי עיירות, לא מסתבר, דלרבי מאיר עיר דוקא). טור

ורמ"א ס"ז (אבל בית אחד, אפילו גדול הרבה, אין לו דין עיר לתת לו שבעים

אמה ושיריים). מ"א ס"ק יא (אלא אם כן עומד בתוך ע' לעיר).

וכן הוא לקמן סי"א (בית אחד אפילו

גדול הרבה מאד, אע"פ שאין בינו לעיר קמ"א אמות, אינו מצטרף עמה, עד

שיהיה לה בתוך שבעים אמה ושיריים, לפי שאין נותנים שום עיבור לבית אלא לעיר בלבדה).

[1399] גמרא כא, א (סמכיתו

אבורגנין ... נפק ואחוי ליה הנהו מתוותא (עיירות

חריבות ונשארו שם מחיצות מן הבתים, רש"י) דמבלען בשבעים אמה ושיריים). ר'

יהודה אמר שמואל שבת קנ, ב (שאם יש בורגנין הולך) . רמב"ם הל' שבת

פכ"ח ה"ב. טור ושו"ע ס"ו (היה בית קרוב לעיר בשבעים אמה, ובית

שני קרוב לבית הראשון בשבעים אמה, ובית שלישי קרוב לשני בשבעים אמה, וכן עד מהלך

כמה ימים, הרי הכל כעיר אחת, וכשמודדין מודדין מחוץ לבית האחרון).

וכן הוא לקמן ס"ט (ויכול להלך

אפילו כמה פרסאות על ידי בורגנין המובלעין זה בתוך ע' אמה של זה). לעיל סי' שו

ס"ג (אם היו שם בורגנין, דהיינו סוכות שומרים שכל אחת מהן מובלעת בתוך שבעים

אמה וד' טפחים של חבירתה, שעל ידי זה יכול להלך אפילו כמה פרסאות בשבת, מפני שכולן

נחשבות כעיר אחת ארוכה, כמו שיתבאר בסי' שצ"ח). סי' שז סט"ו (היתר בשבת

אילו היה שם בורגנין).

[1400] לבוש ס"ו (וכשמודדין

מודדין חוץ לבית האחרון אלפיים, וליש מקילין שהזכרתי בסמוך, מודדין חוץ לבית

האחרון עוד שבעים אמה ושיריים, ואחר כך אלפיים).

וכיון דמסיק לעיל ס"ו (ויש לסמוך

על דבריהם להקל בדברי סופרים), לכן גם כאן נפסק בסתם שמודדים מחוץ לע' אמה מבית

האחרון.

[1401] תוס' נה, א ד"ה עיר

(דסתם פגום הוי תוך שבעים אמה ושיריים מעיקר העיר ... נראה לר"י דאין לחלק

בין שני פגומין לעיר העשויה כקשת, וכן פר"ח). רא"ש פ"ה ס"ב (אם

יש בראש האחד הרבה פגומין זה אצל זה, כל אחד בתוך ע' אמה ושיריים של חברו, וכן

בראש האחר, דהשתא החיצונים הם חוץ לעיבורה של עיקר העיר, בזה צריך לדקדק אם רואים

כאילו חוט מתוח עליהם מזה לזה, אפילו יש ביניהם ד' אלפים). דרכי משה ס"ק א (אבל

אם היו הרבה בתים כל אחד לחבירו תוך ע' אמה ושירים, דאז החיצונים חוץ לעיבורה של

עיר, לא מודדין מן החוט שמותחין על פני החיצונים אם יש ביניהם יותר מד' אלפים. וכן

כתב הרא"ש (סי' ב) בהדיא. אבל נראה דהרא"ש לא קאמר אלא דאי איכא

בכה"ג יותר מאלפיים מהעיר אל הבתים החיצונים, אבל בפחות מאלפיים, לא גרע מעיר

העשויה כקשת, דנתבאר לעיל דמודדין מן היתר, אף על גב דאיכא יותר מד' אלפים בין

ראשי הקשת). רמ"א ס"ו (ואם היו שני בתים כאלו נגד העיר, דינם כעיר

העשויה כקשת), לגירסת ופירוש המ"א ס"ק ט (נראה לי דהסופר החליף התיבות,

וכן צ"ל, אם היו בתים כאלו נגד שני ראשי העיר וכו', וכונתו למ"ש

הרא"ש שאם הרבה בתים יוצאין זה אחר זה עד רחוק מאלפיים מן העיר, וכן בצד הב',

דינה כעיר העשויה כקשת. וכ"מ בד"מ).

[1402] לעיל ס"ד-ה.

[1403] מ"א שם (ונראה לי

דכל שכן אם בצד אחד יוצאים בתים עד חוץ לאלפיים, אם העיר ארוכה יותר מאלפיים, אין

מותחין המידה נגד הבית בצד הב').

מלשון האמור כאן נראה, שמקום החלק שבתוך

אלפיים לבתים שכנגד ראש הא' של העיר, וגם מקום החלק שבתוך אלפיים לראש השני של

העיר, נחשבים מכלל העיר. ומה שחוץ ממנו אינו נחשב מכלל העיר, ועולה לו מכלל אלפיים

של תחום שבת.

וראה לעיל ס"ה (והערה 1386 ).

[1404] והם כל הדוגמאות שיובאו

לקמן שאינם עשויים לדירה, אבל כיון שדרים בהם מצטרפים לעיר, וכמבואר ברש"י

נה, ב ד"ה ובית הכנסת (סתם בית הכנסת לאו לדירה עביד, הלכך אי לית בה דירה

לחזן הכנסת לאו דירה היא), ותוס' נג, א ד"ה וגשרים (דגשר וקבר ובית הכנסת וכל

הנהו דקתני בגמרא בברייתא שיש להם בית דירה, לאו לבית דירה עביד, ואי לית ביה בית

דירה לאו דירה הוא).

[1405] כדלעיל סעיף ו (אם אין

בינו ובין העיר אלא ע' אמה ושירים), ושם נסמן (הערה 1391 ).

[1406] ברייתא

נה, ב (אלו שמתעברין עמה ... ובית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן (סתם בית הכנסת לאו

לדירה עביד, הלכך אי לית בה דירה לחזן הכנסת, לאו דירה היא, רש"י), ובית

עבודת כוכבים (נמי לאו לדירה עביד, רש"י) שיש בה בית דירה לכומרים, והאורוות

(סוסים, רש"י) והאוצרות (לתבואה ולשמן וליין, לאו לדירה נינהו, רש"י)

שבשדות, ויש בהן בית דירה). טור ושו"ע ס"ו (וכן בית הכנסת שיש בו בית

דירה לחזנים, ובית עבודת אלילים שיש בו בית דירה לכהניהם, והאוצרות שיש בהם בית

דירה). לבוש ס"ו (והאוצרות שיש בהן בית דירה לשוטרים).

