מה

הערות

1. שנג. הבא לקמן נדפס בדפוס ראשון בסוף הל' נדה, אחרי כותרת: עד כאן קונטרס אחרון (ובדפוסים הבאים צורף לכאן). ואפשר שהיא מהדורא בתרא, וחוזר בה מכמה פרטים האמורים לעיל בסימן זה, ובאו"ח סי' שכח.
2. שנד. סי' עג (להוכיח שכאב לא מקרי מכה, לענין נדה ולענין מכה של חלל שמחללין עליה את השבת). חלקו הועתק לעיל בפנים ריש ס"ק לד.
3. שנה. משנה סג, א. טור ושו"ע סי' קפט סי"ט.
4. שנו. חושש הוא דלא, הא כאיב ליה טובא שפיר דמי. וראה שו"ת צ"צ סי' קיט אות א. פני יצחק סי' ב.
5. שנז. כאבו לו עיניו כאב גדול הוי כחולי שבכל הגוף.
6. שנח. ס"ק ד, שהביא מנמוקי יוסף יבמות פ"ח (כד, א) ד"ה ועדיף (שלומד דין כאב גדול במילה מדין חולה בשבת).
7. שנט. ס"ב ד"ה ומ"ש הלכך.
8. שס. שבת פי"ד (לט, ב) סד"ה ומהא שמעינן.
9. שסא. ד"ה הלכך (שפירש בדעת הר"ן שאף בכאיב טובא קרי ליה חושש. והב"ח מפרש שבכאיב טובא מודה הר"ן).
10. שסב. בב"ח שם ד"ה ומחממין, הביא מהגהות מרדכי שבת פי"ז רמז תסד, בשם ר"ת (עבור דאבון אחד מאבריו מחללין עליו השבת, כמו בכאב השיניים).
11. שסג. וחוזר בזה ממ"ש לעיל שם ס"ג: אפילו אם כואב לו מאד (דלא כב"ח). וראה אמרי יושר ח"ב סי' מג ס"ד.
12. שסד. שבת (מ, א) ד"ה מכה.
13. שסה. אבל מיחושין אין נקראין מכה.
14. שסו. ע"ז שם, שגם כאב גדול חשיב כמכה (וראה לקמן בהמשך, עוד דיון בדעת וגירסת הרשב"א בזה).
15. שסז. בא להוכיח שתולין הדם במכה כזו ואין חוששין שהיא טרפה, וכן אין לחוש שכאב זה הביא דם נדה מהמקור.
16. שסח. סיום סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה שם רמ"א ס"ט ובנו"כ, לענין ושט. ולענין בית הכוסות, ראה רמ"א סי' מח ס"ח. ט"ז ס"ק יד. ש"ך ס"ק לא (להטריף). שו"ת צ"צ (הישן) סי' מט. פר"ח סי' מח ס"ק כב. פרי תואר שם ס"ק טו. תבואות שור סי' לג ס"ק יג (להכשיר). וראה לעיל ס"ק כג (ד"ה ומ"ש הרשב"א שאומרת). סי' כג ס"ק כא. שו"ת צ"צ (החדש) סי' מ. סי' מח אות ד. פס"ד סו, א. קכז, ב.
17. שסט. תבואות שור שם.
18. שע. חולין נא, א.
19. שעא. שבועות רמז תשלה (א, ג), לענין כתמים שתולין דוקא במכה, ומקורו מס' התרומה סי' צב (הובא לעיל בפנים ס"ק כט), דאמרינן סתם מכה מוציאה דם לפעמים (וכ"ה לקמן ד"ה אפשר).
20. שעב. כפי שחשש החכם צבי בסי' מו, והובא לעיל בפנים ס"ק לד, והכריע בזה כדבריו (שם ד"ה ולמעשה), ולקמן סי' קצא ס"ק ד. וכאן מסיק שאין לחוש לזה (אלא במקום שאין דרך לדם לבוא משם, וכדלקמן).
21. שעג. כדלעיל סי' קפג, ושם בפנים ס"ק ב.
22. שעד. ראה לעיל סי' קפג ס"ק ב (שדם קושי אינו מטמא בימי זיבה). סדרי טהרה סי' קצד ס"ק ב (שלדעת התוס' לז, סע"א אם לא ראתה מחמת קושי טמאה זיבה מטעם אין פתיחת הקבר בלא דם). לקמן סי' קפח בפנים ס"ק ח וס"ק י (ד"ה ומה"ט).
23. שעה. ראה לעיל סי' קפג קו"א ס"ק ב בהגהה ד"ה עיין שם. שו"ת צ"צ סי' קיב אות ו. סי' קטו אות ב ואות ו. סי' קיט אות ג ואילך.
24. שעו. שחוששת בכריסה כו' כנ"ל.
25. שעז. ולכן נתבאר כאן (לפני ולאחר המוסגר), שעיקר הטעם להקל, שתולין שהדם בא מהמכה (ולא עבר דרך המקור).
26. שעח. דלקמן סי' קפט סי"ז.
27. שעט. ולכן כשהמכה במקום שאין לו דרך לצאת משם, תולין שהכאב גרם לדם המותרות לצאת מהמקור (וכדלקמן בסוף הקו"א).
