אוצר החסידיםשארית יהודהשו"ת אורח חייםסימן א

סימן א

ברכת להתעטף בציצית – קודם העיטוף ¹

עיין ט"ז א"ח סי' תרמ"ג ² , בפי' הירושלמי דס"פ הרואה ³ נתעטף אומר ברוך כו', דדוקא אחר שנתעטף מברך, בכדי שיהי' עובר לעשייתו, שיש עיקר המצוה אחר העיטוף דהיינו ⁴ לאחוז הציצית כו'. וצ"ע דלא מצינו מצוה לאחוז הציצית אלא בשעת קריאת שמע (כמ"ש בב"י סי' כ"ד ס"ב ⁵ בשם מדרש שוחר טוב ⁶ וירושלמי ⁷ ). גם מ"ש דעיטוף שמזכיר בברכה היינו לפי שהוא מעוטף ועומד צ"ע, מכל מקום אין מצות אחיזת ציצית רמוזה בברכה. גם מדברי התוס' פ"ג דסוכה דף ל"ט ע"א ⁸ , והרא"ש פרק ד' ⁹ , שהביאו הירושלמי, לא קאמרי אלא אע"פ שכבר נתעטף מברך, ולאו דוקא אחר שנתעטף. מיהו באמת לשון הירושלמי מוכיח קצת כהט"ז ¹⁰ .

ולכאורה יש לומר דסבירא להו להתוס' והרא"ש דהירושלמי לטעמיה, כמ"ש בהגהות מיימוניות ¹¹ ובהגהות אשרי ספ"ג דסוכה בשמו, גבי קטן היודע להתעטף (סוכה מ"ב ע"א), לא סוף דבר להתעטף אלא שיודע להשליך ב' כנפות לאחוריו. והיינו טעמא דלהשליך ב' כנפות לאחוריו הוה מכלל העיטוף. דס"ל דעיטוף היינו כעטיפת הישמעאלים כדעת הגאונים ¹² , ועטיפת הישמעאלים היינו כמ"ש האר"י ז"ל ¹³ שכורך הטלית סביב גרונו ומשליך ב' הכנפות של צד ימינו לאחוריו לצד שמאלו. והתוס' והרא"ש סבירא להו דמפשטא דגמ' דילן משמע דעיטוף היינו כיסוי, וכמ"ש בעל העיטור והטור ¹⁴ . ולכן לא העתיקו האי ירושלמי בספ"ג דסוכה גבי קטן ¹⁵ . אלא דאם כן קשה היכי מוכחי התוס' והרא"ש (סוכה ל"ט ע"א) מהירושלמי דס"פ הרואה דכל זמן שהוא מעוטף ועומד מקרי עיטוף, דילמא שאני הכא שיש עיטוף אחר לפניו דהיינו עטיפת הישמעאלים.

מיהו אפשר לומר דסבירא להו להתוס' והרא"ש, דלהשליך ב' כנפות לאחוריו שבירושלמי ספ"ג דסוכה גבי קטן אינו מכלל העיטוף, ואפילו הכי מברך אחר שנתעטף, שאין העיטוף גמר המצוה עד שישליך ב' כנפות לאחריו, אלא דמברכינן להתעטף משום שהעיטוף הוא תחלת המצוה, ומשום שיש להעיטוף משך זמן כל זמן שהוא מעוטף ועומד טפי עדיף לברך אחר ההתחלה (ובהכי מתיישב מ"ש על הט"ז לשיטתו דיש מצוה אחרת לפניו לאחוז ציצית, אע"ג דמצות אחיזת הציצי' אינה רמוזה בברכה, דעיקר הברכה על העיטוף שהוא תחלת המצוה). אלא דהתוס' והרא"ש לא סבירא להו הכי, דאין השלכת ב' כנפות לאחוריו מצוה כלל, ולא שייכא כלל לגבי עיטוף, וקטן היודע להתעטף לבד נמי חייב בציצית אע"פ שאינו יודע להשליך ב' כנפות לאחוריו, ולכן לא הוכיחו מן הירושלמי אלא אע"פ שכבר נתעטף כו'. אך כל זה דוחק, דמאחר שהברכה היא על העיטוף שהיא תחלת המצוה צריך לברך עובר לעשייתן, ומה בכך שיש עוד מצוה אחרת לפניו, כיון שאין מברך אלא על העיטוף.

