(ה)

(ה) קשר את שלשתן כו'. כןקכב כתב רמ"אקכג ולבושקכד ופרי חדשקכה, וכן דעת הש"ך ביו"ד סימן ס"גקכו שהרי כתב שם להתיר אם הניח עשר ומצא ט', אם כן מוכח דסבירא ליה כמאן דאמרקכז בכיס אחד מחלוקתקכח כדעת הטור סי' תל"טקכט.

ואין לומר כסברת הט"זקל דמספקא ליהקלא ובבדיקת חמץ מקילינןקלב כמו שכתב הט"ז, דהא שםקלג יש ספיקא דאורייתא שמא נתחלף בבשר נבילה. ועל כרחך צריך לומר כן, שהרי בבדיקת חמץ משום דהיא דרבנן מיקל הטור סי' תל"ט אם הניח במקום זה ומצא במקום אחר באותו הבית, וביו"ד סי' ס"גקלד קיימא לן דאם מצא הבשר שלא במקום שהניח אסור, ומשמע שם מלשון כל הפוסקים אפילו באותו בית, ועל כרחך צריך לומר משום דהוא ספיקא דאורייתא, וכן כתב החק יעקב סוף סי' תל"טקלה. ובלאו הכי לא מסתבר כלל להחמיר במוקצה דרבנן בספיקא דפלוגתאקלו אלא בספק מעשהקלז, דהא פסקו הרא"ש וסיעתו בפרק ג' דביצהקלח דאין מוקצה לחצי שבת משום דזהו פלוגתא דאמוראיקלט ובמוקצה דרבנן הלך אחר המיקל, וכן כתב בסוף פרק ה'קמ גבי מדבריותקמא עיין שםקמב. ובפרט בנידון דידן דאף האוסר אינו אוסר אלא מחמת ספקקמג, פשיטא דסמכינן על המיקל בספק דברי סופרים.

ומה שכתב הט"ז דכן משמע מרמב"םקמד וטור שלא כתבו אפילו מקושרים, לא משמע מידי, דהא במתניתין נמי סתמא קתני כלשון הרמב"ם וטור, ואפילו הכי מקשה לימא מתניתין רבי היאקמה, ועל כרחך צריך לומר משום דסתמא משמע כל כך אפילו מקושרים עד שיש להקשות לימא רבי היא, ואם כן לא הוצרכו הרמב"ם וטור גם כן לפרש יותר. ולא אמרינן דרך הפוסקים לפרש אלא במקום שיש להסתפק, אבל כאן אילו היה מקום להסתפק לא היה הגמרא מקשה מידי. ועוד כיון שהר"ןקמו התיר בהדיא במקושרים ולא מצינו לאחד מן הראשונים שיחלוק עליו בהדיא, אם כן פשיטא דנקטינן כוותיה. וכן מסתימת המג"א שלא חלק על רמ"אקמז משמע דסבירא ליה כוותיה. וכן כתבו החק יעקבקמח ופרי חדשקמט סי' תל"ט:

הערות

  1. קכב. לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.
  2. קכג. סעיף יג.
  3. קכד. סעיף יג.
  4. קכה. סעיף יג.
  5. קכו. סק"ח (בבשר שנתעלם מהעין).
  6. קכז. ביצה י, ב (בכספי מעשר שני, שהניח מאתיים ומצא מנה).
  7. קכח. וביונים גם זה מותר.
  8. קכט. שדוקא בקשורים חייב לבדוק כל הבית, וכדלעיל שם ס"ז.
  9. קל. ס"ק ט.
  10. קלא. להטור, כמאן הלכתא.
  11. קלב. אבל בספק מוקצה מחמירים.
  12. קלג. בבשר שנתעלם מהעין, שהתיר הש"ך.
  13. קלד. סעיף ב.
  14. קלה. וכדלעיל שם סוס"ט.
  15. קלו. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קח.
  16. קלז. כדלעיל ס"ח, וש"נ.
  17. קלח. סי' ז. וכדלעיל סי' שי ס"ז.
  18. קלט. ביצה כו, ב.
  19. קמ. סי' יד.
  20. קמא. שיש בגמרא (מ, ב) תרי לישנא אם דינו כסתם מוקצה (דקיי"ל לעיל סי' תצה סי"ג שמותר ביו"ט) או כגרוגרות וצימוקים (דקיי"ל לעיל סי' שי ס"ב שאסור אף בשבת), וכתב הרא"ש שם בשם בה"ג (הל' יו"ט לז, ד) דאזלינן לקולא (כיון שמוקצה מדברנן).
  21. קמב. ראה טור סי' תצח (שגם הרא"ש מסכים לדברי בה"ג). ב"י שם ד"ה ומ"ש רבנו ולזה (מהי ההוכחה מהרא"ש שם). לקמן שם ס"ה (דקיי"ל להחמיר בזה).
  22. קמג. שמא אחריני נינהו.
  23. קמד. פ"ב ה"ו.
  24. קמה. בגמרא י, ב (ואם פשטות לשון המשנה מיירי כשאינן קשורים, שדומה לב' כיסים, שאפשר בזה מודים חכמים לרבי, א"כ מהי הקושיה).
  25. קמו. (ה, א) ד"ה מתני' זימן.
  26. קמז. סעיף יג. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל שיא.
  27. קמח. ס"ק י (דקיי"ל כרמ"א כאן).
  28. קמט. סעיף ג.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.

  1. שוע"ר עם ביאור דברי שלום תצז דין הכנה ביום טוב ביצה י, ב · ביצה כו, ב
  2. שולחן ערוך (יא) מאותו ספר ביצה י, א
  3. שו"ת ה ביצה דף י
  4. שוע"ר עם ביאור דברי שלום תצה איזה מלאכות אסורים ביום טוב ביצה י, א
  5. לקוטי שיחות 25 ביצה כו, א
  6. לקוטי שיחות 135 ביצה כו, ב
  7. שולחן ערוך ב מאותו ספר ביצה כו, ב
  8. שולחן ערוך ה מאותו ספר ביצה כו, ב
  9. שולחן ערוך ז מאותו ספר ביצה כו, ב
  10. שולחן ערוך ח מאותו ספר ביצה כו, ב
  11. שוע"ר עם ביאור דברי שלום שי דיני מוקצה בשבת ביצה כו, ב
  12. שוע"ר עם ביאור דברי שלום שכה נכרי שעשה מלאכה בעד ישראל ביצה כו, סע"ב