טו
טו וכל זה שהמוכס הוא גזלן במוכס נכריקצג או אפילו ישראל אלא שעמד מאליוקצד שלא מחמת המלךקצה או אפילו מחמת המלך אלא שאין לו קצבהקצו שלוקח מה שירצה הואקצז.
אבל מכס שפסק אותו המלך ליטול דבר קצוב והעמיד מוכס ישראל לגבותו למלך ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך אינו בחזקת גזלןקצח לפי שדין המלכות דיןקצט מפני שכל הארץ למלך הואר ובידו לגזור שלא יהנה אדם מארצו אלא מדעתו שיתן קצבתורא וכן השר בעיירות שלורב (או של המלך ונתנן לו במתנהרג). לפיכך המבריח ממכס זה עובר על לא תגזולרד מפני שהוא גוזל את המלך בין שהוא מלך ישראל בין מלך נכרירה.
(שאף שמותר להפקיע חובו שחייב לנכרי מכבררו זה אינו כמפקיע חובו אלא גוזל ממש שנהנה מארצו שלא מדעתו (י) ומחסרו ממוןרז שהרי היה יכול למכור הנאה זו של משא ומתן בארצו לאיש אחר. ועוד שהמלך מוחזק הוא במה שמגיע לו מעבדיורח הואיל והסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתם שהוא אדוניהם והם עבדים לורט וכל אשר להם משועבד לעבודתו לפיכך כל הסחורה שמגיע ממנה המכס משועבדת למלך ליטול הימנה מכס וכאילו היא ברשותו ממשרי כיון שהוא בארצו ואצל עבדו והמבריחה גוזל מנת המלך שבה מרשות המלך).
ויש חולקין על זהריא ומתירים להבריח המכס אף על פי שממונה עליו ישראל נאמן כיון שגובה למלך נכרי. ואם הממונה יודע בהברחתו אינו רשאי לכופו ליתן המכס הואיל ומן הדין יכול הוא להפקיע חוב הנכריריב. ואם יש בזה משום יראת המלך יכול לכופוריג.
וירא שמים יחמיר לעצמו כסברא הראשונה שלא לעבור על לא תעשה שבתורה.
ואם ישראל קנה המכס לעצמו מן המלךריד לדברי הכל אסור להבריח מן התורה שהרי גוזל את הישראל. אבל אם קנאו נכרי מותר לדברי הכל אפילו ידוע שאינו מוסיף כלום על קצבת המלך שהרי אינו גוזל את המלך אלא מפקיע חובו שחייב להנכרירטו (לפי שאין המלך יכול למכור לו חזקתו שהוא מוחזק במכס זהרטז כי חזקתו היא מחמת גופו שהוא מלך וכל הארץ שלו ועבדיו וכל אשר להם משועבדים לוריז דבר זה אינו יכול למכור כי רק אותו לבדו קבלו למלך עליהם ואינו יכול למכור רק הדין ממון שיש לו עליהם וממון זה שם חוב עליו בלבד):
הערות
- קצג. רמב"ם הל' גזלה פ"ה הי"א, לפירושו בגמרא קיד, א (כדלעיל סי"ב, וש"נ). שו"ע סי' שסט ס"ו.
- קצד. רבי ינאי ב גמרא שם קיג, א. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.
- קצה. רש"י שם ד"ה מאליו.
- קצו. שמואל בגמרא שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. ונתבאר לקמן סט"ז.
- קצז. רש"י ד"ה שאין.
- קצח. רמב"ם שם. שו"ע שם. וראה לעיל סי"ב (שלא חילק בין ישראל לנכרי). קו"א ס"ק ט וס"ק יא (שגזרו גם במוכס ישראל שסתמו מוסיף על הקצבה, ומ"מ יש הפרש בין ישראל לנכרי), ובפנים סט"ז (ישראל כו' ונודע שמוסיף על קצבתו לעצמו, וכן ממונה מוכס נכרי שסתמו הוא מוסיף לעצמו).
- קצט. גמרא שם. רמב"ם שם. שו"ע שם.
- ר. ראה גם לעיל הל' הפקר ס"ג.
- רא. ב"י סי' שסט סי"ד בשם רא"ם (ראה רשב"א נדרים כח, א בשם תוס' בשמו). רא"ש נדרים פ"ג סי' יא. וראה פתחי חושן הל' גנבה פ"א ע' טז.
- רב. מרדכי רמז קעז (השר שבא לשנות). הובא ב ב"י סי' שסט סי"ד ד"ה וכתב המרדכי (השר או המלך). רמ"א סי' רלו ס"ט.
- רג. ראה לעיל הל' הפקר שם ובקו"א שם (ד"ה אלא).
- רד. רמ"א שם. וכ"כ במשנה למלך שם בסופה (המבריח גוזל הוא). דלא כב"י שם בבדק הבית, ובכסף משנה שם (שפירש בדעת הפוסקים, כדעה הב' דלקמן, שגם הברחת מכס המלך היא כהפקעת הלואתו, ואסור רק משום חילול ה' או סכנת נפשות). וראה קו"א ס"ק יא שכן משמע בטור ס"ז (שהמבריח מן המכס הוא גזלן).
- רה. רמב"ם שם. טור ושו"ע סי' שסט שם. וכדלעיל ס"א (שגם בנכרי יש איסור גזלה), והל' הפקר ס"ג (דגם בנכרי דינא דמלכותא דינא).
- רו. כדלעיל ס"ד וש"נ.
- רז. ראה במצויין בקו"א ס"ק י (שאפילו בפקדון ביד ישראל הוי גזילה באופן זה, ועוד שהמלך מוחזק כו'). נעם אליעזר סי' יג אות ב.
- רח. ב"ב דף נה ע"א. מרדכי פ"[ד] דב"ב רמז תקכב. וראה גם תוס' ורשב"ם שם ד"ה אם.
- רט. רמב"ם שם הי"ח. טור ושו"ע שם ס"ב. וראה גם לקמן סי"ח.
- רי. ראה תוס' שם (ולא מחסרא גוביינא). רשב"ם שם (וכגבוי דמי).
- ריא. ר"ן נדרים כח, א (בהשמטת הצנזור). הובא בב"י שם ס"ח ד"ה וכתב הר"ן, וביש"ש פ"י סי' יח בסופו. וראה רמ"א שם ס"ו בדעת הר"ן (אסור להבריח). אמרי יעקב ביאורים ד"ה ומתירים.
- ריב. ר"ן שם.
- ריג. ר"ן שם. רמ"א שם. יש"ש שם.
- ריד. רא"ש פ"י סי' י. ר"ן נדרים שם ד"ה במוכס העומד. טור ושו"ע שם ס"ו. וראה לעיל או"ח סי' רמד סי"ב (לענין שבת). שו"ת רבנו סי' כא (תקנה שלא יקנה היחיד רק הקהל).
- רטו. שו"ע שם.
- רטז. ראה גמרא קיג, ע"ב לפירוש רש"י ד"ה אבל , דלא כנימוקי יוסף שם ( מ, ב) ד"ה אבל (בשם הרא"ש). עיין ב"י סי' שסט ס"י ודו"ק . וראה שו"ת צמח צדק סי' מח. סי' מט אות ג, ד.
- ריז. כדלעיל (במוסגר).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.