שו"ת רבינו – החזקת מחיה בשבת

שו " ת רבינו – החזקת מחיה בשבת

להודיע ³⁰²⁹

לכל בית ישראל עדת עם הקודש גודל חומר עון איסור שבת דדשו ביה

רבים פה קהלתנו ונעשה להם היתר , שמחזיקין מחיה בשבת ועוברים על כמה איסורין איסור

מדידה ³⁰³⁰ ומקח וממכר ³⁰³¹

וחישוב סכום מנין ³⁰³² ועוד כמה וכמה איסורים .

הגם שיש איזה התירים באם שאינו מזכיר לו שם

מדה ³⁰³³ ואינו מודד לו מלא ³⁰³⁴ , היינו דווקא כשנותן לו בלא מעות , דאז הוי כשאלה ³⁰³⁵ , משא " כ כשמוכר בעד מעות דהוי משא ומתן גמור ³⁰³⁶ . ואפילו על ידי נכרי אסור ³⁰³⁷ , אם לא באופן שיתבאר למטה ,

כדאיתא בהדיא בגמרא סוף פרק ג ' דביצה ³⁰³⁸

ע " ש

ברש " י ³⁰³⁹ .

והנה מהראוי היה להטיל

גודא רבא ³⁰⁴⁰ על זה , כמבואר בפ " ד דקידושין ³⁰⁴¹

עיי " ש . אבל בוודאי ישראל עם קדוש וטהור אינו צריך לזה

חלילה , ואפילו

ב [ מומר ³⁰⁴² ] אמרו ³⁰⁴³

לא שביק התירא ³⁰⁴⁴ ואכיל איסורא ר " ל . ובאם שיהיה איש שוגה

ופתי אשר לא יאמין לדברים האלה , ונקל בעיניו עון איסור חילול שבת השקול כעבודה זרה

ר " ל , כמבואר בשו " ע יו " ד סי ' ב ' ³⁰⁴⁵ , אזי חיוב גמור לכל מי שיודע

ממנו וממעשיו להגיד קלונו

ברבים ³⁰⁴⁶ כדי לבער מעשיו הרעים מקרב ישראל [ על ידי כפיה באלה

ושמתא ³⁰⁴⁷ ]. ואם יחפה עליו ולא

יגיד , ונשא

עונו ³⁰⁴⁸ . ולהשומעים יונעם ותבא

עליהם ברכות טוב ³⁰⁴⁹ .

וכן יעשה כל איש ישראל

שמחזיק מחיה , יבקש לו נכרי ויאמר לו בזה הלשון , אם הייתי רוצה לשכור

אותך שתמכור משקה שלי בשבת , הייתי נותן לך על דרך משל ,

מן טאפ שכר אחד טפל ³⁰⁵⁰ , ומן טאפ דבש אחד קטנה ,

ומן טאפ יי " ש ג ' קטנים על דרך

משל ³⁰⁵¹ . עכשיו אין אני שוכר

אותך , רק אני

מוכר לך שיהיה המשקה שלך ³⁰⁵² , ואתה תתן לי בעד כל טאפ המעות שתקבל בעדו , פחות אחד טפל מן טאפ

שכר , ופחות

אחד קטנה מן דבש , ופחות ג ' קטנים מן טאפ יי " ש על דרך משל . וישראל יקנה לו בלב שלם

המשקה שלו ³⁰⁵³ בעד סך מעות שיפסוק אתו עמו בעד כל טאפ .

ורשאי הישראל להיות יוצא

ונכנס אתו עמו לשמרו כשהולך להביא לבית למכור ³⁰⁵⁴ , רק שלא ידבר ושלא יחשוב עמו כמה מדות נטל בשבת ³⁰⁵⁵ , רק יחשוב עמו אחר השבת .

גם מוכרי

הערינ " ג ומלח

וטאבי " ק

ינהגו למכור במכירה גמורה על דרך הנ " ל .

[3029] נדפסה בשו " ת רבינו סי ' ב ,

הוצאת זיטאמיר תר " ז

ואילך . והוגהה על פי כתב יד , בבדי השלחן סי ' קב

ס " ק כב .

וראה שו " ת הרב סי ' יט .

מתוכן הדברים נראה לכאורה דמיירי כאן ,

שהישראל הי ' מוכר

המשקאות לנכרים בשבת , והנכרים היו משאירים את מחירם על

השלחן בחנות , והישראל לא הי ' נוגע במעות שהן מוקצה עד אחר השבת , שאז הי ' לוקחם משם

( ראה לקמן הערה 3036 ).