ולכאורה הכוונה כאן, שהחזן דר בבית

הכנסת והשומר באורווה, ואין שם חדר מיוחד עבורם, וכמו בבית הקברות דלקמן (שהשומר

דר במחיצותיו, אע"פ שאין שם בנין מיוחד להשומר, שבנין המיוחד לכך בית גמור

הוא, ואפילו אין דרים בו). ולכן שינה כאן וכתב "שיש בו דירה" (במקום

האמור בברייתא ובשו"ע "שיש בה בית דירה").

[1407] ברייתא שם (והקבר (בית

הקברות, רש"י) שיש בהן בית דירה).

[1408] ברייתא שם (אלו שמתעברין

עמה, נפש שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות), ופרש"י (וסתמא לדירת שומר הקבר

עביד, הלכך אע"ג דלא דייר ביה, בית דירה הוא), ותוס' שם (גבי נפש הזכיר ד'

אמות ולא דירה, משום דסתמיה עשוי לדירה) ודף נג, א ד"ה וגשרים (סתמא לדירת

שומר קבר עביד, הלכך אע"ג דלא דייר בה, דירה היא). מ"א ס"ק ה (שיש

בהם בית דירה, אע"פ שאין דרין שם).

[1409] לעיל סעיף ו (כל בית דירה

שהוא יוצא מהעיר, אע"פ שאין דרים בו עתה, אלא שהוא ראוי לדירה, שיש בו ד'

אמות על ד' אמות).

וכן הוא לעיל סי' שצו ס"א

(אע"פ שאין בו עתה דיורין), ושם נסמן (הערה 1277 ).

[1410] משנה נג, א (וגשרים ... שיש

בהן בית דירה). רבינו יהונתן שם (שהם מכוסין מלמעלה, ויש לו כותלים מד' רוחותיו,

אלא שהכיפה חלולה ויש בכותלים פילוש שיעברו המים תחתיו, או בני אדם, ויש תחתיו

דירה למוכס). תוס' יום טוב פ"ה מ"א. טור ושו"ע שם (והגשר ... שיש

בהם בית דירה).

והיינו שגם כאן אינה נחשבת דירה מצד

עצמה, ואין לצרפה אלא אם כן "המוכס דר בכתלים אלו".

[1411] משנה שם (היו שם גדודיות),

ופרש"י (שברי חומה של חרבות בתים, וישנן בתוך שבעים אמה ושירים לעיר). גמרא

נה, ב (מאי גדודיות, אמר רב יהודה שלש מחיצות שאין עליהן תקרה). גמרא כא,

א (נפק ואחוי ליה הנהו מתוותא (עיירות

חריבות ונשארו שם מחיצות מן הבתים, רש"י) דמבלען בשבעים אמה ושיריים). טור

ושו"ע שם (ושלש מחיצות שאין עליהם תקרה). לבוש שם (וכל אלו אפילו נהרסין ואין

עליהם תקרה, ואפילו אין דרין עכשיו שם אלא שיש בהן שלש מחיצות, חשובים לבית דירה

כשיש בהן ד' אמות על ד' אמות).

[1412] ברש"י ולבוש שם

מיירו בשברי חומה, וכיון שהי' פעם בית, סגי אף שאין דרים שם, כדלעיל (הערה 1389 ).

אבל ברמב"ם ושו"ע מיירו בג' מחיצות שמעולם לא הי' בית גמור, ואם כן צריך

שידורו בהם עתה, כדלעיל (הערה 1408 ).

[1413] משנה שם (גבוהות עשרה

טפחים).

[1414] רמב"ם הל' שבת

פכ"ח ה"ג. שו"ע שם (ושלש מחיצות שאין עליה תקרה, ויש בהן ארבע אמות

על ארבע אמות).

[1415] גמרא שם (איבעיא להו שתי

מחיצות ויש עליהן תקרה מהו), ולא איפשיטא. רמב"ם שם (ושתי מחיצות שיש עליהן

תקרה). מ"מ שם (בעיא שם ולא איפשיטא, ופסק רבינו להקל, משום דספיקא דרבנן

לקולא). שו"ע שם (ושתי מחיצות שיש עליהם תקרה).

[1416] כן הוא בכמה כת"י

ודפוסים ברמב"ם שם. סמ"ג ל"ת סו (ושתי מחיצות שיש עליהם תקרה

ומעזיבה). עבודת הקדש שער ה ס"ו (שתי מחיצות ויש עליהן תקרה ומעזיבה).

שו"ע שם (שיש עליהם תקרה ומעזיבה).

[1417] רש"י שם ד"ה

שאין עליהם (וכל שכן אם מקורות הן מזו לזו בגג, דהוו להו דירה מעלייתא). ואם כן

מועיל אע"פ שאין דרים שם.

[1418] רמב"ם שם ה"ד (ואלו

שאין מצטרפין עמה, שתי מחיצות שאין עליהן תקרה, אף על פי שדרין ביניהן). שו"ע

שם (אבל שתי מחיצות שאין עליהם תקרה, אף על פי שדרים ביניהם).

[1419] ברייתא שם (ובור ושיח

ומערה ... ושובך שבתוכה (שבשדה, רש"י) ... אין אלו מתעברין עמה). טור

ושו"ע שם (והבור והשיח והמערה והשובך ... כל אלו וכיוצא בהם אין מצטרפין עמה).

ואף שהמערה עצמה נחשבת כד' אמות לענין

תחומין, כדלקמן סי' תה ס"ו (הוציאוהו נכרים חוץ לתחום ונתנוהו הם ... במערה

(שהיא לדירה, או שאין בה יותר מבית סאתים) ... מהלך את כולו, שכולו נחשב לו כד'

אמות).

היינו כיון שמותר לטלטל בה, וכמו בתל

דלעיל סי' שצו ס"ה (שבת בתל גבוה י' טפחים, אם אין בו אלא בית סאתים, הרי

כולו נחשב לו כד' אמות, מפני שהוא כמוקף מחיצות מלמעלה, כמו שנתבאר בסי' שמ"ה,

אלא שאינן מוקפות לדירה), ושם נסמן.

