חו"מ, דיני גזלה וגנבה

דיני גזלה וגנבה^א ובו ל"ד סעיפים:

א אסור לגזול או לגנוב כל שהוא^ב דין תורה^ג בין מישראל בין מנכרי^ד בין גדול בין קטן^ה. ואפילו אם הנכרי ציער את הישראל^ו (צער שלא שייך בו תשלומין). ואף על פי שפחות משוה פרוטה אינו נקרא ממון^ז ואין צריך להשיבו^ח הרי חצי שיעור אסור מן התורה^ט לכתחלה.

ואם הוא דבר מועט כל כך שאין מי שיקפיד כלל עליו^י כגון ליטול קיסם מהחבילה או מהגדר לחצוץ בו שיניו^יא מותר. ומדת חסידות למנוע גם מזה^יב:

ב ואפילו מי שהוא בסכנת מות וצריך ליטול ממון חבירו כדי להציל נפשו ממות לא יטלנו אלא על דעת לשלם^יג שאף על פי שכל העבירות שבתורה נדחות מפני פיקוח נפש חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים^יד אסור להציל עצמו בממון חבירו על דעת להפטר אלא על דעת לשלם^טו כשתמצא ידו^טז הואיל ואפשר בתשלומין.

ואף על דעת לשלם לא הותר אלא מפני פיקוח נפש אבל שלא במקום פיקוח נפש אסור אפילו על דעת לשלם דבר יפה ממנו^יז ואפילו לרפואת חולי שאין בו סכנה או להנצל בו מאנס שאנסו ביסורי הגוף שאין בהם סכנה^יח מפני שהוא איסור של תורה^יט ואין מתרפאים שלא במקום סכנה אלא באיסורי דברי סופרים כמ"ש בי"ד סי' קנ"ה^כ.

ואפילו לגנוב על מנת לשלם תשלומי כפל^כא שרוצה להנהותו ויודע שלא יקבל ממנו^כב.

ומכל מקום אם הגזלה הוא חפץ העומד לימכר ולא מחפצי ביתו^כג והתשלומין בעד הגזלה הם בעין רשאי לגזול ולזכות לו התשלומין על ידי אחר שכיון שהתשלומין יפין מהגזלה הרי זה זכות להנגזל^כד וזכין לאדם שלא בפניו^כה. וגם אינו עובר בבל תגנובו^כו שאין זו גנבה כיון שהאחר יודע מזה^כז והוא אינו עושה זה בהסתר כלל^כח:

ג ואפילו הגונב על דעת להחזיר אותו החפץ עצמו אלא שרוצה לצערו זמן מה^כט. ואפילו אין כוונתו לצערו כלל (א) אלא שגונב דרך שחוק^ל הרי זה עובר בלא תעשה^לא. (ב) ויש אומרים^לב שאינו אסור אלא מדברי סופרים שלא ירגיל עצמו בכך^לג:

ד אסור לעשוק^לד את חבירו אפילו כל שהוא^לה שנאמר^לו לא תעשוק את רעך. ואיזהו עושק זה הבא ממון חבירו לידו ברצון הבעלים כגון שיש לחבירו בידו הלואה או שכירות ואינו רוצה לשלם^לז (או (ג) שמדחהו בלך ושוב לך ושוב^לח). ולאו זה אינו אלא בישראל אבל לא בנכרי שנאמר רעך^לט.

והוא שאין חילול השם בדבר^מ כגון שלוה מנכרי ומת הנכרי (ד) רשאי לכחש לבנו שאינו יודע בבירור שהוא משקר^מא אבל כשהנכרי יודע שהוא משקר אסור לכחש לו שום דבר מפני חילול השם.

ואף במקום שאין הנכרי יודע אינו רשאי אלא להפקיע הלואתו או שאר חובו שהוא חייב להנכרי^מב (ה) אבל כשהחפץ של הנכרי הוא בעין אסור לכפור בו שהרי זו גזלה ממש^מג.

ולא עוד אלא אפילו קנה חפץ מנכרי אסור להטעותו בחשבון^מד בנתינת מעות בעד החפץ כמו שנאמר^מה וחשב עם קונהו שהרי אין הנכרי מקנה לו החפץ אלא בעד סכום הדמים שפסק לו והמטעהו בחשבון המעות הרי זה כגונב החפץ^מו ולא כמפקיע חובו. ואפילו גניבת דעת שאין בה חסרון מעות אסורה במקח וממכר כמ"ש בהלכות אונאה^מז.

ומכל מקום אם הנכרי טעה מעצמו מותר^מח אם לא יהיה חילול השם בדבר^מט מפני שלא יוודע לו. ונכון שיאמר לו הישראל ראה שעל חשבונך אני סומך^נ.