ולאחר שמונה כאן את האיסורים שבזה ,

מייעץ באיזה אופן יוכל לסדר , שיומכר על ידי נכרי באופן המותר .

ואולי מיירי כאן ב " מחזיק מחיה " השייכת לשר

( פריץ ) שמחייבו להחזיקו פתוח גם ביום השבת , והשתדלו לעשות זאת באופני היתר , ורבינו מבאר איך לעשותו באופן המותר .

[3030] כמבואר בשוע " ר סי ' שו

סי " ח ( אסור למדוד שום דבר בשבת בין ביד בין בחבל מפני שהוא מעשה חול וזלזול

שבת ). סי ' שכג ס " א

( שאסור למדוד שום דבר בשבת מפני שהוא מעשה חול וזלזול

לשבת ). סי ' שכד ס " ב

( שהמדידה אסורה משום עובדין דחול , אף שלא במקום מקח וממכר כמו שנתבאר בסי ' ש " ו ).

[3031] כמבואר בשוע " ר סי ' שו

ס " ד ( אסור לקנות או למכור וכן לשכור או להשכיר בשבת , גזירה שמא יכתוב ).

[3032] כמבואר בשוע " ר סי ' שכג

ס " א ( שלא יזכיר לו סכום דמים או סכום מדה , דהיינו שלא יאמר לו תן לי בעד כך וכך מעות , וכבר יש לך בידי בעד כך וכך , ויהיה לך בידי כך וכך . וכן

במדה , תן לי מדה או כך וכך מדות ,

וכבר יש לך בידי כך וכך , ויהיה לך בידי כך וכך . שכיון

שמזכיר לו בסכום המעות שחייב לו ניכר שהוא מקח וממכר ), וס " ג

( אסור להזכיר לו סכום מנין , שלא יאמר לו הרי יש לך בידי חמשים אגוזים תן לי עוד חמשים ויהיה לך בידי מאה

... דומה למקח וממכר ), וסי ' תקיז

ס " א ( מותר ליקח מן החנוני מיני מאכל ומשקה ביום טוב , ובלבד שלא יזכיר לו סכום מנין , ולא שם מדה , ולא שם

דמים , כדי שלא יהא נראה כמקח וממכר ).

והיינו שאף שהתירו במאכלים לכבוד השבת ,

כדלעיל סי ' שכג

ס " א ( מותר לומר לחבירו בשבת מלא לי כלי זה משקה פלוני והשקיני ואשלם לך אחר

השבת ). מכל מקום אסור להזכיר סכום

מנין .

[3033] כמבואר בשוע " ר סי ' שכג

ס " א ( ויש מתירין אפילו להזכיר שם דמים ושם מדה , רק שלא יזכיר לו סכום דמים או סכום מדה ).

[3034] שאינו מודד בכלי מדידה מלא אלא

באומד , וכמבואר בשוע " ר סי ' תנו

ס " ט ( שביום טוב אסור למדוד אפילו לדבר מצוה כמו שיתבאר בסי ' תק " ו ,

ואם לא מדד מערב יום טוב , יקח עשרון קמח באומד הדעת ).

[3035] כמבואר בשוע " ר סי ' תקיז

ס " א ( מותר ליקח מן החנוני מיני מאכל ומשקה ביום טוב , ובלבד שלא יזכיר לו סכום מנין ... שלא יהא נראה כמקח וממכר אלא כשאלה כמ " ש בסי ' שכ " ג ).

[3036] לפום ריהטא הי ' נראה דמיירי כאן , שאף שאינו

מזכיר לו שם מדה , ואינו מודד לו ,

מכל מקום מזכיר לו מעות .

אמנם כבר נתבאר בשוע " ר סי ' שכג

ס " א ( ויש מתירין אפילו להזכיר שם דמים ושם מדה , רק שלא יזכיר לו סכום דמים או סכום מדה . דהיינו שלא יאמר לו , תן לי בעד

כך וכך מעות , וכבר יש לך בידי בעד כך וכך ,

ויהיה לך בידי כך וכך . וכן במדה , תן לי מדה או כך וכך

מדות , וכבר יש לך בידי כך וכך , ויהיה לך בידי כך וכך ). הרי

שהשווה דין שם דמים לדין שם מדה .

ויותר נראה דמיירי כאן , שהישראל הי ' מוכר המשקאות

לנכרים בשבת , והנכרים היו משאירים את מחירם על השלחן

בחנות , והישראל לא הי ' נוגע במעות שהן מוקצה עד אחר השבת , שאז הי ' לוקחם

משם .

