יו"ד, הלכות ת"ת פרק רביעי

הלכות ת"ת פרק רביעי

א בשלשה כתרים נכתרו ישראל כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות כתר כהונה זכה בו אהרן כתר מלכות זכה בו דוד כתר תורה הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכל ישראל כל מי שירצה יבא ויטול^א שנאמר^ב מורשה קהילת יעקב שהיא ירושה לכל ישראל^ג שמא תאמר שאותם הכתרים גדולים מכתר תורה הרי הוא אומר^ד בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק בי שרים ישורו הא למדת שכתר תורה גדול מכולם^ה.

אמרו חכמים^ו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר^ז יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים:

ב ואין לך מצוה בכל המצות כולן שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה^ח אלא תלמוד תורה שקול כנגד כל המצות כולם^ט שהתלמוד מביא לידי מעשה^י ונמצא שניהם בידו^יא כי התלמוד מצד עצמו הוא ג"כ מצות עשה^יב אף אם לא היה מביא לידי מעשה^יג והואיל והוא מביא ג"כ לידי מעשה כל המצות כולן שאי אפשר לקיים כל המצות כהלכתן בתנאיהן ודקדוקיהן בלי לימוד היטב לידע כל ההלכות שהן דקדוקי המצות ותנאיהן^יד לכך הוא שקול כנגד כל המצות כולן ולפיכך התלמוד קודם למעשה בכל מקום^טו:

ג היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה אם אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו^טז ואפילו עוסק בקדשים וטהרות שאין נוהגים עכשיו במעשה^יז מכל מקום מצות עשה של תלמוד תורה מצד עצמה היא ג"כ גדולה משאר מצות רק שאינה שקולה כנגד כל המצות כולן אלא משום שהתלמוד מביא לידי מעשה כולן שבלעדו אי אפשר לקיימן כהלכתן.

ואם אי אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים^יח כגון להיות מעשה לצדקה^יט במקום שדבריו נשמעים יותר מדברי אחרים או שאין עשיית אחרים מספקת למצוה זו כגון להוצאת המת שאין לו מלווים לפי כבודו^כ כשיעור שיתבאר במקומו^כא יפסיק תלמודו ויעשה המצוה ויחזור לתלמודו^כב ואצ"ל למצות שהן חובה מדברי סופרים^כג כמו תפלה^כד וכיוצא בה^כה שחייב להפסיק תלמודו כדי לקיימן כהלכתן בכל תנאיהן ודקדוקיהן ודקדוקי סופרים בתכלית השלימות^כו כי זה כל האדם^כז כמו שאמרו חכמים^כח תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים ואם אינו עושה כן נמצא שלמד שלא לעשות^כט ונוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם^ל.

ולא אמרו חכמים^לא לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה אלא כשמקיים המצות שלומד בתורה רק שאינו לומד ומקיים לשם שמים^לב אלא מיראת העונש^לג בעולם הבא או אפילו בעולם הזה^לד או מאהבת השכר^לה לקבל פרס^לו בעולם הבא או אפילו בעולם הזה עושר וכבוד שלמשמאילים בה^לז הניתן מן השמים או אפילו ליקח [ל]עצמו כבוד וגדולה שיקראוהו רבי^לח ויהיה ראש ישיבה^לט אבל אם אינו מקיים מה שלומד נקרא רשע^מ ועליו אמר הכתוב^מא ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו' וכל תלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים הרי הוא כקל שבצבור^מב וגרוע מעמי הארץ^מג שזדונות נעשים להם כשגגות^מד ולזה נעשים שגגות כזדונות^מה ועליו אמרו חכמים^מו לא זכה נעשית תורתו לו סם המות.

ויש אומרים^מז שאף על פי כן לעולם יעסוק אדם בתורה כי מתוך שלא לשמה יוכל לבא לידי לשמה^מח ללמוד על מנת לשמור ולעשות^מט שהמאור שבה מחזירו למוטב^נ כמו שאמרו חכמים^נא על פסוק^נב אותי עזבו ותורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבה היה מחזירם למוטב.

וכך אמרו חכמי הקבלה^נג שכל התורה ומצות^נד שאדם עושה בעודו רשע אף שמוסיף כח בקליפות לפי שעה מכל מקום כשיחזור אח"כ בתשובה^נה בגלגול זה או בגלגול אחר^נו כמ"ש^נז כי לא ידח ממנו נידח אזי מוציא מהקליפה^נח כל התורה והמצות וחוזרים לקדושה בחזרתו^נט.