ואם משכן נכרי חפץ לישראל (ו) יש מתירין^נא להשתמש בו אף על פי שבישראל כיוצא בזה הרי זה גזלן^נב (מפני ששולח יד בפקדון^נג בנכרי אין בו משום שליחות יד שנאמר^נד אם לא שלח ידו במלאכת רעהו רעהו ולא של נכרי כי שליחות יד אינה גזלה לגמרי אלא שמשתמש בפקדון לצורך עצמו ומה שיתקלקל בתשמישו דעתו לשלם לו^נה ולא אסרה תורה בנכרי אלא לגזול ממנו לגמרי שלא על דעת לשלם^נו):

ה כל החומד ביתו או כליו של חבירו^נז או כל דבר שאפשר שיקחם ממנו רק שאין בדעתו למכרם והוא הרבה עליו רעים או שהפציר בו בעצמו עד שמכרם לו הרי זה עובר בלא תחמוד^נח. ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפץ שחמד כמו שכתוב^נט לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך^ס.

ומשעה שנפתה בלבו וחשב האיך יקנה חפץ זה עבר בלא תתאוה^סא כי אין תאוה אלא בלב בלבד^סב.

והתאוה מביא לידי חימוד והחימוד מביא לידי גזל והגזל מביא לידי שפיכות דמים^סג הא למדת שהמתאוה לשל חבירו עובר בלאו אחד והקונה דבר שהתאוה בהפצר שהפציר בו או בבקשה ממנו בין על ידי עצמו בין על ידי אחרים הרי זה עובר בשני לאוין לכך נאמר לא תחמוד ולא תתאוה^סד:

ו מצות עשה^סה על הגוזל להחזיר הגזלה עצמה^סו אם היא בעינה ולא נשתנית^סז שנאמר^סח והשיב את הגזלה אשר גזל והוא הדין לגנב^סט ואינו יוצא ידי חובתו בנתינת דמים אפילו אם כבר נתייאשו הבעלים^ע. אבל אם אבדה^עא או שנשתנית^עב שינוי שאינו חוזר לברייתו^עג יוצא ידי חובתו בנתינת דמיה כמה שהיתה שוה בשעת הגזלה^עד.

ואם הנגזל הוא במקום אחר אין צריך לשלוח המעות למקומו^עה אלא מודיעו שיבא לו וישלם לו^עו:

ז וכשבא מעצמו לעשות תשובה וליתן דמים צוו חכמים שלא לקבל ממנו כדי שלא ימנע מלעשות תשובה^עז אם הוא גנב או גזלן מפורסם^עח שעסקיו בכך^עט ותשובתו קשה^פ שאם יקבלו ממנו לא ישאר לו מאומה^פא לפיכך צוו למחול לו^פב כדי לפתוח לו פתח שיבא לעשות תשובה^פג ולבקש שימחלו לו^פד. ואם הוא אומר אף על פי שמחלתם לי רצוני לשלם לצאת ידי שמים אין מוחין ביד מי שמקבל ממנו^פה. אבל אם הגנבה או הגזלה קיימת אין צריך למחול לו כלל^פו.

ואם הנגזל חייב לאחרים ואין לו במה לפרוע לא ימחול בכל ענין כדי שיפרע לבעלי חובות שלו^פז:

ח ואם מתבייש להחזיר לו יכול להבליע לו דמים אלו בחשבון כשנושא ונותן עמו^פח. ואם אינו נושא ונותן עמו יתן לאיש אחר שהוא נושא ונותן עמו שיבליע לו בחשבון^פט. או ישליך המעות לתוך כיסו שיש בו מעות שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה^צ והרי מנה המעות שהחזיר לו בכלל מעותיו^צא ומנין שלא מדעת פוטר^צב. אבל אם החזיר לו לכיס שאין בו כלום לא יצא^צג עד שימצאם זה בכיסו ואם נאבדו קודם שמצאם לא קיים מצות השבה^צד.

ואם מת הנגזל יחזיר ליורשיו^צה.

והגוזל את הרבים ואינו יודע למי יחזיר כגון המוכסים^צו שנטלו יותר מקצבתם שנתן להם המלך^צז וכן הגבאים^צח הממונים מן המלך לגבות המס והם מקילים לקרוביהם ומטילים על אחרים שהרי הם גזלנים גמורים^צט וכן ממוני הקהל שעושים כמעשיהם^ק תשובתן קשה לפיכך יעשו צרכי רבים^קא כגון לחפור בארות מים^קב בכדי שגם הנגזלים יהנו מהם^קג. ומכל מקום אותם אנשים שהם מכירים שגזלו מהם חייבים להחזיר להם^קד ולא די במה שנהנים ממימיהם^קה.

וכן יעשה המלוה ברבית לרבים ואינו יודע למי^קו:

ט אסור לקנות מהגנב החפץ שגנב^קז ועון גדול הוא שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה^קח ועל זה נאמר^קט חולק עם גנב שונא נפשו וגורם לו לגנוב גניבות אחרות שאם לא ימצא לוקח אינו גונב^קי אף על פי שאפשר לו להוליך למקום שאין מכירין אותו שהוא גנב אין זה מצוי לו כל כך ואם כל יודעיו ומכיריו לא יקנו ממנו לא יגנוב כל כך לפיכך אסור לכל יודעיו לקנות ממנו^קיא. וכן אסור לקנות מגזלן^קיב. אלא אם כן מתכוין לטובת הבעלים להחזירה להם והם יחזירו לו מעותיו^קיג. והוא שהבעלים לא היו יכולים להציל בעצמן אם לא היה קונה הוא^קיד:

י ואפילו אם אין ידוע שזה החפץ הוא גזול או גנוב כיון שהמוכר הוא גזלן או גנב מפורסם אסור לקנות ממנו^קטו שום דבר שיש לחוש בו שהוא גזול או גנוב. אלא אם כן ידוע שיש לו גם שלו כיוצא בו ואז מותר בין לקנות בין ליהנות ממנו בחנם^קטז ואפילו יש לו מעט שלו^קיז כיוצא בו והרבה כיוצא בו של גזל^קיח תולין להקל שזהו שלו^קיט.