ועל זה כותב שאסור מטעם משא ומתן ,

וכמבואר בשוע " ר

סי ' תקיז ס " ו ( ואף על פי ששומתו ידוע אסור

לשלם לו המעות ביום טוב עצמו , אפילו אם מראה לפני הנכרי את

המעות כדי שיטול בעצמו אסור ... דכל שהמעות מגיעין ליד

המוכר ביום טוב ניכר הדבר שהוא מקח וממכר , שאיסורו מפורש

בכתוב בנחמיה , ולא התירו אלא כשאינו נותן לו

מעות , דאזי אין נראה כמקח וממכר אלא

כשאלה ).

גם מהעצה האמורה לקמן ( שימכור לנכרי בערב שבת כדי שהנכרי יוכל למכור בשבת ), נראה דמיירי במכירה ממש לנכרי בשבת .

[3037] כמבואר שם ( ואפילו על ידי נכרי אחר אסור לשלם לו ). ובסי ' רמג

ס " ג ( מה שהנכרי הזה מקבל השכר מהנכרים , הוא עושה זה בשביל הישראל , ולהישראל עצמו אסור לו לקבל השכר של יום השבת , לכן אסור גם כן שיקבל הנכרי בשבילו ). סי ' שו

ס " ד ( ואפילו על ידי נכרי אסור לקנות בשבת ). סי ' שכה

סט " ז ( ועכשיו נהגו העולם היתר אפילו לכתחלה לומר לנכרי להביא שכר או שאר דברים שהם צורך

השבת ... וצריכים הם להזהר ... שלא ליתן מעות לנכרי כמ " ש

בסי ' תקי " ז ).

[3038] כט , ב ( בלבד שלא יזכיר לו סכום מדה

... ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח ).

[3039] ד " ה הרגיל אצלו ( ונותנו לו בלא

פיסוק דמים ).

[3040] עפ " י ב " ק צב ,

ב ( קרית חברך

( להוכיחו , רש " י )

ולא ענך , רמי גודא רבא

שדי ביה ). והכוונה לשמתא ונידוי .

[3041] עב , סע " א

( דאקפי פירא בכוורי בשבתא , ואזיל וצדו בהו בשבתא ( הציף

הביבר דגים הרבה , והלכו וצדו , רש " י ),

ושמתינהו ר ' אחי ברבי

יאשיה ).

[3042] כן תיקן בבדי השלחן סי '

קב ס " ק כב

עפ " י כת " י .

[3043] חולין ד , א ( ישראל מומר אוכל נבילות

לתיאבון ... כיון דאיכא התירא ואיסורא ,

לא שביק התירא ואכיל איסורא ).

[3044] כדלקמן שמבואר אופן המותר .

[3045] סעיף ה ( מומר לעבודת כוכבים או לחלל שבת בפרהסיא ).

וכן הוא בשוע " ר סי ' קכח

סנ " ב ( חוץ מחילול שבת בפרהסיא שהוא כנכרי לכל דבר ). סי ' שפה

ס " ג ( ישראל מומר לע " ז ,

או לחלל שבתות בפרהסיא , אפילו אינו מחללו אלא באיסורי דברי סופרים , הרי הוא כנכרי לכל דבריו ).

[3046] כמבואר בשוע " ר או " ח סי '

קנו ס " ח

( בדברי שמים אם לא חזר בו צריך להוכיחו ברבים עד שיחזור

למוטב ).

[3047] השלמת בדי השלחן שם .

[3048] על פי ויקרא ה , א .

[3049] על פי משלי כד , כה ( ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא

ברכת טוב ).

[3050] מן סיר אחד ( מדת הלח ברוסיא ) של שכר

( בירה שהיית מוכר ), הייתי נותן לך אחד טעפל ( היא

מדת סיר קטנה ).

[3051] שאף שהתירו בכעין זה לעיל סי '

רמה ס " ח

( מותר ליתן לנכרי סחורה למכרה , או מעות להתעסק בהן , ואף שהנכרי

מתעסק בהן בשבת אין בכך כלום , כיון שהישראל לא צוה לו

שיתעסק בשבת . ובלבד שיקצוץ לו שכר בעד טרחו ,

או שיתן לו חלק מהריוח שירויח , שאז הוא מתכוין בעסקו בשבת לטובת עצמו להרבות בשכרו , והישראל נהנה מאליו כשנוטל גם שכר שבת בהבלעה ).

