ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח מטות שיחה ב369

369

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

על המילים ,וכל אשר לא יבוא באש", ומתפלפל בם, ורש"י אומר שהטבילה היא כדי ,,להכשירן מן האיסור". לפיכך אין הרמב"ן צריך לשאול על הטבילה בנפרד, כי אותו תירוץ האמור על הגעלה - שבמלחמת סיחון ועוג אפילו ,,קדלי דחזירי אשתרו להו"% - מתאים גם לענין הטבילה: במלחמת סיחון ועוג לא היה קיים כלל ענין של ,איסור", ולפיכך לא היה כלל מקום ל,אפשרות לאיסור" שבגללה בא ענין הטבילה ,,להכשירן מן האיסוך"**.

ב) מכירת חמץ: אמנם, מוכרים את החמץ ואת כלי החמץ לגוי, ואף

3) הביאור לדעת רש"י (בפשוטו של מקרא) למה לא נצטוו על הגעלה במלחמת סיחון ועוג - שהרי הענין ד,,קדלי דחזירי אשתרי להו" לא נזכר כלל בפשש"מ - י"ל בפשטות:

הדין דבליעת איסור הי' מכבר כמ"ש בפ' צו (כנ"ל בפנים ס"ב), ולא הוצרך להזהיר ע"ז במלחמת סו"ע; משא"כ במלחמת מדין שלא היתה ע"י משה (וגם הנהגתם לא היתה כדבעי עד ש,ויקצוף משה גו'"), הוצרך להזהיר ע"ז עוה"פ.

ובפשטות עוד יותר (ויתורץ גם למה לא נצטוו על טבילת כלים במלחמת סו"ע): פרשת גיעו"נ (כאן) באה רק בשביל החידוש (להעביר חלודה, טבילה ועוד) - ועפ"ז יותרץ למה לא הזהירום דכלי חרס ישבר - והחידוש נתחדש אך עתה, ע"ד הנ"ל בפנים ס"ב.

4) ברמב"ן שהובא בריטב"א לע"ז שם: דשמא הכא גזרת מלך היא משום מעלה שעשאה בטבילת גר. ובחי" הרמב"ן (השלם הנ"ל): והטעם לזה שהצריך הכתוב טבילה זו לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל עד שפלטו גיעולי הגוים. ומזה שכ' (ברמב"ן השלם שם) שאין טבילה זו עולה להם אלא לאחר הכשירן, וכן מסיום לשונו ,עד שפלטו גיעולי הגוים" משמע דס"ל, דהטומאה שייכת לבליעת איסור, וכנ"ל הערה 42 (בדעת המאירי כו').

מוסרים לו את המפתחות לחדרים שבהם הם נמצאים", אך מלכתחילה מוכרים זאת באופן שמיד לאחר פסח הם ישובו לרשות היהודי. וכלל אין מצוי* שהגוי ישתמש למעשה בחמץ ובכלים המכורים לו, עד כדי כך שיש ,אחרונים" האומרים, שכל הענין של מכירת חמץ הוא כעין הערמה, אלא שלגבי חמץ די בכך.

המכירה היא באופן שאין לגוי אפשרות להשתמש בכלים, ולכן אין הם זקוקים לטבילה ,להכשירן מן האיסור"*3. [במקרה שגוי אכן ישתמש בכלים, לא יהא די בטבילתם"י, אלא

הערות

1. מטות ב שיחות 9
5. שו"ע אדה"ז או"ח סתמ"ח סי"ג.
6. וי"ל דהוא ע"ד (ולא ממש דהכלל דהתורה על הרוב תדבר (מו"נ ח"ג פל"ד), אזלינן בתר רובא (חולין יא, רע"א. וש"נ), אפילו ר"מ לא חייש למיעוטא דמיעוטא (יבמות קיט, ב. וש"נ), רוב ענין החזקות ועוד. ואכ"מ.
7. נסמנו בשד"ח מערכת חו"מ שם אות טו. אבל לא כ"ה שיטת אדה"ז - ראה הלכות מכירת חמץ לאדה"ז (בסוף הל' פסח) בתחילתו דחמץ הנמכר אינו בכלל ביטול כו' שו"ת הצ"צ או"ח סי' מח (נעתק בהוספות לשו"ע אדה"ז שם ע' 42 [1348]).
5. אבל גם לשיטת אדה"ז - ראה שו"ת הצ"צ שם ,ד(רק) אין זה הערמה האסורה מכיון שמדינא הקנין קיים כו'", וכין ,שזהו דרך מקח וממכר אין ההערמה ניכרת" (אבל שם מסיים: ,ועוי"ל ועיקר דאחר .. ערב קבלן .. אין זה הערמה"). ובפסקי דינים לאו"ח סתמ"ח (לב, ד. נעתק בהוספות שם כג, א [תרעו, א]) ,דהמכירה היא רק לצורך הפקעת איסור כו'". ואכ"מ.
8. וי"ל דהנוב"י והחת"ס שמצריכים להטביל הכלים שנמכרו להנכרי עם החמץ, ס"ל דכיון שביכולת הנכרי להשתמש בהכלים וע"פ תורה אסור למנעו מזה - ה"ז אפשריות דבליעת איסור אף שאינו שכיח כלל.
9. וי"ל שגם אז לא יצטרכו טבילה, דטבילת

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 27 עמודים.