אבל אם יודע שזו היא הגזלה עצמה אסור ליהנות בה^קכ בין לקנותה^קכא בין בעודה ברשות הגזלן^קכב כגון לרכוב על גבי בהמה^קכג.

ואפילו (ז) כבר נתייאשו ממנו הבעלים^קכד לפי שביאוש לבד אין הגזלה יוצאה מרשות בעליה להיותה נקנית להגזלן שיהא ברשותו^קכה כמו המציאה^קכו כיון שבא לרשותו באיסור גזל^קכז לכך לעולם היא עומדת ברשות בעליה^קכח כל זמן שהיא ברשות הגזלן.

ואפילו הנאה שגם בעליה לא היו מקפידים עליה אסור ליהנות ממנה^קכט כגון חילוף מטבע בשוויו ממעות גזולים^קל או גנובים עצמן בודאי^קלא:

יא וכן ליכנס בבית גזול בודאי בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים או לעבור בשדה גזולה^קלב בודאי^קלג (ולענין מצוה שלא תהא באה בעבירה מחמירים אפילו בסתם כמ"ש בא"ח סי' תרמ"ט^קלד).

ואפילו אם נתייאשו בעליה כבר^קלה ואפילו נמכרה לאחר ולשלישי ולרביעי שהקרקע אינה נגזלת^קלו ואינה יוצאה מרשות בעליה לרשות מי שהיא בידו לעולם לפי שהקרקע לעולם היא ברשות בעליה עומדת^קלז.

אבל דבר המיטלטל^קלח שנגזל או נגנב ונתייאשו ממנו הבעלים ואחר כך נמכר^קלט או ניתן^קמ הרי זה נקנה להלוקח או להמקבל מתנה ביאוש ושינוי רשות^קמא שהרי לא בא לרשותו באיסור גזל כיון שנתייאשו כבר בעליו ממנו קודם שבא לרשותו^קמב והרי זה דומה למציאה^קמג ומותר ליהנות בו^קמד הוא וכל אדם מן הדין. אלא שעשה איסור בתחלה בלקיחתו כיון שיודע שזהו גזול או גנוב^קמה ואסור בהנאה^קמו וכל האסור בהנאה אסור לקנותו^קמז ולפיכך אם בא לצאת ידי שמים ולהפקיע ממנו איסור זה יחזירנו לבעליו^קמח.

ואם גברה ידו על הגזלן או על הגנב ולקח ממנו הגזלה או הגנבה ביד חזקה אין זה נקרא שינוי רשות^קמט הואיל ולא נתנוהו לו מרצונם וחייב להחזירה לבעליה מן הדין אף על פי שכבר נתייאשו ממנה.

ובמדינות אלו המנהג להחזיר^קנ מן הדין^קנא כל גזלה וגנבה אפילו לאחר יאוש ושינוי רשות אלא שאם נתן דמים מחזירים לו דמיו ואין לשנות^קנב. ואם אינו מכיר הבעלים יכריז ויודיע כדרך שנתבאר במציאה^קנג:

יב בני אדם שחזקתם גזלנים וחזקת כל ממונם גזל מפני שמלאכתם מלאכת גזלנים^קנד ואין להם מלאכה אחרת כלל^קנה אסור ליהנות מהם כלל בין בחנם בין לקנות מהם^קנו ואפילו למכור להם אסור^קנז כי סתם מעותיהם גזל ואפילו חילוף מטבע בשויו^קנח ואפילו לקבל מהם צדקה אסור^קנט ואין תולין להקל שיש לו מעט משלו^קס כיון שאין לו אומנות אחרת אלא אומנות לסטים^קסא.

ויש מתירים^קסב חילוף מטבע הואיל והיא הנאה מועטת^קסג ואין ידוע בודאי שמעות הללו הן של גזל אף על פי שחזקתן גזל^קסד (וכן לקבל צדקה^קסה הואיל ואין הגבאי נהנה בקבלתו שמצוות לא ליהנות ניתנו^קסו והעניים נהנים מיד הגבאי שכבר זכה במעות הללו לעניים^קסז ביאוש ושינוי רשות^קסח).

אבל אם ידוע בודאי שמעות הללו בעצמן הן גזולים לדברי הכל אסור להחליף מהם מטבע^קסט (ולא ליטול מהם צדקה). לפיכך אסור להחליף מטבע מתיבה שלפני המוכס^קע שנותן בה מעות המכס^קעא לפי (ח) שמן הסתם הוא נוטל יותר מהקצבה שקצב המלך^קעב והרי כל המעות שבתיבה זו הן גזל גמור^קעג (שכיון שמוסיף על קצבת המלכות אין במכס זה משום דין המלכות דין^קעד הואיל ונגבה שלא כדין והכל גזל^קעה).

