והא
והא דהתיר רבי להניח הפך בכלי שני אע"ג דהטמנה במקצת שמה הטמנה לדעת הרשב"א. ואין לומר דכלי שני לא מיקרי דבר המוסיףסט, חדא דלא גרע מאבק דרכיםע שאסרו בסתם אף שלפעמים אינו חם אפילו כחום כלי שני, ועוד דאם כן מנא ליה למימר שמע מינה דשמן יש בו משום בישולעא, דלמא אסר בכלי ראשון משום הטמנה, שנוהג אף בתבשיל שנתבשל כל צרכו בענין שאין בו משום בישול כמו שכתב שם הרשב"אעב גבי פנאד"ש. אלא היינו טעמא, דסבירא ליה לרשב"א בפשיטות דאיסור מוסיף הבל לא גזרו כלל בלהפשיר לבד כעובדא דרבי, כי אם בקדרה חמה, ואפילו בצונן לחמום חום שהיד סולדת בו דומיא דביצה בחול ובאבק דרכים כדי שתצלה דוקאעג. ולרב יוסףעד נקט שתצלה משום דבצלויה בלאו הכי אסור משום הטמנה בשבת אפילו בשאינו מוסיף וכמ"ש בפני יהושע שםעה. וכן מעשה דאנשי טבריאעו נמי מיירי בכהאי גוונאעז, מדאסרו להם בשתיה כהוחמו בשבת, ולהפשיר מותר לכתחילה. וגם לשון מוסיף הבלעח משמע הכי דעיקר הגזרה בדבר שיש בו הבל חם ומטמין בדבר המוסיף, אלא שיש בכלל מאתים מנהעט וכל שכן להחם הצונן ע"י הטמנה. אבל מכל מקום דוקא דומיא דתוספת הבל בחמין, שתוספת זו גם כן היד סולדת בו ודמי לרמץ (ועוד שעיקר הגזרה היתה על מבעוד יוםפ וממילא נאסר גם בשבת במכל שכן. ולרב יוסף לפי דעת התוס' לא גזרו כלל בשבת עיין שם דף ל"טפא. ומבעוד יום ודאי דאין לאסור להפיג צינה בלבד, כדמשמע מחררה שטמנה בגחליםפב דהיינו שכבו מבעוד יום בכהאי גוונא דלא דמי לרמץ, רק שנשארה טמונה בהם שלא תתקרר. והא דפירש רש"י בעירוביןפג שכבו בשבת, היינו משום דאזיל לשיטתיהפד דשהייה והטמנה דינם שוה להתיר בכמאכל בן דרוסאי לחנניהפה, דהיינו שיקרמו פניה מבעוד יוםפו, אבל לדידןפז צריך לומר שכבו מבעוד יום בענין שאין מוסיף הבלפח). ואין צריך לומר לגירסת הגאוניםפט ורי"ףצ דגזרה שמא ירתיח מחמת רבוי ההבל, והא ודאי לא שייך אלא בקדרה חמה ולא בצונן להפשיר לבד. ומשמעות הרשב"אצא ושאר פוסקים דלדינא לא פליגי וליכא נפקא מינה. ואיסור שאינו מוסיף הבל לא שייך גם כן בעובדא דרבי, שהרי סתם במשנהצב ממלא אדם קיתון כו'צג, ופלוגתא דלהטמין צונןצד היא בדבר שדרכו להטמין שהוא תבשיל דוקא כדפירש רש"י שםצה, ובהא דוקא אמרינן התם דאדם חשוב שאניצו.
הערות
- סט. אבל ראה לקמן ד"ה הילכך, שיש ליישב ולאמר שכלי שני לא מיקרי דבר המוסיף לענין הטמנה.
- ע. משנה שם לח, סוע"ב.
- עא. מעובדא דרבי מ, ב שלא הרשה לו להפשיר השמן בכלי ראשון.
- עב. ד"ה מביא. והובא להלכה בטור ושו"ע סי' רנג ס"ה. וא"כ בודאי אסור בכלי ראשון אף אם שמן אין בו בישול.
