אוצר החסידיםשארית יהודהשו"ת אורח חייםסימן כג

סימן כג

הערות לשו"ע רבנו סי' קעח ⁶⁵¹

סי' קעח ס"א, ונטל המאכל כ ו' : מסי' ר"ו ⁶⁵² אינו ראיה, דיש לומר דעתו על המאכל ולא על המקום ⁶⁵³ , וכדמסיק הרב בעצמו ⁶⁵⁴ . אלא שכ"מ ודאי ⁶⁵⁵ בסי' ח' בש"ע סי"ג, דלא ס"ל כמהר"ם ⁶⁵⁶ . עמ"א שם ⁶⁵⁷ .

שם ס"ד, שכמו שמועלת חשיבותו כ ו' : נדחק מאד לקיים דברי המ"א בשם הר"ן ⁶⁵⁸ . ועיין בת"י תשובה ז' בסופה. ובאמת הר"ן כתב כן אליבא דרבי יהודה ⁶⁵⁹ , ואנן קי"ל כת"ק כדמסיק הרב בעצמו ⁶⁶⁰ . וכ"מ בגמ' דאין לחלק בין חוזר למקומו או לא, דאם כן מאי פריך לרב חסדא ⁶⁶¹ . ובזה אתי שפיר מ"ש הרב ⁶⁶² להר"ן למה לן למימר להודיעך ⁶⁶³ כו' למ[..] לרבותא כו', דזהו פשיטא כיון [...], והא בהא תליא. והב"ח ⁶⁶⁴ כתב דאסור לכתחלה כמ"ש הכלבו ⁶⁶⁵ , דסבירא ליה דהכלבו אוסר אפילו רוצה לאכול שם, וכ"מ [...] רמ"א סי' א' ⁶⁶⁶ [ומ"ש] לא פליג אר"ן, היינו [לשיטת] הב"י דקיי"ל כהרמב"ם ⁶⁶⁷ . מיהא יש להחמיר [...] שזהו גם כן ... וכ"מ במ"א סי' תע[ט ס"ק ב]). וסבירא ליה נמי דגם לחששת הכלבו מהני דעת ⁶⁶⁸ . וזהו כוונת המ"א במ"ש המ"א מס"א ⁶⁶⁹ , רוצה לומר דכמו דהתם מהני דעת הוא הדין נמי הכא. עיין ב"ח דכתב כן להדיא. ומיהו אינו מוכרח, דהתם הטעם משום שינוי מקום ⁶⁷⁰ והכא משום גזרה ⁶⁷¹ . אלא ודאי העיקר בזה כמ"ש הרב. והכא שאני כיון דמשום שינוי מקום אין קפידא אלא משום עקירה, דמי להולכי דרכים שאינו חשוב עקירה, משא"כ לעיל דאסור משום שינוי מקום, לא דמי להולכי דרכים שמקומם עמם, ולא כט"ז, משא"כ דעת השו"ע צ"ע. ועיין ב"ח. וצריך לומר כמ"ש המ"א דהכא מיירי [...].

