ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יט תצא שיחה א198

198

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

24 לקוטי שנזכרו בתורה גם בעולם הזה.. אבל רבי יעקב לא אמר כן אלא ביחיד...".

ברם, ברמב"ם אין אנו מוצאים הבחנה בין רבים לבין יחיד.

עד יש להבין: מדוע מצטט הרמב"ם?' רק את הפסוק ,,למען ייטב לך והארכת ימים" הנאמר בענין שילוח הקן, ואינו מביא גם את הפסוק ,,למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך" שנכתב לפני כן בתורה, בענין כיבוד אב ואם - ואינו נוהג כברייתא - דברי רבי יעקב - המצטטת את שני הפסוקיםיו?

. השאלה על ההוכחה מ,מעשה חזא"

כדי להבין זאת יש להקדים ולציין את השאלה*!: מדוע צריך רבי יעקב להביא הוכחה לכך ש,שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" הן לגבי מצות כיבוד אב ואם והן לגבי שילוח הקן, ואין די באחת מהן? אמנם ,רבי יעקב מעשה חזא", אשר בו קיימו את שתי המצוות, אך גם על כך ניתן לשאול: מדוע נחוץ להדגיש במעשה, שהדבר ארע כאשר האדם קיים את שתי המצוות? גם אילו הוזכרה כאן מצות שילוח הקן בלבד5',

תצא א

היתה. זו הוכחה לכך ש,שכר מצוות בהאי עלמא ליכא"*'.

מצד שני, גם לאחר ההוכחה של ,מעשה חזא" בקיום שתי המצוות, ניתן לשאול: מנין ההוכחה ש,שכר מצוה בהאי עלמא ליכא" - ייתכן שהבן לא התכוין לקיים את המצוות, ולכן לא היה על כך שכר?

ואפילו לדעת הפוסקים"" ש,מצות אין צריכות כוונה", הרי הפירוש הוא, שבקיום המצוות אין הכרחית כוונה לשם מצוה, אך אם היתה לו כוונה הפוכה, שהתכוין לא לקיים את המצוה בפעולתו, הרי אז אין הוא יוצא* ידי חובה המצוה*', וכיון שכאן ייתכן שהבן התכוין להיפך - לא לקיים את מצות כיבוד אב ואם ומצות שילוח הקן - התבטלה ההוכחה מן המעשה.

הערות

2. ברפ"ח וברפ"ט שם. וכן בפירוש המשניות בסנהדרין פ' חלק ד"ה ועתה אחל. ובמו"נ ח"ג ספב"ז.
3. אבל בתוספתא סוף חולין הביא רק הכתוב דפרשתנו בשילוח הקן. וראה דק"ס.
4. ראה המקנה קדושין שם. ובכמה מפרשים לקדושין וחולין כאן.
5. עי"ז שהמאורע הי' בשילוח הקן - יתורץ מה שיש להקשות למה הוצרך ר"י ל,מעשה חזא" (שבלתי רגיל בש"ס) להוכיח דשכר מצוה בהאי
5. עלמא ליכא, הרי מוכח הוא מזה שיש צדיק ורע לו רשע וטוב לו (ראה ברכות ז, א),
6. אלא שבזה י"ל ,זיל בתר רובא" (חולין יא, א), אבל כשמעשה חזא בקיום מצות שילוח הקן שבה נאמר ,כי יקרא" פרט למזומן (שם קלט, א. ספרי ופרש"י עה"פ), ובענין של מקרה (דבר בלתי רגיל) אין שייך לומר רוב ומיעוט. - ובמכש"כ וק"ו שאין תוקף מנהג בדבר בלתי רגיל (ראה שד"ח כללים מע' מנהג כלל לז).
6. להעיר שבתוספתא שם הובא מאמר ר"י רק בשילוח הקן.
7. ראה בארוכה שד"ח מערכת מ' כלל סא ואילך. ובשו"ע אדה"ז ס"ס ס"ה ,,והלכה כסברא הראשונה" שמצות צריכות כוונה בדאוריתא.
8. רבינו שמואל ור"י הובאו בב"י או"ח סו"ס תקפט. תוד"ה עובר סוכה לט, א. רא"ש שם סל"ג. שו"ע אדה"ז או"ח סתפ"ט סי"ב. וראה שד"ח שם כלל סח.
9. בנדו"ד, אף שלכאורה י"ל שהמצוה נעשית בלא"ה, ראה לקמן בפנים.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 24 עמודים.