ולפיכך אין לו למנוע מלעסוק לעולם:

ד אפילו תלמוד תורה של רבים נדחה מפני מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים^ס כמו שאמרו על ר' יהודה בר אלעאי^סא כשהיה מלמד לתלמידיו^סב וראה את המת או את הכלה היה מפסיק מתלמודו ללות המת^סג ולהכניס הכלה לחופה.

ויש אומרים^סד שאם הוא בענין שאם יפסיק ויבטל לימודו לרבים עכשיו לא יוכלו להתאסף עוד ללמוד להם אחר שיקיימו המצוה אין לו להפסיק אפילו למצוה של תורה^סה ולפיכך במקום שהרב דורש בשבת במנחה^סו ואירע אונס שנתאחר מלדרוש לא יניח מלדרוש וכן לא יפסיק באמצע מפני קיום סעודה שלישית^סז והוא שדורש ומורה לעם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון^סח ולהכניס בלבם יראת שמים^סט ולא כמו שנוהגים עכשיו^ע.

ויש חולקין על זה^עא ואומרים שבכל ענין^עב אין תלמוד תורה אפילו של רבים דוחה שום מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים ואפילו היא מצוה קלה של דבריהם^עג מאחר שתכלית חכמה הם מעשים טובים^עד והתלמוד הוא גדול מפני שמביא לידי מעשה^עה וכן עיקר^עו.

אלא אם כן הדורש הוא אדם גדול^עז שמחזיר העם בתשובה בתוכחתו לעזוב דרך רשע^עח ולשוב עדהו^עט לעבדו באמת שזה שקול כנגד מצות ידיעת התורה שנדחית מפניה אפילו מצות פריה ורביה כמ"ש למעלה^פ וכל שכן מפני התשובה^פא כי התשובה קודמת לידיעת התורה^פב כי יראת חטאו צריכה להיות קודמת לחכמתו^פג ואם אין יראה אין חכמה^פד אבל אם הדורש לא הגיע למדה זו צריך להפסיק כדי להתחיל סעודה שלישית קודם שקיעת החמה^פה.

וכן צריכים הרבים להפסיק לימודם למצות תפלה אם השעה עוברת אע"פ שתפלה מדברי סופרים^פו הואיל וכולם חייבים בה מאחר שאין תורתם אומנתם כרשב"י וחביריו^פז:

ה ואפילו רשב"י וחביריו לא אמרו עליהם שלא היו מפסיקין מלימודם לתפלה^פח אלא לתפלת שמונה עשרה שהיא בקשת רחמים ותחנונים^פט לחיי שעה והתורה היא חיי עולם^צ אבל מפסיקין היו לברכות ק"ש^צא שחרית וערבית אע"פ שהן מדברי סופרים^צב וכן לשאר מצות מדברי סופרים^צג שאם אינו מפסיק נמצא שלמד שלא על מנת לעשות כמ"ש למעלה^צד.

ואפילו בתפלת י"ח אמרו^צה שחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת שלימה^צו בכל תפלת י"ח משלש תפלות שבכל יום^צז ושעה אחת שלימה קודם כל תפלה ושעה אחת שלימה אחר כל תפלה ונמצא שוהין ט' שעות ביום ולא היו חוששין לביטול תורה אף שתלמוד תורה כנגד כולם^צח מפני שהיו מקשרים דעתם לאדון הכל ב"ה ביראה ואהבה עזה ודביקות אמיתית^צט עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות^ק ומצות הדביקות האמיתית ביראה ואהבה היא גדולה ממצות ת"ת וקודמת אליה^קא כמ"ש^קב ראשית חכמה יראת ה'.

ו אך מכל מקום גם חסידים הראשונים לא היו רשאים להשהות^קג כל כך בתפלה אלא מפני שלמדו כבר תחלה כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה וקיימו ידיע(ו)ת התורה שמתוך שחסידים הם היתה תורתם משתמרת^קד ומתקיימת בידם ולא משתכחת מהם^קה.

רק שמצות תלמוד תורה היא והגית בו יומם ולילה^קו וכנגד מצוה זו שקולה מצות הדביקות האמיתית ביראה ואהבה אמיתית ליפטר ממצוה זו כדין כל העוסק במצוה פטור מהמצוה^קז אבל לא כנגד מצות ידיעת התורה וליפטר ממנה ח"ו^קח.