אלא יש לומר דהתוס' לטעמייהו בפרק האשה רבה (ד' צ ע"ב ¹⁶ ) דמצות ציצית הויא שב ואל תעשה משום דלא מחייב בציצית אלא אחר העיטוף, ואם כן יש לומר דסבירא להו דהיינו טעמא דירושלמי דאין לברך קודם העיטוף, וברכת להתעטף היינו לפי שהוא מעוטף ועומד. אך התוס' בעצמם לא ניחא להא הא סברא ¹⁷ , וכמ"ש בפ' האשה רבה שם, ומיהו קשה מדמברכינן להתעטף אלמא דהעיטוף הויא המצוה, ור"ל תחלת העיטוף, דאם לא כן לא מקשו מידי. ומכל מקום הוכיחו מהירושלמי אע"פ שכבר נתעטף כו'. וכ"כ בתשובת שאגת אריה סי' ל"ב ¹⁸ , דצריך לברך קודם העיטוף דוקא ¹⁹ .

הערות

1. הוגהה ע"פ כתי"ק 231 יא, ב. מהדורה אחרת – לקמן סי' טז. שקו"ט בזה בדברי נחמי' סי' ט. הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: שקו"ט בפס"ד ח"ב ס"ט ע"ד . תוכן התשובה: הטעמים למ"ש בירושלמי, שאחר שנתעטף מברך להתתעטף בציצית. המסקנא להלכה שצריך לברך קודם העיטוף.
2. ס"ק ב.
3. ברכות פ"ט ה"ג. שמובא בתוס' סוכה לט, א ד"ה סד"ה עובר לעשייתן, וברא"ש שם פ"ג סי' לג ופ"ד ס"ג. אלא שהם מבארים הטעם "לפי שהמצוה מושכת כל זמן שהוא מעוטף ועומד", והט"ז שם מוסיף ומבאר דבריהם: "ואף שהיה טוב יותר לעשות הברכה לגמרי קודם העשייה כדי שתהיה גם תחלת המצוה ברכה קודמת לה ... יש עיקר המצוה כשאוחז הציצית בידו, וזה אי אפשר כי אם אחר שיתעטף תחלה, וע"כ טוב יותר לסמוך הברכה אל אחיזת הציצית שהיא אחר העיטוף. ואע"ג דלשון עיטוף מזכיר בברכה, שפיר דמי, כיון שהמצוה עליו שיהא מעוטף ועומד כל היום".
4. בכתי"ק: משום דיש מצוה אחרת לאחוז הציצית כו'.
5. ובשוע"ר שם סי' כד ס"ד.
6. ב"י שם, בשם הגהות מיימוניות (הל' ציצית פ"ג אות פ), בשם מדרש שוחר טוב (לה, י).
7. ב"י שם, בשם מרדכי (סוכה סי' תשסג), בשם הירושלמי.
8. סד"ה עובר לעשייתן.
9. סי' ג, ובפ"ג סי' לג.
10. שאף לכתחלה יברך אחר שנתעטף.
11. הל' ציצית פ"ג אות כ, בשם הירושלמי. וכ"ה בתשובת רבנו יואל הלוי, שבראבי"ה תרצג, בשם הירושלמי. רמ"א סי' יז ס"ג. שוע"ר שם ס"ד.
12. הובא בעיטור הל' ציצית שער ב ח"ג. ובטור ושוע"ר סי' ח ס"ה.
13. פרי עץ חיים שער הציצית פ"א וספ"ג. הובא במ"א סי' ח ס"ק ב. שוע"ר שם ס"ט. ונתבאר בפסקי הסדור (ע' תריא ד"ה אמנם דרך הטוב).
14. שם (ושוע"ר שם ס"ו): כדרך בני אדם שמתכסין בכסותן ועוסקין במלאכתן פעמים בכיסוי הראש ופעמים בגילוי הראש.
15. על מ"ש בברייתא שם (מב, א) "קטן היודע כו' להתעטף חייב בציצית", לא העתיקו ירושלמי הנ"ל (שהובא ברמ"א סי' יז ס"ג, ובשוע"ר שם ס"ד), דהיינו שיודע להשליך ב' כנפות לאחוריו.
16. ד"ה כולהו: "דבשעת עיטוף אכתי לא מיחייב עד אחר שנתעטף ... ואומר ר"י ... לא מתחייב עד אחר שנתעטף כדפרישית, ומיהו קשה מדמברכינן להתעטף בציצית משמע דבשעת העיטוף עביד מצוה.
17. שהירושלמי ס"ל כדעת ר"י בתוס' שם, ולכן הצריכו בירושלמי לברך אחר העטיפה, אבל התוס' עצמו פוסק שהעטיפה עצמה היא המצוה, ולכן מברכים קודם העטיפה.
18. שזה תלוי בב' הדעות שבתוס' שם.
19. ראה שוע"ר סי' ח ס"ב "וכשיתחיל להתעטף קודם שיתעטף לגמרי יברך". ובפסקי הסדור (ע' תרטו ד"ה העטיפה) "וקודם שיתחיל להתעטף יברך".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.