ומכל מקום אם הוא חייב ליתן חצי דינר מכס ואין לו אלא דינר נותנו לו ולוקח ממנו חצי דינר^קעו מפני שהוא כמציל מידיו^קעז:

יג (ולפיכך^קעח אף על פי שנהנה בחילוף זה כגון שהוא צריך לחצי דינר מותר. אבל חילוף שאין בו הנאה כלל לישראל מותר אף שאינו כמציל מידם^קעט. וכן כל משא ומתן שאין בו הנאה כלל לישראל^קפ כגון למכור בזול^קפא למוכס או לסטים מותר אף על פי שנותנים מעות גזולים בודאי כיון שכבר נתייאשו הבעלים מהן^קפב. אבל קודם יאוש אסור בכל ענין והבעלים יכולים להוציא בדין ממי שקבל ממעותיהם מהלסטים קודם שנתאיישו^קפג):

יד ואם נטל המוכס את חמורו והחזיר לו חמור אחר וכן לסטים שנטלו כסותו והחזירו לו כסות אחרת רשאי ליטלה והיא שלו^קפד (אם ידוע (ט) שנתייאשו הבעלים^קפה) ואינו כנהנה מן הגזל^קפו הואיל ולא נתנוה לו אלא חליפי שלו^קפז ואינו יודע בודאי שזו גזולה היא^קפח אף על פי שחזקתה גזולה^קפט.

ואם הוא ותיק מחמיר על עצמו^קצ מחזירה לבעליה הראשונים^קצא שלא ליהנות מן הגזל^קצב (שאף שנתנוהו לו חליפי שלו הרי שלו כבר גזלו ואף אם לא היתה זו אצלם אפשר שלא היו מחזירים לו שלו ונמצא נהנה בלקיחתו אותה והיא בחזקת גזולה אף על פי שאינו יודע בודאי):

טו וכל זה שהמוכס הוא גזלן במוכס נכרי^קצג או אפילו ישראל אלא שעמד מאליו^קצד שלא מחמת המלך^קצה או אפילו מחמת המלך אלא שאין לו קצבה^קצו שלוקח מה שירצה הוא^קצז.

אבל מכס שפסק אותו המלך ליטול דבר קצוב והעמיד מוכס ישראל לגבותו למלך ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך אינו בחזקת גזלן^קצח לפי שדין המלכות דין^קצט מפני שכל הארץ למלך הוא^ר ובידו לגזור שלא יהנה אדם מארצו אלא מדעתו שיתן קצבתו^רא וכן השר בעיירות שלו^רב (או של המלך ונתנן לו במתנה^רג). לפיכך המבריח ממכס זה עובר על לא תגזול^רד מפני שהוא גוזל את המלך בין שהוא מלך ישראל בין מלך נכרי^רה.

(שאף שמותר להפקיע חובו שחייב לנכרי מכבר^רו זה אינו כמפקיע חובו אלא גוזל ממש שנהנה מארצו שלא מדעתו (י) ומחסרו ממון^רז שהרי היה יכול למכור הנאה זו של משא ומתן בארצו לאיש אחר. ועוד שהמלך מוחזק הוא במה שמגיע לו מעבדיו^רח הואיל והסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתם שהוא אדוניהם והם עבדים לו^רט וכל אשר להם משועבד לעבודתו לפיכך כל הסחורה שמגיע ממנה המכס משועבדת למלך ליטול הימנה מכס וכאילו היא ברשותו ממש^רי כיון שהוא בארצו ואצל עבדו והמבריחה גוזל מנת המלך שבה מרשות המלך).

ויש חולקין על זה^ריא ומתירים להבריח המכס אף על פי שממונה עליו ישראל נאמן כיון שגובה למלך נכרי. ואם הממונה יודע בהברחתו אינו רשאי לכופו ליתן המכס הואיל ומן הדין יכול הוא להפקיע חוב הנכרי^ריב. ואם יש בזה משום יראת המלך יכול לכופו^ריג.

וירא שמים יחמיר לעצמו כסברא הראשונה שלא לעבור על לא תעשה שבתורה.

ואם ישראל קנה המכס לעצמו מן המלך^ריד לדברי הכל אסור להבריח מן התורה שהרי גוזל את הישראל. אבל אם קנאו נכרי מותר לדברי הכל אפילו ידוע שאינו מוסיף כלום על קצבת המלך שהרי אינו גוזל את המלך אלא מפקיע חובו שחייב להנכרי^רטו (לפי שאין המלך יכול למכור לו חזקתו שהוא מוחזק במכס זה^רטז כי חזקתו היא מחמת גופו שהוא מלך וכל הארץ שלו ועבדיו וכל אשר להם משועבדים לו^ריז דבר זה אינו יכול למכור כי רק אותו לבדו קבלו למלך עליהם ואינו יכול למכור רק הדין ממון שיש לו עליהם וממון זה שם חוב עליו בלבד):

טז וכשקנאו ישראל אפילו נודע שלוקח יותר מקצבת המלך והרי הוא גזלן אסור להבריח ממנו מה שמגיע לו על פי קצבת המלך^ריח אלא המותר כגון אם נוטל שליש יותר על קצבת המלך לא יבריח ממנו אלא שליש הסחורה^ריט שאסור לגזול מן הגזלן^רכ וכשמבריח קצבת המלך גזל גמור הוא.

אבל (יא) אם לא קנאו מן המלך אלא שהוא ממונה למלך לגבות ונודע שמוסיף על קצבתו לעצמו^רכא וכן ממונה מוכס נכרי שסתמו הוא מוסיף לעצמו^רכב מותר להבריח ממנו כל המכס שכולו גזל^רכג שהרי המכס אינו חוב כלל אלא מחמת דין המלכות וכיון שמכס זה נגבה למלך שלא בדין המלכות שהרי נוטל יותר מקצבת המלכות הרי כל גבייה זו גזל גמור הוא הואיל ונגבית על ידי שליח המלך שלא בדין המלכות ששליח המלך כמלך^רכד והמלך שנוטל שלא כדין המלכות כגון שהעמיד מכס שאין לו קצבה^רכה הרי זה גזל כמו שנתבאר למעלה^רכו ואף זה שנוטל יותר מקצבת המלכות הרי זה כמכס שאין לו קצבה^רכז.

מה שאין כן ישראל שקנה המכס וגובהו לעצמו ואינו שליח המלך כלל אין הוספתו שהוא מוסיף לגזול מגרעת חלק המלך כלל אלא חלק המלך מגיע למלך והמלך מכרו לישראל זה ואין חלק המלך נגרע מחמת ישראל זה שגובה יותר מחלקו שקצב לו המלך הואיל ואין למלך בגבייה זו כלום כי כבר נסתלק כשמכר קצבתו הראויה לו בדין המלכות לישראל זה והרי היתה מכירה נקיה שאין בה גזל וישראל הלוקח זכה במקחו בדין המלכות לגבות לו חוב המכס שחייבים בני המדינה ונעשה כבעל חוב אחר שנעשה גזלן וגובה יותר מחובו שאין רשאים לגזול ממנו חוב שחייבים לו:

יז מלך שכרת אילנות של בעלי בתים ועשה מהם גשר מותר לעבור עליו אפילו צוה לכרות מכל אחד ואחד דבר ידוע והלכו שלוחיו וכרתו הכל מאחד מותר^רכח לפי ששליח המלך מלך הוא^רכט ואינו צריך לטרוח בעצמו לכרות מכל אחד ואחד אלא הן עצמן היה להם לטרוח בזה או ישלמו לזה שכרתו ממנו^רל.

אבל אם כרתו אילנות שלא מדעת המלך ועשו גשר אסור לעבור עליו^רלא אלא אם כן מסרוהו לרבים אחר שנתייאשו בעלי האילנות^רלב משום שאז נקנה לרבים ביאוש ושינוי רשות^רלג שבמסירתו להם קנאוהו בחזקתם בו בהילוכם עליו:

יח וכן מלך שהרס בתים ועשה חומה או דרך מותר ליהנות בה וכן כל כיוצא בזה^רלד. והוא שיהא מטבעו יוצא באותה הארץ שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתם שהוא אדוניהם והם עבדים לו^רלה שאם לא כן הרי הוא כגזלן בעל זרוע^רלו וכל עבדיו גזלנים^רלז:

יט וכן מלך שכעס על אחד מעבדיו ושמשיו מבני המדינה^רלח ולקח ביתו אינו גזל ומותר ליהנות בו וללוקחו מהמלך^רלט או ממי שנתנו לו^רמ שכן משפט המלכים כולם ליקח ממון שמשיהם כשכועסים עליהם^רמא.

וכן אם גזר מי שיעבור על דבר פלוני שיהיו נכסיו למלך וכיוצא בזה אינו גזל^רמב ומותר ללוקחו וליהנות ממנו.

במה דברים אמורים בדבר כללי שגזר על כל בני מלכותו^רמג אבל אם גזר על אחד בלבד^רמד או אפילו על מדינה אחת בלבדה ממלכותו ושינה אותם משאר מלכותו^רמה הרי כל מה שלקח מהם הוא גזל גמור ואסור ליהנות בו אלא אחר יאוש ושינוי רשות^רמו שכיון שאינו משוה מדותיו אין זה דין המלכות כלל^רמז אלא גזלת המלכות^רמח.

ומכל מקום אם גוזר על היהודים שיתנו מכס או דבר אחר יותר מהנכרים נקרא משוה מדותיו מאחר שכל היהודים נותנים בשוה^רמט.