אבל מכל מקום אינה נחשבת בית דירה לענין

להצטרף לעיר. וכמו התל הנ"ל שנחשב כד' אמות, ומכל מקום אינו נחשב בית דירה

להצטרף לעיר.

[1420] גמרא שם (אמר רב פפא ... מערה

אין מתעברת עמה. והתני רבי חייא מערה מתעברת עמה. אמר אביי כשיש בנין על פיה.

ותיפוק ליה משום בנין גופיה. לא צריכא, להשלים), לפירוש התוס' שם (דיש בבנין ד'

אמות, וקאמר שמשלימה למערה לצרפה לבנין, ואין מתחילין למדוד אלא מסוף המערה).

מ"א ס"ק ח (קא משמע לן שמתחילין למדוד מסוף המערה, ואיירי שיש בבנין לבד

ד' אמות (תוס')).

[1421] היינו שאף ש"אין מתחילין

למדוד אלא מסוף המערה", מכל מקום לא סגי במה שהמערה היא בתוך שבעים אמה לעיר,

שהרי המערה עצמה אינה בית; אלא אם כן "הבנין הוא בתוך שבעים אמה לעיר".

ומצאנו כעין זה בכמה הלכות:

(א) לעיל ס"א (אם [העיר] היא עגולה

שאין לה זויות, לא ימדוד לה מחומתה סביב, אלא רואים אותה כאלו היא בתוך מרובע

שארכו כארכה ורחבו כרחבה, ומודדים חוץ מצלעות אותו מרובע, שנמצא משתכר הזויות, כזה

, שלמדו חכמים ממגרשי הערים שהיו מרובעים).

והיינו שאם יהי' בית הסמוך לזוית זו, לא יצטרף הבית לעיר, שהרי הוא רחוק מהבתים

שבעיר. מכל מקום מודדים את האלפים אמה מסוף זוית זו.

(ב) לקמן סי"ג (עיר שיושבת על שפת

הנחל ... אם יש לפניה מצבה רוחב ד' אמות

על שפת הנחל כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל, נמצא הנחל בכלל העיר, ומודדים לה

אלפיים אמה משפת הנחל הב', ונעשה הנחל כולו מכלל העיר מפני המצבה הבנויה בצדו).

והיינו שאף שאם יהי' בית הסמוך לנחל זה, לא יצטרף הבית לעיר, שהרי הוא רחוק מהבתים

שבעיר, מכל מקום מודדים את האלפים אמה משפת הנחל.

ולכאורה יש ללמוד מכאן, שכן הדין גם

בבית שבחצר גדולה העומדת בסוף העיר, שאם יהי' בית סמוך לסוף חצר זו, לא יצטרף הבית

לעיר, שהרי הוא רחוק מהבתים שבעיר. ומכל מקום מודדים את האלפים אמה מסוף החצר

הזאת, אם הבית שבתוך החצר סמוך לבתי העיר.

*

ונפקא למעשה מכל זה לענין תחום שבת שבין

ברוקלין למנהטן, שיש נהר המבדיל בינם, ורוחב הנהר הוא הרבה יותר ממאה וארבעים ואחת

אמות, וכדאמרינן נז, ב (אמר ליה רב ספרא לרבא, הרי בני אקיסטפון דמשחינן להו תחומא

מהאי גיסא דארדשיר, ובני (תחומא) דארדשיר משחינן להו תחומא מהאי גיסא דאקיסטפון,

הא איכא דגלת [חידקל] דמפסקא יתר ממאה וארבעים ואחת ושליש. נפק אחוי ליה הנך

אטמהתא דשורא [יסודות החומה] דמבלעי בדגלת בע' אמה ושיריים).

והיינו שמשני צדדי החידקל היו בתים

שנבלעו בנהר, וכל אחד מהם הוא פחות מע' אמה לעיר, ובין שני הבתים יש פחות ממאה

וארבעים ואחת אמות. כך ששני בתים אלו מצרפים את שתי העיירות (אקיסטפון וארדשיר)

להיות אחת. משא"כ בנידון דידן, שיש ביניהם נהר שרחבו הרבה יותר ממאה וארבעים

ואחת אמות, אין שתי העיירות (ברוקלין ומנהטן) מצטרפים להיות אחת, ואם כן אין ללכת

אלא עד אלפים אמה מהבתים שבצד ברוקלין, ולא יותר.

ומכל מקום נהגו ללכת בשבת מכאן לכאן,

והוא על פי הוראת האדמו"ר מסטמר, מאז ומקדם. ואת טעם התירו ביאר בשו"ת

מנחת יצחק ח"ז סכ"ד (בסוף העיר ״וויליאמסבורג״ יש גשר גדול הנקרא (בל״א)

״וויליאמסבורג ברידזש", ואורך הגשר נמשך עד תחילת עיר אחרת הנקראת

״מאנהעטען" ... בתחילת הגשר נמצא חדר קטן, וזה החדר נבנה על מנת לקבל מכס

מהעוברים

על הגשר, ולפי ידיעתי נבנה חדר זו בזמן אחד כשנבנה

כל הגשר, וגם שם באמצע הגשר נמצא גם כן חדר קטן שנבנה על מנת לשמור הגשר ואת העוברים

עלי׳. וכפי ששמעתי מאנשים שזה כבר זמן רב שהי׳ שם שומר הן בלילה והן ביום, שבאותו

זמן הי׳

הולכים על הגשר הרבה אנשים, אכל עכשיו כבר אין שם שום איש שישב באותו הדר, וכמו כן

החדר שלפני

הגשר אינם משתמשים עוד ואינם מקבלים מכס ... חומרא שמעינן מדברי השו״ע הרב הנ״ל, דסבירא

ליה ... צריך

דוקא שהבנין יהי׳ בתוך הע׳ אמה ושיריים כנ״ל. ואם כן לפי זה

כפי הנראה מדבריו, אם הבנין שעל הגשר הוא חוץ לע׳ אמה ושיריים, לא מהני לפי פסק שו״ע

הרב הנ״ל

... כבר יצא הוראה מכ״ק רבינו מרן הגה״ק מסאטמאר שליט״א להיתירא).

וכיון שנפסק כאן בפשיטות, שהמערה אינה

נחשבת בית להצטרף לעיר, אלא שאם יש בנין על פני המערה, והבנין הוא בתוך שבעים אמה

לעיר, אזי מודדים את האלפים אמה מסוף המערה. אם כן אין מקום לסמוך על הבנין שעל

הגשר, שהרי יש הרבה יותר משבעים אמה מהבית שעל הגשר עד לבתים שבברוקלין ועד לבתים

שבמנהטן. ואף אילו היה הבית שאצל הגשר פחות משבעים אמה מהבתים שבעיר, מכל מקום אין

זה מועיל אלא כדי ללכת עד אלפים אמה מסוף הגשר, ולא יותר.