כי תכלית היראה^קט היא לירא ולהתבושש מגדולתו למרות עיני כבודו^קי ח"ו לעשות הרע בעיניו לעבור על אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה^קיא בין לא תעשה של תורה בין של דברי סופרים ח"ו ותכלית האהבה^קיב היא העבודה לעבדו מאהבה ובשמחה לעשות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו^קיג בקיום מצות עשה של תורה או של דברי סופרים ואהבה בלי עבודה היא אהבה בתענוגים להתענג ולשמוח בה' והיא מעין עולם הבא וקבלת שכר קיום מצות^קיד (אבל עבודה מאהבה היא כי מאשר צמאה נפשו לה' לדבקה בו היא רוה צמאונה במי התורה וקיום מצותיה^קטו דאורייתא וקוב"ה כולא חד^קטז וע"ז נאמר^קיז הוי כל צמא לכו למים) ומאחר שידיעת כל התורה למי שאפשר לו היא מצות עשה של תורה כמ"ש למעלה^קיח והשוכח דבר ממשנתו מפני שלא חזר על לימודו כראוי כשאפשר לו עובר בלאו^קיט א"כ איך יעבור בלאו ועשה מחמת שעוסק ביראת ה' כל היום (וגם מי שאי אפשר לו ידיעת כל התורה הרי אמרו^קכ לא עליך המלאכה לגמור^קכא).

משא"כ מצות והגית בו יומם ולילה שהותרה מכללה במה שנאמר^קכב ואספת דגנך וגו' אמרה תורה הנהג בהן מנהג דרך ארץ^קכג ויוכל לצאת ידי חובתו בקביעות עתים ביום ובלילה^קכד ואפילו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית בשעת הדחק כשאין לו פנאי מפני טרדת פרנסתו^קכה שהיא חיי הגוף וכ"ש וק"ו כשעוסק בחיי נפש^קכו לדבקה בה' חיים וע"ז אמרו חכמים^קכז שתלמוד תורה היא מדברים שאין להם שיעור^קכח:

ז כשם שמצות תלמוד תורה שקולה כנגד כל המצות^קכט ושכרה שקול כנגד שכר כולן^קל כך ענשה חמור ושקול כנגד כולן^קלא כמו שמצינו במקדש ראשון שויתר הקב"ה על עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים^קלב ולא ויתר על ביטול תורה שנאמר^קלג על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו'.

ותחלת דינו של אדם אינו אלא על תלמוד תורה ואח"כ על שאר מעשיו^קלד:

ח אע"פ שמצוה ללמוד ביום ובלילה^קלה אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה^קלו לפיכך מי שרצה לזכות זכות בכתר תורה^קלז יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא בתלמוד תורה^קלח ואפילו בליל[י] תקופת תמוז יש ללמוד מעט^קלט ומט"ו באב ואילך יוסיף^קמ מעט מעט^קמא ודלא מוסיף יאסף בלא זמנו^קמב כמ"ש באו"ח סי' רל"ח^קמג.

כך אמרו חכמים^קמד אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר^קמה קומי רוני בלילה וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום^קמו וכל בית שאין נשמעין בו דברי תורה בלילה אש אוכלתו^קמז:

ט ואין דברי תורה מתקיימים במי שמרפה עצמו עליהם^קמח ולא באלו שלומדים מתוך עידון^קמט ומתוך אכילה ושתיה אלא במי שממית עצמו עליהם ומצער גופו תמיד^קנ ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה^קנא.

אמרו חכמים^קנב דרך רמז^קנג זאת התורה אדם כי ימות באהל^קנד אין התורה מתקיימת שלא תשכח אלא במי שממית עצמו באהלי החכמים וכן אמר שלמה בחכמתו^קנה אף חכמתי עמדה לי חכמה שלמדתי באף היא עמדה ונתקיימה לי^קנו ועוד אמר^קנז כי מיץ חלב יוציא חמאה במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא עליה חלב שמצץ משדי אמו.

וכל היגע בתלמודו בצנעה מחכים שנאמר^קנח ואת צנועים חכמה.

וכל המשמיע קולו בשעת תלמודו תלמודו מתקיים בידו אבל הקורא בלחש במהרה הוא שוכח^קנט שנאמר^קס ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה בכל רמ"ח איברים שלך משתמרת ואם לאו אינה משתמרת:

י ברית כרותה שכל היגע בתלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח^קסא ועל כן במקום שאין בית המדרש בעיר^קסב אין לאדם ללמוד בביתו אלא בבית הכנסת שמתפללים בו אבל כשיש בית המדרש בעיר אין ללמוד יחידי בבית הכנסת אלא בבית המדרש^קסג בחבורה שנאמר^קסד חרב על הבדים ונואלו חרב על שונאיהם של ישראל שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה ולא עוד אלא שמטפשין שנאמר ונואלו^קסה שאין התורה נקנית אלא בחבורה^קסו ואמרו חכמים^קסז עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם שנאמר^קסח אלקים נצב בעדת אל ואין עדה פחותה מעשרה^קסט.

