ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לאבשלחשיחה ג85

85

שיחה ג

א. בפרשתנו, קרוב לסיום פרשת המן — לאחרי סיפור הפרטים¹ דירידת המן ואופן לקיטתו, ופרטי המאורעות דיום ששי ושבת, שביום ששי לקטו לחם משנה וביום השבת לא ירד המן, עד לסיום הענין ש"וישבתו העם ביום השביעי"² — נאמר³: "ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש", ואח"כ בא הציווי להניח ממנו "למשמרת לדורותיכם גו'"⁴.

וצריך ביאור:

א) מדוע המתין הכתוב בפירוש ותיאור המן ("והוא כזרע גד גו'") עד לסיום כל הענין, כולל מאורעות דשבוע ימים⁵ — ולא פירשו בתחילת סיפור המן (ובפרט כאשר אמר משה לבנ"י⁶ "הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה")⁷?

ב) ממש"כ כאן "ויקראו בית ישראל את שמו מן" משמע, שרק לאחרי כל המאורעות שבינתיים (כולל פרטי המאורעות דיום ששי ושבת) החליטו שיש לקראו בשם זה; ואינו מובן: תיכף כשראו בנ"י את המן בפעם הראשונה חקרו ואמרו "איש אל אחיו מן הוא"⁶ וברש"י "הכנת מזון"⁸, אלא שאז לא הי' בגדר קריאת שם כהמשך הכתוב "כי לא ידעו מה הוא", וכביאור רש"י "לא ידעו. . שיקראוהו בשמו"⁹. ומה נתחדש להם בינתיים שידעו והחליטו לקראו בשם "מן"¹⁰?

ג) עד"ז קשה בהציווי להניח ממנו "למשמרת לדורותיכם" — דלכאורה הי' צ"ל הציווי בהתחלת ירידת המן, כשבנ"י ראו שהקב"ה מכין להם מזון כו' [שהרי זוהי כוונת הציווי ד"משמרת לדורותיכם", כמבואר בפרש"י¹¹ ש"בימי ירמיהו כשהי'. . מוכיחם למה אין אתם עוסקים בתורה והם אומרים. . מהיכן נתפרנס הוציא להם צנצנת המן א"ל אתם ראו דבר ה'. . ראו בזה נתפרנסו אבותיכם הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו"] — ולא לאחרו עד לאחרי פרטי המאורעות דיום ששי ויום השבת¹².

הערות

1. פרשתנו טז, יד ואילך.
2. שם, ל.
3. שם, לא.
4. שם, לבלד.
5. שהרי תחילת ירידת המן היתה ביום א' — רש"י פרשתנו טז, א.
6. שם, טו.
7. בראב"ע (שם, לא) "הנה הזכיר למעלה הנסים שנעשו במן ושב עתה לספר בשבחו". אבל קשה לכאורה, כי מדוע לא נאמר זה לפני הזכרת הנסים (לאחרי אמירת משה "הוא הלחם גו'"), כבפנים. ובפרט שמפסיק הענין בסיפור מאורעות דיום ששי (ושבת), שתיאור המן שייך לכאורה לתחילת ירידת המן.
8. ומביא ראי' מדניאל א, ה (וברש"י דניאל שם "לשון הזמנה". אלא די"ל ששם אין צריך לפרש "מזון", כי בזה המדובר בקרא. וראה סוכה לט, ב ובפרש"י שם. וראה יונה ב, א. שם ד, וח. ואכ"מ).
9. ראה פרש"י (בראשית ב, יט): מיד בו ביום.
10. וראה כלי יקר (פרשתנו שם, טו) וש"ך עה"ת (שם, לא) טעם ע"ד הרמז.
11. פרשתנו שם, לב.
12. ולכאורה דוחק לתרץ ע"פ פרש"י (שם, לג) ש"לא נאמר מקרא זה עד שנבנה אהל מועד" (כי לפני שנבנה אהל מועד לא שייך הציווי "הנח אותו לפני ה'", "לפני הארון") ולכן מאחרו הכתוב עד לסוף סיפור ענין המן — כי מכיון שבפועל "נכתב כאן בפרשת המן", הי' צ"ל כתוב לכאורה תיכף ומיד בסיפור התחלת ירידת המן (כבפנים). ועוד: מפשטות לשון רש"י משמע שרק "מקרא זה" (פסוק לג) נאמר שלא במקומו, ולא פסוק לב שלפניו (וראה ראב"ע שם).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.