וכדי למצוא לימוד זכות על רבים ההולכים

מכאן לכאן בשבת, גם לפי המבואר כאן בפנים, אולי יש מקום להתיר על ידי הרכבת

התחתית, שהיא מערה (מנהרה) העוברת מברוקלין למנהטן, ובכל תחנה יש חדר שיושב בה איש

כל היום וכל הלילה למכירת הכרטיסים, ובית זה הוא תמיד תוך ע' אמה ושיריים לבתי

העיר, ואם כן אין מתחילין למדוד אלפים אמה אלא מסוף מנהרת הרכבת התחתית שבברוקלין

ומנהטן.

ואף שאין מנהרה זו מצרפת את שתי העיירות

להחשב עיר אחת, שהרי בין החדר (של מכירת הכרטיסים) האחרון שבברוקלין, לבין החדר

הראשון שבמנהטן, יש הרבה יותר משתי פעמים שבעים אמה.

מכל מקום מודדים אלפיים אמה ממנהרה זו,

כנפסק כאן בפנים "ואין מתחילין למדוד אלא מסוף המערה".

ובאמת אין מודדים אלפיים אמה מכל אורך

מנהרת הרכבת, כי אם אלפיים אמה מתחנות הרכבת בלבד, כדאמרינן בגמרא מד, סע"ב (אילו

שבת במערה שבתוכה ארבעת אלפים ועל גגה פחות מארבעת אלפים אמה ... מהלך את כולה

וחוצה לה אלפיים אמה), ופרש"י (אלפיים שיש לו על גגה כשיצא מפתח מזרחי נבלעות

בתוך אלפיים שיש לו על גגה כשיוצא מפתח המערב ... שיכול להלך כל גגה וחוצה לה אלפיים

אמה לכל צד).

וגם האמור כאן "ואין מתחילין למדוד

אלא מסוף המערה", הכוונה למדוד מה"פתח" שבסוף המערה.

וכי האיך אפשר להגיע בשבת לתחנת הרכבת

שבמנהטן?

אלא שאפשר לעבור את גשר וויליאמסבורג עד

סוף אלפים אמה מבתי ברוקלין, שהוא תוך אלפיים אמה מתחנת הרכבת הראשונה. ושוב אפשר ללכת

מתחנת הרכבת הזאת עוד אלפיים אמה לכל רוח, עד שמגיעים לתוך אלפים אמה מתחנת רכבת

הבאה, וכן הלאה.

[1422] אביי שם לפירוש רש"י

שם (אם אין הבנין ראוי לדירה, כגון שאין בו ד' על ד', מהניא ליה מערה לאשלומי).

מ"א שם (להשלים, פירוש, הבנין והמערה מצטרפין לד' אמות).

[1423] ר"י בתוס' שם (ונראה

לר"י דצריך שיהא בנין רוב ד' אמות). מ"א שם (ובלבד שיהא רוב הד' אמות מן

הבנין).

[1424] ברייתא נה, ב (הבית שבים,

הרי אלו מתעברין עמה), ופרש"י (באיי הים, בתוך ע' אמה ושיריים לעיר). גמרא שם

(למאי חזי, אמר רב פפא בית שעשוי לפנות בו כלים שבספינה). טור ושו"ע ס"ו

(והבית הבנוי בים). מ"א ס"ק ז (שעשויה לפנות בו כלים שבספינה).

[1425] ברייתא שם (והבית שבספינה,

אין אלו מתעברין עמה), ופרש"י (לא קביע ליה דוכתא, פעמים שהוא בתוך שבעים

לעיר ופעמים שאינו). טור ושו"ע שם (ובית שבספינה, כל אלו וכיוצא בהם אין

מצטרפין עמה). מ"א ס"ק י (דלא קביעא, ופעמים שהולכות חוץ לע' אמה).

[1426] רב ירמיה בר אבא אמר רב

כא, א (בורגנין בבבל לא, דשכיחי בידקי (דבבבל איכא בידקי דמיא ושטפי להו, הלכך לא

חשיבי מידי), בחוצה לארץ (בשאר ארצות לבד מבבל, רש"י) נמי לא, דשכיחי

גנבי). עבודת הקדש שער ה ס"ו (הבורגנין שעושין שומרי גינות ופרדסים ושומרי

העיר חוץ לעיר, אין נמדדין עם העיר, מפני שהן עראי, מפני הגנבים ומפני מי הגשמים

ששוטפין אותן). מ"א ס"ק ח (הבורגנין שעושין שומרי גנות ושומרי העיר אין

נמדדין עמה, מפני שהם עראי).

וכן הדין באהלים שאינם קבועים במקום

אחד, כדלקמן סי"ד (שכיון שאין האהלים קבועים אין להם דין עיר). ומכל מקום יש

הפרש ביניהם, כדלקמן שם (הערה 1459 ).

[1427] ברייתא נה, ב (והבורגנין ...

הרי אלו מתעברין עמה). לפירוש ב"י שם (וההיא ברייתא דבורגנין איכא לאוקמה

באתרא דלא שכיחי גנבי). מ"א שם (ודוקא במקום דשכיח גנבי או גשמים ששוטפין

אותו (ב"י רשב"א)).

[1428] גמרא כא, א (אמר ליה רב

חסדא למרי בריה דרב הונא בריה דרב ירמיה בר אבא, אמרי אתיתו מברנש לבי כנישתא

דדניאל, דהוה תלתא פרסי בשבתא (שמעתי שאומרים עליכם שאתם באין מברניש לבי כנישתא

דדניאל בשבת, רש"י) אמאי סמכיתו אבורגנין (שיש בורגנין משבעים אמה לשבעים אמה,

רש"י)). ר' יהודה אמר שמואל שבת קנ, ב (שאם יש בורגנין הולך) .

וכן הוא לעיל סי' שו ס"ג (אם היו

שם בורגנין, דהיינו סוכות שומרים שכל אחת מהן מובלעת בתוך שבעים אמה וד' טפחים של

חבירתה, שעל ידי זה יכול להלך אפילו כמה פרסאות בשבת, מפני שכולן נחשבות כעיר אחת

ארוכה, כמו שיתבאר בסי' שצ"ח).

