ה

ואין להקשות הלא במוצאה דם תוך מי רגלים נחלקו ר' מאיר ור' יוסי. ואע"ג דקיי"ל כר' יוסי שאני התם דמי רגלים באים ודאי ממקום אחר וחזקה עם שביל המים בא הדם ועכ"ז יש מחמירים בעומדת ושותתת. וזה שנמצא הדם תוך השלייאם אם נטהר א"כ נדמהו למוצאה דם תוך מי רגלים. ולא קרב זה אל זה. כמבואר למעיין בגמרא ופוסקים. אך ע"ז יש להשיב דהא התם גבי מי רגלים ס"ל להרמב"ם והרמב"ן והש"ע דאפילו אם הרגיש גופה ונזדעזעה טהורה. משא"כ בנד"ז יסוד הקולא משום שלא הרגיש גופה כלל דעשינו זה לספק מצד עצמו כנ"ל. אך יש להקשות על סברא זו שכ' הג"מ ליב ממענץ דמסתמא באה הטפה ממקום הליחות. וכיון דבהליחה יש ספק שמא אינה מהמקור. א"כ ה"ה על הט"ד יש ספק שקול. דא"כ גבי מוצאה דם במ"ר נימא דלר' יוסי אין שום ספק כלל שבודאי לא בא הטפה מהמקור דמסתמא באה הטפה ממקום מ"ר כדרך שאנו אומרים בטפה שבתוך הליחה. וא"כ איך מדמה לה הש"ס די"ד לעד שאינו בדוק ואמרו וכשטיהר ר' יוסי בעד שאינו בדוק אזיל לשיטתיה דטיהר במוצאה תוך מ"ר ומה ענין זה לזה הא בעד שאינו בדוק יש בודאי ספק שמא בא הדם מהמקור. וגבי מוצאה תוך מ"ר אין שום ספק כלל כיון שאנו אומרים דממקום המ"ר ודאי בא הטפה. אעכצ"ל דאין זה חזקה כלל לומר דודאי בא הטפה ממקום מ"ר ומידי ספיקא לא נפקא וא"כ וא"כ לפ"ז גם ט"ד המעורבת בליחה יש לספק גם כן שמא הט"ד לא בא ממקום הליחות דמאי שנא הליחה ממי רגלים. וכיון דאפילו בא ממקום הליחה גם כן מידי ספיקא לא נפקא שמא באה מהמקור אם כן ה"ל ס"ס לחומרא ולא מהני החזקה דהא אפילו ר' יוסי לא טיהר רק במוצאה תוך מ"ר דאיכא חד ספיקא לבד שמא הדם לא בא ממקום מ"ר דאת"ל דבא ממקום מ"ר ודאי טהור מש"ה מוקמינן אחזקת טהרה וכן בעד שאינו בדוק. משא"כ הכא שיש ס"ס להחמיר ודאי לא מהני החזקה. וכ"ש הוא מדין מן הלול ולחוץ דספיקו טמא ולא מהני החזקה לטהר אף דאיכא רק ספק א' רק שתירצו התוספות די"ז סע"ב משום דאין חשוב ספק אלא בצירוף החזקה וכ"ש שהוא בנד"ז דבלא החזקה יש ס"ס להחמיר כנ"ל. ונראה לתרץ ולומר דבגמרא די"ד לא מדמינן עד שאינו בדוק לרואה בתוך מ"ר אלא בעומדת דוקא דשם שפיר מחשיב ספק שמא בא הט"ד מהמקור ולא אמרינן דמסתמא בא הטפה ממקום מ"ר כיון דבעומדת והשתינה איידי דדחיק לה עלמא אמרינן מי רגלים הדור למקור ואייתי דם וכדפרש"י שם דהוה רגלים לדבר לכן אפילו לר' יוסי חשוב ספק בנד"ז אלא דמטהר כמו בעד שאינו בדוק. משא"כ יושבת ומקלחת ל"ד כלל לעד שאינו בדוק לר' יוסי אפילו אינה יושבת על שפת הספל כו' (דסוגיא ההיא לר"מ נאמרה) כיון דליכא רג"ל לומר דהדור מ"ר למקור אמרינן דמסתמא ממקום שבא המ"ר בא הליחה. וא"כ בט"ד הבא עם השלייאם י"ל ג"כ דליכא רג"ל דהדור השלייאם למקור אפילו ברואה מעומד דלא דחיק לה עלמא כלל כמו במשתנת מעומד (וצ"ע בתוספות דנ"ט ע"ב ד"ה דלמא. בתר