28. שפ. סו, א.
29. שפא. טז, א.
30. שפב. הרי מיירי במכה שבמקור.
31. שפג. שהיא טמאה, כדלעיל דמידי ספיקא לא נפקא.
32. שפד. פ"ד ה"כ: מכה יש לי בתוך המקור שממנה הדם יוצא, ותהיה מותרת לבעלה ואע"פ שדם יוצא מן המקור. וראה ביאור הקו"א (ע' קצח).
33. שפה. שאפילו הדם טהור, וכ"ש האשה.
34. שפו. הי"ז: דם מכה הוא בחלחולת או בכליה.
35. שפז. ראה שו"ת צ"צ סי' קיב אות ה.
36. שפח. שנתבאר לעיל בפנים ס"ק יז, שיש לחוש שמחמת הכאב שבמקור ראתה דם מותרות נדה. אמנם כאן מסיק שתולין שהוא דם חיותא שיוצא מהמכה.
37. שפט. אלא בחלחולת וכיו"ב, שיכול להגיע משם לבית החיצון.
38. שצ. ברייתא טז, א. ובפרש"י שם ד"ה אם יש. וכדלעיל בפנים ס"ק כח.
39. שצא. כדלעיל בפנים ס"ק כד, שמטעם זה מטהרין במכה.
40. שצב. בתורת הבית הארוך סוף שער ד (כג, א), הובא לעיל ונתבאר בפנים ס"ק כג (ד"ה אבל הרשב"א, ואילך).
41. שצג. לעיל ס"ק כח הובא מהתוס' דמיירי שמרגשת עתה שהדם בא מהמכה. ולדעת הרשב"א (שער ד כג, א) שהתיר אף בלא מרגשת שבא מהמכה (ואף בשעת וסתה), נתבאר לעיל ס"ק כג (ד"ה ומ"ש הרשב"א וא"א), דמיירי ע"ד שכתב בשו"ע ס"ז (שאינה מוצאת כ"א במקום אחד). וכאן מסיק דמיירי שרואה בשעה שכואב לה.
42. שצד. שער ד (כב, ב): כיון דבשעת צרכים אתא דם חזקה עם המים בא. הובא לקמן סי' קצא ס"ק א. ונתבאר לעיל (בקו"א), שכ"ה גם לדעת רש"י ותוס' ורא"ש.
43. שצה. אם היתה בה מכה והיה הדם שותת ממנה כו' טהורה (נראה שטהורה דוקא שמרגשת שדם זה מהמכה, ולא סגי בכאב).
44. שצו. אם שמשה סמוך לוסתה תולה בוסת, היתה בה מכה תולה במכה כו', ונאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקור שממנה הדם יוצא ותהיה מותרת לבעלה.
45. שצז. שם ד"ה ומר סבר (שדוקה שמרגשת שדם זה בא ממכתה טהורה בשעת וסתה). וכדלעיל בפנים ס"ק כח. ונתבאר בש"ך שם, שכן יש לפרש גם בדעת הרמב"ם (שדוקא בזה טיהר אף בשעת וסתה).
46. שצח. שטהורה אפילו אינה מרגשת שדם זה בא מהמקור.
47. שצט. דלא כמ"ש לעיל (דמיירי שמרגשת שהדם בא מהמכה), אלא כהרשב"א (דמיירי בכאב).
48. ת. וא"כ אינה מרגשת אם הדם בא מהמכה.
49. תא. שלא התיר בשעת וסתה אלא כשמרגשת שבא עתה מהמכה. וכן נפסק כאן בפנים (ד"ה וגם מבואר), שלא להתיר בכאב אלא שלא בשעת וסתה.
50. תב. טז, א.
51. תג. סו, א.
52. תד. ח"א סי' תמד, שהובא לעיל בפנים ס"ק כג (ד"ה ולא עוד).
53. תה. וכשכואב לה רק בשעת תשמיש אין תולין שהכאב מהמכה.
54. תו. בתשובות השייכות לפ"ד. שהיא ההלכה דלעיל ס"ג וס"ק יז (דלא סגי בכאב בשעת תשמיש, וצריך בדיקה).
55. תז. רק כדי לצרף לטהר ע"י בדיקה.
56. תח. לעיל בפנים ס"ק יז, ובקו"א ס"ק ג, ובסוף הקו"א (שלפני מהדו"ב זו), תירץ דמיירי שאפשר הכאב הוא במקור, וחוששים שמחמת הכאב רואה דם נדה. ולפי האמור כאן שאין חוששין לזה, מבאר הטעם שהכאב הוא רק בשעת תשמיש. וראה שו"ת צ"צ סי' קט, וסי' קיט אות א.
57. תט. עתה שנתבאר שכאב גדול הוא כמכה, יש לבאר בזה גם דעת הרשב"א, כדלקמן.
58. תי. שער ד (כג, א): דאפילו אינה מרגשת ממש שהדם שותת ויורד מן המכה ... ואי אפשר לה לידע אלא בבדיקת שפופרת.