- עג. במשנה לח, ב (לפירוש רבה שם לט, א דאסור אף לרבי יוסי מטעם הטמנה), למעוטי כדי להפשיר שאינו אסור מטעם הטמנה.
- עד. שכתב שם טעם האיסור לרבי יוסי "מפני שמזיז עפר ממקומו", לא נקט במשנה "כדי שתצלה" למעוטי כדי להפשיר, אלא למעוטי צלויה כבר.
- עה. ד"ה רב יוסף.
- עו. במשנה שם.
- עז. שהוחמו עד בכדי שהיס"ב.
- עח. בגמ' שם לד, רע"ב (וראה גם ברייתא נא, ב).
- עט. ב"ק עד, א. ועוד. כלומר, אם דבר חם אסור להטמין בדבר המוסיף הבל יש בכלל זה במכל שכן שדבר צונן אסור להחם.
- פ. כמבואר בשבת לד, רע"ב (באיסור דמוסיף הבל).
- פא. ע"א ד"ה אלא.
- פב. ברייתא שם קכג, א.
- פג. עז, א ד"ה וחררה. וא"כ למה לא יאסר מטעם הטמנה.
- פד. ר"פ כירה לו, ב ד"ה עד שיגרוף. וראה רשב"א שם ד"ה עד שיגרוף (הא') בדעת רש"י.
- פה. ברייתא שם: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו כו' (ומטעם זה הותר להטמין חררה שקרמו פניה בגחלים).
- פו. משנה יט, ב. וראה רש"י לז, ב ד"ה ורב ששת. אבל ראה רש"י לד, רע"ב ד"ה גזירה.
- פז. שאוסרים להטמין גם במבושל כל צרכו כדלעיל, וכמבואר בסי' רנז ס"א.
- פח. אבל ראה לקמן ד"ה והרשב"א, שדוחק לפרש שכבו מבעוד יום, ומבאר שם עוד ב' טעמים שאין זה חשיב הטמנה לדעת הרשב"א.
- פט. הובא במ"מ פ"ד ה"ב. וכ"ה גירסת הרמב"ם שם. ר"ח שם לד, סוע"א עה"ג.
- צ. (יד, ב). שגורס בגמ' שם: מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום גזירה שמא ירתיח.
- צא. שם ד"ה אמר רבא. אבל ראה שם (וכן בר"ן שם ד"ה אמר רבא) שיש נפק"מ בענין להטמין בבין השמשות בדבר המוסיף הבל.
- צב. נא, א.
- צג. ונותן תחת הכר או תחת הכסת.
- צד. בגמ' שם.
- צה. ד"ה אי (מים צוננין שאין דרכן להטמין) וד"ה אבל (דבר שדרכו להטמין להחם כגון תבשיל).
- צו. שצריך להחמיר בתבשיל צונן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ל"ג בעומר, ה'תשי"א שבת לד, א
- תורת מנחם בס"ד. ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ערב חנוכה, ה'תשי"ט שבת לד, א
- שולחן ערוך טז מאותו ספר שבת לד, ב
- שולחן ערוך ט מאותו ספר שבת לד, ב
- שולחן ערוך ה מאותו ספר שבת לד , א
- שולחן ערוך ב מאותו ספר שבת לד , א
- שולחן ערוך ג מאותו ספר שבת לד, א
- שולחן ערוך (ג) מאותו ספר שבת לד, א
- שולחן ערוך (ב) מאותו ספר שבת דף ל"ד
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום תנט מקום וסדר לישת המצות שבת לד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום רמח דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת שבת לד , ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום רס דיני הכנסת שבת שבת לד , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום רסא זמן הדלקת נרות לשבת שבת לד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום פסקי הסדור – סדר הכנסת שבת שבת לד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום מהדורא קמא לסדר הכנסת שבת שבת לד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום שצג דין עירוב [ב]יו"ט שחל בערב שבת ודין בין השמשות לעירוב שבת לד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום רעא דיני קידוש שעל היין שבת דף ל"ד