מכל מקום לא התירו בזה שם אלא באופן :

( א ) שהישראל לא

צוה לו שיתעסק בשבת . ( ב ) שהישראל נוטל שכר השבת בהבלעה עם יום נוסף שעסק הנכרי בזה . משא " כ כאן שהישראל עובד בעצמו

כל השבוע , ורק ליום השבת הוא שוכר את הנכרי שימכור עבורו

בחנות .

ואפילו בסתם

אסרו לעשות כן במקום שיום השוק הוא רק בשבת , כמבואר בשוע " ר סי ' שז ס " ט ( במקום שיום השוק הוא בשבת ,

אסור ליתן מעות לנכרי מערב שבת שיקנה לו חפץ

פלוני , אם אותו

חפץ אינו מצוי לקנות באותו מקום אלא ביום השוק , כמו שהוא רגיל בעיירות קטנות ,

שהרי זה כאילו אמר לו בפירוש לקנות בשבת שהוא יום השוק

... וכן הדין לענין כל

דברים אלו בנותן כלים לנכרי למכור ).

[3052] שכיון שהוא מוכרו לו בערב שבת ,

שוב אין חשש עושה בשליחותו וחשש אמירה לנכרי .

ואף שנתבאר בשוע " ר סי ' שז

סל " ה ( אסור לישראל לומר לו טול כלים אלו או חפץ זה ועשה בו מלאכתך בשבת ,

ואפילו אם הוא מקנה לו לגמרי את החפץ הזה שהמלאכה נעשית בו ).

והרי גם כאן מקנה לו את החפץ הזה שהמלאכה נעשית בו .

היינו דוקא כשאומר לו בפירוש שיעשה בו המלאכה

בשבת , משא " כ אם רק אומר לו , שאם ימכור

בשבת יקבל הריוח לעצמו , מועלת ההקנאה ,

כדלעיל סי ' רמה

סי " ב ( מותר לו להתנות עם הנכרי ( מתחלה ), שיטול לעצמו שכר

ב ' או ג ' ימים ... כשהקנה לו חלק בגוף

התנור , דהיינו שבימים אלו שהשבת בתוכם גוף התנור הוא קנוי

להנכרי , שנמצא הוא עושה מלאכה בתנור שלו ואינו נראה כשלוחו

של ישראל ).

והטעם נתבאר לעיל שם בקונטרס אחרון

ס " ק ד ( מקנה ונותן לו במה לעשות ... לדידן ... לא סבירא לן דהוה

כאומר ממש לעשות ... אפשר דלא אמרינן הכי אלא כשעושה בשל

ישראל שלא הקנה לו אלא השכירו לו לשבתות , אבל כשהקנה

לו ... לא מחזי כאומר לו ולא כעושה בשבילו , כיון שעושה בשלו ).

ואף שעדיין נשאר בזה איסור שכר שבת ,

וכדלעיל שם סי " ב

( יטול לעצמו שכר ב ' או ג ' ימים ...

אין בזה איסור משום שכר שבת , כיון שנוטלו בהבלעה עם יום אחר ).

וגם לענין מכירה בשבת נתבאר שם

סט " ז ( מותר ליתן לנכרי סחורה למכרה ... והישראל נהנה מאליו כשנוטל גם שכר שבת בהבלעה ). וראה שם ( הערה 703 ). משא " כ כאן שאינו מוכר אלא ביום

השבת לבדו .

היינו דוקא במקום שהקנין אינו גמור ,

כמבואר שם סי " א

( מכל מקום לא הקנהו לו קנין גמור לחלוטין לכל השבתות

... אלא הקנהו על תנאי על מנת שיתעסק בחול כנגד

השבת , והרי זה כמשכירו לו לשבתות בעד שיעסוק בשבילו

בחול , והרי הוא נוטל שכר שבת שלא בהבלעה ).

משא " כ כאן שמוכר לו

במכירה חלוטה .

ואף שבערב שבת עדיין אינו יודע איזה מאכלים ומשקאות

ימכור הנכרי בשבת ואיזה ישארו אצלו ויחזירם לישראל אחר השבת .

מכל מקום גם מכירה זו מועלת

( ראה שדי חמד מערכת חמץ ומצה סי ' ט סקל " ה .

ולקמן בהלכות פסח ח " ג , בהוספות ,

הערה קמה ).

אמנם לא נתפרש כאן הטעם שאין בזה חשש מראית

העין , שהרי החנות היא של הישראל ,

בוימי החול מוכר בה הישראל , ורק בשבת מוכר בה הנכרי .