שהניחה כו'. וי"ל דזהו לר"מ. משא"כ לר' יוסי דמטהר בכה"ג ביושבת ושותתת וכמ"ש הרא"ש רפ"ט סס"י א') שפיר י"ל דמסתמא באה הטפה ממקום הליחה. ועוד אפ"ל דטפת דם המעורבת בליחות נ' לעין שמקושרים זה עם זה יותר מטפת דם שבמי רגלים ונראין יותר שבאו ממקום אחד. ועי' בגמ' פ"ק דביצה דף י' סע"ב. ומיהו אע"פ שאפשר לתרץ כן מ"מ בלא"ה יש להשיב על ראייתו דהגאון ממענץ שהביא מהא דב"ב דכ"ד ע"ב מהא דאמרינן ואי איכא רברבי בהדייהו אמרינן שאף הקטנים מותרים כו' דשאני התם דאפי' הי' הזוטרי בלחודייהו בלא הרברבי יש קורבא דמוכחא לומר שממדינה זו הם באים. וע' תוס' דכ"ג ע"ב ד"ה רוב וקרוב אבל אותה עיר כנגד האי דקירא חשוב קורבא דמוכח. ומש"ה היכא דנוסף ע"ז עוד הוכחה דאיכא רברבי בהדייהו דהנהו באו ודאי ממדינה זו. ע"כ בצירוף הוכחה זו לקורבא דמוכחא לא חיישינן לרובא וה"ל כהא דאמר רב שם דכ"ד ע"א גבי חבית שצפה בנהר דבנמצאת נגד עיר שרובה ישראל מותרת משום אם איתא דמהאי דקירא כו'. ואע"ג שי"ל ג"כ חריפותא דנהרא נקיט כו' מ"מ הוי הוכחה ובצירוף הקורבא דמוכחא לא חיישינן לרובא. משא"כ הכא גבי ט"ד המעורב בליחה דאי מדלית הוכחה זו דכיון שנמצאת בתוך הליחה כו'. רק שהי' הטפה זו בפ"ע לא היה כלל קורבא דמוכח לומר שמהפרוזדור בא הדם דהא דאמרינן שם דדם הנמצא בפרוזדור נמי שייך בו רוב וקרוב. וכ' התוס' שם דכ"ד א' וקרוב דמוכח הוא. זהו כשנמצא בגג פרוזדור דאז ה"ל קורבא דמוכח כיון דמן החדר אינו יכול לבוא אא"כ שחתה ביותר. משא"כ כשנמצא בקרקע פרוזדור גם בכה"ג שנמצא בכותלי בית הרחם ליכא כלל קורבא דמוכח לומר שמהפרוזדור בא הטפת דם. וגם הרוב י"ל ה"ל רוב ומצוי והא דהדר בי' רבא לומר דלאו רוב ומצוי הוא היה אפשר לומר דהיינו בגג פרוזדור שם אין מצוי דם החדר לזוב וכיון דה"ל רוב ומצוי וליכא קורבא דמוכח מנ"ל דאפי' יש עוד הוכחה שבא הדם עם הליחה שיהיה מהני. הא לא דמי לרברבי וזוטרי דגם אילו הי' הזוטרי לבד הי' קורבא דמוכח וגם הרוב שכנגדו אינו מצוי וכנ"ל. מיהו הח"צ שבתשו' מעיל צדקה סי' ס"ז כ' וז"ל דהמקור אינו מצוי לזוב שלא בשעת וסתה מדהדר בי' רבא ממאי דאמר מעיקרא רוב ומצוי קאמרת ומוקי לי' ברוב לחודי' ש"מ דשלא בשעת וסתה אינו מצוי עכ"ל. מבואר דשלא בשעת וסתה גם בקרקע פרוזדור אין שייך מצוי רק רוב לבד. וגם לפמ"ש אאזמו"ר הגאון נ"ע במה"ב שהרמב"ם מפרש מצוי בענין אחר ממה שפירש"י מ"מ הדין אמת כמ"ש הח"צ דבכותלי בית הרחם ליכא מצוי מהחדר רק רוב לבד. אך עכ"פ הקורבא דעלייה אינו קורבא דמוכח:

קיצור. שלכאורה יש להקשות על הקולא בנד"ז ממשנה האשה שהיא עושה צרכיה. ותירץ ליישב. אך שמ"מ יש קושיא על הגאון מוהר"ל ממענץ דס"ל דמסתמא בא הטפה ממקום הליחה. ממשנה הנ"ל. וישוב ע"ז. ומ"מ ראייתו ע"ז מפרק לא יחפור דכ"ד אינה מוכרחת דהתם בלא"ה יש קורבא דמוכח: