406

(ויתירה מזו - כלדשכן וקל-וחומר) שקיימים לגבי איסור יציאה זה אותם ההיתרים, זאת אומרת: כשם שביציאה מארץ ישראל לחו"ל יש תנאים שמותר, כמו שכתב הרמב"ם'* ,,ללמוד תורה כו' וכן הוא יוצא לסחורה", כן הוא גם בנוגע לעליה מבבל לארץ ישראל (והיציאה לשאר הארצות) שאם הוא כדי ללמוד תורה* ולסחורה (וכיו"ב) מותר לצאת.

אבל מכיון שאין זה אלא היתר לצורך מטרה (תורה, סחורה), הנה כשם שכשיוצא מארץ ישראל לחו"ל בתנאים המותרים, נשאר הוא גם אחר כך (בנוגע לנידון זה) בן ארץ ישראל וחייב לחזור"*, כמו כן הוא גם בנוגע לעולה מבבל לארץ ישראל בתנאים המותרים, שגם בהיותו בארץ ישראל נשאר בן בבל (מחמת הבחירה בבבל כמקום הגלות), וחייב לחזור.

אלא שיש חילוק בתנאי ותכלית היציאה (או העליה): כשיוצא לסחורה, יש לזה קיצבה, וכשהוא מרויח חייב לחזור, מה שאין כן כשיוצא ללמוד תורה, שאין לזה קיצבה, וכל שעדיין יש אפשרות שיתוסף אצלו בלימוד התורה מותר לו להשאר בארץ ישראל.

ועל פי זה מובן בפשטות מה שכמה אמוראים עלו מבבל לארץ ישראל, כי

הדבר היה מחמת היתר זה; ואלו שנשארו שם בקביעות הרי זה מחמת שכך נדרש מחמת אופן הלימוד שלהם בתורהל.

אבל רב, ובדומה לכך שמואל, אף על פי שגם הם עלו מבבל לארץ ישראל כדי ללמוד תורה, עם זאת, כאשר קיבלו כבר בלימוד התורה מרבי וכו' בשלימות, חייבים היו לחזור לבבל'".

ויתירה מזו: דוקא בבבל נתוסף אצלם אחר כך על מה שלמדו בארץ ישראל בעיון (ופלפול התלמידים) שבזה היה יתרון של בבל על ארץ ישראלל.

יא. בחירת עם ישראל - ענין עצמי

כשם שישנן שתי מעלות בארץ