59. תיא. לעיל בפנים ס"ק כג, נתבאר בארוכה פירוש הב"י ורמ"א בדברי הרשב"א, ופירוש הש"ך וחכם צבי. ומסיק שם (ד"ה ומכל מקום) שלא לסמוך על רמ"א, להקל שלא בשעת וסתה במכה שאינה יודעת אם מוציאה דם (רק לצרף לעוד צדדים בשעת הדחק גדול). וכאן בא להוכיח מלשון הס"ד של הרשב"א כפירוש הש"ך וחכם צבי, אלא שלמסקנת הרשב"א יש לתווך שאין מחלוקת בין הרמ"א והש"ך, וא"כ לדינא הדין דין אמת כמ"ש רמ"א, וכדלקמן. וראה שו"ת צ"צ סי' קיז אות ה.
60. תיב. אין לפרש שלמסקנא צריכה לידע שהדם מוציאה דם, מאחר כו'.
61. תיג. דלעיל ס"ב וס"ק יב.
62. תיד. כדלעיל בפנים ס"ק כג (ד"ה ומ"ש הרשב"א וא"א), ובקו"א ס"ק ד.
63. תטו. טז, א (וכדלעיל, שממ"ש מקורו טמא מוכח דמיירי במכה במקור).
64. תטז. ששניהם א"א לה לידע רק ע"י שפופרת (אם המכה מוציאה דם, ואם הדם ששותת הוא מהמכה).
65. תיז. בס"ק כג (שהעתיק לשון הרשב"א), ובקו"א ס"ק ד, שהוכיח ממ"ש הרשב"א: כדרך שאמרו ברואה מחמת תשמיש כו' כיצד בודקת כו' אלמא אף בלא בדיקה כו' (הרי שבמכה סגי בלא בדיקת שפופרת אפילו פעם אחת).
66. תיח. במסקנא כותב הרשב"א: ונאמנת לומר מכה יש לה שיש שם דם, תולה במכתה שאני אומר ממנה הדם שותת ויורד (הרי שיודעת שיש דם במכה ואינה יודעת אם הדם שותת ממנה לחוץ).
67. תיט. הרי יש כאן ב' פרטים, שהיא מכה שיש שם דם, ושהיא תולה הדם ששותת במכתה.
68. תכ. כפי שנתבאר לעיל בפנים ס"ק כג (ד"ה ומ"ש הרשב"א שאומרת), שבזה ודאי חולק הש"ך וסובר שאין לטהרה.
69. תכא. שבזה אפשר שגם הש"ך יודה, כדלקמן.
70. תכב. סי' קפח ס"ק כ.
71. תכג. סי' צב ד"ה ודין, שהובא לעיל בפנים ריש ס"ק כג.
72. תכד. סו, א: מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא (וברשב"א שם: שממנה הדם שותת ויורד).
73. תכה. שגם לפירוש הרמ"א ברשב"א צריך לידע שיש דם על המכה בפנים, ובזה יודה גם הש"ך לטהרה.
74. תכו. כדלעיל (ד"ה מ"ש הח"צ) וש"נ.
75. תכז. בשם ס' התרומה, וכדלעיל בפנים ריש ס"ק כג.
76. תכח. וכי האיך יודעת זאת שיש לה מכה עם דם. בזה הובא לעיל בפנים ס"ק כג (ד"ה ומ"ש הרשב"א שאומרת) דמיירי שמרגשת בהלוכה כו' שיש לה מכה. וכאן מסיק שזה דוחק, אלא שיש לה כאב שמוכיח שיש לה מכה.
77. תכט. אם נפרש לדעת הרשב"א שכאב אינו כמכה, צריך לומר כו'.
78. תל. סי' כג (וכדלעיל שם): מרגשת בהלוכה או בישיבותיה או שאר סברות שיש לה מכה גמורה.
79. תלא. ולפי"ז (שהרשב"א סובר שכאב אינו כמכה), צריך לומר כו'.
80. תלב. (מ, א) ד"ה מכה: וכתב הרשב"א ז"ל בשם ה"ר יונה ז"ל ... דוקא בשנתקלקל אחד מן האיברים הפנימיים מחמת מכה או בועא וכיוצא בה, אבל מיחושין אין נקראין מכה.
81. תלג. ע"ז כח, א: דלמא תנא היכא דכאיב ליה טובא חושש נמי קרי ליה.
82. תלד. גם הרשב"א סובר שכאב גדול הוא כמכה, וכדלעיל (ד"ה מ"ש הח"צ), שכן נראה גם מלשון הר"ן שם בשם הרשב"א.
83. תלה. כדלעיל (ד"ה מ"ש הח"צ) וש"נ.
84. תלו. בפנים כאן (ד"ה ולמעשה), ולקמן סי' קצא ס"ק ד, מבואר שכל כאב שיש לחוש שיבוא דם מחמתו מהמקור קודם זמנו אין להקל. וכאן מסיק שלא להחמיר אלא כשאין דרך לדם זה לבוא לבית החיצון. וראה שו"ת צ"צ סי' קיט אות ב.
85. תלז. לעיל (ד"ה וגם), שבזה יש מקום לומר שהוא דם נדה, ומידי ספיקא לא נפקא.