ויש להם להתפלל בצבור בבית המדרש במקום שלומדים^קע שקדושת בית המדרש גדולה וחמורה מקודשת בית הכנסת^קעא כמ"ש בהלכות בית הכנסת^קעב:

יא ולפיכך אסור להשיח שיחה בטלה בבית המדרש^קעג כמו שאסור בבית הכנסת^קעד ואפילו מי שנתעטש אין אומרים לו רפואה^קעה בבית המדרש^קעו ואפילו שלא בשעת הלימוד^קעז ואצ"ל בשעת הלימוד^קעח שענשו גדול כמו שאמרו חכמים^קעט שמאכילין אותו גחלי רתמים:

יב וכן אין ישנים בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת ארעי^קפ אלא מדוחק^קפא כגון מי שלומד יומם ולילה בבית המדרש והוא בענין שאם יצטרך לילך לישן בביתו ימשך מזה ביטול תלמוד תורה התירו לו לישן בבית המדרש^קפב.

ואם מועיל תנאי בשעת בנין הבית המדרש להתיר שיחה ושינה נתבאר בהלכות בית הכנסת^קפג:

יג וכופין בני העיר זה את זה^קפד אפילו יחיד את הרבים^קפה לקנות תנ"ך להניח בבית המדרש כדי שיקרא בהם כל מי שירצה מן הצבור^קפו בימיהם שלא ניתנה תורה שבעל פה ליכתב ועכשיו שניתנה ליכתב^קפז כופין לקנות גם תורה שבעל פה כולה שהם ספרי התלמוד והפוסקים ומדרש אגדות שילמדו בהם גדולים וקטנים^קפח.

וגובין לפי ממון^קפט ואפילו עם הארץ חייב ליתן לפי ממונו^קצ וגובין בכל מיני כפיות כמו לשאר צרכי הרבים^קצא.

ועיר גדולה שאין הספרים שבבית המדרש מספיקין ויש ביטול תורה מחמת חסרון ספרים שאין נמצאים לקנות^קצב ויש יחידים שיש להם ספרים הרבה יש לבית דין לכופם להשאיל ספריהם לכל מי שיתן משכון שוה כשיווי הספר על פי שומת בית דין שאם יתקלקל הספר ישלם הפחת על פי שומת בית דין^קצג.

[והוא הדין אפילו במקום שספרים מצויים לקנות אם איש עני הוא שאין ידו משגת לקנות מחוייב העשיר להשאיל לו על משכון וכופין אותו ולכך ראוי לכל ירא שמים לקנות גמרות קטנות הרבה כדי להשאיל לבני עניים ואמרו חכמים^קצד צדקתו עומדת לעד^קצה זה הכותב או קונה^קצו ספרים ומשאילן לאחרים]:

יד ומותר לתלמיד חכם להודיע עצמו שהוא ת"ח במקום שאין מכירים אותו^קצז אם צריך לכך^קצח ואי אפשר בענין אחר כגון שמעלילים עליו ואין ידו משגת לפייסם בממון אבל אם ידו משגת לפייס בממון אסור להודיע עצמו כדי להנצל בכבוד תורתו^קצט שכל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם^ר ק"ו מבלשצר שנשתמש בכלי קדש^רא.

ואין צריך לומר הלומד כדי להתגדל^רב ולהיות לו שם^רג כשם הגדולים אשר בארץ או כדי להתפרנס^רד במלמדות או דיינות והוראות וכך אמרו חכמים^רה אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחתוך^רו בהם שכל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם^רז אלא דבר בהם לשמם ולשם פועלם בה'^רח.

ואעפ"כ מי שאין בו יראת שמים לדבר לשמם אלא להתגדל או להתפרנס מוטב שיעסוק בתורה שלא לשמה משיתבטל ויפרוש כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה כמ"ש למעלה^רט:

טו וגם למי שיש בו יראת שמים לא הזהירו ומנעו מלעשות קרדום אלא שלא יהיה תחלת לימודו בשביל להיות לו לאומנות להתפרנס בה שנמצא משתמש בכתר תורה תשמיש של חול לצרכו ועושהו כקרדום אבל אם למד לשם שמים ואח"כ אין לו במה להתפרנס אם לא במלמדות או דיינות והוראות הרי זה משתמש בה לצרכה^רי שאם לא יהיה לו מה לאכול לא יוכל לעסוק בה כראוי כשהוא מעונה ברעב ועירום או נפשות ביתו.