[1429] מ"א ס"ק ו (ואם

אין בה רוחב ד' אמות, אף על פי שארוכה כמה, לא מקרי בית).

וכן הוא לעיל סי' שסו ס"ה (ואפילו

הוא ארוך הרבה, אם אין ברחבו ד' אמות אינו חשוב דירה), ושם נסמן (הערה 30 ).

[1430] כדלעיל ס"ו (שהם ב'

שלישי אמה, ועוד משהו). סי' שנח ס"ב (ועוד משהו, ולא חשו חכמים לדקדק בו).

[1431] משנה נז, א (וחכמים

אומרים לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות, אם יש לזו שבעים אמה ושיריים ולזו שבעים

אמה ושיריים, עושה קרפף את שתיהן להיות אחד), ופרש"י (והיוצא ללכת דרך חברתה

חוצה לה, מודד מחומת חברתה ואילך). רב הונא שם (נותנין קרפף לזו וקרפף לזו). טור

ושו"ע ס"ז (היו שתי עיירות זו סמוכה לזו קמ"א אמות ושליש, כדי

שיהיה ע' אמה ושיריים לזו ושבעים אמה ושיריים לזו, חשובים שתיהם כעיר אחת, ונמצאת

כל עיר מהן מהלכת את כל העיר השניה וחוצה לה אלפיים אמה).

[1432] רב הונא נה, א (חומת העיר

שנפרצה במאה וארבעים ואחת ושליש), ופרש"י (אם רוחב פירצה קמ"א אמות

ושליש, דהיינו שיעור ב' קרפיפות של שבעים אמה ושיריים, ונעשו כב' עיירות להיות אחת,

והיוצא מזו לזו ללכת דרך זו חוצה לה, אין עולה לו מדת העיר מן המנין).

וקיי"ל דהיינו אף כשאין חומה לעיר,

אלא שיש בכל עיר בתים הסמוכים זה לזה בתוך ע' אמה ושיריים, כדלעיל סי' שצו

ס"ד (כל העיר נחשבת כד' אמות, אע"פ שאינה מוקפת מחיצות כהלכתן, כגון שיש

בה פרצות הרבה במילואן וביותר מעשר, דהואיל ובתי העיר מובלעים בתוך שבעים אמה

ושירים של זה, הרי כולם כדירה אחת), ושם נסמן (הערה 1304 ).

[1433] גמרא שם (אמר רב הונא עיר

העשויה כקשת, אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה מודדין לה מן היתר, ואם

לאו מודדין לה מן הקשת. ומי אמר רב הונא הכי, והאמר רב הונא חומת העיר שנפרצה – במאה

וארבעים ואחת ושליש. אמר רבה בר עולא לא קשיא, כאן ברוח אחת (עיר העשויה כקשת אינה

מובדלת אלא מרוח אחת, הלכך עד דהוי ד' אלפים, רש"י) כאן משתי רוחות (דחומת

העיר שנפרצה בשתי רוחותיה זו כנגד זו קאמר, הלכך כשתי עיירות נינהו). טור

ורמ"א שם (וכן חומת העיר שנפרצה מב' רוחותיה, זו כנגד זו, וחרבו הבתים

שביניהם, עד קמ"א אמה ושליש דינו כסתום).

[1434] אבל אם יש יותר

מקמ"א אמה ושליש, חשובות כשתי עיירות, ואינו יכול להלך בעיר השנית אלא עד סוף

אלפיים של העיר הראשונה, וכמו במי שקנה שביתה מחוץ לעיר, שיתבאר לקמן סי' ת (ואם

כלים אלפיים ממקום שביתתו בחצי העיר, אינו מהלך בעיר יותר מחציה), ושם נסמן (הערה 1531 ).

[1435] תוס' נז, א ד"ה רב

הונא (דב' עיירות דוקא, אבל עיר ובית אין נותנין להם שני קרפיפות, אלא דוקא אם הוא

תוך שבעים אמה ושיריים לעיר מתעברת לעיר). רא"ש שם (ליתן שני קרפיפות לרב

הונא בבית הסמוך לעיר, כמו לשתי עיירות, לא מסתבר, דלרבי מאיר עיר דוקא). טור

ורמ"א ס"ז (אבל בית אחד, אפילו גדול הרבה, אין לו דין עיר לתת לו שבעים

אמה ושיריים). מ"א ס"ק יא (אלא אם כן עומד בתוך ע' לעיר).

וכן לענין ע' אמה ושיריים נתבאר לעיל

ס"ו (בית אחד אפילו גדול הרבה, אין לו דין עיר לתת לו ע' אמה ושירים כעיר),

ושם נסמן (הערה 1398 ).

[1436] משנה נז, א (ג' כפרים

המשולשין), וגמרא ע"ב (אמר רבה אמר רב אידי א"ר חנינא, לא משולשין ממש,

אלא רואין כל שאילו מטיל אמצעי ביניהן ויהיו משולשין), ופרש"י (לא משולשין

ממש בשורה אחת, אלא שלישי עומד מרחוק כנגד בין שני החיצונים). טור ושו"ע

ס"ח (היו שלשה כפרים משולשים). לבוש ס"ח (כגון ששתים עומדות זו כנגד זו

ושלישית כנגד אויר שבין שתיהן).

והאמור כאן "כשלש רגלי

הקנקן", הוא כעין האמור לעיל סי' שעו ס"ג (שהאמצעית היא כנגד השתים, כג'

רגלי הקנקן). והוא עפ"י האמור בגמרא פה, ב (דקיימי כחצובה), ופרש"י (כשלשה

רגלי הקנקן).

[1437] משנה שם (אם יש בין שנים

חיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש, עשה אמצעי את שלשתן להיות אחד), וגמרא שם

ע"ב (רואין כל שאילו מטיל אמצעי ביניהן ויהיו משולשין, ואין בין זה לזה אלא

ק"מ אמה ואחת ושליש, עשה אמצעי את שלשתן להיות אחד (אם יש אויר בין ב'

החיצונים כדי להתמלאות אמצעי, ולעמוד אויר הנשאר בין אמצעי ולחיצונים מכאן ומכאן על

קמ"א לכאן ומאה וארבעים ואחת לכאן, דהיינו ב' קרפיפות לשניהן, רואין כאילו

הוא נתון ביניהן והרי כולן אחת, והיוצא מאחת מהן לילך דרך אחת מחברותיה מודד מחומת

חברתה, רש"י). אמר ליה רבא לאביי כמה יהא בין חיצון לאמצעי. אמר ליה אלפיים

אמה). טור ושו"ע ורמ"א שם (אם יש בין האמצעי ובין כל אחד מהחיצונים

אלפיים אמה או פחות מכאן, ובין שנים החיצונים רפ"ג אמות פחות שליש

(הג"ה, מלבד רוחב העיר האמצעי), כדי שיהיה בין כל אחד מהם ובין האמצעי כשתראה

אותו כאלו הוא ביניהם קמ"א ושליש, הרי שלשתן כמדינה אחת, ומודדים להם אלפיים

אמה לכל רוח מחוץ לשלשתן).