ומה שהתירו לעיל שם סט " ז ( מותר ליתן לנכרי סחורה

למכרה , או מעות להתעסק בהן . ואף שהנכרי מתעסק בהן בשבת אין בכך כלום ).

הרי נתבאר שם טעם ההיתר ( ואין לאסור מפני מראית העין שלא יאמרו שהוא שלוחו של הישראל ,

לפי שאין הכל יודעין שמעות אלו וסחורה זו הן של ישראל ).

משא " כ כאן שמדובר

בחנות של הישראל .

ואין לומר דמיירי כאן במוכר בשוק ;

שהרי כל המשך הדברים מורה דמיירי כאן " שמחזיקין מחיה ", " שהולך להביא

לבית למכור ".

וראה שו " ת הרב שם . לקמן

( הערה 3054 ).

[3053] ולענין מכירת כל החנות לנכרי ליום השבת כדי שיוכל

הנכרי למכור בה בשבת , ראה שו " ת צמח צדק סי ' לא

וסי ' צא , שלא מצא היתר מיושב .

ובתשובת הג " ר אייזיק מהאמליא ( קובץ יגדיל

תורה נ . י . ח ע ' יב ),

ותשובת הג " ר אלעזר

ארלזרוב ( קובץ יגדיל תורה ירות " ו יא ע ' 23), שהדרך הכי טובה

היא למכור , ולחזור ולקנות בשותפות עם הנכרי

ולהתנות , ומבאר באיזה אופן לכתוב

השטר .

[3054] אם הכוונה היא שיוצא ונכנס לשמרו שלא

יגנוב , אזי אין לחוש בזה למראית העין ,

כמבואר בשוע " ר

סי ' רמד סי " ז ( ואם שכר לו את הנכרי בקבלנות

ומתיירא שמא יגנוב הרבה , כיון שיש חשש הפסד

מרובה , יכול להושיב אצלו ישראל , או לישב בעצמו , לשמרו שלא

יגנוב , שבמקום הפסד מרובה אין חוששים למראית

העין ).

אמנם שגרת הלשון מורה לכאורה ,

שהכוונה היא , " יוצא

ונכנס אתו עמו לשמרו כשהולך ( בשבת )

להביא ( את המאכלות

ומשקאות מהמחסן של הישראל ) לבית

( החנות , כדי ) למכור

( בה אחר כך )".

ולא נתפרש כאן מדוע לא נחוש בזה למראית

העין , כמבואר שם ס " כ ( ובלבד שלא יביאו עצים מרשות

הישראל בשבת , שכל קבלנות אינה מותרת אלא אם כן מסר לו מערב

שבת כל מה שרוצה למסור לו לצורך המלאכה . ואפילו אם מסר להם

העצים מערב שבת , אלא שלא הוציאום מרשותו עד

שחשכה , אסור להניחם שיוציאו בשבת מפני מראית

העין , שיאמרו שבשבת מסר להם ).

וראה גם לעיל ( סוף הערה 3052 ).

ואולי מיירי כאן באופן שאין לחוש למראית

העין , כגון שהוא " מחזיק מחיה " השייכת לשר

( פריץ ) שמחייבו להחזיקו פתוח גם ביום השבת , והשתדלו לעשות זאת באופני היתר , ורבינו מבאר איך לעשותו באופן המותר .

[3055] כמבואר שם סי " ח ( במה דברים אמורים כשישראל

היושב אינו משגיח ומעיין על הנכרי , רק שיניח הכל לתיבת

המכס או המטבע ולא יגנוב לעצמו כלום . אבל אסור לו לעיין

ולידע מה הוא ההתעסקות שעושה הנכרי , כדי ליקח ממנו חשבון

על זה . דכיון שבשבת עצמה אסור ליקח ממנו

חשבון , אסור לו גם כן לעיין עליו בשביל החשבון

שלמחר , שכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור להכין ולהזמין את

עצמו כדי לעשותו אחר השבת , כמ " ש בסימן ש " ו ).

ובסי ' שו ס " א ( ממצוא חפצך דרשו חכמים חפציך אסורים לבקשם בשבת , אפילו בדבר שאינו עושה בו שום

מלאכה לא של תורה ולא שבות מדברי סופרים , אלא שעושה איזה מעשה המותר ,

אפילו הליכה בלבדה ,

ומעשה זה או הילוך זה הוא בשביל כדי לעשות אחר השבת איזה

דבר שאסור לעשותו בשבת בין מן התורה בין מדברי סופרים , שנמצא מזמין עצמו בשבת ...

לדבר האסור בשבת ).