ואם יכול לעסוק באיזה מלאכה לפרנס את עצמו ומניח מלאכתו מלהתפרנס בה ומתפרנס מלימוד התורה לתלמידים כ"ש שהוא משתמש בה לצרכה בלבד כי כדי שלא ליבטל מתלמוד תורה הוא מניח מלאכתו שהיה יכול לעסוק בה ולהתפרנס ממנה והוא נוטל שכר בטלה ולא שכר תורה כמ"ש למעלה^ריא ואף שלא יוכל לבא לידי ידיעת התורה כולה כשעוסק במלמדות מ"מ מקיים הוא מצות ודברת בם שתעשם עיקר ולא טפלה^ריב משא"כ כשיתפרנס ממלאכתו ויעשה אותה עיקר ותורתו עראי וטפלה בקביעות עתים לבד:

טז אך מי שחננו ה' שיוכל להתפרנס ממעשה ידיו שיעשה עראי לבד ותורתו קבע אסור לו להתפרנס מהתורה^ריג אף על פי שמניח מלאכתו ומעשה ידיו בשביל זה שהוא שכר בטלה דמוכח^ריד.

ואפילו מתמנה להורות הוראות שיש לו פנאי הרבה ללמוד ויוכל לבא לידי ידיעת התורה כולה מאחר שאם היה מתפרנס ממעשה ידיו והיה עושה תורתו קבע היה מקיים מצות ודברת בם^רטו ואף שלא היה יכול לבא לידי ידיעת התורה כולה במשך זמן כזה שיוכל לבא עכשיו הרי אמרו^רטז לא עליך המלאכה לגמור ולכך אין עליו להשתמש בכתר תורה בשביל כך.

אלא אם כן רבים צריכים לו^ריז שאין במדינה גדול בחכמה כמוהו והוא בורח מן הגדולה והגדולה מחזרת אחריו^ריח שאז עון בידו להמנע וחייב הוא להתמנות^ריט.

ומאחר שנתמנה על הצבור אסור לו לעסוק בשום מלאכה בעצמו בפני שלשה^רכ כדי שלא יתבזה^רכא והצבור מצווין לפרנסו בכבוד שלא יצטרך למעשה ידיו כלל^רכב ואפילו לעשרו^רכג כמ"ש^רכד הגדול מאחיו גדלוהו משל אחיו והוא הדין לכל גדול הדור ופרנס בכל מדינה ומדינה^רכה:

יז אין מלמדין תורה לתלמיד שאינו הגון^רכו אלא מחזירים אותו למוטב תחלה ואח"כ מכניסים אותו לבית המדרש ומלמדים אותו^רכז ואם אי אפשר להחזירו למוטב תחלה והוא דוחק ליכנס ללמדו^רכח תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ולא כיהושע בן פרחיה שדחה לפלוני בשתי ידים^רכט.

וכן הרב שהולך בדרך לא טובה אע"פ שחכם גדול הוא והכל צריכים לו אין למדים ממנו עד שיחזור למוטב^רל:

יח הרב שלמד ולא הבינו התלמידים לא יכעוס עליהם^רלא אלא שונה וחוזר הדבר כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה בטעמה היטב^רלב שנאמר^רלג ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ואומר^רלד ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא נאמר אשר תלמדם צריך אתה לשום לפניהם טעם המיישב תלמודם^רלה ומשימו בלבם^רלו.

והתלמיד לא יהא בוש מחביריו^רלז לאמר לא הבנתי אלא שואל וחוזר ושואל אפילו כמה פעמים^רלח ועל כך אמרו^רלט לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד:

יט במה דברים אמורים שלא הבינו התלמידים את הדבר מפני עמקו או מפני דעתם שהיא קצרה אבל אם ניכר לרב שמתרשלים בדברי תורה ומתרפים עליהם ומפני זה לא הבינו חייב להראות עליהם רוגז^רמ ולהכלימם בדברים^רמא כדי לזרזם ולחדדם וכענין זה אמרו חכמים^רמב זרוק מרה בתלמידים.

לפיכך אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש לפני התלמידים ולא לשחוק בפניהם ולא לאכול ולשתות עמהם כדי שתהא אימתו עליהם וילמדו ממנו במהרה^רמג:

סליק תם ונשלם