[1438] כדלעיל סעיף ג (עיר

העשויה כמין ג"ם או כקשת, אם יש בין שני ראשיה פחות מד' אלפים אמה, שתחום

ראשה זה נבלע בתוך תחום ראשה השני, נעשית עיר אחת ומודדין לה מן היֶתֶר),

משא"כ אם יש בין ב' הראשים ד' אלפים.

[1439] גמרא שם (אמר ליה רבא

לאביי, כמה יהא בין חיצון לחיצון. כמה יהא, מאי נפקא לך מינה, כל שאילו מכניס

אמצעי ביניהן ואין בין זה לזה אלא מאה וארבעים ואחת ושליש. ואפילו ד' אלפים אמה, אמר

ליה אין. והאמר רב הונא עיר העשויה כקשת אם יש בין ב' ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה

מודדין לה מן היתר ואם לאו מודדין לה מן הקשת. אמר ליה התם ליכא למימר מלי (מלא

האויר שביניהן, דאין לך במה למלאותו, רש"י), הכא איכא למימר מלי). טור ולבוש

ס"ח (ואפילו הוא גדול הרבה יותר מד' אלפים אמה, ועל ידי ראיית מילוי העיר

האויר שם לא ישאר אלא רפ"ג [פחות שליש], הרי חשובין שלשתן כעיר אחת, ומודדין

להן האלפיים של כל רוח מחוץ לשלשתן ... ואף על גב דגבי עיר העשויה כקשת אמרינן שאם

יש בין שתי הראשים יותר מד' אלפים אמה מודדין לבתי הקשת מפתח ביתם, ואין אומרים

כאילו ביתם נתונה במקום היֶתֶר ... שאני התם דליכא למימר מלי).

[1440] תוס'

שם ד"ה התם בתירוץ הג' (דהתם ליכא למימר מלי, כיון דהאויר שביֶתֶר אין יכול

להחזיק בני הקשת). רא"ש פ"ה ס"ד בתירוץ הב' (התם

ליכא למימר מלי, לפי שאין האויר של היֶתֶר מחזיק כל הבתים שבקשת). לבוש שם (רוצה

לומר שלא נוכל לומר רואין הבתים שבקשת כאילו הם עומדים ביֶתֶר, שאין האויר של היֶתֶר

מחזיק כל הבתים שבקשת ... אבל הכא הא יש אויר בין שתי העיירות החיצונות שיכיל כל

רוחב העיר האמצעית ויותר, לכך אומרים רואין).

וראה תיקון עירובין (ווייס) ח"ב

פ"ה הערה כט.

[1441] תוס' שם (והוא הדין הכא,

אם היה אמצעית גדולה יותר מן האויר שבין ב' החיצונות, דליכא למימר מלי). רא"ש

שם (והוא הדין בשלשה כפרים, אם היה האמצעי גדול ויתר על האויר שבין שני החיצונים,

לא אמר מלי). טור (לא תהא האמצעית גדולה מהאויר שביניהם,

בענין שכשנאמר רואין אותו כאילו היא ביניהן שיכיל אותה האויר שביניהן) לבוש

שם (והוא הדין נמי אם היתה העיר האמצעית גדולה ויתר על האויר שבין ב' החיצונים, לא

אמרינן מלי).

ורש"י ורמב"ם (שלא

ביארו הטעם שאין לומר בקשת "מלי") לא פליגי בהדיא,

ואפשר דמודו לסברת התוס' וסיעתם. וכן הוא לעיל ס"ד בהג"ה (שחשש

לסברת תירוץ הג' ... סברא הוא, דליכא למימר מלי).

[1442] עי' מ"א

ס"ק יב (ואם כן משמע דאם יש בין ב' החיצונים פחות מד' אלפים, אפילו האמצעית

מודדין מהחיצונות, כמו בעיר כקשת. וצ"ע דסתם הטור), (ובמה שנתבאר לעיל

בהג"ה שבס"ד (ולפי זה אפילו בפחות מד' אלפים אסור לאמצעית, כיון דליכא

למימר מלי ) .

והתם מיירי לפי דעה הב' דלקמן בסמוך

"אבל האמצעי מודדים לו אלפיים מחומתו", דהיינו "אפילו בפחות מד'

אלפים". ומזה למדים שכן הוא גם לדעה הראשונה דידן, לענין "כפר האמצעי

הוא גדול מהמרחק שבין החיצונים, אין רואין אותו כאילו הוא מובלע ביניהם, ומודדים

לכל אחד לעצמו", דהיינו אף אם יש מחיצון לחיצון פחות מד' אלפים).

ויתירה מזו מוסיף לקמן בסמוך במוסגר,

דהיינו "אפילו אם אין מחיצון לחיצון יותר מאלפיים".

ואפשר שכתב כן בתחלה במוסגר על פי

המ"א, ואחר כך מסיק דלא כמ"א.

[1443] אף שדומים לעיר העשויה

כקשת לענין שאין רואין אותו כאילו הוא מובלע ביניהם, מכל מקום יש הפרש בינם, לענין

יש פחות מאלפיים מאמצעית לחיצונות, שבעיר העשויה כקשת מועיל, ובשלשה כפרים אינו

מועיל.

[1444] כדלעיל ס"ד (שהרי יכול להלך בהיתר דרך היֶתֶר מראש

זה לראש זה, כיון שהיֶתֶר הוא מובלע בתחום הקשת).

[1445] קרבן נתנאל פ"ה

ס"ה אות פ (דהתם היינו טעמא דמצי אתיא דרך היֶתֶר מראש האחד מן הקשת לראש אחר

על ידי בתים, כיון דהיֶתֶר מובלע תוך הקשת ... משא"כ הכא שאין בתים,

אע"ג דהוי תוך אלפיים ויכול לבוא לאמצעית, מכל מקום רחוקה החיצונית מן

האמצעית שוב אלפיים, שאין יכול עוד לבא שם לצאת חוץ לתחום).