הערות

651. נדפסה בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חו' יב ע' כט, מכתי"ק 238 ז, א.
652. בקו"א כאן ס"ק א הביא מסי' ר"ו (ס"ה, ובשוע"ר שם ס"ט), דאם לא היה לפניו מאותו המין ולא היה דעתו עליו צריך לברך אפילו בלא שינוי מקום, והוכיח מזה, שמה שהצריכו כאן ברכה בשינוי מקום ולא היה דעתו, היינו דוקא כשנטל המאכל בידו שיש עדיין לפניו מאותו המין.
653. שלכן אין צריך לברך מטעם שאין לפניו מאותו המין, רק מטעם שינוי מקום. ולפי זה הי' אפשר לומר, שאם נטל המאכל בידו אין צריך לברך אפילו הלך ממקום למקום.
654. בסוף הסעיף: ואפילו על מאכל אחר שברכתו כברכת הראשון אם היה בדעתו לאכול כשבירך [היינו שהיתה כוונתו לאכול גם המאכל האחר, בחדר הראשון].
655. שגם כשנטל המאכל בידו הוי שינוי מקום הפסק.
656. שהועתקו דבריו לעיל סי' יז (קיצור דברי ראשונים ס"ק כ).
657. ס"ק יז: ודעת מהר"ם נראה לי דסבירא ליה, דשאני ציצית כיון שעדיין עליו לא הוי שינוי מקום הפסק [שכל זמן שהט"ק עליו אינו מברך על הט"ג, אף שהלך מביתו לבהכנ"ס. ועד"ז באכילה, כ"ז שהמאכל הראשון בידו אינו מברך על המאכל השני, אף שהלך מבית לבית]. וכיון שלא קיי"ל שם כמהר"ם, א"כ גם כאן הוי שינוי מקום הפסק – אף שנוטל המאכל בידו.
658. ברמ"א ס"ב מבואר (וכ"ה בשוע"ר ס"ה), שלכתחלה לא יעקור ממקומו עד שיברך בהמ"ז, דחיישינן שמא ישכח מלחזור למקומו לברך. וכתב ע"ז במ"א ס"ק ח: "אם מזמנים אותו לאכול למקום אחר ... דלא שייך האי טעמא ... בלא"ה אסור לעקור דלכתחלה צריך לברך במקומו כמ"ש סי' קפ"ד, וכ"מ בר"ן בהדיא". והיינו מ"ש בר"ן (כ, ב) ד"ה מיתיבי: "דאע"ג דתנן בפרק אלו דברים (נג, ב) שמי שאכל ושכח ולא בירך יחזור למקומו ויברך, הני מילי בשוכח אבל לכתחלה קודם שיעקור ממקומו צריך לברך" (משמע שהוא מצד הדין ולא מגזירה שמא ישכח). ועפי"ז פוסק בשוע"ר (ס"ד-ה) שיש כאן שני דינים א' אסור מגזירה שמא ישכח ואחד אסור מדינא.
659. פסחים קב, א שאמר: כשהם יוצאים טעונים ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחלה (שהיא דעה הב' שנתבארה בשוע"ר ס"ח). ולכן כותב הר"ן שאסור לעקור מדינא.
660. שנתבאר בשוע"ר ס"ד, שאם כבר עקר א"צ לחזור ולברך. ובס"ח מסיק: והמנהג במדינות אלו כסברא הראשונה.
661. פסחים קא, ב: יתיב רב חסדא וקאמר ... שינוי מקום ... דברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן אין צריך לברך ... מיתיבי בני חבורה ... כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע כשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחלה.
662. אולי הכוונה לקו"א שהי' כאן, שבה "נדחק מאד לקיים דברי המ"א בשם הר"ן"; ולא הגיע לידינו.
663. בגמרא שם קב, א: להודיעך כחו דרבי יהודה דאפילו דברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן ... כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחלה.
664. בסוף הסימן: דלכתחלה ודאי אין לו לעקור ממקומו הראשון לאכול במקום אחר כדכתב בכל בו.
665. שהובא בב"י, ממ"ש גבי מאן דבעי לברוכי בתרי או בתלתא בתי, שלא התירו לעקור מסעודתו ללכת למקום אחר אלא לדבר מצוה (כנפסק בשוע"ר סי' תפד ס"ו וש"נ).
666. שהביא שם דברי הר"ן, והוסיף: וכדומה לזה כתב הכל בו הלכות פסח דאסור לעקור ממקומו ללמכת למקום אחר ... דבהא לא פליגי דלכתחלה אסור כדברי הר"ן דלעיל.
667. בשו"ע ס"ב פסק כהרמב"ם שאפילו בפת צריך לברך בשינוי מקום, והרמ"א שם הביא דעת החולקים.
668. דלא כמ"ש בשוע"ר סי' קעח ס"ה: אע"פ שהיה בדעתו מתחילה לילך שם אסור לו לעקור ממקומו עד שיברך בהמ"ז ... שמא ישכח מלחזור למקומו לברך.
669. שסיים במ"א שם: מיהו מהני דעת כמ"ש סוף ס"א.
670. ולכן מהני דעת, כמבואר בשוע"ר סוף ס"ד.
671. ולכן לא מהני דעת, כמבואר בשוע"ר ס"ה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.