ואפילו כשמשוה מדותיו אין דינו דין אלא בדבר שיש בו הנאה למלך או בדבר שהוא תיקון המדינה כולה^רנ אבל לא בדבר פרטי שבין אדם לחבירו שאם לא כן בטלת דיני התורה ח"ו^רנא:

כ וכשם שאסור ליהנות בדבר הגזול בודאי אלא לאחר יאוש ושינוי רשות^רנב (יב) כך אסור ליהנות בדבר הגנוב. ואפילו אינו גנוב בודאי אלא שחזקתו גנוב^רנג כגון שומרי פירות שמוכרים פירות^רנד במקום צנוע כמו אחורי הגינה^רנה או שרוב הדבר ההוא חזקתו גנוב^רנו כגון רועי בהמות אחרים שמוכרים חלב^רנז וגבינה^רנח שרוב הרועים מוכרים מה שגונבים ולא שלהם ולא מדעת הבעלים^רנט אסור לקנות מהם או ליהנות מהם בחנם.

אבל אם השומר מוכר בגלוי על פתח הגינה והסל או המשקל או המדה לפניו מותר^רס שהרי יש לדבר קול^רסא ויודעים הבעלים ולדעתם הוא מוכר וכן כל כיוצא בזה.

וכולן שאמרו^רסב להקונה מהם^רסג הטמן אסור ליקח מהם^רסד:

כא בדדים^רסה העושים שמן מזתים בבית הבד^רסו לוקחים מהם שמן במדה וזיתים במדה שלדעת בעל הבית הם מוכרים אבל לא זיתים מועטים ושמן מועט שחזקתן גנבה וכן כל כיוצא בזה^רסז ואם אמרו הטמן אסור בכל ענין^רסח:

כב החייט ששייר מהחוט^רסט כמלא מחט לארכה וחוץ למחט כמלא מחט^ער שנמצא ראוי לתפור בו^רעא מעט^ערב או ששייר מהבגד מטלית שהיא ג' אצבעות על ג' אצבעות^רעג חייב להחזירם לבעלים פחות מכאן הם שלו^עדר שאין דרך בני אדם להקפיד עליהם^ערה (והמקפיד בטלה דעתו^רעו) אלא אם כן דרך אנשי המקום להקפיד^רעז (ואם אין דרכם להקפיד אף על יותר מכאן הרי כל מה שאין מקפידים הוא שלו^רעח).

וכן שפאין דקים שהנגר מוציא מהנסרים כשמחליקה במעצד קטן הם שלו^רעט שאין דרך בני אדם להקפיד עליהם לטרוח להביאם מהנגר^רפ ושפאין גסין^רפא שהוא מוציא במעצד גדול^רפב ואין צריך לומר מה שחותך בקרדום^רפג להקטין הנסרים חייב להחזירם לבעל הבית אלא אם כן מנהג המקום שלא להקפיד.

ואם הוא עושה בבית בעל הבית אף הנסורת שנופלת כשנוסר במגל היא של בעל הבית^רפד וכן בשאר מלאכות כל שדרך בעל הבית להקפיד עליו^רפה באותו מקום^רפו חייב להחזירו וכל שאין דרכו להקפיד עליו הוא של האומן (ואף אם בעל הבית זה מקפיד בטלו דעתו):

כג וכל אומן שמוכר דברים שחייב להחזירם אסור ליקח ממנו^רפז ודברים שהם שלו מותר^רפח ואם אמר הטמן אסור^רפט שחזקתם גנובים^רצ.

ואם נשתנה הדבר ביד האומן^רצא כגון סורק בבגדי צמר במקום שמקפידים על המוכין הנסרקין מהבגד והסורק מוכר כר מלא מוכין^רצב שחזקתו מן הבגדים הנסרקין אלא שנשתנה השם שמתחלה נקראים מוכין ועתה כר^רצג מותר לקנותו אף על פי שהוא שינוי החוזר לברייתו^רצד שהרי אפשר להוציא המוכין מן הכר ויהיה שם מוכין עליהם כבתחלה^רצה ושינוי החוזר לברייתו אינו קונה הגנבה להגנב שתהא שלו ויפטר בנתינת דמיה אלא צריך להחזיר אותה בעצמה^רצו ואסור לכל אדם לקנותה ממנו מכל מקום כאן הקילו הואיל ואינה גנבה בודאי^רצז אלא שחזקתה גנובה^חצר.

אבל גנבה ודאית שנשתנה ביד הגנב שינוי החוזר לברייתו אסור לקנותה ממנו אלא אם כן ידוע שנודע להבעלים שנגנבה מהם^רצט ונתייאשו ממנה^ש כי יאוש עם שינוי גרוע החוזר לברייתו קונין הגנבה לגנב וכן הגזלה לגזלן ואין צריך להחזירה כלל אלא נותן דמיה^שא לכן מותר לקנותה או ליהנות בה בעודה ברשותו.

ושינוי גמור שאינו חוזר לברייתו קונה^שב אפילו בלא יאוש^שג כגון הגוזל עצים^דש ושיפן^שה ועשאן נסרים חלקים^שו ודבקם במסמרים ועשאם תיבה^שז שאף אם יתפרקו יחזרו להיות נסרים חלקים ולא עצים וכן כל כיוצא בזה.

