ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך להנחשיחה ב25

25

תמימות ושלימות נוספת (שגם בלעדה אין הדבר חסר).

ושני ענינים אלה מצינו בענין הקרבנות (דישראל) גופא, ובלשון הרמב"ם¹⁴ "מ"ע להיות כל הקרבנות תמימין ומובחרין", שהם ב' דינים שונים, ד"תמימין" היינו שהקרבן צ"ל שלם, ועוד זאת, שצ"ל "מובחר" ("מבחר נדריכם"¹⁵), וכמבואר ברמב"ם¹⁶ התנאים הנדרשים שהקרבן יהי' "מובחר" (אף שגם בלעדם אינו בעל מום).

ולפ"ז יש לומר, שעד"ז הוא החילוק בין קרבנות דישראל וקרבנות ב"נ: בקרבנות דישראל (לאחר מ"ת) נדרשת שלימות ותמימות יתירה, שגם פגם (או שינוי) בהאבר עצמו נחשב כחסרון ומום; משא"כ לגבי השלימות והתמימות שבקרבנות דב"נ (וכן בקרבנות דכ"ע דקודם מ"ת), הרי רק מחוסר אבר הוי בגדר מום (היפך השלימות), ואילו מום ופגם בהאבר עצמו "לאו מומא הוא".

ב. בדרך זו יש לבאר דברי הרמב"ם¹⁷ גבי קרבן עוף, שכתב: "אין המומין פוסלין בעוף. . שלא נאמר¹⁸ תמים זכר אלא בבהמה בלבד, בד"א במומין קטנים אבל עוף שיבש גפו או נסמית עינו או נקטעה רגלו אסור לגבי המזבח שאין מקריבין חסר כלל".

והנה דין זה (שמחוסר אבר פסול גם בעוף) ילפינן בגמ'¹⁹ (וכן בתו"כ²⁰) ממ"ש "מן העוף²¹, ולא כל העוף". ולפ"ז יש מקום לומר, דדין "תמות" לא נאמר כלל בעוף, וכפשטות לשון הברייתא²² "אין תמות. . בעופות", אלא שיש לימוד מיוחד למעט מחוסר אבר גם בעוף (וכפי שהאריך במנחת חינוך²³, וע"ש גם הנפק"מ להלכה).

אבל הרמב"ם ברור דברו, דהא שמחוסר אבר פסול בעוף הוא (לא מפני הלימוד ד"מן העוף", אלא) לפי "שאין מקריבין חסר כלל", שדין זה (א) אינו מיוחד בעוף אלא הוא כלל בכל קרבן, (ב) נלמד (כמ"ש הרמב"ם לפנ"ז²⁴) ממ"ש²⁵ "תמימים יהיו לכם", היינו שגם הפסול דמחוסר אבר בעוף יסודו בדין "תמות"²⁶.

הערות

14. ריש הל' איסורי מזבח.
15. פ' ראה יב, יא.
16. שם פ"ב ה"ח.
17. שם רפ"ג.
18. אמור כב, יט.
19. קידושין כד, סע"ב. — הובא גם ברמב"ם בפיה"מ שלו זבחים פ"ז מ"ה.
20. ויקרא א, יד. הובא בפרש"י עה"ת שם.
21. ויקרא שם.
22. קידושין שם. וש"נ. תו"כ ופרש"י שם.
23. מצוה רפו.
24. פ"ב הי"א.
25. פינחס כח, לא. — ועפ"ז מתורץ זה שהביא הרמב"ם כתוב זה, אף שבש"ס (בכורות לט, א) הובא הכתוב דאמור (כב, כא) "תמים יהי' לרצון", כי הכתובים דפ' אמור לא קאי בעוף, כמ"ש הרמב"ם כאן (רפ"ג, והוא מתו"כ אמור שם, יט) "שלא נאמר תמים זכר אלא בבהמה בלבד", ולכן הביא הכתוב דפינחס.
26. וכן משמע בלח"מ לרמב"ם שם פ"ג ה"ג. ע"ש. וראה ל' הרמב"ם הל' אבות הטומאה פ"ג הי"ג. וצ"ע במנ"ח שם, שכ' בדעת הרמב"ם "דמחוסר אבר פסול בעוף אינו מטעם תמים[ednref_5_*]. . אלא מלימוד אחר מן העוף", והרי ברמב"ם לא הובא הלימוד ד"מן העוף", ומלשונו "שאין מקריבין חסר כלל" מוכח להיפך, כבפנים. [edn_5_*] וראה מנ"ח מצוה תקל, שמתרץ קושיית הכס"מ (הל' רוצח פ"י ה"ב) בדברי הרמב"ם (שם) דאין המומין פוסלין בעגלה ערופה ואעפ"כ טריפה פסולה, דלמה השמיט הרמב"ם פסול מחוסר אבר (כמ"ד בירושלמי סוטה שבהערה 3, שפסק כוותי' לגבי טריפה) — דפשוט דמחוסר אבר פסול ואינו כבעל מום, כיון דמחוסר אבר "אינו מטעם מום דגם בעוף פסול". אבל כבר תירצו במפרשים שלא הוצרך הרמב"ם לפרט מחוסר אבר כי נלמד במכ"ש מטריפה (מעשה רקח לרמב"ם שם, ע"פ חולין יא, א). ועוד. ולהעיר שבמראה הפנים לירושלמי שם תי' השמטת הרמב"ם, ד"הואיל וגלי רחמנא בעגלה להכשיר בה מומין הה"ד למחוסר אבר". ויומתק ע"פ המבואר בפנים [אלא ששם כ' זה לפמ"ש בדעת הרמב"ם דגם לב"נ מחוסר אבר כשר כמו בעל מום, כיון שהרמב"ם לא הביא בחיבורו פסול מחוסר אבר לב"נ (וכמו שהעיר גם המנ"ח מצוה רפו שם). וצ"ע. ואכ"מ].

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.