[1446] כדלעיל בתחלת הסעיף (אם

אין בין האמצעית לכל אחד מהחיצונים יותר מאלפיים, אנו רואין אותו כאלו הוא מובלע

ביניהם), ושם נסמן (הערה 1437 ).

[1447] מ"א ס"ק יב (ומיהו

אם יש בין חיצון לאמצעי יותר מאלפיים, בכל ענין אסור. דלא דמי לעיר כקשת, כיון

דליכא בתים בין חיצונית לאמצעית, משא"כ בעיר כקשת).

[1448] תירוץ הא' בתוס' שם (התם ליכא

למימר מלי, פירוש, התם לבני אמצעי הקשת, אין מודדין להם מן היתר, וליכא למימר מלי

בענין זה כאילו בתיהם שבקשת נתונים ביתר, דאם כן מפסידין לצד אחר, דאם הוי היתר

למזרח מפסידין למערב, והכא נמי לא אמרינן מלי להיות רואין בני אמצעית כאילו עומדין

בין החיצונות למדוד להם משם אלפיים, ודוקא לחיצונה דאמר מלי, כשבאין בני חיצונה זו

לילך דרך חיצונה האחרת, שמודדין לכל אחת מפתח חברתה, והכי נמי בני ראש קשת האחד

שבאו לילך לצד ראש הקשת האחר דאמר מלי, ומודדין להם אלפיים מראש הקשת האחר, אפילו

יש בין שני ראשי הקשת יותר מארבע אלפים, ובלבד שלא יהא בין יתר לקשת יותר מאלפיים,

כמו בין אמצעית לחיצונות דהכא, דלא שרי אלא עד אלפיים). תירוץ הא' ברא"ש שם (פירוש,

התם ליכא למימר מלי, משום דלעומדין באמצע הקשת איירי שמודדין להם מפתח ביתם, דאין

אומרים כאילו ביתם נתונה במקום היתר, דאם כן מפסדת לה אידך גיסא, דאין רואין כאילו

הוא בשני מקומות, ואפילו יש בתים הרבה בקשת, שאם שבקת ליה לביתיה לצד מערב אתה

יכול להשלימו מן הבתים האחרים, מכל מקום לכל העומדים בקשת לא אמרינן מלי, דהי

מינייהו מפקת, והכי נמי לא אמר מלי לאותן העומדים באמצעי להיות רואין אותם כאילו

הן בין שני החיצונים למדוד להם משם אלפיים אמה, אלא דווקא לעומדין בשנים החיצונים

הוא דאמר מלי, כשבאין בני החיצונה זו לילך לצד חיצונה אחרת שמודדין לכל אחת תחומה

מפתח חברתה. והוא הדין נמי אם בני ראש קשת זה באין לילך לצד ראש קשת האחר, נותנין

להן כל אויר שבין שני ראשי הקשת ומודדין להם אלפיים שלהן משם ולהלן, דאמר מלי

אפילו איכא טובא בין שני ראשי הקשת, ובלבד שלא יהא בין יתר לקשת יותר מאלפיים אמה,

כדאמרינן הכא בין אמצעי לחיצונה). טור ורמ"א ס"ח (ויש אומרים דאין

מודדין מן האמצעי רק מחומותיה). מ"א שם (התם נמי דוקא לעומדים באמצע הקשת אין

מודדים להם אלא מפתח ביתם, שאין אומרים כאלו ביתם נתונות במקום היתר, דאם כן מפסדי

להו אידך גיסא וכו', והכי נמי האמצעית אין מודדים לה אלא מחומותיה. אלא דוקא לשנים

החיצונים הוא דאמר מלי ... (תוס' ורא"ש)).

וסתם כאן כדברי הטור, ולא חילק בין אם

יש בין החיצונים ד' אלפים או פחות. ודלא כמ"א שם (משמע דאם יש בין ב'

החיצונים פחות מד' אלפים, אפילו האמצעית מודדין מהחיצונות, כמו בעיר כקשת,

וצ"ע דסתם הטור).

ונתבאר לעיל בהגהה שבס"ד (והערה 1377 ).

[1449] רב יוסף אמר רמי בר אבא

אמר רב הונא סא , א (עיר שיושבת על שפת הנחל, אם יש

לפניה דקה ארבעה, מודדים לה משפת הנחל, ואם לאו, אין מודדין לה אלא מפתח ביתו. אמר

ליה אביי דקה ארבע אמות אמרת לן עלה).

[1450] רי"ף

יח, ב (פירוש כי רוב העתים הנחל מתייבש ומשתמשין בו, שאינו מתמלא אלא בשעת הגשם,

וכיון שאינו [מתמלא] ומשתמשים בו, נעשה בכלל העיר). שו"ע ס"ט (עיר

שיושבת על שפת הנחל שרוב העתים הוא יבש ומשתמשים בו, שאינו מלא אלא בשעת הגשם).

[1451] רמב"ם

הל' שבת פכ"ח ה"ט. שו"ע שם (אם יש לפניה מצבה רוחב ד' אמות על שפת

הנחל, כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל, נמצא הנחל בכלל העיר, ומודדין לה אלפיים אמה

משפת הנחל השני, ויעשה הנחל כולו בכלל העיר מפני המצבה הבנויה בצדה. ואם לא היה שם

מצבה, אין מודדים להם אלא מפתח בתיהם, ונמצא הנחל נמדד מן האלפיים שלהם).

[1452] גמרא שם (מאי שנא מכל דקי

דעלמא דארבעה. אמר ליה התם לא בעיתא תשמישתא, הכא בעיתא תשמישתא).

ולא נתפרש כאן איזה תשמיש משתמשים בנחל

כשהוא יבש, כשעומדים על המצבה שרחבה ד' אמות.

ואפשר הכוונה שאינו מתייבש לגמרי, אלא

"שאינו מלא [עד שפתו] אלא בעת הגשם", ועומדים על המצבה ומשתמשים בו

כרגיל לרחיצת הכביסה וכיו"ב, וכיון שאינו מלא לגמרי והמים נמוכים מהמצבה,

מתייראים שבעת רחיצת הכביסה יפלו מהמצבה לנחל, ולכן צריך שהמצבה תהי' ברוחב ד'

אמות, שאז אין חשש שיפלו בנחל.

[1453] מ"מ שם (ודע שלדעת רבינו והגאונים

ז"ל, כשאין שם דקה, אין מודדין לכל אחד מפתח ביתו, אלא מקיר העיר). מ"א

ס"ק יד (פירוש מבית החיצון (מ"מ)).