אבל אסור לכל אדם לסייעו לשנות הגזלה^שח שהרי בשינוייה מוציאה מרשות בעליה ונעשית שלו^שט ונמצא מסייע עוברי עבירה^שי ואין צריך לומר שאסור לסייע לגזלן או לגנב בשום דבר הצריך להם לרשעתם^שיא.

(אפילו נכרי הבא לגזול או לגנוב מנכרי^שיב. וכן כל איסורי הנאה מגזלה או גנבה^שיג נוהגין גם בשל נכרי מנכרי^שיד כי באיסור גזלה וגנבה אין הפרש כלל בין ישראל לנכרי^שטו שלא נאמר רעך אלא בעושק לבדו^שטז שנאמר^שיז לא תעשוק את רעך ולא תגזול וגם הנכרים מוזהרים על הגזל והחמס כישראל שהיא משבע מצות בני נח וחייב מיתה אפילו גזל או גנב מחבירו נכרי^שיח):

כד אין לוקחים מהנשים ומהעבדים כנענים ומהקטנים אלא דברים שחזקתם שהם שלהם מדעת הבעלים^שיט כגון נשים שמכרו כלי פשתן בגליל^שכ שהפשתן מצוי שם בזול ודרכן של הנשים שם לקנותו ולטוותו ולארוג ממנו בגד ולמכרו לעצמ[ן] ואין הבעל מקפיד עליהם^שכא וכן בכל מקום ומקום לפי עניינו^שכב ולוקחים ביצים ותרנגולים בכל מקום^שכג מכל אדם^שכד וכולם שאמרו הטמן אסור^שכה:

כה וכן אין מקבלין פקדונות מן הנשים ולא מן העבדים כנענים ולא מן הקטנים^שכו שמא גנבום מן הבעלים ואין מסייעים ידי עוברי עבירה^שכז.

עבר וקיבל מן האשה^שכח לא יחזיר לבעלה^שכט אלא לה שמא אדם אחר הפקיד אצלה^של וכן בעבד^שלא וכן בקטן שיש בו דעת כגון שהגיע כבר לעונות הפעוטות^שלב שהוא משש שנים ולמעלה ויודע בטיב משא ומתן^שלג יחזיר לו כי שמא נתנו לו מתנה^שלד ואין חוששין שיאבדנה כיון שיש בו דעת:

כו אריס העובד בפרדס בעל הבית ונוטל חלק בפירות בעד עמלו מותר ליקח ממנו פירות^שלה אף קודם שחלקו^שלו כי יש לתלות שכשיבא לחלוק עם בעל הבית ינכה מחלקו הפירות שמכר^שלז.

ויש אוסרים^שלח שמא לא ינכה שיורה היתר לעצמו מפני שטורח הרבה^שלט והוא שמוכר מהפרדס אבל אם הביא מביתו למכור מן הסתם מוכר ממה שהגיע כבר לחלקו^שמ ויש לחוש לדבריהם^שמא וכן כל כיוצא בזה:

כז ואם נודע לבעל הבית שהאריס גונב פירות מהפרדס אינו רשאי לנכות לו מחלקו כשבאו לחלוק^שמב אלא על פי בית דין אבל לא יעשה דין לעצמו^שמג לגזול את האריס כנגד מה שגנב ממנו מפני שאסור לגזול או לגנוב מן הגנב או הגזלן כנגד מה שגנב וגזל ממנו^שדמ אלא יתבענו בבית דין ואם ינכה לו שלא על פי בית דין הרי זה גוזל חלקו המגיע לו בפירות הנשארים ואף שכבר נטל הרבה יותר מחלקו^שמה הרי לא נטל בתורת חלוקה אלא נתכוין לגנוב משל בעל הבית ושיהיה חלקו נשאר עדיין בפירות הנשארים שהרי הם שותפים בכל הפירות כולם וכשבעל הבית מפקיע חלק האריס בפירות הנשארים בעל כרחו של האריס הרי זה גוזלו כנגד מה שגנב ממנו ואף שהדין הוא כך^שמו אינו רשאי לעשות דין לעצמו אלא על פי בית דין אם יזכה בדין שיוכל לברר שגנב ממנו ואם לאו יפסיד^שמז וכן כל כיוצא בזה:

כח במה דברים אמורים שאינו רשאי לעשות דין לעצמו כשנוטל כנגד מה שנטל ממנו ולא גוף החפץ בעצמו שנטל ממנו^שמח אבל ליטול גוף החפץ בעצמו שנטל זה ממנו בין בגנבה בין בגזלה מותר ליטלו ממנו בעל כרחו^שמט ואין זה גוזל אלא מציל את שלו^שנ ואם הלה אינו מניח לו ליטול מותר אפילו להכותו עד שיניח^שנא אם אינו יכול להציל ממנו בענין אחר^שנב ואינו מחוייב להוליכו לבית דין שבכגון זה שגוף החפץ שלו הוא בעין אדם עושה דין לעצמו להצילו ממי שגזלו או ממי שבא לגזלו או ממי שבא להזיקו^שנג בכל הצלה שיכול אפילו בהכאה ואף אם לא יגיע לו שום הפסד אם ילך לבית דין אינו צריך לטרוח כלל^שנד.

