ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק גהלכות פסח:תלג דיני בדיקת החמץ ובו מ"ג סעיפים:כה

כה

כה וכן לול של תרנגולים אין צריך בדיקה^קה שכל חמץ שהיה שם יש לתלות שהתרנגולים אכלוהו^קו <(ה)> וכן בית שהתרנגולים מצויין בו אין צריך בדיקה בקרקעיתו^קז במה דברים אמורים כשסמוך לפסח דהיינו כל שלשים יום לפני הפסח נזהר שלא לאכול חמץ בתוך זה הבית אבל אם לא נזהר מלאכול בתוכו חמץ בתוך שלשים יום לפני הפסח הרי קרקעיתו צריך בדיקה^קח כדינה בלילה לאור הנר דכיון שאכלו שם חמץ א"א שלא נפל שם חמץ^קט על הקרקע והרי יש כאן ודאי חמץ וספק אכלוהו התרנגולים וספק לא אכלוהו ואין ספק מוציא מידי ודאי^קי <(ו)> אבל כל חמץ שנפל לתוכו זמן רב קודם פסח דהיינו קודם ל' יום יש בו ב' ספיקות להקל שמא אכלוהו^קיא (ושמא לא הכניסו לשם חמץ^קיב) ואם תמצא לומר שלא אכלוהו התרנגולים שמא נתעפש באורך הזמן או נמאס עד שנפסל מאכילת כלב ואין צריך לבערו כלל כמ"ש בסי' תמ"ב^קיג *:

[* ואע"פ^קיד שחייב אדם לבדוק בכל החדרים שיש לחוש בהם לשמא הכניסו לשם חמץ פעם אחת^קטו אף שיש כמה ספיקות להקל^קטז, שמא לא הכניסו שם חמץ מעולם ואם תמצא לומר הכניסו שמא חזרו ונטלוהו כולו משם ולא נשתייר ממנו שם כלום ואם תמצא לומר נשתייר ממנו מעט שמא היה זמן רב קודם הפסח ונתעפש באורך הזמן או נמאס עד שנפסל מאכילת כלב, היינו לפי שעיקר תקנת חכמים שתקנו לבדוק ולחפש אחר החמץ אינה אלא על הספק שמא יש שם חמץ, ומן התורה אין לחוש כלל לספק כזה^קיז שכלל גדול בתורה אין מחזיקין ריעותא^קיח כמבואר ביורה דעה סי' ל"ט^קיט, אלא שחכמים מחמת חומר איסור החמץ החמירו לחוש אף לספק כזה ולכן התקינו מצות הבדיקה, ואם כן מה לי ספק אחד ומה לי כמה ספיקות. אבל ספק הרגיל מאד, שרגילות היא שהתרנגולים וכיוצא בהן^קכ אוכלין כל מה שמוצאין והוא קרוב לודאי, אלא שספק זה בלבד אינו יכול להוציאו מידי ודאי גמור, דהיינו חזקת חמץ שהיה שם, שודאי גמור עדיף מקרוב לודאי^קכא, אבל אם יש להסתפק עוד ספק אחר דהיינו שמא נפסל מאכילת כלב באורך הזמן, אף על פי שספק זה אינו קרוב לודאי, מכל מקום על ידי ספק זה הורע כוחו של הודאי גמור, דכיון שיש להסתפק ספק אחר הרי אינו ודאי גמור ואינו אלא כקרוב לודאי שיש כאן חמץ, ויוכל ספק של אכילת תרנגולים שהיא קרוב לודאי להוציא מידי קרוב לודאי. ועיין בסימן תמ"ד^קכב שאפילו בית הצריך בדיקה בקרקעיתו אין צריך לבדוק ולחפש אלא אחר פירורין גדולים קצת, אבל פירורים הדקין אפילו רואה אותם מונחים על גביו אין צריך להגביהם ולבערם אם הם מונחים במקום דריסת רגלי בני אדם שמאליהם הם מתבערים על ידי דריסת הרגלים, אלא אם כן רואה אותם מונחים שם לאחר שהגיע שעה ששית שאז הוא חייב לבערם מן העולם מיד שיראם עיין שם.]

הערות

קה. ברייתא ח, א. רש"י שם ד"ה ולולין. טור ושו"ע ס"ו.
קו. טור ושו"ע שם.
קז. רבינו ירוחם נתיב ה ח"א (לט, א) בשם הרשב"א. מ"א ס"ק ט.
קח. מ"א ס"ק י, ממשמעות מהרי"ל (ראה מהרי"ל הל' מאכלות אסורות בפסח אות כא ע' קלה). וראה גם לקמן סי' תסה ס"ג.
קט. שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. ב"ח ס"ח ד"ה כתב רבינו ירוחם. מ"א ס"ק ט-י. וכ"ה לקמן סמ"א. וראה לעיל סי"ב שבזה חיוב הבדיקה הוא מן התורה.
קי. מ"א ס"ק י, ממשמעות סי' תל[ח] (ראה לקמן שם סוף ס"א). ב"ח ס"ח ד"ה כתבו הסמ"ק. וראה גם לעיל סכ"ד וש"נ.
קיא. מ"א שם.
קיב. בלוח התיקון לדפוס ראשון: מיותר. ובכת"י ליתא (כנראה נשתרבב מתחלת ההג"ה דלקמן).
קיג. סעיף כא.
קיד. נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ו.
קטו. כדלעיל סי"ג.
קטז. מ"מ פ"ב ה"י. וכדלקמן סי' תלט ס"א (דעה הא'). וראה חקרי הלכות ח"ג מח, ב.
קיז. כדלעיל סי"ב.
קיח. חולין נו, ב. וראה גם לעיל סי' תכט סי"ט וש"נ.
קיט. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סעיף א (חוץ מריאה).
קכ. ולענין אכילת עכברים, ראה לקמן סי' תלט ס"א ב' דעות, אם מתירים מטעם זה בספק ספיקא. וראה לקמן שם קו"א ס"ק א, שלדעת הרמב"ם המחמיר שם, לא הקילו כאן ברפת ולולין אלא כשאין דרך להכניס חמץ לשם. וראה העו"ב תתמא ע' 70. ליקוטי שיעורים ע' 28 וע' 41.
קכא. ראה שו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סי' יח.
קכב. סעיף ט.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.