[1454] מ"א

ס"ק יג (צריך עיון אם בכל מקום שמשתמשים בני העיר נתחיל למדוד משם).

[1455] רב הונא נה ,

ב (יושבי צריפין (דירה של הוצין וערבה, ואינו קבע, רש"י ),

אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן). טור ושו"ע ס"י (יושבי צריפים, דהיינו

שיושבים באהלים שעושין מהוצין וערבה, אין להם דין עיר, ולפיכך אין מודדין להם

אלפיים אמה אלא מפתח בתיהם).

[1456] רש"י שם ד"ה

ויושבי צריפין (וחונין בו חדש או חדשים עד שכלה המרעה לבהמות, ונוסעין משם ונקבעין

במקום אחר). שבלי הלקט סי' צז (פירש רבינו שלמה זצ"ל, שאינן קבועין במקום אחד,

אלא יושבין כאן עד שכלה המרעה לבהמותיהן ואחר כך הולכים למקום אחר). מ"א

ס"ק טו (שאין קבועים במקום אחד, אלא יושבים כאן זמן מה ואחר כך הולכים למקום

אחר (שבלי הלקט. רש"י)).

[1457] רש"י שם ד"ה

צריפין (אפילו יש הרבה במקום אחד כשיעור מהלך מאה אמה, אין חשובין עיר להיות כארבע

אמות, וכל אחד מודד מפתח ביתו אלפיים לכל רוח, אם בא לצאת).

[1458] כדלעיל סי' שצו ס"ד

(העיר נחשבת כד' אמות, אע"פ שאינה מוקפת מחיצות כהלכתן ( , ושם נסמן (הערה 1304 ).

[1459] וכן הדין בבורגנים,

כדלעיל ס"ט (הבורגנין שעושין שומרי הפירות בגנות ופרדסים או שומרי העיר חוץ

לעיר, אינן מצטרפין עמהם, מפני שהם עראי, מפני הגנבים ומפני הגשמים ששוטפים אותם).

ומכל מקום יש חילוק ביניהם, שכאן באהלים

סגי במה שהם סמוכים לעיר, כדלקמן בסמוך (ואם יש שם ג' חצרות של ב' ב' בתים קבועים

של אבן או של נסרים, הרי אלו עושין את כל האהלים קבע, ויש להם דין עיר), ואילו

בבורגנין אינם מצטרפים לעיר הסמוכה להם.

[1460] שבלי הלקט שם (ודוקא שאין

היקף מחיצות סביב למחנה, אבל אם הוקף המחנה במחיצות גבוהות עשרה או בחריץ עמוק

עשרה ורחב ארבעה, כל המחנה חשיב כארבע אמות, ויש להם אלפיים אמה חוץ למחיצות).

רמ"א ס"י (אם אין להם כמין היקף מחיצה י', או חריץ י', סביב בתיהם).

[1461] סעיף א (אם שבת ... במקום

המוקף מחיצות ... הרי כולו נחשב לו כד' אמות, ונותנים לו אלפיים סביב להיקף ... והוא

שיהא מוקף לדירתו מתחילתו), ושם נסמן (הערה 1279 ).

[1462] רב חיננא בר רב כהנא אמר רב

אשי שם (אם יש שם שלש חצירות של שני בתים הוקבעו), ופרש"י (בתים,

קבועין של אבן או של עץ, בהכי חשיבי עיר וקובעת את כולן, וכדתנן לקמן (נט, א) ר'

שמעון אומר שלש חצירות של ב' ב' בתים). טור ושו"ע שם (ואם יש שם שלש חצרות של

שני בתים קבועים של אבן או של נסרים, אלו עושים את כולם קבע ויש להם דין עיר).

[1463] רמב"ם הל' שבת

פכ"ח ה"י. שו"ע שם (ומרבעים אותה, ונותנין לה אלפיים אמה לכל רוח

כשאר העיירות).

[1464] כדלעיל ס"ו (ויש

אומרים שמרחיקים משם עוד ע' אמה ושירים ומתחילים למדוד ... שכל ע' אמה ושירים

הסמוכים לעיר נקראים עיבורה של עיר ונחשבים כעיר. ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי

סופרים).

[1465] ברייתא כו ,

א (עיר חדשה מודדין לה מישיבתה, וישנה מחומתה. איזו היא חדשה ואיזו היא ישנה, חדשה

שהוקפה ולבסוף ישבה, ישנה – ישבה ולבסוף הוקפה), ופ רש"י

(אם מוקפת חומה ואינה מיושבת כולה, כשבא למדוד תחומיה, לא ימדוד לה מן החומה אלא

מן הבתים, דחומתה לאו חומה היא לשוויה כולה כד' אמות, הואיל וישיבתה חדשה שקדמה

חומתה לישיבתה, אבל ישנה, שישובה ישנה וקדם לחומתה, מודדין לה מחומתה). רמב"ם

שם ה"ה (עיר שהוקפה ולבסוף ישבה, מודדין לה מישיבתה. ישבה ולבסוף הוקפה,

מודדין לה מחומותיה). שו"ע סי"א (עיר שהוקפה ואחר כך ישבה, מודדין לה

ממקום ישיבתה. ישבה ואחר כך הוקפה, מודדין לה מחומתה). לבוש סי"א (דהואיל

וקדמה חומתה לישיבתה, אין חומתה חומה לשווייה כולה כד' אמות).

וראה לעיל סי' שצו ס"א (או אפילו

אינו מוקף לדירה אלא שאין בו יותר מבית סאתים. אבל אם יש בו יותר מבית סאתים, כשם

שאין מחיצותיה מועילות שיהא מותר לטלטל בכולו, כך אינן מועילות שיהא כולו נחשב כד'

אמות לענין תחומין), ושם נסמן (הערה 1279 ).

[1466] מ"מ שם (כיון שאין בחומה

בית דירה, אין מודדין אלא מישוב הבתים). מ"א ס"ק טז (ולא מן החומה, אם

אין בחומה בית דירה).

ונראה דמיירי שבית דירה זה שבחומה נבנה

אחרי בניית החומה, ולכן לא הוקפה החומה לדירה, ואין מודדין מהחומה, אלא מבית דירה

זה שהוא "בתוך ע' אמה ושיריים לישוב בתי העיר".

[1467] סעיף ו (שמרחיקים משם עוד

ע' אמה ושירים ומתחילים למדוד).