אבל לא ילך לבית הגזלן לגנוב חפץ שלו שמא יראה עליו כגנב^שנה אלא אם כן אי אפשר להצילו בענין אחר^שנו:

כט במה דברים אמורים להציל בעצמו אבל להציל על ידי נכרי אסור בכל ענין^שנז.

וכל זה כשיכול לברר שזה החפץ שלו אם יתבענו הלה לבית דין^שנח אבל אם לא יוכל לברר אין צריך לומר שאינו רשאי להכותו^שנט שאם יכהו יענישוהו הבית דין^שס אלא אפילו בלא הכאה אין הצלתו כלום^שסא. אלא אם כן אין עדים כשמציל מידו שאז מועלת לו הצלה זו^שסב שיהיה נאמן בשבועה^שסג לומר שלי תפסתי במיגו שהיה יכול לכפור ולומר לא תפסתי כלום מאחר שאין עדים^שסד.

אבל כשיש עדים אין תפיסתו מועלת לו אלא למשכון^שסה אם מודה לו הלה שהוא חייב לו איזה חוב^שסו והוא שהחוב הוא הבא שלא מחמת הלואה שבחוב הבא מחמת הלואה אסור למשכנו בעצמו בכל ענין^שסז כמו שנתבאר בהלכות הלואה^שסח:

ל מי שנתחלפו לו כליו בבית האבל או בבית המשתה הרי זה לא ישתמש בהם^שסט (שהרי אף אם חבירו משתמש בשלו הרי זה כגוזל מן הגזלן^שע ואסור לעשות דין לעצמו אלא על פי בית דין כמו שנתבאר למעלה^שעא) וכשבא בעל החפץ צריך להחזירו לו אפילו אם שלו נאבד^שעב. וכן כובסת נכרית המכבסת לרבים והביאה לאחד חלוק שאינו שלו אסור להשתמש בו וצריך להחזירו לבעליו אף על פי ששלו נאבד^שעג:

לא המשחקים בקוביא שעושים תנאי ביניהם שכל הנוצח את חבירו באותו שחוק יקח ממנו כך וכך הרי זה גזל מדבריהם אף על פי שברצון הבעלים לקח הואיל ולקח ממון חבירו בחנם דרך שחוק והיתול הרי זה אסור מדברי סופרים^שעד. והמשחק עם הנכרי אין בו איסור גזל אבל יש בו איסור עסק בדברים בטלים שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדברי חכמה ובישובו של עולם^שעה. ויש אומרים^שעו שהמשחק עם ישראל כמשחק עם הנכרי ואין בו משום גזל (ואף על פי כן איסור יש בדבר^שעז כמ"ש באו"ח סי' שכ"ב^שעח). ושנים שהמרו^שעט זה עם זה^שפ דינם כמשחקים בקוביא^שפא.

ומכל מקום אם לא השליש המעות רשאי לחזור בו^שפב אלא אם כן התחייב ליתן לצדקה^שפג שאמירתם לגבוה כמסירה להדיוט^שפד ואינם יכולים לחזור בהם:

לב המסיג גבול רעהו שהכניס מתחום חבירו בתוך תחומו^שפה אפילו מלא אצבע אם בחזקה עשה הרי זה גזלן ואם הסיג בסתר הרי זה גנב^שפו ואם בארץ ישראל הסיג הגבול עובר בשני לאוין^שפז בלאו גנבה או גזלה^שפח ובלא תסיג גבול רעך וגו' בארץ וגו'^שפט:

לג מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו^שצ אין צריך לומר אם החזיקו מההפקר אלא אפילו בשדה או בחצר מדעת הבעלים שראו ושתקו ומחלו^שצא זכו הרבים במתנה זו בחזקה שהחזיקו בה בהלוכם^שצב ואסור לו לחזור ולגוזלה מהם ואפילו היתה מחילה בטעות^שצג כגון שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו וחרשה ונתן להם דרך אחרת שהרי^שצד הוא חייב להחזיר להם דרך הראשונה^שצה אפילו השנייה היא טובה וישרה מהראשונה^שצו מפני שאינו יכול להחליף עם הרבים שלא מדעת כולם כי שמא יש מי שחפצים בראשונה מפני שהיא קרובה להם יותר מהשנייה^שצז אף על פי כן אסור לקלקל השנייה^שצח שכבר זכו בה רבים^שצט ואף על פי שהיחיד אינו זוכה בענין כזה^ת רבים זכו הואיל והחזיקו בה מתחלה מדעתו ורשותו:

לד מי שנזכר^תא שגנב מאחד משנים ואינו יודע מאיזה מהם ובא לצאת ידי שמים ישלם לזה ולזה^תב אבל אם לוה מאחד משנים ואינו יודע מאיזה מהם מניח לפניהם ומסתלק^תג.

ואם לוה או גנב מאחד מהם ואינו יודע אם החזיר לו ובא לצאת ידי שמים יחזור וישלם^תד אבל אם אינו יודע אם לוה או גנב פטור אף לצאת ידי שמים^תה ואם הלה תובעו ברי שלוה ממנו חייב לצאת ידי שמים^תו וכן בכל כיוצא בזה: